מעמדה ההלכתי של 'בת קול'

  • רבני ותלמידי הישיבה
אריה בראטה / מעמדה ההלכתי של 'בת קול'
 
א. דברי פתיחה
אם מישהו יאמר לך שאתה יכול לשמוע את הגמרא מפי האמוראים עצמם, היית עושה את זה? ברור שכן.
אם הייתה אפשרות לשמוע את המשנה ישירות מהתנאים, יש מישהו שלא היה רוצה? ולשמוע את התורה מפי משה רבנו עצמו, יש מישהו שלא היה מסכים להצעה? מובן שכל אחד מאיתנו היה לוקח את ההצעה בשתי ידיים.
קל-וחומר שאם הייתה לנו יכולת לשמוע את התורה ישר מפי הגבורה, היינו שמחים ורוקדים מאה ועשרים שנה.
למרבה ההפתעה, מצאנו מחלוקת בקרב חכמינו ז"ל אם יש לשמוע לנאמר מפי בת קול.
מחלוקת זו מפתיעה ביותר – מי לא יסכים לשמוע תורה ישר מפי השכינה?
 
ב. סוגיית תנורו של עכנאי
המחלוקת מופיעה בכמה מקומות, אבל הדיון המפורסם ביותר מופיע בסוגיית תנור של עכנאי, שם נחלקו ר' אליעזר וחכמים בשאלה אם תנורו של עכנאי מקבל טומאה או לא:
באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמַים היא.
מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה – שכבר נִתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה "אחרי רבים להטֹת". אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? אמר ליה – קא חייך ואמר נִצחוני בנַי, נצחוני בני. (בבלי, בבא מציעא נ"ט, ב)
גם אחרי הופעת בת הקול, ר' יהושע לא מקשיב לה ואומר ש"אין אנו משגיחין בבת קול".
לאור כך עולות שתי שאלות:
1) למה ר' יהושע בן לוי לא שומע לבת קול? מדובר לכאורה בהופעה של השכינה.
2) אם לא "משגיחין בבת קול" – מה בדיוק המעמד שלה, והאם יש להופעתה חשיבות כלשהי?
 
ג. הגדרת המושג 'בת קול'
לפני שנתרץ את השאלות שלנו, נגדיר תחילה מהי בעצם בת הקול שנשמעה בבית המדרש.
תוספות יום טוב, בפירושו למשנה, מרחיב בהגדרת בת קול, וזה לשונו:
ולי נראה שנקרא בת קול לפי שאינו קול לו קול אליו, כמו שנאמר (במדבר ז') "וישמע את הקול מדבר אליו", שזהו נבואה ממש – אבל קול זה שאנו בו הוא מעינו ודוגמתו במדרגה למטה ממנו, ולכך קראוהו בת קול, שהיא הבת לאביה.              
(תוספות יום טוב יבמות ט"ז, ו)
לפי התוספות יום טוב, המושג 'בת קול' בא להבהיר את ההבדל הגדול בין קול ה' שנשמע בנבואה לבת קול שהופיעה אצל החכמים. קול ה' הוא קול חזק, "קול גדול ולא יסף" – אך בת הקול היא בתו של הקול, ומדרגתה פחותה יותר.
 
ד. המקור לדין 'אין משגיחין בבת קול'
הסוגיה בגמרא מביאה שני פסוקים שיכולים לשמש מקור לדין זה – האחד מפרשת ניצבים ("לא בשמיים היא") והשני מפרשת משפטים ("אחרי רבים להטות") – ויש לעיין מאיזה פסוק לומדים שאין משגיחין בבת קול.
לפי רש"י,[1] הפסוק "לא בשמיים היא" מדבר על לימוד תורה. הפסוקים באו ללמד שהתורה לא כזו רחוקה וכולם יכולים ללמוד אותה:
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:  (דברים ל', יא-יד)
לאור כך ניתן להציע שר' יהושע למד מכאן שהתורה ניתנה לנו וקרובה אלינו, ועל כן ההחלטות ההלכתיות הן בידינו ולא בידי שמים.
לפי התוספות, נראה שדווקא הפסוק "אחרי רבים להטות" הוא הפסוק שממנו לומדים את דין 'אין משגיחין בבת קול':
לא בשמים היא – והא דאמר בפ"ק דיבמות דהלכה כב"ה משום דיצאה בת קול, שאני הכא שבא לחלוק על דברי תורה, דכתיב "אחרי רבים להטות" – אבל התם, אדרבה, ב"ה רובא.    (תוספות בבא מציעא נט:)
אם נעיין יותר בתוספות נראה שהם מבינים שר' יהושע מדבר על כל בת קול – ואחרי שניתנה לנו תורה מסיני אנחנו פוסקים על פי מה שכתוב בתורה, ללא התחשבות בשום בת קול:
והא דאמר התם רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול ולא שמעינן ליה לר' יהושע אלא על ב"ק דהאי מעשה דר"א דהכא, התם דייק מדקאמר לא בשמים היא כבר ניתנה לנו תורה מסיני משמע דבשום מקום אין משגיחין.
לפי התוספות ישנו הבדל בין הבנת ר' ירמיה בדברי ר' יהושע לכוונת ר' יהושע עצמו. ר' ירמיה מבין שבת קול היא כמו כל דעה ודעה בהבנת דברי הקדוש ברוך הוא – ולכן אם בת הקול עם הרבים, יכולים להקשיב לה כמו לכל שיטה בגמרא. ר' יהושע עצמו, לעומתו, מתכוון למשהו אחר. בת קול היא לא שיטה ולא דעה ולא שום דבר, ולכן לא משגיחין בבת קול כלל.
לפי ר' יהושע, כשמתעסקים בתורה אין משגיחין בבת קול. אבל לדברים אחרים נראה שיש לה חשיבות כלשהי, כמו בת הקול של ר' יוסי וכדומה.
 
ה. מעמד 'בת קול' בעניינים לא הלכתיים
במסכת סנהדרין, בפרק חלק, התנאים התווכחו עם בת קול לגבי הכנסת שלמה לרשימת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא:[2]
מי מנאן? אמר רב אשי: אנשי כנסת הגדולה מנאום.
אמר רב יהודה אמר רב: בקשו עוד למנות אחד – באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול ואמרה להם: "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשכים" – מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה, לפני מלכים יתיצב. [...] ולא השגיח עליה.
יצאה בת קול ואמרה "המעמך ישלמנה כי מאסת, כי אתה תבחר ולא אני".
(בבלי סנהדרין קד:)
אנשי כנסת הגדולה מנו במשנה את המלכים שלא הלכו לעולם הבא; הם מנו שלושה ורצו להוסיף עוד אחד. לפי הפרשנים, המלך שהם רצו למנות הוא שלמה המלך. האגדתא מספרת שבת קול דיברה אליהם וביקשה לא למנות אותו, ואנשי כנסת הגדולה לא הקשיבו.
רואים מהאגדה, שאנשי כנסת הגדולה לא הקשיבו לבת הקול הראשונה, אז מסתבר שגם לדברים שאינם הלכתיים אין משגיחין בבת קול.
עם זאת, אנו רואים במשנה שבסופו של דבר לא ספרו אותו – ואנשי כנסת הגדולה לא מנו את שלמה בסוף. כשמתעסקים בכוונות של הקדוש ברוך הוא, הוא היחיד שיכול להגיד מה כוונתו ומיהו בן העולם הבא. לימוד תורה אינו תלוי עוד בשמיים, אבל מה שנותר בשמיים עדיין בידי שמיים.
 
ו. 'בת קול' במשנת מהר"ל
גם המהר"ל, בחידושיו לאגדות הש"ס, עוסק בסוגיה הזאת:
וכאשר אמר מן השמים יוכיחו, ודבר זה בוודאי עוד יותר מעלה, כי כותלי בית המדרש, עם קדושתו, הוא מן התחתונים ולפיכך אין זה הוכחה גמורה לתורה שהיא מן העליונים, לכך אמר מן השמים יוכיחו, על התורה שהיא מן השמים, ואז יצאה בת קול ואמרה "מה לכם אצל ר"א" כו', ואז אמר ר"י אין אנו משגיחין בבת קול שכבר ניתנה תורה מסיני. כלומר אף על גב שבת קול יוצאת אין אנו משגיחין בבת קול – כי התורה היא גם כן למעלה מן בת קול, כי התורה ניתנה פה אל פה בקולות וברקים. ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא נצחוני בני, כי הם רוצים בתורה שניתנה מסיני והיא עליונה ביותר ובמעלה זאת חפצים שדבר זה למעלה מן בת קול. והם מצד בקשתם מבטלים גזירה שלי במה שהם רוצים בתורה העליונה על בת קול. [...]
ואל תתמה סוף סוף אם דברי ר"א הלכה איך אפשר שיהיה דברי רבי יהושע הלכה, שאין זה קשיא, כי במדריגת בת קול דברי רבי אליעזר הלכה, כי בת קול הוא קרוב לאדם ולא נחשב כמו הנבואה שהיא באה לנביא בלבד, אבל בת קול באה אל כל בני אדם ולפיכך אין חדוש אם הבת קול היה אומר שהלכה בכל מקום כר"א – כי במדריגת בת קול שהוא קרוב לאדם יש לפסוק בכל מקום כר"א כי גדול היה. [...] אבל התורה בעצמה אמרה "אחרי רבים להטות", כי אין הולכין אחר חכמת האיש ומעלתו נגד רבים. ולפיכך אמר נצחוני בני שהם חפצים במדריגת התורה עצמה שלא הלכה התורה אחר מעלת האדם. אבל בת קול שהוא קרוב אל האדם הוא שהיה אומר הלכה כר"א בכל מקום מפני מעלתו.     (חידושי אגדות למהר"ל, בבא מציעא נ"ט, ב)
מהר"ל מתחיל בהסבר על המדרגות שיש בעולם. התורה נמצאת במדרגה עליונה יותר ממדרגת בת קול כי התורה ניתנה לנו פה אל פה. יש משהו מיוחד בתורה, שהיא מיוחדת לנו בקשר ישיר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא מהר סיני. בת הקול, לעומת זאת, לא יכולה להגיד את מה שקיבלנו מהר סיני.
 
ז. דברי סיכום
בת הקול היא אחת הדרכים שבהן הקדוש ברוך מדבר עם ברואיו. לגבי ה'מעשים' שהוא עושה בכל יום, בת הקול באה להסביר לנו את כוונתו. כשמדברים על דברי תורה והלכה הסיפור הוא אחר.
לפי ר' אליעזר, בת הקול יכולה לפסוק ואנחנו יכולים לקבל אותה כהלכה.
בהבנת שיטת ר' יהושע יש כמה דרכים.
מדברי ר' יהושע כשלעצמם אין שום סיבה להשגיח בבת קול – התורה לא בשמיים עכשיו ובידינו מוטלת המשימה להסביר איך לחיות חיים של תורה.
לפי הסברו של ר' ירמיה, יש תנאים מתי להשגיח בבת קול: אנחנו לא משגיחים בבת קול רק כשהיא מתנגדת למה שכתוב בתורה.
בסיפור תנורו של עכנאי בת הקול מתנגדת לדעתם של חכמים ולכן לא משנה אם היא פוסקת כר' אליעזר – לנו נתן הקדוש ברוך הוא לפרש את התורה שלו.
בסוף הסיפור הוא שמח שלא שמענו לבת הקול. הקדוש ברוך הוא רוצה שנפרש את תורתו, ואם אנחנו פוסקים נגדו אבל לפי החוקים שקיבלנו בהר סיני, הרשות בידינו.
 

[1] רש"י דברים ל', יב ד"ה "לא בשמים היא".
[2] "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא" (משנה סנהדרין י', א).