מצוַת בניית סוכה

  • הרב משה טרגין

מצוות בניית סוכה

בדרך כלל, מצווה מורכבת מביצוע של מעשה מסוים באמצעות חפץ מסוים. לדוגמה: אכילת מצה, הנחת תפילין, נטילת לולב ותקיעה בשופר, כולן נחשבות מצוות. המצווה בנויה ממעשה מסוים המבוצע באמצעות חפץ הנקרא בשם "חפצא של מצווה". בדרך כלל, ייצור החפצא של המצווה אינו מהווה חלק מקיום המצווה. שלב ההכנה של החפץ ידוע בתור "הכשר מצווה"- הכנות הנדרשות לקיום המצווה, אך אינן נחשבות חלק מקיום המצווה. בפשטות, ניתן היה להניח כי זהו המצב גם לגבי סוכה. המצווה היא להשתמש בחפץ מסוים (סוכה) לצורך דירה, ובניית הסוכה מהווה רק הכשר מצווה. ואולם, מימרא המופיעה בירושלמי משנה את הרושם שהתקבל עד כה. הגדרת פעולת בניית הסוכה תהיה מוקד עיסוקנו בשיעור הנוכחי.

המשנה במסכת סוכה (ט.) מצטטת מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל לגבי סוכה ישנה. נניח, כי במקום לבנות סוכה מיוחדת לכבוד חג הסוכות, מחליט אדם מסוים להשתמש בסוכה ישנה המצויה בביתו, שנבנתה, באופן אקראי, לפי הדרישות ההלכתיות. בית שמאי סבורים כי סוכה כזו פסולה, באשר הם דורשים סוכה "לשמה"- סוכה שנבנתה במיוחד לצורך יום טוב. בית הלל (שדעתם התקבלה להלכה) מתירים להשתמש בכל סוכה שהיא, ובלבד שנבנתה לפי הדרישות ההלכתיות. אך הירושלמי מטיל הגבלה מסוימת על דברי בית הלל. אדם המשתמש בחג הסוכות בסוכה ישנה חייב לבנות בה מחדש לפחות חלק קטן- "וצריך לחדש בה דבר". פרשנים רבים מבינים כי הירושלמי מחדש מצווה חדשה- מצוות בניית סוכה. בית הלל ובית שמאי נחלקו לגבי הרכב מבנה הסוכה וכן לגבי השאלה האם ניתן להסתפק במבנה ישן לצורך סוכה בחג. אולם לשתי הדעות ישנה חובה על האדם לבנות סוכה בפועל. ולכן, אף על פי שבית הלל מכשירים מבנה ישן כסוכה, הם עדיין מצריכים מעשה חדש של בנייה כדי שהאדם יצא ידי חובת מצוות בניית הסוכה. הר"ן (דף א. מדפי הרי"ף) מתייחס לדברי הירושלמי כ-"מצווה מן המובחר", ואילו המאירי בפירושו למסכת סוכה (ט.) משתמש במונח "הידור מצווה". הרושם המתקבל מדברים אלו הוא כי המצווה לבנות סוכה אינה מוגדרת כחובה גמורה (היא אינה מעכבת בדיעבד- אם מאן דהוא לא בנה סוכה, אולם ישב בסוכה, הוא קיים את המצווה); אך ישנה עדיפות לבנות את הסוכה לשם מצווה, וזו מצווה מן המובחר.

סיכום:

דברי הירושלמי, כי בשימוש בסוכה ישנה חובה על המשתמש לחדש דבר מה בסוכה, מצביעים על כך שבסוכה יש חידוש שאינו קיים במצוות אחרות- עצם הכנתו של החפצא של המצווה נחשב כמצווה.

האם גם הבבלי שותף לדעת הירושלמי לגבי מצוות בניית סוכה? הגמרא במסכת מכות (ח.) דנה בעונשו של ההורג בשוגג ש"נדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת". הגמרא מסיקה שרוצח בשוגג כזה גולה רק אם חטיבת העצים שהיה עסוק בה הייתה לצורך דבר הרשות, בניגוד לחוטב עצים שחטב לצורך מצווה. לדברי הגמרא שם, מי שחוטב לצורך סוכה אינו מוגדר כחוטב לצורך מצווה- משום שאין הוא חייב לחטוב עצים לצורך הסוכה; אילו היה מוצא עצים חטובים, מותר היה לו לבנות בהם סוכה. רש"י מפרש: "כי לא מצא חטובה אין החטיבה מצווה אלא עשיית הסוכה". רש"י מבין כי בניית הסוכה היא חלק מקיום המצווה.

גמרא נוספת שממנה משתמע כי יש לבנייה חלק משמעותי בקיום המצווה היא הגמרא במסכת סוכה (מו.) הדנה בברכה שמברכים על בניית הסוכה. על מנת שנוכל להעריך את דברי הגמרא כראוי, עלינו להתבונן קודם בסוגייה המקבילה בירושלמי. בשני מקומות (סוכה א, ב וברכות ט,ג) הירושלמי מזכיר כי חובה על האדם הבונה סוכה לברך ברכת המצווה המיוחדת לאירוע זה- "לעשות סוכה". דברים אלו מצביעים על כך שלדעת הירושלמי מצוות בניית הסוכה היא מצווה עצמאית הקובעת ברכה לעצמה, ואינה מהווה חלק ממצוות הישיבה בסוכה. אין בבבלי גמרא מקבילה המצריכה ברכה על עשיית הסוכה. אולם הגמרא במסכת סוכה שהוזכרה לעיל דנה בברכת שהחיינו. בתחילת הדיון הגמרא מבינה כי מברכים ברכת שהחיינו על בניית הסוכה. למעשה, הגמרא טוענת כי גם אדם המשתמש בסוכה ישנה חייב לחדש בה דבר מה כדי שיוכל לברך שהחיינו על הבנייה החדשה. היש בדברי הגמרא הללו כדי להצביע על כך שאכן קיים ממד כלשהו של מצווה בבניית הסוכה?

על מנת לדעת האם באמת דברי הגמרא לעיל רומזים על קיומה של מצווה בבניית הסוכה, עלינו לחקור היטב קודם לכן את טיבה של ברכת שהחיינו הנאמרת על בניית הסוכה. ניתן לטעון (וכך אכן נטען לעיל) כי ברכת שהחיינו היא על מצוות בניית הסוכה. לחלופין, ניתן לטעון כי ברכת שהחיינו בבניית הסוכה היא ברכה על היום טוב של סוכות; במקום להמתין עם ברכת שהחיינו עד קידוש של יום טוב, אנו מברכים שהחיינו מיד עם המפגש הראשון שלנו עם יום טוב- בשעת בניית הסוכה, בנייה המבשרת על התקרב החג. בסיום הדיון, הגמרא מקבלת להלכה את דעת רב כהנא, הקובע את ברכת שהחיינו כחלק מקידוש של יום טוב. לפי רב כהנא לא ניתן לברך ברכת שהחיינו של יום טוב לפני הגיע החג. אך עדיין יש מקום לשאול: מה עומד מאחורי ההווה אמינא של הגמרא כי יש לברך שהחיינו בשעת בניית הסוכה? אנו צריכים להגדיר: האם הברכה שאותה הציעה הגמרא לברך בשעת בניית הסוכה היא ברכת שהחיינו על מצוות בניית סוכה (אם בכלל קיימת מצווה כזו), או שמא הצעתה הראשונית של הגמרא הייתה להקדים את ברכת שהחיינו של יום טוב לשעת בניית הסוכה?

תוספות במסכת סוכה (מו. ד"ה "העושה") שואלים מדוע מברכים שהחיינו רק על מצוות סוכה ולא על מצוות אחרות דוגמת ציצית ותפילין. תוספות מתרצים כי מצוות סוכה קשורה לשמחה (השמחה הנוהגת ברגלים, המלווה בעלייה לירושלים ובמצוות נוספות הקשורות ליום טוב) ועל כן מברכים בה שהחיינו. משאלת תוספות עולה כי הם קישרו את הברכה למצוות בניית הסוכה, ולכן שאלו: מה נשתנתה מצוות סוכה משאר מצוות? אילו ברכת שהחיינו הייתה על יום טוב של סוכות, לא היה מקום לשאלת תוספות.

הריטב"א מעלה שאלה נוספת שתעזור לנו להגדיר את טיבה של ברכת שהחיינו. לאחר שבירכנו ברכת שהחיינו בשעת בניית הסוכה, האם אנו חייבים בברכה נוספת בשעת הקידוש? לדעת הריטב"א ישנה חובה לברך שהחיינו פעם נוספת. ניתן להסיק מכך, כי ברכת שהחיינו שנאמרה על בניית הסוכה אינה קשורה ליום טוב עצמו- היא ברכה שנתקנה על מצוות הבנייה, ולכן ביום טוב יש להוסיף ברכת שהחיינו חדשה.

עלינו לחדד את הבנתנו בדעת הבבלי. אם אכן גם לדברי הבבלי ישנה מצווה בבניית סוכה, מדוע מברכים על מצווה זו רק ברכת שהחיינו, ואין מברכים על הבנייה גם ברכת המצווה (כגון "לעשות סוכה") כפי שדורש הירושלמי? על מנת לענות על שאלה זו עלינו להתחשב בגמרא במסכת מנחות (מב:), הקובעת כי ברכה על מצווה באה רק במקום שבו עם עשיית המצווה מגיעים גם להשלמתה. ביצוע מילה מהווה השלמת מצוות המילה, ולכן מברכים עליו ברכת המצווה ("על המילה"), בעוד שהכנת תפילין אינה מהווה סיום של המצווה ולכן אין מברכים על הכנה זו ברכת המצווה. לפי דברי הבבלי בניית הסוכה מהווה מצווה עצמאית ולכן מברכים עליה שהחיינו, אולם המצווה אינה באה לסיומה עד זמן הישיבה בסוכה, ולכן אין מברכים על הבנייה ברכת המצווה.

נראה שהדעה הראשונה בגמרא, המצריכה ברכת שהחיינו נפרדת על בניית הסוכה, סבורה כי קיימת מצווה עצמאית של בניית הסוכה. למסקנת הגמרא דעה זו נדחית, ואנו מברכים שהחיינו רק בקידוש של יום טוב. האם לפי מסקנת הגמרא נדחה כל המהלך שהעלינו (בדבר היותה של הבנייה מצווה עצמאית), או שמא ניתן לומר כי רב כהנא פשוט משלב שתי ברכות שהחיינו - גם ברכה על הסוכה, וגם ברכה על חג הסוכות- בברכה אחת- הנאמרת עם פרוס החג בשעת הקידוש? אם נקבל את האפשרות האחרונה, יצא כי גם לפי מסקנתו של רב כהנא קיימת מצווה עצמאית של בניית הסוכה. רב כהנא נחלק רק בשאלת הצורך בברכת שהחיינו עצמאית, אך גם הוא מודה כי קיימת מצוות בנייה עצמאית.

סיכום:

מדברי הירושלמי בשני מקומות משמע כי קיימת מצווה נפרדת בבניית הסוכה. ייתכן שגם הבבלי במסכת סוכה סבור כך, כיוון שהוא מצריך (לפי ההווה אמינא) ברכת שהחיינו גם על הבנייה. אף על פי שאנו פוסקים כי ברכת שהחיינו נאמרת רק בקידוש של יום טוב, עדיין ניתן לומר כי ישנה מצווה עצמאית בבניית הסוכה.

נקודות מתודיות:

1. לעתים קרובות תיתכן מחלוקת בין הבבלי לירושלמי בהלכה מסוימת. מחלוקת כזו יכולה לסייע בידינו להבחין בשתי גישות לאותה הלכה.

2. לעתים מושג או נושא המובא בירושלמי תקף גם לגבי הבבלי. ההלכה המעשית שאותה מעלה הירושלמי (המשקפת את העיקרון העומד בבסיס הדיון) יכולה להידחות על ידי הבבלי, אך מסיבות שוליות. ייתכן שגם הבבלי מתייחס לבניית הסוכה כמצווה, אך הוא אינו מאפשר לברך עליה ברכת המצווה משום שאין בה השלמת המצווה. לדעת הבבלי, ברכת המצווה באה רק בסיומה של מצווה.

סיום:

1. עיין בהעמק שאלה לנצי"ב (שאילתא קע"ט) הדן בשאלה זו על רקע נרחב יותר. הוא דן במקרים נוספים (כגון אפיית מצה) שבהם פעולות ההכנה לקראת קיום המצווה מהוות חלק מקיום המצווה.

2. הבבלי בסוכה, המצריך ברכת שהחיינו על בניית הסוכה, מצריך גם ברכת שהחיינו בנטילת ארבעת המינים. מה ניתן ללמוד מכך על מצוות נטילת ארבעת המינים?

3. תוספות (מו. ד"ה "העושה"- הראשון) אומרים כי גם לפי סברתה הראשונה של הגמרא, כי מברכים שהחיינו על בניית הסוכה, מברכים רק כשהבנייה היא לצורך האדם עצמו, ואין מברכים בבניית סוכה לצורך אחרים. כיצד ניתן להסביר עמדה זו לאור מה שאמרנו עד כה?