מרד יהוא (מל"ב ט', א–י', ל)

  • הרב אלחנן סמט

יז. מבנה סיפור מרד יהוא

1. מבוא: התשתית שהונחה בעיונים קודמים לחשיפת מבנה הסיפור

בעיון זה, החותם את סדרת עיונינו על סיפור מרד יהוא, נתבונן על הסיפור בשלמותו ונעמוד על מבנהו. על היבטים שונים הקשורים במבנה סיפורנו, כבר עמדנו בעיונים קודמים. נסכם אפוא בקצרה את המסקנות שהגענו אליהן עד עתה, תוך הפניה לעיונים שבהם נידונו מסקנות אלו:
  1. תיחום הסיפור – בעיון המבוא ב1 הראינו כי סיפורנו משתרע מראשו של פרק ט' ועד פרק י' פסוק ל, והוא בן 67 פסוקים. חזרנו לדון בכך בעיון טז1.
  2. חלוקת הסיפור לפסקאות – בעיון המבוא ב2 הצענו לחלק את הסיפור לפסקאות על בסיס המיקום הגיאוגרפי שבו מתרחשת עלילתו, שכן ההיבט הגיאוגרפי בסיפורנו בולט ומשמעותי; הסיפור מתרחש על פני מרחבים גדולים, ועוקב אחר תנועתה של הדמות הראשית בו – דמותו של יהוא, מתחנה אחת לתחנה אחרת. שלוש פסקאות מתארות את מעשי יהוא בשלוש ערים, ובין פסקאות אלו מצויות עוד שתיים, שבהן מתוארים מעשי יהוא בדרך שבין הערים הללו. זוהי חלוקת הפסקאות שהצענו:[1]
  1. ברמות גלעד (ט', אטו);
  2. בדרך שבין רמות גלעד ליזרעאל (ט', טזכט)
  3. ביזרעאל (ט', ל י', יא);
  4. בדרך שבין יזרעאל לשומרון (י', יבטז).
  5. בשומרון (י', יבל).
  1. סיווג הדמויות המופיעות בסיפור – בעיון המבוא ב3 הצענו דרכים אחדות לסווג את הדמויות בסיפור, וכאן נזכיר רק זאת: הדמות הראשית היחידה הפועלת לאורך הסיפור כולו היא זו של יהוא. אל מול דמותו ניצבות דמויות משנה שיהוא פועל כנגדן, דמויות של יחידים או דמויות קיבוציות. הנה אפוא פירוטן של דמויות אלו לפי סדר הופעתן בסיפור: יורם בן אחאב (ט', טז–כו); אחזיהו מלך יהודה (שם כז–כט); איזבל (שם ל–לז); שבעים בני אחאב אשר בשומרון (י', א–ח); הנשארים לבית אחאב ביזרעאל (שם יא); ארבעים ושניים אחי אחזיהו (שם יב–יד); כל הנשארים לאחאב בשומרון (שם יז); עובדי הבעל (שם יח–כח). ההבחנה בין דמויות היחידים לדמויות הקיבוציות תסייע בידנו לעמוד על מבנה הסיפור.  
  2. הקבלת פתיחת הסיפור לחתימתו – בעיון טז1 עמדנו על כך שהנבואה הנאמרת ליהוא בסיום סיפורנו (י',ל) מצויה בזיקה רבת פנים לנבואה הנאמרת לו בראש הסיפור מפי הנער הנביא (ט', וי)[2], ושתי הנבואות הללו יוצרות מסגרת לסיפור כולו ואף קובעות את נושאו.
על בסיס תשתית כה רחבה שנבנתה במהלך העיונים הקודמים, יֵקל עלינו להשלים את הדיון במבנה הסיפור בעיון הנוכחי.

2. חציית הסיפור לשתי מחציות

רוב רובם של הסיפורים במקרא בנויים משתי מחציות, ובדרך כלל ניכרת פתיחת המחצית השנייה של הסיפור במקום שבו מתחוללת תפנית דרמטית בעלילת הסיפור, תפנית המשנה את מהלכו מכאן ואילך.
אולם החיפוש אחר תפנית דרמטית אינו מתאים לאופיו של סיפורנו: סיפורנו בנוי מסדרת תמונות (סצנות) בעלות מכנה משותף אחד – בכולן מקיים יהוא את הוראת הנביא "וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ" (ט',ז). אולם כל תמונה עומדת במידה רבה בפני עצמה ואין בין התמונות רצף עלילתי מובהק. על כן קשה לקבוע באיזו מן התמונות המרכיבות את סיפורנו חלה 'תפנית דרמטית', ואולי אף ניתן לומר כי בכל תמונה מתרחשת תפנית דרמטית מסוימת.
לפיכך עלינו לנסח שאלה אחרת במקצת ביחס לסיפורנו, לשם זיהוי נקודת המעבר בין שתי מחציותיו: היכן מסתמן בסיפורנו שינוי באופי פעולותיו של יהוא (שינוי שאינו בהכרח בעל אופי דרמטי)? אם נזהה שינוי כזה, אשר הולך ונמשך בסיפור ממקום הופעתו ואילך, נוכל להניח ששינוי זה מציין את פתיחתה של המחצית השנייה של סיפורנו.
ובכן, נראה כי בראש פרק י' "וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן, וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן..." מסתמן שינוי באופי פעולותיו של יהוא. שינוי זה ניכר בשני היבטים:
ההיבט הראשון שמשתנה בנקודה זו הוא יעד הפעולה. מפתיחת פרק י' והלאה יעד פעולותיו של יהוא קשור בעיר הבירה של הממלכה שומרון. אמנם יהוא מצוי עדיין ביזרעאל, ורק בפסוק יב יקום יהוא וילך שומרונה, ואילו בפסוק יז יגיע אליה, אולם הן מבחינת תודעתו, והן מבחינת פעולותיו, הוא כבר מתכונן לשלב הבא במרד כנגד בית אחאב ולשם תפיסת המלוכה על ישראל, ושלב זה הוא הכניסה לשומרון.
בפרק ט' כולו לא הוזכר השם שומרון כלל והקורא עלול לדמות 'בטעות' כי המרד השיג את כל מטרותיו בכניסת יהוא לעיר יזרעאל, ובהריגת המלך יורם והגבירה איזבל. הרי ההגעה ליזרעאל, היא שאותה תכנן יהוא בהיותו ברמות גלעד (ט', טו), והיא המתוארת בהמשך הפרק עד לסופו, ואין כל רמז לכך שיזרעאל אינה אלא תחנה (הכרחית) בדרך ליעד אחר וחשוב יותר – שומרון.
פתיחת פרק י' מתקנת רושם זה כבר בפסוק הראשון, ומזכירה לקורא שבית המלוכה הישראלי ברובו מצוי בעיר הבירה שומרון, שם חיים רוב בני משפחת המלוכה – שבעים בני אחאב. ועוד מזכיר לנו ראש פרק י' כי ראשי המדינה –  "שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים וְ...הָאֹמְנִים אַחְאָב" (א) מצויים בעיר שומרון, ואף "הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק" (ב). וכל אלו מציבים בפני יהוא אתגרים שונים שעליו להתגבר עליהם.  
ההיבט השני שבו מסתמן שינוי בראש פרק י', הוא באופי פעולותיו של יהוא: עד עתה, במהלך פרק ט', היו מכוונים מעשי ההרג שלו אך כלפי יחידים, ומלבדם לא נהרג שום אדם נוסף:
  • יורם
  • אחזיהו
  • איזבל
ואילו מראש פרק י' ואילך מכוונים מעשי ההרג של יהוא רק כלפי קבוצות של אנשים:
  • שבעים בני אחאב
  • כל הנשארים לבית אחאב ביזרעאל
  • ארבעים ושניים אחי אחזיה
  • כל הנשארים לאחאב בשומרון
  • כל עובדי הבעל בישראל
האופי החדש הזה של פעולותיו של יהוא נרמז כבר במילותיו הראשונות של פרק י' "וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים...", ומכאן ואילך עסוק יהוא בהכרתת בית אחאב כולו כפי שנצטווה "וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב ... וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב" (ט', ז–ח).
הבחנה כפולה זו מחלקת את סיפורנו לשתי מחציות, בהתאמה לחלוקת הפרקים:[3]
 
מחצית א  (ט', א–לז): פעולותיו הראשונות של יהוא ביזרעאל ובסביבתה – הריגת יחידים
מחצית ב  (י', א–ל): המשך פעולותיו של יהוא בשומרון ובסביבתה[4]הריגת קבוצות אנשים

3. שני עדכונים של מבנה הסיפור

חציית הסיפור לשתי מחציות, כפי שהצענו בסעיף הקודם, מעוררת שתי בעיות, שאותן ננסה לפתור בסעיף זה:
בעיה ראשונה: כבר חילקנו את סיפורנו, על בסיס המיקום שבו מתרחשת עלילת הסיפור, לחמש פסקאות (ראה סעיף 1ב  לעיל). פסקה 3, שבמהלכה מצוי יהוא בעיר יזרעאל, מסומנת שם מפרק ט' פס' ל ועד י', יא, והיא בת 19 פסוקים. והנה, חלוקת הסיפור לשתי מחציות כפי שאנו מציעים כעת, חותכת את פסקת 'יזרעאל' לשתי פסקאות קצרות: שמונת הפסוקים האחרונים בפרק ט' שייכים למחצית הראשונה של הסיפור, ואילו אחד עשר הפסוקים הפותחים את פרק י' שייכים למחצית השנייה שלו! [5]
אולם באמת אין זו בעיה, שכן קו החצייה של הסיפור המחלק את הפסקה 'יזרעאל', עובר במקום שבו מתחלפות שתי סצנות הכלולות בפסקה – בין סצנת הריגת איזבל, לסצנת הריגת שבעים בני אחאב. בין שתי סצנות אלו קיימת אותה ההבחנה הכפולה שקיימת בין שתי מחציות הסיפור: הראשונה מתרחשת ביזרעאל בלבד, ומתוארת בה הריגת אדם אחד – איזבל, ואילו השנייה מתרחשת בעיקרה בעיר שומרון, ומתוארת בה הריגת קבוצה של שבעים איש. הבחנה כפולה זו גוברת על האחדות הגיאוגרפית המאפיינת את ה'פסקה' כולה – שהותו של יהוא בעיר יזרעאל. ועל כן, באמת ראוי לפרק את פסקה 3 לשתי פסקאות עצמאיות בסיפור, כאשר קו החצייה של הסיפור עובר ביניהן.
הבעיה השנייה העולה מחציית הסיפור, היא שאורכן של שתי המחציות אינו דומה. המחצית הראשונה ארוכה בשבעה פסוקים מזו השנייה. זהו הפרש גדול, אף בסיפור ארוך כמו סיפורנו.
בעיה זו תהא קלה יותר לאחר שנציע שינוי נוסף בחלוקת הסיפור לחלקי משנה מזו שהובאה לעיל (סעיף 1ב): לעיל הצענו לראות בחמישה-עשר הפסוקים הראשונים בפרק ט' פסקה אחת, המתארת את ההתרחשויות ברמות גלעד. ברם קביעה זו, יש בה קושי (וכבר עמדנו עליו בעיון המבוא ב2): הסצנה הפותחת פסקה זו – השליחות שמטיל אלישע על אחד מבני הנביאים ללכת לרמות גלעד ולמשוח את יהוא למלך (פס' א-ג) – לא התרחשה ברמות גלעד, אלא במקום אחר ששמו לא הוזכר, ורק שתי הסצנות הבאות אחריה אכן מתרחשות ברמות גלעד![6]
על כן אנו מציעים עתה לראות בשלושת הפסוקים הראשונים בפרק ט' 'פסקת פתיחה' לסיפורנו, פסקה שנועדה לשמש כמבוא לסיפור, אך אינה חלק מן המחצית הראשונה שלו, ועומדת כחלק עצמאי בסיפור שאינו משתתף בחלוקתו לשתי מחציות.[7]
הצדקה להצעה זו נובעת מכך ששלושת הפסוקים הללו מצויים מחוץ למסגרת הגיאוגרפית שבה מתרחשת עלילת הסיפור: פתיחה זו אינה מתרחשת באחת משלוש הערים שבהן פועל יהוא, וגם לא בדרך שביניהן. בכלל לא נזכר מקום התרחשות בפסקה זו, בניגוד למה שמאפיין את הסיפור כולו, שבו נזכרים שמות המקומות של כל ההתרחשויות.
גם מבחינת תוכנה, מתארת הפתיחה אירוע אשר נועד 'להתניע' את שרשרת האירועים שעתידים לקרות בסיפורנו, אך הוא עצמו אינו חלק משרשרת אירועים זו.[8]
אף מבחינת הדמויות, מתייחדת פסקת הפתיחה מהמשך הסיפור: יהוא אינו מופיע בה כדמות פעילה, בעוד שבשאר פסקאות הסיפור מופיע יהוא כדמות מרכזית. עוד מתייחדת הפסקה בהופעת דמותו של אלישע, ששמו לא ייזכר עוד במהלך הסיפור, אך הסיפור כולו תלוי בנבואתו.
אם נוציא את פסקת הפתיחה אל מחוץ למחצית הראשונה, יצטמצם הפער בין שתי מחציות הסיפור לארבעה פסוקים בלבד, ובסיפור בן 67 פסוקים פער כזה אינו כה גדול, ויהא ניתן לומר שהמחציות דומות זו לזו באורכן.[9]
נוכל עתה להציג את טבלת המבנה של סיפורנו, בהתאמה לעדכונים שהוצעו בסעיף זה, ולקראת הדיון על הקבלת המחציות זו לזו, שיבוא בסעיף הבא:
 
פסקת 'פתיחה' (ט', א–ג)
הוראת אלישע
 
 
מחצית א (ט', ד–לז)
מחצית ב (י', א–ל)
 
פסקה א1 (ד–טו):
האירועים ברמות גלעד
פסקה ב1 (א–יא):
האירועים ביזרעאל בזיקה לשומרון
 
פסקה א2 (טז–כט):
האירועים בדרך ליזרעאל
פסקה ב2 (יב–טז):
האירועים בדרך לשומרון
 
פסקה א3 (ל–לז):
האירוע ביזרעאל
פסקה ב3 (יז–ל):
האירועים בשומרון
       
 
 

4. הקבלת המחציות זו לזו

טבלת המבנה של סיפורנו רומזת להקבלה הישרה בין שתי המחציות: כל מחצית מתחילה בשהות של יהוא בעיר מוצא אחת (פסקאות א1, ב1), נמשכת בתיאור תנועה בדרך (פסקאות א2, ב2) ומסתיימת בשהות בעיר אחרת – עיר יעד (פסקאות א3, ב3).
עתה נפרט את ההקבלות בין כל שתי פסקאות מקבילות:

א1–ב1: פסקאות ערי המוצא

בשתי הפסקאות הללו מצוי יהוא בעיר עוד לפני האירוע המתואר בתחילתה של הפסקה: ברמות גלעד משרת יהוא כשר צבא זה מכבר, ולעיר יזרעאל הגיע יהוא עוד בפסקה 3 שבמחצית הראשונה ("וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה" – ט', ל). מסיבה זו, לא נאמר בראשן של פסקאות אלו מה שייאמר בראשן של פסקאות א3 ו-ב3 ' ויבא יהוא לעיר פלונית'.[10]
פעולותיו של יהוא בעיר המוצא בכל מחצית, מצויות בזיקה לעיר היעד שאליה יגיע. מתוך עיר המוצא מכין יהוא את הקרקע למה שהוא עתיד לעשות בעיר היעד:
האירועים ברמות גלעד קשורים ליזרעאל, ומעשים הנעשים ברמות גלעד מהווים הכנה לבואו ליזרעאל. דבר זה יש ללמוד כבר מן האזכור הראשון של יזרעאל בפסקה זו, בדברי הנער הנביא (ט', י) "וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל". אם כן, ברור שאיזבל נמצאת ביזרעאל, ועל יהוא להגיע לעיר זו על מנת להורגה. האזכור השני של יזרעאל מופיע בדברי המספר (פס' טו) "וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל". אם כן, על יהוא להגיע ליזרעאל גם כדי להרוג את יורם. האזכור השלישי בא בדברי יהוא עצמו בחתימת הפסקה (פס' טו): "אַל יֵצֵא פָלִיט מִן הָעִיר לָלֶכֶת לְהַגִּיד בְּיִזְרְעֶאל". ברור אפוא שליזרעאל מועדות פניו של יהוא, והוא חפץ להפתיע את אנשיה בבואו לשם.
בפסקה ב1 קשורות פעולותיו של יהוא, השוהה ביזרעאל, לעיר שומרון: מיזרעאל לשומרון שולח יהוא את הספר הראשון וגם את השני, ובאמצעות ספרים אלה הוא משיג את מטרתו – הריגת שבעים בני אחאב בידי אומניהם, ההופכים למשתפי פעולה עם יהוא. במעשים אלו שעשה יהוא מיזרעאל הפך את שומרון לעיר המתמסרת מרצונה ליהוא, ולשם מועדות פניו בהמשך הסיפור.

א2–ב2: פסקאות הדרך

פסקה א2 ופסקה ב2 מתארות את קורותיו של יהוא "בדרך". הנה פתיחותיהן של שתי פסקאות אלו:
א2 (ט',טז)
ב2 (י', יב)
וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה
וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן הוּא ... בַּדָּרֶךְ.
 
מכיוון ששתי הפסקאות הללו מתארות תנועה שאינה רגלית, מופיע בשתיהן השורש רכ"ב בהקשרים שונים:
פסקה א2 נפתחת במילים "וַיִּרְכַּב יֵהוּא...". יורם מצווה (יז) "קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם..." ובהמשך: "וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ ... וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי..." (יח–יט). לבסוף:" וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ" (כא). החץ שמשלח יהוא ביורם גורם לכך ש"וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ" (כד). יהוא מזכיר לבדקר שלישו פרשה מן העבר: "כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו..." (כה). עם בריחת אחזיה מפני יהוא, מצווה האחרון: "גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה" (כז). וסופו של אחזיהו אחר שנהרג: "וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה" (כח). סך הכל מופיעות בפסקה זו מילים מן השורש רכ"ב כשם או כפועל עשר פעמים.
אף בפסקה ב2 מופיע השורש רכ"ב, אך זאת הפעם רק ביחס ליהוא ובהקשר לתיאור פגישתו עם יהונדב בן רכב. ויש לשים לב בסצנה זו למילים המקיימות לשון נופל על לשון עם השורש רכ"ב (סימנו גם אותן):
           טו         וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ ...
                            וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה.
           טז           וַיֹּאמֶר: לְכָה אִתִּי, וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַה', וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ.
ואכן, שתי הפסקאות הללו מאופיינות בתנועה מהירה, הכרוכה בהפתעות שונות לאישים הפועלים בהן. ונראה ש'תנועה בדרך' היא סיטואציה המכילה מעצם טבעה הפתעות. בפסקה א2 המופתעים הם יורם ואחזיהו, ואילו בפסקה ב2 יהוא הוא המופתע למצוא בדרכו את אחי אחזיה ואת יהונדב: "וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ..." (יג); "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ..." (טו).
לבסוף נעיר כי גם מבחינת הדמויות הניצבות אל מול יהוא קיימת הקבלה בין פסקאות אלו: בפסקה א2 הורג יהוא את אחזיהו מלך יהודה, ואילו בפסקה ב2 הוא הורג את ארבעים ושנים אחי אחזיהו,[11] ושני מעשי ההריגה הללו באו על הנהרגים בהפתעה. וכנגדם, מופיעות בשתי הפסקאות הללו גם שתי דמויות הפועלות עם יהוא, מתוך הזדהות עמו ועם פעולותיו, ואלו הן שתי הדמויות היחידות מתומכי יהוא הנזכרות בסיפור בשמותיהן (אם לא נחשיב לעניין זה את אלישע): בפסקה א2 נזכר בדקר שלישו של יהוא, ואילו בפסקה ב2 נזכר יהונדב בן רכב.[12]

א3–ב3: פסקאות ערי היעד

בשתי הפסקאות הללו מגיע יהוא אל יעדו, אל העיר יזרעאל במחצית א ואל העיר שומרון במחצית ב, לאחר שערך מסע אל היעד הזה מן המקום הקודם שבו שהה. לפיכך נפתחות שתי הפסקאות הללו בדרך דומה:
א3 (ט', ל)         
ב3 (י', יז)                           
וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה 
   וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן
 
 בשתי הפסקאות הללו נראה כי יהוא הגיע אל יעדו שלא על מנת לעוזבו: בשתיהן לא נזכר שמה של עיר אחרת, מלבד זו שאליה 'בא' יהוא.[13] רק בראש המחצית השנייה של הסיפור, בפסקה ב1 , יתברר כי שהותו של יהוא ביזרעאל, זמנית היא, ועליו להמשיך את מסעו אל שומרון.
נראה כי יש קשר בין יעדו של יהוא בעיר יזרעאל – הריגת איזבל, ליעדו בעיר שומרון – הריגת עובדי הבעל. המטרה המשותפת לשני מעשי ההריגה הללו היא טיהור ממלכת ישראל מעבודת הבעל שפשתה בה, וראה דברינו בסוף העיון.
***
בחשיפת מבנה סיפור מרד יהוא נוכחנו אפוא, כי אין כאן רק אוסף של סצנות הרודפות זו את זו במהירות מסחררת, ונשזרות סביב דמותו של יהוא המורד וסביב ציר התנועה שהלך בו לרגל מרידתו, אלא יש כאן קומפוזיציה מחושבת,  הבנויה במתכונתו של הסיפור המקראי הקלאסי: סיפור הנחלק לשתי מחציות הדומות באורכן זו לזו, והמקבילות זו לזו. המרחב הגיאוגרפי שבו מתנהלת עלילת הסיפור, והתנועה של הדמות הראשית מתחנה לתחנה במרחב זה, מנוצלים כמסגרת לעיצוב מבנהו של הסיפור, מבנה הרומז למשמעות מהלכיו השונים של המרד, כדלהלן.
בסעיף 2 של עיון זה עמדנו על ההבחנה בין שתי מחציות הסיפור: פעולותיו של יהוא במחצית הראשונה היו אך הריגת יחידים, ואילו פעולותיו במחצית השנייה היו בהריגת קבוצות אנשים בלבד. הריגת היחידים קשורה בעיר יזרעאל, ואילו הריגת קבוצות האישים קשורה בעיר שומרון.  
עתה נשאל על משמעותה של הבחנה זו ושל מבנה הסיפור כפי שנחשף בעיון זה: ההבחנה בין שתי המחציות ודאי אינה הבחנה טכנית בלבד, מהו אפוא היחס בין המחצית הראשונה של הסיפור למחציתו השנייה?
ניתן לראות במחצית השנייה מעין הרחבה של המעשים שעשה יהוא במחצית הראשונה: שלושה אישים הרג יהוא במחצית הראשונה; כנגדם באות במחצית השנייה שלוש קבוצות אישים שהרג יהוא.
מחצית א
מחצית ב
יורם בן אחאב
שבעים בני אחאב[14]
אחזיהו מלך יהודה
ארבעים ושנים אחי אחזיהו
איזבל
עובדי הבעל
 
 
הקשר בין הנהרגים בשתי המחציות ניכר לעין, והחידוש המתבלט הוא בכך שהריגת עובדי הבעל והשמדת בית הבעל בשומרון מהוות הרחבה של הריגת איזבל, האישה שעמדה מאחורי פולחן הבעל בישראל, ואשר מכוחה נבנה בית הבעל בשומרון.  
על פי טבלת המבנה של הסיפור, מורכב מרד יהוא משלושה נדבכים: הראשון – קיום הצו הנבואי על השמדת בית אחאב; השני – הריגות שנעשו מטעמים פוליטיים לשם הצלחת המרד וניטרול האיומים עליו; השלישי מכוון למטרת העל של המרד – טיהור ממלכת ישראל מחטא האלילות שדבק בה.
כל נדבך מן השלושה מתבצע בשני שלבים: שלב ראשון – הריגת הדמות הראשית הקשורה במטרתו של אותו נדבך; שלב שני – השלמת המטרה באמצעות הריגת שאר האישים הקשורים במטרה זו.
 
 
 

[1] לכל חלק בסיפור המתרחש במקום אחד קראנו 'פסקה', אף אם כלולות בו סצנות אחדות. בעיון הנוכחי, בסעיף 3, נציע לערוך שינויים קלים בחלוקה זו, אשר יסייעו בידינו לעמוד ביתר דיוק על מבנה הסיפור.
[2] עמדנו על כך בקיצור גם בעיון המבוא ב1 תת-סעיף ג.
[3] ממקומנו וממקומות נוספים במקרא נראה לכאורה, כי מחלק המקרא לפרקים (סטיוון לנגטון, סוף המאה הי"ב ותחילת המאה הי"ג, ראש הכנסייה באנגליה וצורר יהודי האי) הכיר את עיקרון החלוקה של הסיפור המקראי לשתי מחציות (ראה לדוגמה את חלוקת סיפור גן עדן בין פרק ב' לפרק ג' בספר בראשית). אך באמת אין הדבר כן: כנגד דוגמאות אחדות אלו, ניתן להביא שפע דוגמאות הפוכות, שבהן החלוקה לפרקים פוגעת אנושות באפשרות להכיר את מבנה הסיפור. נראה כי מטרת החלוקה לפרקים של לנגטון היתה פרקטית, לחלק את המקרא ליחידות באורך סביר שניתן ללומדן מדי יום ביומו. כאשר נזדמן לו סיפור ארוך במיוחד, כמו סיפור מרד יהוא, הוא 'חתך' אותו לשני פרקים שווים באורכם, שכל אחד מהם באורך של פרק ממוצע. סיפור מרד יהוא, כולל 'הפסקה הקבועה' שבסופו (שאינה חלק מן הסיפור), מכיל 73 פסוקים. לנגטון חילק יחידה זו לשני חלקים שווים במקום שניתן לחלק (בלא לחתוך באמצע עניין), וכך יצא שחילק את הסיפור לשתי מחציותיו.
[4] א. הריגת שבעים בני אחאב היא פעולה שעשה יהוא בשומרון, אף שהוא עצמו היה בשעת הפעולה בעיר יזרעאל.
  ב. הריגת ארבעים ושניים אחי אחזיה וצירוף יהונדב אל מרכבתו נעשו בדרכו של יהוא לשומרון, והרי הם 'בסביבות שומרון' אף אם מבחינה גיאוגרפית נעשו במקום קרוב יותר ליזרעאל.
  ג. רק הריגת כל הנשארים לבית אחאב ביזרעאל (י', יא) חורגת מכלל הפעולות הנעשות במחצית השנייה, מבחינה זו שאין לה כל זיקה לשומרון.
[5] אמנם אין קושי בדבר שקו החצייה של הסיפור עובר באמצע פסקה, ואפילו באמצע סצנה, והראינו זאת בכמה וכמה סיפורים. ראה לדוגמה את חציית הסיפור הכלול בפרשת ויצא באמצע סצנה (עיונים בפרשות השבוע, סדרה ראשונה, פרשת ויצא עמ' 78–80; סדרה שלישית, פרשת ויצא עמ' 136 הערה 3). בסדרת העיונים למל"א י"ג 'מזבח מזבח', בעיון ח1 הראינו כי הסיפור נחצה באמצע סצנה, ושם גם עמדנו על התופעה באופן עקרוני.
[6] בעיון ב2 כתבנו שמכיוון שתוכן השליחות בסצנה הראשונה מכוון את השליח לרמות גלעד – "... וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד. וּבָאתָ שָׁמָּה..." (פס' א–ב), ניתן לשייך גם סצנה זו לפסקה 'רמות גלעד'.
[7] איבר עצמאי בסיפור במקרא, שאינו משתתף בחלוקתו לשתי מחציות כיוון שאיננו שייך לאחת מהן, יכול להופיע בשלושה מקומות בסיפור:
  • במרכז הסיפור, בין שתי מחציותיו, ואז אנו מכנים אותו 'הציר המרכזי' של הסיפור. תופעה זו נפוצה מאוד בסיפורים במקרא.
  • בסיום הסיפור, ואז הוא משמש כ'חתימה' לסיפור. תופעה זו די נדירה בסיפורי המקרא.
  • בראש הסיפור ואז הוא משמש כ'פתיחה'. תופעה זו נדירה ביותר בסיפורי המקרא. הנה שתי דוגמאות לכך: ביהושע ה', יג–טו מתואר מפגשו של יהושע עם שר צבא ה'. פסקה זו אינה אלא 'פתיחה' לסיפור כיבוש יריחו הבא בפרק ו', ונחלק לשתי מחציות דומות באורכן (קו החצייה עובר בין פסוק יד לפסוק טו). במל"א כ', א–ד מובא דו-שיח בין דוד ויהונתן. זוהי פסקת 'פתיחה' לסיפור הפרידה ביניהם, הכולל את תכניתם המשותפת של השניים לבירור עתידו של דוד במחצית הראשונה (שם, ה–כג), ואת ביצוע התכנית בפועל על ידיהם במחצית השנייה (שם, כד–מב). 
ראוי לציין כי בכל מקרה שיש בסיפור פסקה שאינה משתתפת בחלוקתו לשתי מחציות, הן כפתיחה, הן כציר מרכזי והן כחתימה יש לפסקה זו חשיבות יתרה בסיפור, ויש לתת את הדעת על תרומתה הייחודית למשמעות הסיפור כולו.
[8] אנו טוענים טענה זו, על אף שהסצנה הבאה לאחר 'פסקת הפתיחה' בפסוקים ד–י, אינה אלא הוצאה לפועל (מורחבת) של השליחות שהטיל אלישע על אחד מבני הנביאים בפתיחה.
[9] מבחינת מספר המילים, הפער אף קטן יותר מארבעה פסוקים באורך ממוצע, והוא שווה ערך לפסוק או קצת יותר מפסוק ממוצע.
[10] אלא שבראש פסקה א1 נאמר דבר דומה לכך, לא ביחס ליהוא, אלא ביחס לנער הנביא: "וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד. וַיָּבֹא..." (פס' ד–ה).
[11] על אחזיהו נאמר בראש פסקה א2 כי "יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם" (ט',טז), ואילו אחי אחזיהו אומרים ליהוא בפסקה ב2: "וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה" (י',יג). ונראה שהרקע לירידתם הוא אותו רקע שגרם גם לירידת אחזיהו – פציעתו של יורם קרובם במלחמה והצורך לבקרו בחוליו (וראה דברינו בעיון יג1 בעניין זה). 
[12] ראה עיון המבוא ב3 תת-סעיף ב ותת-סעיף ג.
[13] א. בפסקה א3 נזכר שמה של יזרעאל שלוש פעמים; בפסקה ב3 נזכר שמה של שומרון פעמיים.
  ב. בי', כט נזכרו בית אל ודן כמקום עגלי ירבעם, ולא החשבנו זאת כמובן כערים נוספות הקשורות במסעו של יהוא.
[14] אף הריגת כל הנשארים לבית אחאב ביזרעאל (י', א) והריגת כל הנשארים לאחאב בשומרון (י',י"ז) יכולות להיחשב כהרחבה של הריגת המלך יורם. אולם הן אינן מתוארות בדרך סצנית ועל כן אינן כלולות במבנה שתיארנו.