מרד יהוא (מל"ב ט', א–י', ל)

  • הרב אלחנן סמט
ט. הריגת אחזיהו מלך יהודה (המשך)
כז וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה, וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן 
              וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר:
              גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם 
              וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם.
כח וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה
              וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד.
כט וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב 
              מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה.
 
4. מרד יהוא והריגת אחזיהו ואחיו בספר דברי הימים
 
סיפור מרד יהוא עוסק בקורותיה של ממלכת ישראל, ועל כן לכאורה אינו שייך לספר דברי הימים, המתרכז בקורותיה של ממלכת יהודה. ברם באמת לא ניתן להתעלם מאירוע זה בספר דברי הימים משתי סיבות שהן אחת: ראשית, יהוא הורג את אחזיה, ובכך נוגע מרדו באופן ישיר ומיידי בקורות ממלכת יהודה; שנית, גלי ההדף של מעשה זה הסיטו את קורות ממלכת יהודה לכיוון חדש וחמור – להשתלטות עתליה בת אחאב על ממלכת יהודה למשך שש שנים, תוך שהיא ממיתה את בניו הצעירים של אחזיה, מלבד יואש התינוק שנותר בחיים. נמצא כי כל קורות ממלכת יהודה ממרד יהוא ובמשך דור שלם תלויים במרד יהוא: הריגת אחזיה בידי יהוא; הריגת בניו בידי עתליה; התמלכות עתליה; מרד יהוידע והמלכת יואש; מעשיו של יואש בירושלים. על כן נזקק ספר דברי הימים לתאר את מרד יהוא, והיתד שעליו נתלה התיאור הקצר של מרד זה הוא מעשה הריגת אחזיה הנידון בעיוננו.
 
הבה נציג את הפסוקים העוסקים במלכות אחזיה ובמרד יהוא בדברי הימים ב פרק כ"ב:
 
ב              בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ[1]
                וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי.[2]
ג               גַּם הוּא הָלַךְ בְּדַרְכֵי בֵּית אַחְאָב
                כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ.
ד              וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּבֵית אַחְאָב
                כִּי הֵמָּה הָיוּ לוֹ יוֹעֲצִים אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו, לְמַשְׁחִית לוֹ.
ה              גַּם בַּעֲצָתָם הָלַךְ, וַיֵּלֶךְ אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
                לַמִּלְחָמָה עַל חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמוֹת גִּלְעָד
                וַיַּכּוּ הָרַמִּים[3] אֶת יוֹרָם.
ו               וַיָּשָׁב לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל כִּי[4] הַמַּכִּים אֲשֶׁר הִכֻּהוּ בָרָמָה
               בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם
               וַעֲזַרְיָהוּ[5] בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה
               יָרַד לִרְאוֹת אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל
               כִּי חֹלֶה הוּא.
ז              וּמֵאֱ-לֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ לָבוֹא אֶל יוֹרָם
               וּבְבֹאוֹ יָצָא עִם יְהוֹרָם אֶל יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי
               אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ ה' לְהַכְרִית אֶת בֵּית אַחְאָב.
ח             וַיְהִי כְּהִשָּׁפֵט יֵהוּא עִם בֵּית אַחְאָב
               וַיִּמְצָא אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ
               וַיַּהַרְגֵם.
ט             וַיְבַקֵּשׁ אֶת אֲחַזְיָהוּ וַיִּלְכְּדֻהוּ, וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן
               וַיְבִאֻהוּ אֶל יֵהוּא וַיְמִתֻהוּ וַיִּקְבְּרֻהוּ
               כִּי אָמְרוּ: בֶּן יְהוֹשָׁפָט הוּא, אֲשֶׁר דָּרַשׁ אֶת ה' בְּכָל לְבָבוֹ
               וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ לַעְצֹר כֹּחַ לְמַמְלָכָה.
י              וַעֲתַלְיָהוּ אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ
               וַתָּקָם וַתְּדַבֵּר אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה לְבֵית יְהוּדָה.
                           ...
א. הרכב היחידה
 
פסוקים ב–י ואילך בדברי הימים ב כ"ב מתבססים על שלוש יחידות ספרותיות שונות בספר מלכים:
  1. פסוקים ב–ו חוזרים תוך הרחבות קלות על 'הפסקה הקבועה' המוקדשת לאחזיהו במל"ב ח', כה–כט.[6] 
  2. פסוקים ז–ט מבוססים, כך נראה, על סיפור מרד יהוא במל"ב פרקים ט'–י', אך בעיקר על החלקים בסיפור הנוגעים לממלכת יהודה – הריגת אחזיהו והריגת ארבעים ושניים אחיו.
  3. פסוק י וכל המתואר ממנו ואילך חוזר על סיפור האירועים ביהודה המופיע במל"ב י"א–י"ב – מלכות עתליה, מרד יהוידע, המלכת יואש ומעשיו במקדש.[7]
ביחידה הראשונה והשלישית חוזר בעל דברי הימים על המתואר בספר מלכים, תוך שהוא מכניס שינויים נקודתיים מסוגים שונים. ענייננו בעיון זה הוא כמובן ביחידה השנייה, פסוקים ז–ט, העוסקים במרד יהוא, ובייחוד בהריגת אחזיהו.
 
בפסוקים ז–ט, ליקט וערך בעל דברי הימים מבחר קצר בלבד של עובדות ומעשים מתוך סיפור ארוך בהרבה על מרד יהוא המופיע בספר מלכים. לפי דרכו להתרכז אך בקורות ממלכת יהודה, חילץ בעל דברי הימים מתוך הסיפור את המעט הנחוץ לו. אך העובדות הנחוצות לו אינן יכולות להיות מובנות ללא דברי רקע הקשורים למרד יהוא ולממלכת ישראל, ועל כן דאג לשבץ רקע זה בתיאורו, בדרך שתדגיש כי זהו אך רקע ולא עיקר העניין.[8] הבה נדגים דבר זה:
 
בפסוק ז מתאר בעל דברי הימים את יציאתם המשותפת של יורם ואחזיהו אל יהוא המתקרב לעיר יזרעאל. אך מיהו זה יהוא בן נמשי שאליו יצאו? על כך עונה בעל דה"י באמצעות משפט טפל המשמש כתיאור של יהוא:
 
...אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ ה' לְהַכְרִית אֶת בֵּית אַחְאָב.
 
במשפט טפל זה 'קיפל' בעל דה"י את כל המסופר לפני כן, על משיחת יהוא בידי הנער הנביא והמלכתו בידי חבריו.
 
אך עדיין אין אנו יודעים מה מעשהו של יהוא בסביבות העיר יזרעאל, לפיכך מוסיף בעל דברי הימים משפט טפל נוסף בראש פסוק ח, המקדים את מעשהו של יהוא הבא במשפט העיקרי לאחר מכן:
 
וַיְהִי כְּהִשָּׁפֵט יֵהוּא עִם בֵּית אַחְאָב וַיִּמְצָא אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה...
 
במשפט טפל זה רומז בעל דה"י לכל מעשיו של יהוא בסיפור השלם – עשיית משפט עם בית אחאב במסגרת הכרתת בית זה.

ב. הריגת אחזיהו וקרוביו – בין ספר מלכים לספר דה"י

תיאור המעשים שעשה יהוא לאחזיהו ול"שָׂרֵי יְהוּדָה וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ" אינו עולה בקנה אחד עם הסיפור המקביל בספר מלכים. רבים ועמוקים הם ההבדלים בין התיאורים. הנה רשימת הסתירות ואי-ההתאמות:
  1. בדה"י משמע שהריגת "שָׂרֵי יְהוּדָה וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ[9] מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ" בידי יהוא קדמה להריגת אחזיהו עצמו, ושהם שהו ביזרעאל ביחד עם אחזיהו כשהם "מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ" ושם נהרגו, ורק אחזיהו הצליח להתחמק מתוכם. במלכים, לעומת זאת, אין מדובר כלל על שרי יהודה או משרתי אחזיה, אלא אך על ארבעים ושניים "אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ" (י', יב). הריגתם התרחשה זמן רב (במושגי סיפורנו) אחר הריגת אחזיהו, בשעה שיהוא עשה דרכו לשומרון, ובלא קשר להריגת אחזיה (שעליה כנראה לא ידעו כלל).
  2. בדה"י מחפש יהוא את המקום שבו מסתתר אחזיהו מפניו – "וַיְבַקֵּשׁ אֶת אֲחַזְיָהוּ". במלכים לא היה יהוא צריך 'לבקש' את אחזיהו, אלא הוא רדף אחריו, ופגע בו כהמשך לפגישתם בסמוך ליזרעאל.
  3. בדה"י נאמר שאחזיהו התחבא מפני יהוא בשומרון. במלכים נאמר שנפצע במרכבתו בסביבות יבלעם, ומשם נס למגידו, שהיא בכיוון הפוך מזה של שומרון. אף במגידו לא הסתתר אחזיהו, אלא מת מפצעיו שנפצע במרכבתו ביבלעם.
  4. בדה"י נאמר שאנשיו של יהוא לכדו את אחזיהו והביאוהו אל יהוא משומרון ליזרעאל כשהוא חי, ושם הומת ביד אנשי יהוא. במלכים לא נזכר כל קשר נוסף בין יהוא לאחזיהו לאחר תום המרדף באיזור יבלעם. לפי המסופר במלכים, בעת שבתו של יהוא ביזרעאל עדיין לא הייתה לו שליטה בשומרון, ועל כן לא יכלו אנשיו ללכוד את אחזיהו בעיר זאת.
  5. בדה"י משמע כי אנשיו של יהוא הם שקברו את אחזיהו "וַיְמִתֻהוּ וַיִּקְבְּרֻהוּ", ואם אכן כך, הוא נקבר על ידם ביזרעאל. במלכים אין ליהוא כל זיקה למותו של אחזיהו במגידו, וגם לא לקבורתו: עבדיו של אחזיהו הם שמרכיבים את גופתו ומוליכים אותה לירושלים, ושם קוברים אותו בקבורתו עם אבותיו בעיר דוד.
המפרשים, ישנים גם חדשים, ניסו לתרץ חלק מן הסתירות הללו, ואין טעם לדון בדבריהם כי דחוקים הם, ואינם עומדים על מכלול הקשיים המוצגים בזאת.[10]
 
המעיין בשני הסיפורים ביושר, ייווכח כי המשותף לשניהם הוא ברקע הכללי בלבד – בואו של יהוא המורד אל העיר יזרעאל להכרית את בית אחאב, ויציאתם של יורם ושל אחזיהו לקראתו. אולם הפרטים על אודות הריגת אחזיהו ובני משפחתו – שונים לחלוטין בשני הסיפורים.[11] ושמא הסיפור שעמד לפני בעל דה"י על מרד יהוא אינו זה שמופיע בספר מלכים, אלא סיפור אחר הוא שעמד לפניו.[12]
 

ג. "וּמֵאֱ-לֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ לָבוֹא אֶל יוֹרָם" (פס' ז)

פסוק זה בדברי הימים מצטרף לשורה של פסוקים במקרא החושפים את ה'סיבתיות הכפולה' הקיימת בהשתלשלות אירועים מתוארת: הסיבה האנושית והסיבה הא-לוהית[13]. אף בטרם ביררנו את משמעות המילה היחידאית במקרא 'תבוסה', ברור כי פסוק זה בא לומר שלבואו של אחזיהו אל יורם שביזרעאל הייתה גם סיבה א-לוהית: א-לוהים חפץ בהריגת אחזיהו בידי יהוא שהשתלשלה מבואו של אחזיהו ליורם. מניעיו האנושיים של אחזיהו לירידתו אל יורם ביזרעאל מפורשים בפסוק הקודם:
 
"לִרְאוֹת אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי חֹלֶה הוּא". אך גבוה מעל גבוה ניצבת סיבה אחרת למעשה זה של אחזיהו – רצונו של א-לוהים שאחזיהו ימצא את מותו במהלך מרד יהוא.
 
עתה נברר את משמעות התיבה 'תבוסה'. שורש המילה הוא בו"ס, וממנו נגזרו במקרא פעלים שונים, ומשמעם בדרך כלל הוא רמס, דרס.[14] בפסוקים שאופיים מלחמתי, הכוונה ברמיסה זו היא 'הריגה'.[15] מן השורש בו"ס נגזרו במקרא גם שני שמות עצם: 'מבוסה'[16] ו'תבוסה' שבפסוקנו. אם כן, משמעות הצירוף "תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ" – רמיסת אחזיהו, כלומר הריגתו.[17]
 
על פי פירוש זה, פסוקנו מייחס סיבתיות כפולה לא רק למה שלפניו – לבואו של אחזיהו אל יורם ביזרעאל, אלא גם למה שיבוא בהמשך – להריגתו של אחזיהו בידי יהוא: 'תבוסת אחזיהו', אף היא הייתה מא-לוהים, שגלגל זאת באמצעות ביאתו של יורם ליזרעאל.
 
האם יש בפסוק זה שבדברי הימים, כדי לסייע בידינו לענות על השאלות ששאלנו בסעיף 3, בעניין מניעיו של יהוא בהרגו את אחזיהו מלך יהודה, ובשיפוטו של מעשה זה?
 
לדעת ר"י קיל ז"ל נראה שכך הדבר, שכן בפירושו בסדרה 'דעת מקרא' לדהי"ב כ"ב ב'סיכום הפרשה' הוא כותב:
 
סופו [של אחזיהו] היה שנכלל, כקרוב לבית אחאב וכהולך בדרכיהם, בגזרה שנגזרה על 'בית' זה להיכרת בידי יהוא... הכתוב מדגיש: "וּמֵאֱ-לֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ לָבוֹא אֶל יוֹרָם"...
 
נראה שהוא מפרש כי כיוון שאחזיהו כלול בגזירת ההכרתה של בית אחאב, לכן גלגלה ההשגחה הא-לוהית את בואו ליורם, כדי שיהוא יהרגנו במסגרת קיום גזירת ההכרתה של בית אחאב המוטלת עליו.
 
אולם כזכור, בסעיף 3א שללנו הנחה זו, שאחזיהו היה כלול בנבואת הכרתת בית אחאב, וגם נימקנו את דברינו והבאנו להם ראיות שונות.
 
אולם אם אחזיהו אינו כלול בגזירת ההכרתה של בית אחאב, מה ראתה ההשגחה הא-לוהית לגרום לבואו ליזרעאל כדי 'להביסו' שם? התשובה על כך היא שהיה זה עונש לאחזיהו על חטאיו – על הליכתו בדרך בית אחאב ועל עשייתו את הרע בעיני ה' כבית אחאב (מל"ב ח', כז; דהי"ב כ"ב, ג–ד, וקיל הזכיר גם טעם זה).
 
ובכן, שואל המעיין, מהו ההבדל בין הטענה כי אחזיהו נהרג ביד יהוא כיוון שחלה עליו גזירת ההכרתה שנגזרה על בית אחאב, ובין הטענה כי הריגתו הייתה עונש על שהלך בדרך בית אחאב?
 
הבדל גדול יש בין שתי הטענות מבחינת שיפוט מעשהו של יהוא: הכרתת בית אחאב היא משימה שהוטלה על יהוא מפי נביא, ואילו ענישת אחזיהו על חטאיו אינה מוטלת על יהוא. אילו אחזיה היה שייך ל'בית אחאב' לא היה ספק כי יהוא פעל כשורה בהריגתו. אולם אם אחזיהו אינו כלול בגזירה על בית אחאב, הרי שיהוא הרג את אחזיהו ממניעיו שלו, ויש לשפוט את מעשהו זה כשלעצמו, ולבחון האם פעל יהוא כהוגן או שחטא בהריגתו, וזאת מבלי להתחשב בשאלה האם היה אחזיהו חוטא הראוי מצד ההשגחה לעונש.
 
מהי אם כן כוונת הפסוק הנידון כאן "וּמֵאֱ-לֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ לָבוֹא אֶל יוֹרָם"? נראה שכוונתו לומר שאף כי מניעיו של אחזיהו לבוא אל יורם היו מניעים אישיים (– ביקור חולים של קרוב משפחה ובן ברית), ואף מניעיו של יהוא להרוג את אחזיהו היו מניעים פוליטיים (– כפי שהסברנו בסעיף 3ד שיהוא הרג את אחזיהו כפעולת מֶנע לתגובה צבאית אפשרית של ממלכת יהודה כנגד מרד יהוא), אולם ההשגחה הא-לוהית השתמשה במניעים האנושיים הללו כדי לקדם את מטרתה שלה, להעניש את אחזיהו ההולך בדרך בית אחאב, ביחד עם בית זה.
 
לסיכום, נראה כי בפסוק הנידון כאן, המתאר קיומה של סיבתיות כפולה בבואו של אחזיהו ליזרעאל ובתבוסתו שם, אין ללמד דבר, לא על מניעיו של יהוא בהריגת אחזיהו, ולא על שיפוטו הערכי של מעשהו זה.[18]
 
 
[1] בפסוק המקביל במל"ב ח', כו "בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ". הגיל 42 אינו אפשרי, שהרי יורם אביו עלה למלוכה בגיל 32 שנה ומלך שמונה שנים בירושלים (ח', יז), ואם כן היה בן ארבעים במותו. וכבר תמהו חז"ל (סדר עולם רבה פרק יז) על הכתוב בדברי הימים, ופתרו את הבעיה בדרך הדרש.
[2] ראה הערה 8 בסעיף 2.
[3] בפסוק המקביל במל"ב ח', כח נאמר "וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת יוֹרָם".
[4] בפסוק המקביל (שם כט) נאמר "מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ...".
[5] הכוונה כמובן לאחזיהו, וכך בפסוק המקביל במלכים (שם).
[6] ואלו הן ההרחבות: פסוק ג2:" כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ"; בפסוק ד2 באה במקום ההנמקה שבספר מלכים "כִּי חֲתַן בֵּית אַחְאָב הוּא" ההנמקה "כִּי הֵמָּה הָיוּ לוֹ יוֹעֲצִים אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו לְמַשְׁחִית לוֹ"; בפסוק ה1 מקדימות המילים "גַּם בַּעֲצָתָם הָלַךְ" את תיאור הליכתו עם יורם למלחמה ברמות גלעד. המכנה המשותף לכל ההרחבות הללו הוא בהמחשת ההשפעה של בני משפחת אחאב על מעשיו של אחזיהו: לא רק עצם קרבת המשפחה לבית אחאב השפיעה על דרכו (כמשתמע בספר מלכים), אלא שלקרבת המשפחה הזאת היו השלכות ממשיות, מבחינת האישים הסובבים את אחזיהו והמייעצים לו. אישים אלו היו אמו עתליה ובני משפחה אחרים מבית אחאב.
[7] הסיפור במל"ב י"א, א עד י"ב, יז חוזר באופן כמעט זהה בדהי"ב כ"ב, י עד כ"ג, יד בהבדלים קלים (בייחוד בתיאור חיזוק בדק הבית במקדש). לעומת זאת, תיאור אחרית יואש במל"ב י"ב, יח–כב בא בדרך שונה מהותית בדהי"ב כ"ד, טו–כז.
[8] רקע מסוים לסיפור הריגת אחזיהו כבר נתן בעל הספר בפסקה הקבועה המוקדשת לאחזיהו בפסוקים ב–ו, כשתיאר את הליכת אחזיהו עם יורם מלך ישראל למלחמה בארמים ברמות גלעד, את פציעתו של יורם ואת ירידת אחזיהו לבקרו. אלא שאת כל התיאור הזה (בפס' ה–ו) לקח מן הפסקה הקבועה שבספר מלכים כמעט מילה במילה, ולא ערך חומר זה, כשם שהיה עליו לעשות בפסוקים ז–ט.
[9] בעל דברי הימים חייב היה לדייק ולהגדירם כ"בְּנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ", משום שבתיאור מאורעותיו של יורם בן יהושפט אבי אחזיהו נכתב בספר דה"י (כ"א, טו–יז) כי הפלשתים והערבים עלו ביהודה ונטלו עמם את כל בניו "וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן כִּי אִם יְהוֹאָחָז (=אחזיהו) קְטֹן בָּנָיו." ושוב נאמר בכ"ב, א "וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶת אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן תַּחְתָּיו, כִּי כָל הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד הַבָּא בָעַרְבִים לַמַּחֲנֶה." אם כן, לאחזיהו לא נותרו אחים. בספר מלכים אין כל רמז לאירוע זה.
[10] ראה רש"י, רד"ק ורלב"ג במלכים בפירושם לפסוק כז; רד"ק ומלבי"ם בדה"י בפירושם לפס' ח–ט; ר"י קיל בדעת מקרא לדה"י; עולם התנ"ך לדהי"ב עמ' 168. כל אלו מניחים קיומה של אחדות בין שני הספרים, ותירוציהם דחוקים ולעתים מוזרים או שהם על דרך הדרש. מיכאל קוכמן בעולם התנ"ך לדהי"ב מייחס חלק מן השינויים ל"דרך הקיצור שנקט מחבר דה"י" ועל שינוי אחר הוא כותב "קשה להסביר את הטעם לשוני זה", והנחתו היא שהסיפור במלכים הוא שעמד לפני בעל דה"י.
[11] כך אכן עולה מדברי פרופ' בוסתנאי עודד בעולם התנ"ך מל"ב עמ' 78: "בדהי"ב כ"ב, ח–ט מצויה גרסה שונה, ולפיה הרג יהוא בתחילה את בני אחיו של אחזיהו, שלפי מל"ב י', יג–יד נהרגו בשלב מאוחר יותר, ואז מצא את אחזיהו מתחבא בשומרון והרגו, דהיינו, שאחזיהו המשיך מבית הגן לשומרון בלי שנפגע". פרופ' עודד מעדיף את גרסת ספר מלכים כגרסה 'הנכונה'.
[12] אם כן, דברינו בתת-סעיף א, כי בפסוקים ז–ט ליקט וערך בעל דה"י מבחר קצר של עובדות ומעשים מתוך סיפור ארוך בהרבה על מרד יהוא, יתייחסו מעתה לאותה גרסה עלומה של הסיפור, שאינה זהה לסיפור שבספר מלכים, לפחות במה שנוגע להריגת אחזיהו ובני משפחתו.
[13] על המונח 'סיבתיות כפולה' ועל ביטוייו השונים בסיפורי המקרא, ראה עיוננו לפרשת ויגש בסדרה השלישית 'מצרימה', סעיפים א–ב וסעיף ו. שם נידונה הסיבתיות הכפולה בקשר לירידת יעקב וביתו מצרימה. בהרחבה רבה יותר, נידון הנושא בסדרת העיונים למלכים א י"א 'פילוג הממלכה' עיון ג 'סיבתיות כפולה', וזאת בקשר לכפל הסיבות שמציג המקרא בשני הפרקים הסמוכים י"א ו-י"ב לפילוג הממלכה בימי רחבעם.
[14] בקונקורדנציה של אבן שושן מוצגים 12 מופעים של פעלים משורש בו"ס. ברם בפסוק המובא שם ממשלי כ"ז, ז "נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת", נראה שיש לפרש תבוס – תבוז על דרך חילופי העיצורים הקרובים ס/ז. פעמיים מופיע השורש בפועל בבניין התפעל בנבואה אחת ביחזקאל ט"ז (פסוקים ו ו-כב) "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ", ושם הכוונה קרובה למשמעות של רמיסה ודריכה – מתגוללת בדמייך.
[15] הנה הדוגמאות לכך: "כְּפֶגֶר מוּבָס" (ישעיהו י"ד, יט); "לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ" (שם שם כה); "וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי" (שם ס"ג, ו); "וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (תהילים ס', יד; ק"ח, יד); "בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ" (שם מ"ד, ו).
[16] שם העצם 'מבוסה' בא במקרא שלוש פעמים בספר ישעיהו: פעמיים בנבואה אחת (י"ח, ב; ז) בצירוף הקשה "גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה", ופעם נוספת בנבואה על ירושלים (כ"ב, ה) "יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה... בְּגֵיא חִזָּיוֹן", וכוונת התיבה מבוסה שם קרובה ל'מפלה'.
[17] א. בדרך זו, או קרובה לזו, פירשו רד"ק, רלב"ג, בעל המצודות ופרשנים נוספים.
ב. עניין מיוחד יש  בתרגום הארמי לספר דה"י המתרגם את המילה 'תבוסת' – 'תוּסְקְפַת'. בתרגום יהונתן לנביאים אנו מוצאים כי את המילה היחידאית במקרא 'תואנה' בפסוק "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים י"ד, ד)  – 'תוסקפא', וכך גם בתרגום הארמי לדהי"ב י', טו "וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱ-לֹהִים..." – 'תוסקפא'. המכנה המשותף לשלוש המילים היחידאיות הללו 'תואנה' – 'נסיבה' – 'תבוסה', המתורגמות 'תוסקפא', הוא שהן באות בפסוקים המצביעים על סיבה א-לוהית נסתרת להתנהגות אנושית. קשה לעמוד על פרשנות התרגום הארמי למילה 'תבוסה' במקומנו, ואפשר שהוא גרס כאן כמו בדהי"ב י', טו, 'נסיבה'.
[18] אף דברי סדר עולם רבה סוף פרק יז (ומקבילה בתוספתא סוטה יב, ג) אינם סותרים את דברינו. נאמר שם: "אמר רבי יוסי...כיוון שהשיא אסא את בנו לבתו של עמרי, נגזרה גזרה על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב, וכן הוא אומר 'ומא-להים היתה תבוסת אחזיהו' [לבוא אל יורם]', ונפלו שניהם בו ביום זה עם זה".
לכאורה, נאמר כאן כי גזירה אחת נגזרה על שני בתי המלוכה לכלות מן העולם. ולא היא, נאמר כאן ההיפך מכך: הגזירה על בית אחאב היא גזירה נבואית, והיא אינה כוללת את בית דוד, על אף קרבת החיתון שנוצרה עם בנות משפחת אחאב. אולם על חטא הנישואין האסורים לבנות משפחת אחאב, נגזרה בשמים (ולא בפי נביא) גזירת עונש על בית דוד, להשוות דינם לבית אחאב. והראיה שגזירה זו נגזרה בשמים, היא הפסוק בדה"י, המעיד על כוונה א-לוהית נסתרת באירועים שהביאו את אחזיה ליהרג עם יורם.