מרד יהוא (מל"ב ט', א – י', ל) המשך

  • הרב אלחנן סמט

ב. מבוא – חלק שני:

גבולות הסיפור, חלקיו והדמויות הפועלות בו (המשך)

2. חלוקת הסיפור לפסקאות

סיפורנו הוא סיפור רחב יריעה בכמה מובנים. אחד הממדים הבולטים שבהם מתבטא רוחב היריעה שלו הוא הממד הגיאוגרפי. עלילת הסיפור מתרחשת על פני מרחבים ניכרים: בשלוש ערים שונות – רמות גלעד, יזרעאל ושומרון, אך גם בדרכים שביניהן. הדמות הראשית היחידה הפועלת לכל אורכו של הסיפור ומופיעה בכל מרחביו היא זו של יהוא: הסיפור מלווה את יהוא ללא הרף הן בתנועותיו והן בתחנותיו. כל שינוי מקום של יהוא מצוין בכתוב לפני תיאור ההתרחשויות במקום זה.
כיצד נחלק את סיפורנו ליחידות משנה? דרך חלוקה רווחת היא חלוקת היחידה הספרותית ל'סצנות', לתמונות, על פי התחלפות הדמויות על במת הסיפור או על פי שינוי המקום שבו מתרחשת העלילה.
החלוקה לסצנות היא חלוקה מועילה, לפחות מבחינת תפיסת הקורא את זרימת העלילה ואת השינויים המתרחשים במהלכה. אולם חלוקה זו אינה נחוצה ואינה מועילה כאשר באים לדון במבנה הסיפור, וכבר הבענו את דעתנו בעניין זה, וגם הדגמנו זאת, בסדרת עיונים קודמת לאחד מסיפורי הנביאים בספר מלכים.[1]
 
ישנם סיפורים שחלוקתם לחלקי משנה שאינם סצנות בולטת בגוף הסיפור עצמו, ועוד בטרם נעשה הדיון במבנה של אותם סיפורים, ניתן לחלקם. כזה הוא סיפורנו, הנודד ממקום למקום, ונראה כי הוא 'מכריח' את המעיין בו לחלקו על בסיס גיאוגרפי זה, כפי שנראה להלן:

א. פסקה ראשונה[2] (ט', א–טו): ברמות גלעד

עיקרה של פסקה זו הוא תיאור ההתרחשויות ברמות גלעד. אמנם הסצנה הפותחת פסקה זו– השליחות שמטיל אלישע על אחד מבני הנביאים (פס' א–ג) – מתרחשת במקום אחר ששמו לא הוזכר, אולם תוכן השליחות מכוון את השליח לרמות גלעד:
 
א–ב                   וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד. וּבָאתָ שָׁמָּה, וּרְאֵה שָׁם...
הסצנה השנייה בפסקה זו – קיום השליחות על ידי הנער הנביא (פס' ד–י) – כבר מתקיימת כולה במחנה הצבא ברמות גלעד (:
ד–ה                   וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד. וַיָּבֹא, וְהִנֵּה...          
אף הסצנה השלישית בפסקה זו (פס' יא–טו) מתרחשת באותו מקום עצמו. יהוא מגלה את סוד משיחתו לחבריו והם ממהרים להמליכו:
יא–יג                וְיֵהוּא יָצָא אֶל עַבְדֵי אֲדֹנָיו... וַיְמַהֲרוּ... וַיִּתְקְעוּ, בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא.
לאחר תיאור המלכת יהוא בידי חבריו בא סיכום האירוע שקראנו עליו לאחרונה. סיכום זה עומד על משמעות הדברים שאת תיאורם קראנו – זהו מרד של יהוא וחבריו כנגד יורם:
יד                       וַיִּתְקַשֵּׁר יֵהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי אֶל יוֹרָם
המשך הדברים הוא בבחינת מצג המתאר אירועים שקדמו למרד, שידיעתם נחוצה להבנת המשך הסיפור:[3]
וְיוֹרָם הָיָה (– עבר מוקדם, עוד לפני המרד) שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד
הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם.
טו1                     וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל 
מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם.
 
ובכן, עיתוי המרד מוצלח: יורם אינו מצוי עתה במחנה רמות גלעד, שכן לו היה מצוי שם, המלכת יהוא בידי חבריו לא הייתה מתאפשרת. תפקידו של המצג הוא להפנות את תשומת לבנו למטרה הבאה של המרד, ולמקום שבו תתממש: המטרה ההכרחית שעל המורד להשיגה לשם המשך תפיסת השלטון היא הריגת יורם, וזה מתרפא מפציעתו בעיר אבותיו יזרעאל.[4] זו אפוא חייבת להיות התחנה הגיאוגרפית הבאה במסע המרד של יהוא.
 
הפסקה מסתיימת בחזרת הסיפֵּר אל הסצנה הקודמת על יהוא ועל חבריו וסיומה:
 
טו2                          וַיֹּאמֶר יֵהוּא: אִם יֵשׁ נַפְשְׁכֶם (– אם חפצים אתם בהיותי מלך)
אַל יֵצֵא פָלִיט מִן הָעִיר (– רמות גלעד)
לָלֶכֶת לְהַגִּיד בְּיִזְרְעֶאל.
 
בקשה-פקודה זו של יהוא נועדה לשמר את ההפתעה בבואו של יהוא לעיר יזרעאל. איש לא יֵדע ביזרעאל כי ברמות גלעד התרחש מרד נגד יורם, וכי כוונתו של יהוא בבואו ליזרעאל היא להרוג את יורם ולתפוס את המלוכה על ישראל.
אמנם בפסקה הראשונה ישנן שלוש סצנות, אך ניכר כי שלושתן מאוחדות בנושאן ובמגמתן, וקשורות למקום אחד – לרמות גלעד. הנושא של הפסקה הראשונה כולה הוא: פרוץ המרד ברמות גלעד.
 
מן ההיבט הגיאוגרפי, שהוא הקובע את חלוקת סיפורנו, ראוי לציין כי שתי הסצנות הראשונות בפסקה מתרכזות באירועים הקשורים אך לרמות גלעד: לולי היה יהוא מגלה את סוד משיחתו לחבריו, היה הסיפור מסתיים זמנית באירוע משיחתו הסודית של יהוא ברמות גלעד. ברם הסצנה השלישית – המלכתו הגלויה של יהוא בידי חבריו, מחייבת את המשך המרד בפועל. בדברי המספר הבאים באמצע סצנה זו (יד–טו1), וכן בדברי יהוא לחבריו החותמים את הפסקה שלנו, הופך אירוע ההמלכה ברמות גלעד לאירוע הכנה לקראת האירועים בתחנה הגיאוגרפית הבאה – בעיר יזרעאל. והנה, המילה החותמת את הפסקה הראשונה היא יזרעאל.

ב. פסקה שנייה (טז–כט): בדרך ליזרעאל

הפסקה השנייה נפתחת בציון העקירה מן המקום הקודם, וההליכה ליעד הבא:
 
טז      וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה
כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה
וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם.
 
הפסקה הזו מתרחשת כולה בדרך, בטרם נכנס יהוא בשערי העיר יזרעאל. אמנם אין הדרך מתוארת מראשיתה, אלא דווקא בשלבה האחרון, כאשר יהוא ואנשיו מתקרבים לעיר יזרעאל, והצופה העומד על מגדל העיר מזהה אותם ברכיבתם אל העיר.
החל בפסוק יז ועד לפסוק כו מתוארת באופן דרמטי הדרך שבה הצליח יהוא להפתיע את יורם ולהרגו, בלא כל התנגדות מצדו. התיאור החי הזה מבוסס על תנועתו המתמדת של יהוא לקראת העיר יזרעאל, ועל החלפת נקודות התצפית על האירועים פעם אחר פעם, מזו של הצופה בעיר יזרעאל ושל יורם מלכו, לזו של יהוא. לבסוף מתרחש המפגש הגורלי בין המלך למורד בו, ההורגו באמצעות חץ בודד (פס' כד).
לכאורה, עתה פתוחה הדרך בפני יהוא להיכנס לעיר יזרעאל, אך בריחתו של אחזיה מלך יהודה, שיצא אף הוא לקבל את פניו של יהוא, מסיטה את יהוא מדרכו ליזרעאל. הוא מקיים מרדף אחר אחזיה, ומצווה על אנשיו להרוג אף אותו במרכבתו.

ג. פסקה שלישית (ט', ל – י', יא): ביזרעאל

פסקה זו נפתחת במילים:
 
 ט', ל וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה
 
מעשיו של יהוא בעיר יזרעאל נחלקים לשלושה:
  1. הריגת איזבל (ט', ל–לז).
  2. 'התכתבות' עם הזקנים והאומנים של שבעים בני אחאב בשומרון, שבעקבותיה הם הורגים את בני טיפוחיהם ושולחים את ראשיהם ליהוא ביזרעאל (י', א–י).
  3. הריגת כל הנשארים לבית אחאב ביזרעאל (פס' יא).
כמו בפסקה א, ואף ביתר שאת, מתחילה פסקה זו בתיאור מעשה התחום בעיר יזרעאל עצמה, הריגת איזבל, ואין בו כל רמז ליציאה מעיר זו. אך המעשה השני המתואר בפסקה זו – הריגת שבעים בני אחאב, כבר שולח רגל אחת לעיר שומרון כיעד להמשך המרד. אמנם ההוראה של יהוא להריגת השבעים יוצאת מן העיר יזרעאל, וראשי הנהרגים מגיעים ליזרעאל, ובעיר זאת נושא יהוא את נאומו בנוגע למעשה זה אל מול אנשי יזרעאל. אך המעשה המכריע – הריגת כל צאצאי אחאב – התרחש בעיר הבירה שומרון שבה היו מצויים בני אחאב. במכתבו הראשון של יהוא לזקנים ולאומנים בשומרון נאמר (פס' ב): "וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק". וברור אפוא שהמרד יהא חייב להסתיים בעיר הבירה שומרון, שלולי כן מסכנים הרכב והסוסים והנשק המצויים בה את מלכותו של יהוא.
 
המעשה השלישי והאחרון בפסקה זו, שמתואר בפסוק אחד בלבד (פס' יא), מחזירנו אל תחומיה של העיר יזרעאל, ומזכיר לנו כי בעיר זו מצוי הגב המשפחתי והפוליטי העיקרי של בית אחאב.

ד. פסקה רביעית (י', יב–טז): בדרך לשומרון

בדומה לפסקת 'הדרך' הקודמת (פסקה שנייה: 'בדרך ליזרעאל') פותחת אף פסקה זו במילים המתארות את תנועת יהוא:
 
י', יב וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן
 
וכמו בפסקה ההיא (ט', טז: "וַיִּרְכַּב יֵהוּא"), גם כאן נעשות פעולותיו של יהוא תוך כדי תנועה, כשהוא מצוי במרכבתו (פס' טו–טז: "וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה... וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ").
 
בפסקה זו מתוארים שני מעשים שונים שעשה יהוא בדרכו לשומרון בשתי סצנות קצרות, וקשה לראות את הקשר ביניהן:
  1. בפסוקים יב–יד מתוארת הריגת ארבעים ושניים אחי אחזיה (– קרובי משפחתו), שבהם פגשו יהוא ואנשיו במקום הקרוי 'בית עקד הרועים'.
  2. בפסוקים טו–טז מתואר מפגש בין יהוא ליהונדב בן רכב, שאותו מצרף יהוא אליו כשותף בדרכו לשומרון.
בשני המקרים 'מוצא' יהוא את מי שפגש בו, באופן בלתי צפוי: "וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ"; "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ". אולם בין שני המקרים קיים ניגוד: אחי אחזיהו שמים פניהם לביקור קרובי משפחתם 'בני המלך ובני הגבירה', ויהוא מצווה על אנשיו להורגם. הללו לא יגיעו ליעדם. לעומת זאת את יהונדב בן רכב מצרף יהוא אל מרכבתו, לקראת שותפות במעשים שהוא מתכנן לעשות בשומרון.

ה. פסקה חמישית (י', יז–ל): בשומרון

פסקה זו פותחת בדומה לפסקה השלישית ('ביזרעאל') במילים "וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן", וכמו ביזרעאל, אף בשומרון מסופר על שלושה אירועים:
  1. בפסוק הפותח (יז) מתואר מעשה של יהוא המשלים את מה שעשה בסיום הפסקה 'ביזרעאל':
ביזרעאל
בשומרון
(י', יא)    וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל הַנִּשְׁאָרִים
                לְבֵית אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל...
                עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד
(יז)     וַיַּךְ אֶת כָּל הַנִּשְׁאָרִים
           לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן
           עַד הִשְׁמִידוֹ...
 
  1. בפסוקים יח–כז מתוארים מעשיו של יהוא לשם השמדת עובדי הבעל ועבודתו מישראל, ובפסוקים כח–כט באים דברי סיכום של מעשים אלו מפי המספר.[5]
  2. בפסוק ל, הפסוק החותם את סיפורנו, אין מסופר על מעשה נוסף של יהוא, אלא על מעשה שיהוא הוא מושאו:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא (– באמצעות נביא):
יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי
כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב
בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.
 
הערכה זו מפיו של נביא, משמשת הערכה מסכמת לסיפור כולו.[6]
 
3. הדמויות הפועלות בסיפורנו

א. דמות ראשית אחת ודמויות משנה רבות

הדמות הראשית היחידה הפועלת לאורך סיפורנו כולו היא דמותו של יהוא. כפי שראינו בסעיף הקודם, הסיפור מלווה את יהוא הן בשהותו בשלוש הערים שבהן מתרחשת עלילת הסיפור (רמות גלעד, יזרעאל ושומרון), והן בתנועותיו ביניהן. יהוא הוא המתכנן, היוזם והמוציא לפועל של כל הפעולות המתוארות במהלך סיפורנו, למעט השתיים המתוארות במסגרת הסיפור: משיחתו בידי הנער הנביא בראש הסיפור, פעולה המפתיעה אותו[7], והערכת מעשיו והשכר הנקצב לו על ידי נביא בסיום הסיפור.[8]  
אל מול יהוא מתחלפות ללא הרף דמויות משנה רבות, שניתן לסווגן מבחינות שונות:
  • דמויות של יחידים לעומת דמויות קיבוציות;
  • דמויות שמצטרפות ליהוא ומסייעות בידו ודמויות שיהוא פועל כנגדן;
  • דמויות שנוכחותן בסיפור חיונית, משום שהתרחשותו של מרד יהוא תלויה בנוכחות זו, ולעומתן דמויות המשמשות כצללים חולפים בסיפור: הן אמנם מקדמות את העלילה בצמתים שונים שאליהן היא נקלעת, אך ניתן לחשוב על התקדמות הסיפור גם בלעדיהן.
להלן נסקור את הדמויות המופיעות בסיפור על פי סיווג זה.

ב. דמויות משנה נחוצות המצטרפות ליהוא

בפסקה הראשונה ישנן שלוש כאלה, שתי דמויות של יחידים – זו של אלישע וזו של הנער הנביא, ותפקידם 'להתניע' את תהליך המרד ולהעניק לו גיבוי נבואי. הדמות השלישית היא קיבוצית – שרי החיל חבריו של יהוא, שאף הם מתניעים את המרד, ומעניקים לו גיבוי פוליטי וצבאי.
בפסקה השלישית ('ביזרעאל') מצטרפים ליהוא הזקנים והאומנים של בני אחאב בשומרון. הם אמנם עושים זאת מחמת יראתם מפני יהוא, אך בפועל הם פועלים פעולה חיונית בשירותו של יהוא, ועל חשיבות ההישג הזה של יהוא, שהצליח להעבירם לצדו, עוד נדון באחד העיונים הבאים.

ג. דמויות משנה שוליות המצטרפות ליהוא

ראשית, יש לציין את חייליו 'הפשוטים' של יהוא, המצטרפים אליו במסעו מרמות גלעד ליזרעאל ועד לשומרון, וממלאים את פקודותיו השונות במהלך המרד. הם ה'שִׁפְעַת' שרואה הצופה ביזרעאל (ט', יז), והם המצטווים להרוג את אחזיה (שם כז) ולקבור את איזבל, ומדווחים כי לא נותר ממנה כי אם מעט (שם לד–לה). הם ההורגים את ארבעים ושניים אחי אחזיה בפקודתו של יהוא, ובהם כלולים שמונים האיש שנצטוו להרוג את עובדי הבעל ולנתץ את בית הבעל בשומרון ואת מצבתו.
מתוך הדמות הקיבוצית הזאת, מתבלטת דמותו של בדקר שלישו של יהוא, המצטווה להשליך את גופתו של יורם אל חלקת נבות היזרעאלי.
ברם אל יהוא מצטרפים גם יחידים מן המחנה שכנגד: שני רוכבי הסוס ששולח יורם אל יהוא לשאול 'השלום', מצטרפים אל אנשיו של יהוא ואינם חוזרים אל יורם אדוניהם; 'שנים שלושה סריסים' נענים לקריאתו של יהוא, ושומטים את איזבל מן החלון שבו היא נשקפה אל יהוא.
יהונדב בן רכב, שאינו מחייליו של יהוא אך גם אינו מן המחנה שכנגד, מצטרף אף הוא אל יהוא על בסיס תמיכה אידיאולוגית במעשיו, ומסייע בידיו לבער את עובדי הבעל מישראל.

ד. דמויות משנה שנהרגו במסגרת הגשמת תכליתו של המרד

יהוא נצטווה לאבד את כל בית אחאב במהלך תפיסת המלוכה על ישראל, לפיכך כל מי שמצא את מותו מחמת שייכותו לבית אחאב כלול בקטגוריה הנידונה כעת. חלק מן הנהרגים הם אישים פרטיים, וחלקם הם קבוצות אנשים:
יורם בן אחאב; איזבל אשת אחאב ואם יורם; שבעים בני אחאב; הנשארים לבית אחאב ביזרעאל (י',יא) והנשארים לבית אחאב בשומרון (שם יז).
בקטגוריה זו אנו כוללים גם את מאות עובדי הבעל שאסף יהוא לשומרון מכל ישראל. אמנם הללו אינם כלולים בהוראה שקיבל יהוא להכרית את בית אחאב, אך הריגתם הייתה חלק עיקרי בהגשמת מטרתו של מרד יהוא, ועל כך נעמוד בעיון המתאים.
שתי דמויות שאינן שייכות בבירור לבית אחאב נהרגו במהלך המרד, אחת אישית – אחזיהו מלך יהודה, ואחת קיבוצית, ארבעים ושניים אחי אחזיה. בעיונים המתאימים נדון בשאלה, האם היו הללו כלולים ב'בית אחאב', ואם לא כן, מדוע הרגם יהוא.

ה. דמויות נייטרליות

לבסוף נעיר כי בסיפורנו מופיעות דמויות אחדות שהן נייטרליות, ותפקידן טכני בעיקרו: הצופה בעיר יזרעאל; המלאך המודיע ליהוא על הבאת ראשי בני המלך; עמה של העיר יזרעאל ועמה של העיר שומרון; אשר על המלתחה בבית הבעל בשומרון, ועוד כהנה.
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אלחנן סמט, תשע"ח
עורכת: נחמה בן אדרת 
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
דוא"ל: [email protected]
* * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
[1] עמדנו שם על כך שחשיפת מבנהו של סיפור במקרא מבוססת על חלוקתו לשתי מחציות, ושם הראינו שלעתים נחלק הסיפור לשתי מחציות באמצע סצנה. ראה בסדרת העיונים 'מזבח מזבח!' שהוקדשה למל"א י"ג, בעיון האחרון, עיון ח1, 'מבנה הסיפור ומשמעותו'.
[2] אנו משתמשים במונח 'פסקה', שהיא כוללת בדרך כלל סצנות אחדות. לא קיים מונח מוסכם ביחס לחלק כזה בסיפור.
[3] אמנם אירועים אלו כבר נזכרו ב'פסקה הקבועה' המוקדשת לאחזיה מלך יהודה בסוף פרק ח' (כח–כט), אך סיפורנו, העומד על רגליו שלו, אינו מסתמך על אותה פסקה (השייכת לשלב העריכה של ספר מלכים).
[4] שם מצוי 'היכל' המלך אחאב אבי יורם (מל"א כ"א, א), ושם מצויים חלק מבני משפחת המלוכה.
[5] ראה את דברינו ביחס לכוונתו של פסוק כט בסעיף הקודם 1ג.
[6] ראה דברינו על פסוק זה המשמש כחתימת הסיפור בסעיף הקודם 1ג.
[7] נראה כי המלכתו של יהוא בידי חבריו הייתה תגובה שצפה יהוא, ולשמו של מעשה זה 'נתפתה' יהוא לספר להם כי נמשח בידי הנער הנביא.
[8] למען הדיוק, שתי הפעולות של יהוא בדרכו לשומרון – הריגת אחי אחזיה (יב-יד) וצירופו של יהונדב בן רכב אליו (טו-טז) לא תוכננו על ידו, שכן הוא 'מצא' את אלו בדרכו. אך יהוא הוא העומד גם מאחרי שני המעשים הללו.