מרד יהוא (מל"ב ט', א – י', ל) המשך

  • הרב אלחנן סמט

ג. מבוא – חלק שלישי:

מדוע נבחר יהוא למלך על ישראל?

1.  ארבעה מלכים בחירי ה'

ארבעה אישים במקרא נבחרו על ידי ה' באמצעות נביא למלוך על ישראל.[1] הראשון שבהם הוא שאול, ואחריו דוד – שניהם בחירי ה' אשר נמשחו בשמן בידי שמואל הנביא.
 
המלך השלישי הוא ירבעם, שבחירתו נעשתה בידי אחיה השילוני. נבואת המינוי של אחיה במל"א י"א אמנם לא כללה משיחה בשמן,[2] וגם לא נאמר לפניה שה' שלחו לעשות כן, אך תוכן הנבואה מלמד בבירור שאף ירבעם נבחר על ידי ה': "כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים... וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל... וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן..." (שם לא; לז–לח, וראה שם י"ב, טו).
 
הרביעי והאחרון במקרא שנבחר על ידי ה' למלוך על ישראל הוא יהוא. בחירתו נזכרה בנבואה שנאמרה שנים רבות לפני מינויו, בדברי ה' לאליהו בהר חורב:
 
מל"א י"ט, טו      וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק
                       וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם.
טז                   וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל
                                 וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ.
יז                   וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע.
יח                  וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים
כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ.
 
אליהו לא קיים צו זה במה שנוגע לחזאל וליהוא מטעם שלא נתבאר בספר מלכים,[3] אך אלישע תלמידו עשה כן: שתי פעולותיו האחרונות המתוארות בספרנו, בטרם נעלם לשנים רבות עד למותו,[4] הרי הן מינוי חזאל (מל"ב ח', ז–טו) ושליחת אחד מבני הנביאים לרמות גלעד למשוח את יהוא למלך על ישראל.
 
מעשה המשיחה של יהוא מלווה באמירה מפורשת של אלישע לתלמידו, כי ה' הוא שבחר בו למלך על ישראל:
 
ט', ג        וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ:
כֹּה אָמַר ה', מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל.
 
ובקיום הדבר בפועל שוב מודגש הדבר בפי הנער הנביא:
 
ו              ...וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ:
כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם ה', אֶל יִשְׂרָאֵל.[5]

2. הנמקת הבחירה אצל כל אחד מארבעת המלכים

האם מנמק המקרא את הבחירה הא-לוהית בכל אחד מארבעת האישים הללו עוד בטרם נשלח הנביא למנותם?
 
אל שאול אנו מתוודעים בסיפור חיפוש האתונות בשמ"א ט', ושם (פס' ב) אנו לומדים על מראהו: "בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" וכן על מידותיו הטובות – על ענוותנותו[6] ועל אחריותו המשפחתית[7]. סיפור זה אמנם אינו מספק הנמקה מפורשת וסדורה לבחירת שאול כמלך, אך הוא מאפשר לנו היכרות כמעט אינטימית עם דמותו המלבבת של שאול, והוא חושף תכונות אחדות שלו שעתידות להתבלט בהמשך הסיפורים אודותיו. ניתן לומר אפוא שהמקרא 'מכין' אותנו לקראת משיחתו של שאול, ואין אנו מופתעים מבחירתו.
 
במה שנוגע לדוד – נראה כי אין ניתן לנו במקרא כל נימוק לבחירתו בטרם נמשח על ידי שמואל, מלבד תיאור מראהו החיצוני המופיע רגע לפני המשיחה: "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמ"א ט"ז, יב). ברם דעתנו כדעת מפרשים אחדים, הן מן הקדמונים והן מן החדשים, כי סיפור מלחמת דוד וגלית קדם לסיפור משיחתו של דוד ולסיפור הגעתו כמנגן אל שאול, ומחמת סיבות ספרותיות שונות הוחלף סדר הפרקים ט"ז וי"ז בשמואל א, על דרך "מוקדם שהוא מאוחר" במקרא.[8] אם כן, גם ביחס לדוד, ניתן לנו חלון הצצה רחב לדמותו המופלאה עוד בהיותו נער צעיר, ובטרם נמשח. היכרות מוקדמת זו מהווה הנמקה לבחירתו.[9]
 
ביחס לירבעם, ניתנת לנו הזדמנות להכירו בסיפור קצר וסתום במקצת, עוד בטרם פגש בו אחיה השילוני ומינהו למלך. במל"א י"א, כו–כט1 מסופר על הרקע הסוציו-אקונומי שממנו הגיע ירבעם ("אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה, אִשָּׁה אַלְמָנָה"); על כישרונו הניהולי והתקדמותו במנגנון הפקידותי של שלמה ("וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף"); אך בעיקר על המרד שמרד בשלמה כנגד השעבוד המתמשך של העם בעבודות המס – "וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ". פרטים אלו, ובייחוד האחרון שבהם, משמשים הנמקה מוקדמת לבחירתו.[10]
 
אולם ביחס ליהוא, לא נאמר עליו דבר ולא חצי דבר אשר יוכל לשמש כהנמקה לבחירתו על ידי ה' כמלך ישראל. אין כל מידע על יהוא לפני הופעת שמו לראשונה בנבואה לאליהו בהר חורב במל"א י"ט, ולא לפני משיחתו בידי הנער הנביא שלוחו של אלישע בסיפורנו. כאשר נמשח יהוא למלוכה אין אנו מכירים אותו כלל,[11] ואנו שואלים את עצמנו: מי הוא אדם זה, ומדוע חלה הבחירה הא-לוהית דווקא עליו?
 

3. סוף המעשה מעיד על המניעים לעשייתו

בכמה מקומות בעיונינו בסיפורי המקרא הצענו כלל מועיל בלימוד הסיפור במקרא, אך לפני שנשתמש בכלל זה במקרה שלנו, עלינו להקדים מילים אחדות לבירור הרקע והנסיבות שבהן ניתן להיעזר בכלל זה.
 
דרכו של הסיפור המקראי לתאר פעולות הנעשות על ידי דמויותיו, בלא להעיד עדות מפורשת על מניעיהן הפנימיים של הדמויות.[12] אין דרכו של הסיפור המקראי להיכנס לעולמן הפנימי של דמויותיו בחיווי מפורש, אלא לעשות זאת בדרכי עקיפין עדינות ומתוחכמות. נורמה ספרותית זו שונה מזו המקובלת בספרות המודרנית, שבה מספר כל-יודע רגיל להיכנס בחופשיות ובהרחבה לעולמה הפסיכולוגי של הדמות שהוא מתאר.
 
דרכו זו של המקרא דורשת מן הקורא בסיפור קריאה אקטיבית והשקעת מאמץ פרשני ופסיכולוגי בניתוח הדמויות ובעמידה על מניעי פעולותיהן, על סמך דקדוק בפרטי התיאור ופענוח כל רמז שיש בו כדי להאיר את עולמה של הדמות ואת מניעיה. [13]
 
ברוב המקרים אין קושי בפענוח המניעים של הדמויות הפועלות במקרא: ניתן לעמוד על המניעים של הדמות מדבריה שלה, מדברי אחרים, או מתוך ההקשר שבו נעשית הפעולה. ולעתים – מסברה פשוטה וישרה, שכן המניעים מובנים מאליהם.
אך יש ומניעי הפעולה של הדמות בסיפור סתומים: הדוברים בסיפור אינם מגלים מניעים אלו בדבריהם, וגם ההקשר של הפעולה בשעת עשייתה אינו מלמד זאת. אף הסברה אינה יכולה לעמוד על מניעים אלו, או שהיא מעלה אפשרויות שונות ואף סותרות. במקרים מעין אלו עומד הקורא נבוך מחמת אי-הבנתו את כוונת הדמות הפועלת ואת סיבותיה.
 
הכלל שאנו מציעים במקרים מעין אלה הוא להיאזר בסבלות: יש להמשיך ולקרוא את הסיפור ולבחון מה הן תוצאות הפעולה של אותה דמות. ברוב רובם של המקרים מעידות התוצאות על מניעי הפעולה של הדמות הפועלת, וניתן להניח שלתוצאות אלו התכוונה הדמות מראש בפעולתה, בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.[14]
 
כלל זה תקף ביתר שאת ביחס לפעולותיו של ה' שמניעיהן נראים סתומים. ה' משמש דמות מרכזית בסיפורי המקרא, גם במקום שהוא נעדר מן הרובד הגלוי של הסיפור ופועל בסתר, וכל שכן כשפעולותיו בסיפור גלויות. ו=בניגוד לאדם, שלעתים תוצאות מעשיו אינן כפי שהתכוון שיהיו, הרי דבר ה' מתממש כפי כוונתו: "כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם, כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו" (ישעיהו נ"ה, יא).[15]
 
אם ניישם כלל זה ביחס לשאלתנו, מה היו מניעי ההשגחה בבחירתו של יהוא, יהא עלינו להמשיך ולקרוא את הסיפור עד תומו, ולהכיר את דמותו של יהוא כפי שהיא מצטיירת בפירוט לאחר שנמשח למלך. וכאשר תתגלה לעינינו דמותו בבהירות, נוכל להניח שדמות זו היא שהתאימה למטרותיה של ההשגחה הא-לוהית בשעה היסטורית זו, ועל מנת כן נבחרה.[16]
 

4. האם קורותיו של יהוא לאחר שנבחר יכולות להעיד על מניעי בחירתו

אלא שכנגד יישום הכלל שהצענו בנוגע למניעי הבחירה הא-לוהית ביהוא יש לטעון: הרי הפעולה הא-לוהית שאנו תוהים על מניעיה היא בחירתו של אדם, ולאדם הרי ישנה בחירה חופשית. מי ערב לנו אפוא שמעשי הנבחר לאחר מינויו תואמים את מניעי ההשגחה שבחרה בו?
 
והרי מעשיו של ירבעם, וכן מעשים מרכזיים שעשה שאול, ואף חלק ממעשיו של דוד – היו בניגוד גמור לציפייה שה' ציפה מהם בשעה שבחר בהם למלוך על ישראל, ובמקרה של שאול וירבעם אף גרמו להעברת המלוכה למי שאינו מזרעם. ואם כן סופם של מלכים אלו אינו יכול ללמד על הסיבות שבגללן בחרה בהם ההשגחה!
 
ובכן, מניין לנו שמעשיו של יהוא לאחר בחירתו יש בהם כדי להצדיק את בחירתו למפרע, ולא ההיפך מכך? שמא היו מעשיו מסכת של בגידה בייעודו, והוא גרם בהם אכזבה למי שבחר בו?
 
הנה נשוב אל שלושת האישים שנבחרו למלוך על ישראל ושקדמו ליהוא: כאשר חטא כל אחד משלושה אלו וקלקל מעשיו, וגרם אכזבה למי שבחר בו, נשלח אליו נביא, והטיח בו בנבחר את דבר בגידתו בייעודו ובמי שבחר בו, וגם קצב את עונשו על כך:
 
שמ"א ט"ו, יז       ויֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ
רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה, וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ עַל  יִשְׂרָאֵל.
  יט         ... וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'?
  כג          ... יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ.
 
שמ"ב י"ב, ז          וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד... כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל
אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל...
  ט           מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי...
  י            וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי...
 
מל"א, י"ד, ז         לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם: כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל
יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל...
  ט           וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ...
  י            לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם...
 
לו היה יהוא חוטא חטא כבד, או חטאים רבים, היה נשלח גם אליו נביא ה', מוכיחו על בגידתו במי שמשח אותו למלך על ישרל ומודיע לו את עונשו. אולם לאורך כל סיפורנו אין כל התערבות נבואית כזאת. לעומת זאת, בסיומו של סיפורנו, בפסוק החותם אותו, מופיע נביא עלום שם ונושא באוזני יהוא נבואה הפוכה לשלוש הנבואות שהובאו לעיל!
 
י', ל                    וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא:
יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי
כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב
בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.
 
והרי זו נבואה שבה מאשר ה' כי יהוא פעל כרצונו, ועשה הישר בעיניו, ומילא את התפקיד אשר לשמו הוא נבחר, ועל כן תיכון מלכותו לעוד ארבעה דורות. [17]
 
אם כן, לא רק ממה שאין בסיפור יהוא – אין כל ביקורת נבואית על מעשיו, אלא גם ממה שיש בחתימתו – אישור נבואי למעשיו הטובים במהלך הסיפור ונתינת שכר ליהוא על כך, נוכל לשוב אל הכלל שהצענו: מעשיו של יהוא, והדרך שבה עשאם, המגלה את תכונותיו ואת כישרונותיו, הם בוודאי ההנמקה למפרע לבחירתו על ידי ה'.
 
עתה עלינו לקרוא את הסיפור קריאה צמודה, לעקוב אחר הדמות הססגונית והסוערת המתגלה בו, תמונה אחר תמונה, ולנסות להסביר את בחירת ה' דווקא בדמות זו למלוך על ישראל בשעה היסטורית זו.
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אלחנן סמט, תשע"ח
עורכת: נחמה בן אדרת 
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון
האתר בעברית:                http://www.etzion.org.il
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 

[1] אין אנו דנים כאן על בחירת ה' במלכי אומות העולם ועל מעורבות נביאי ישראל בכך, דוגמת הודעת אלישע לחזאל שהוא ימלוך על ארם לאחר מות בן-הדד (מל"ב ח', יג), או דוגמת כינויו של כורש בפיו של נביא ה' 'משיח ה'' (ישעיהו מ"ד, כח – מ"ה, ה).
[2] מדוע לא נמשח ירבעם בשמן? חז"ל במדרשם ראו באופיים של מעשי המשיחה של כל הנמשחים רמז נבואי לעתיד מלכותם, וכך אמרו (מגילה יד ע"א ובמקבילות):"דוד ושלמה שנמשכו בקרן (– העשויה מחומר קשה ומשתמר) נמשכה מלכותן; שאול ויהוא שנמשחו בפך (– העשוי מחרס ונשבר בנקל) לא נמשכה מלכותן." כהמשך למדרשם נוכל לומר: ירבעם, שלא נמשח כלל, עתיד להתגלות כמלך שהחמיץ את מלכותו משעה ראשונה (בעשותו בתי במות ועגלים).
[3] ראה דיון על כך ב'פרקי אליהו' בסדרה 'חורב' סעיף ח (עמ' 313–326).
[4] הופעתו האחרונה של אלישע על במת ספר מלכים היא רק שנים רבות מאוד אחר משיחת יהוא, כאשר "חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", בימי יואש נכדו של יהוא (מל"ב י"ג, יד–כא). ראה על כך ב'פרקי אלישע', בנספח "'היעלמותו' של אלישע לאחר משיחת יהוא" (עמ' 636–638).
[5] בדברי הנער הנביא ניכרת המגמה להדגיש את אופייה הדתי של משיחת יהוא. בעוד שבדברי אלישע מתוארת המשיחה כמעשה פוליטי (אף שמקורו בדבר ה'), מדגיש הנער הנביא כי ה' הממנה את יהוא הוא 'א-לוהי ישראל', וכי ישראל, העם שעליו עתיד יהוא למלוך, הוא 'עם ה''.
[6] על כך יש ללמוד מתגובתו לדברי שמואל אליו: "הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן, וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה" (פס' כא). שוב ניכר הדבר בסיומו של הסיפור (לאחר המשיחה): "וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל" (י', טז).
[7] ראה פס' ה "לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ."
[8] לפני שנים רבות כתבתי מאמר ארוך ומפורט להוכחת טענה זו, ולהצגת דעותיהם של האוחזים בה מימות חז"ל ועד לדורנו. מאמר זה עמי בכתובים, ובעזר ה' יגיע זמנו להתפרסם.
[9] דברינו אלה אינם מבוססים רק על הסדר המקורי של פרקים י"ז ו-ט"ז, בטרם נקבע סדרם הנוכחי בספר שמואל במסגרת מעשה העריכה של הספר. החלפת סדרם של שני הסיפורים לא נועדה לטשטש את סדרם הכרונולוגי, והקורא המודע לכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", וער למעשה ההחלפה שהספר אינו מסתיר כלל, ימצא בסיפור דוד וגלית הנמקה מוקדמת לבחירה בדוד גם בסדר כפי שהוא לפנינו.
[10] ראה ביאורנו המפורט למהות המרד של ירבעם בשלמה ולתיאורו בלשון הכתוב בסדרה  'אחרית שלמה' עיון ד "ירבעם 'אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ' – מה עשה ומדוע". על ההנמקה שיש בכך לבחירתו, ראה בעיון ה1 הבא לאחריו, תת סעיף א.
[11] הפרט היחיד הנוגע ליהוא שאנו יכולים לדעת מנסיבות השליחות ששולח אלישע את הנער הנביא הוא שיהוא שר צבא, המצוי במערכה על רמות גלעד. פרט זה הוא אמנם בעל חשיבות, אך אין בו כדי לנמק את בחירת האיש יהוא.
[12] כיוון שזוהי הנורמה, במקום שבו חורג הסיפור המקראי מהרגלו, ומעיד מפורשות על המניעים הפנימיים של הדמות, יש לתת לכך טעם מדוע הוא עושה כן, בכל מקום לפי עניינו.
[13] העובדה שמניעי הדמויות אינם מפורשים בסיפור המקראי מותירה לעתים מרווח אפשרויות להבין את הדמות ולשפוט אותה, ואף בכך הופך הסיפור את הקורא לשותף פעיל בקריאה ובשיפוט של המסופר.
[14] א. כמו לכל כלל, גם לכלל זה ישנם יוצאים מן הכלל, ועל כן יש להשתמש בו בזהירות. מצבים המועדים להיות יוצאים מכלל זה הם כאלה שבהם השפיעה התערבות א-לוהית ישירה וגלויה על תוצאות פעולתו של אדם. אמנם ייתכן שההשגחה הא-לוהית השלימה את פעולותיו של האדם על פי כוונתו, אולם ייתכן שכוונת ההשגחה היא דווקא לשבש את תכניתו של האדם, ואם כן תוצאות הפעולה אינן מעידות על כוונת הפועל אלא הן הפוכות מכוונה זו. על כן יש לדון בכל מקרה לגופו.
ב. הנה כמה מראי מקום לשימוש שעשינו בכלל זה בדוגמאות שעסקנו בהן בחיבורינו: המניעים של שלושה אישים שהקריבו קרבן לה' בנסיבות מיוחדות לא נתפרשו בכתוב: מניעיו של נח בהקריבו קרבן לה' לאחר המבול (בראשית ח', כ) מתבררים מתגובת ה' לקרבנו ('עיונים בפרשות השבוע', סדרה שנייה, פרשת נח, עמ' 33–34). בדומה לכך מניעיו של יעקב בהקריבו קרבן לה' בעת ירידתו למצרים (בראשית מ"ו, א) ומניעיו של שלמה בהקריבו קרבן בגבעון (מל"א ג', ד) מתבררים ממענה ה' להם ('עיונים בפרשות השבוע' סדרה שלישית, פרשת ויגש, עמוד 230). מניעי אבשלום, שקרא לחושי הארכי שישמיע את עצתו, לאחר שכבר קיבל את עצת אחיתופל, לא נתבארו בכתוב (שמ"ב י"ז, א–ו). בסדרת העיונים 'פילוג הממלכה' בעיון ג5 ("אבשלום ורחבעם עולים על 'הר העצה הרעה'") ביררנו את מניעי אבשלום על פי הכלל הנידון כאן, ובהערה 27 שם הבאנו דוגמאות נוספות.
ג. הכלל שאנו מציעים למעלה, לפרש את מניעי הדמות על פי תוצאות הפעולה, אינו שונה מהותית מבחינת מניעיה של דמות כאשר יש רקע והקשר קודם לתיאור פעולתה. כשניתן לנו רקע לפני הפעולה אנו בוחנים אותה ב'הקשר אחורי', ואילו כשאין רקע כזה אנו מציעים להתבונן בהקשר שלאחר הפעולה – 'הקשר קדמי'.
[15] דוגמה לשימוש בכלל ביחס למניעי פעולתו של ה', מופיעה ב'עיונים בפרשות השבוע', סדרה ראשונה, פרשת בלק: "פרשת האתון – סוף מעשה במחשבה תחילה".
[16] א. אף ביחס למניעי בחירתם של שלושת המלכים הקודמים – שאול דוד וירבעם, יש באירועים המתוארים לאחר מינויים בידי הנביא כדי לנמק למפרע את בחירתם על ידי ה' (ביחס לשאול ודוד הדברים ברורים; ביחס לירבעם, כוונתנו להתנהלותו המופתית בסיפור פילוג הממלכה, שבמהלכו הוא אינו עושה כל פעולה לקידום עצמו אל המלוכה, אלא מחכה שהיא תוגש לו על ידי העם). אלא שבסיפורים ההם קיימת גם הנמקה מוקדמת שיש בה הסבר לבחירת המלך עוד לפני מינויו. ואין הדבר כן ביחס ליהוא.
ב. יהוא אינו הנבחר היחיד במקרא שביחס אליו יש להשתמש בכלל שהצענו כדי לעמוד על כוונת ההשגחה בבחירתה בו. גם ביחס לאברם אין בתורה כל הנמקה מוקדמת לבחירת ה' בו. אולם קריאה בסיפורים הרבים הבאים אחרי סיפור בחירתו, מלמדת על אישיותו יוצאת הדופן של אברהם, ומסבירה למפרע את הבחירה הא-לוהית בו לייסד אומה שתהא בת בריתו של א-לוהים.
[17] אמנם אין בכך כדי להוכיח כי קיימת הסכמה גמורה של ה' לכל מעשה שעשה יהוא במהלך המרד שלו. אולם אף אם יש מקום לביקורת, אין מדובר בחטאים חמורים או בהחמצה של כל מטרת בחירתו על ידי ה'. יש לדון בכל מעשה של יהוא מתוך שיקול דעת, האם הוא תואם את ההוראה הנבואית שניתנה לו, או שאינו כן.