מרד יהוא (מל"ב ט', א – י', ל): חלק ה. משיחת יהוא בידי הנער הנביא

  • הרב אלחנן סמט
ד         וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד.
ה        וַיָּבֹא וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים
וַיֹּאמֶר: דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר!
וַיֹּאמֶר יֵהוּא: אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ?
וַיֹּאמֶר: אֵלֶיךָ הַשָּׂר.
ו         וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ:
כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל
מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם ה' אֶל יִשְׂרָאֵל.
ז         וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ
וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל.
ח        וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב
וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.
ט        וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט
וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה.
י         וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר
וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס.

1.      הנער הנביא – שלוחו של אלישע או נביא בפני עצמו?

בראשית סיפורנו היה כינויו של השליח ששלח אלישע 'אחד מבני הנביאים': "וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים" (פס' א). והנה בראש התמונה הנוכחית שאנו עומדים בה מתחלף כינויו: "וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד" (פס' ד).  ובכן, מה פשר כינויו של השליח במקומנו, ומדוע התחלף כינויו?
הנה פירושו של רד"ק לפסוק ד:
אמר בתחילה 'הַנַּעַר' – ההוא (– שדובר עליו קודם לכן, הוא 'אחד מבני הנביאים'), ואחר כך פירש ואמר: אי זה נער? 'הַנַּעַר הַנָּבִיא'. ולדעת יונתן 'הנער' הוא סמוך אל 'הנביא', כאילו אמר 'נער הנביא', שתרגם 'תלמידא דנבייא'.
גם את כינויו הראשון של הנער הנביא, 'אחד מבני הנביאים', תרגם יונתן: 'חד מתלמידי נבייא', ואם כן אין לדעתו משמעות להתחלפות הכינוי: שני הכינויים מכוונים לכך שנער זה היה תלמידם של נביאים.[1]
מלבי"ם ביאר את צמד המילים 'הַנַּעַר הַנָּבִיא' בדרך שונה מקודמיו: אין זו סמיכות, אלא המילה 'הנביא' היא תואר של 'הנער' "שהיה נביא בעצמו...וזהו שאמר שהלך מצד שהוא 'הנער הנביא' שהוא נביא בעצמו". כוונתו: בהליכתו לרמות גלעד, לא הלך הנער רק כשלוחו של אלישע, אלא הלך לשם כנביא עצמאי.
על פי דברי המלבי"ם, להתחלפות כינוייו של הנער יש משמעות: היא מבטאת התקדמות מהצגתו לפנינו כ'אחד מבני הנביאים' שאינו בהכרח נביא, להצגתו כנביא בפני עצמו.[2]
אולם לאיזה צורך 'קודם' הנער במקומנו? מלבי"ם עונה על כך בפירושו לפסוקנו:
אלישע לא אמר לו, רק (– אלא) שיאמר "מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל" והוא הוסיף דברים (– את ציווי הכרתת בית אחאב בפסוקים ז–י) מצד שהיה נביא בעצמו, וידע מנבואת אליהו, וגם השיג יתר הדברים בנבואה.
לדעת מלבי"ם, חילוף כינוייו של הנער נועד להכיננו לחלק העצמאי בפעילותו, שעליו לא נצטווה מפי אלישע, ואותו ביצע כנביא עצמאי.
 
הנער הנביא אמנם ביצע את תפקידו בהתאמה כמעט גמורה עם ההוראות שנתן לו אלישע שולחו:
 
הוראות אלישע
 
מעשי הנער הנביא
א
ב
 
 
 
 
 
 
ג
...וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד
וּבָאתָ שָׁמָּה
וּרְאֵה[3] שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי
 
 
 
וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו
וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר.
וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ
וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה'
מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל
 
 
 
וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה
ד
ה
 
 
 
 
ו
 
 
 
 
ז
ח
ט
י
וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד.
וַיָּבֹא
וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים
וַיֹּאמֶר: דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר
וַיֹּאמֶר יֵהוּא: אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ?
וַיֹּאמֶר: אֵלֶיךָ הַשָּׂר.
וַיָּקָם
וַיָּבֹא הַבַּיְתָה
וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ
וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם ה' אֶל יִשְׂרָאֵל.[4]
...
...
...
... וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס.
 
אולם דווקא לאור ההתאמה הזאת, מתבלטת התוספת שהוסיף הנער הנביא, שהיא רבה מן העיקר. הנער הנביא לא הסתפק בפעולה המעשית של משיחת יהוא, אלא ליווה את מעשהו בנאום נבואי שלם, הכלול בפסוקים ז–י. נאום זה הוא נושא באוזני יהוא, ובו הוא מצווה עליו להכרית באופן מוחלט את כל בית אחאב:
ז         וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ
וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל.
ח        וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב
וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.
ט        וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט
וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה.
י         וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר...
נראה אפוא שיש לקבל את פירושו של המלבי"ם לכינוי 'הנער הנביא': "שהיה נביא בעצמו... והוא הוסיף דברים מצד שהיה נביא בעצמו".

2.      מקור נבואתו של הנער הנביא

כפי שראינו, הקדמונים (תרגום יונתן, רש"י, רד"ק ומפרשים נוספים) לא הלכו בדרכו של מלבי"ם ולא ראו את 'הנער' כנביא בפני עצמו, אלא אך כשלוחו של אלישע. ובכן, מניין לנער הנביא כל הנאום הזה שנשא באוזני יהוא? הרי לא מצאנו לדברים אלה כל רמז בהוראותיו של אלישע לנער! 

א. דעת רלב"ג

הנה תשובתו של רלב"ג בביאורו לדברי אלישע אל הנער (פסוק ג):
קיצר בכאן, ולא זכר הדברים שאמר אלישע שיאמר (– הנער) ליהוא. אך מדבריו (– של הנער בפסוקים ז–י) ליהוא למדנו, שכבר ציווהו אלישע לומר אותן הדברים.
אם כן, הנער הנביא לא חידש דבר על מה שנצטווה, אלא העביר ליהוא את שאמר לו אלישע. דבריו של הנער הם חזרה על דברי אלישע, והמקרא נוקט בדרך זו על מנת שלא לחזור פעמיים על אותה נבואה.[5]
על פי פירושו של רלב"ג יש לשאול: מדוע העדיף המקרא להשמיע את נבואת הכרתת בית אחאב דווקא מפיו של הנער? יכול היה לנהוג ההפך: להשמיענו את דברי אלישע במלואם, כולל נבואת ההכרתה, ולקצר בתיאור מסירתה על ידי הנער, בדרך שתבהיר לנו שהנער מילא את שליחותו במלואה. בהמשך העיון ניתן תשובה לשאלה זו (בסוף סעיף 4).

ב. דעת מלבי"ם

אולם לא כן דעת מלבי"ם, שאת דבריו הבאנו בסעיף הקודם. לדעתו, 'הנער הנביא' "הוסיף דברים מצד שהיה נביא בעצמו, וידע מנבואת אליהו, וגם השיג יתר הדברים בנבואה". וכבר אמרנו, כי חילוף הכינויים של הנער הולם דעה זו. מלבי"ם מציין שני מקורות לנבואתו של הנער שאותה הוסיף על מה שציווהו אלישע: האחד הוא ש"ידע מנבואת אליהו", והאחר הוא ש"גם השיג יתר הדברים בנבואה". מהו פשר הבחנה זו שעושה מלבי"ם?
נבואות על הכרתת בית מלוכה באות בספר מלכים ארבע פעמים, וסגנון אחד לכולן. הנבואה הראשונה היא של אחיה השילוני כנגד בית ירבעם (מל"א י"ד, ז–טז); השנייה היא של יהוא בן חנני כנגד בית בעשא (מל"א ט"ז, ב–ד); השלישית היא נבואת אליהו בכרם נבות כנגד בית אחאב (מל"א כ"א, כ-כד).[6] הנבואה הרביעית היא זו שבפי הנער הנביא בסיפורנו, ואף היא מכוונת כנגד בית אחאב.
קיים דמיון מילולי (עד כדי זהות) בין נבואת הנער הנביא לנבואת אליהו, והוא שהוביל את מלבי"ם לפרש שהנער "ידע מנבואת אליהו":
נבואת אליהו לאחאב (מל"א כ"א)
נבואת הנער הנביא (מל"ב ט')
כא           וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ
                וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר
                וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.
ח             וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב
                וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר
                וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.
כב           וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ
                כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט
                וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה...
ט             וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב
                כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט
                וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה.
כג            וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר:
                הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל.
י              וְאֶת אִיזֶבֶל
                יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר.
 
כיוון ששתי הנבואות הללו מכוונות לאותו בית מלוכה, נראה שהנער הנביא אינו אלא כחוזר על נבואת אליהו, שעל פי נבואתו שלו הוא יודע כי עתה הגיעה שעת קיומה. אולם למה התכוון מלבי"ם כאשר ייחס את "יתר הדברים" לנבואתו של הנער הנביא עצמו?
בפתיחת דבריו של הנער הנביא הוא נושא דברים שאינם מצויים בנבואת אליהו, ועל כן לא כללנו אותם בטבלת ההשוואה המובאת למעלה. הכוונה לכל פסוק ז:
וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ
וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים
וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל.
כיוון שדברים אלו אינם מופיעים בנבואת אליהו (והם נאמרים בשם ה'), הכרח הוא לייחסם לנבואתו העצמית של הנער הנביא.
 פירושו של מלבי"ם מעורר אף הוא קושייה: בהוסיפו את נאום ההכרתה בעת משיחת יהוא שינה הנער הנביא שינוי דרמטי את הוראת אלישע, ממש 'פנים חדשות' באו לכאן! הוראת אלישע מבשרת ליהוא בשורת מלכות גרידא, ואילו נבואת הנער הנביא תובעת ממנו פעולה אלימה ומתמשכת. אמנם לדברי המלבי"ם פעל הנער הנביא כנביא עצמאי, אך מדוע שינתה הנבואה שבפיו את המשימה הנבואית שנאמרה מפי אלישע? גם על שאלה זו נענה בהמשך העיון (בסוף סעיף 3).[7]
 
(המשך העיון בשבוע הבא)
 
[1] רש"י פירש אף הוא בעקבות יונתן, כי 'הַנַּעַר הַנָּבִיא' זוהי סמיכות, אך משמעה הוא כי היה זה "נערו של אלישע הנביא", כלומר משרתו. על כך יש להקשות: מדוע לא הוצג השליח מראש כמשרתו של אלישע (או כנערו), ובמקום זאת הוא כונה "אַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים"?
בסיפורי אלישע קיימת הבחנה בין 'בני הנביאים' שאלישע היה מורם ומנהיגם, לבין האחד ששימש כנערו של אלישע וכמשרתו (לדוגמה ד', לח; מג).
[2] בסיפורי הנביאים שבספרנו אנו מוצאים דוגמה נוספת ל'קידום' דומה: במל"א כ', לה אנו קוראים: "וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר ה': הַכֵּינִי נָא". והנה שלושה פסוקים אחר כך מתואר אותו אדם בלשון זו: "וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ...". על הטעם לחילוף הכינויים שם, ראה מה שכתבנו בסדרת העיונים לפרק כ', עיון ז סעיף 5.
חיזוק לכך שהנער במקומנו זוהה כנביא הוא מכינויו בפי שרי החיל חבריו של יהוא בפסוק יא: "מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ". מהושע ט', ז אנו למדים כי היה זה כינוי גנאי בפי העם לנביאים: "אֱוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ". אף בירמיהו כ"ט, כו מכנה שמעיה הנחלמי את ירמיהו "מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא". ראיה נוספת לזיהויו של הנער כנביא היא בהיענותו המיידית של יהוא לפנייתו של הנער "דָּבָר לִי אֵלֶיךָ" וכניסתו עמו הביתה. השווה למסופר על אהוד ועגלון, שופטים ג', יט–כ.
[3] "וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא..." בהוראתו של אלישע פירושו: אתר את יהוא מבין אחיו, ולאחר מכן "וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו" על מנת שתוכל להסתגר עמו "חֶדֶר בְּחָדֶר" ללא נוכחים אחרים. הנער זיהה את יהוא היושב ביחד עם שרי החייל מייד בבואו, ופנה אליו בכינוי "הַשָּׂר", אך יהוא בענוותו שואל "אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ", שהרי זוהי ישיבה של "שָׂרֵי הַחַיִל". רק לאחר שענה לו הנער ישירות "אֵלֶיךָ הַשָּׂר", קם יהוא להיכנס עם הנער הנביא הביתה.
[4] על ההבדלים בין נוסח המשיחה בפי אלישע לנוסחה בפי הנער הנביא ועל משמעותם עמדנו בעיון המבוא השלישי בהערה 6. אמרנו שם כי בדברי הנער הנביא ניכרת המגמה להדגיש את אופייה הדתי של משיחת יהוא. הנער הנביא מדגיש כי ה' הממנה את יהוא הוא 'א-לוהי ישראל', וכי ישראל, העם שעליו עתיד יהוא למלוך, הוא 'עם ה''.
[5] על דברי הנבואה הנאמרים בעת המשיחה "כֹּה אָמַר ה'... מְשַׁחְתִּיךָ..." לא חשש המקרא לחזור פעמיים, כי קצרים הם. על דרכו של המקרא לקצר במקרים כמו שלנו, ראה 'פרקי אליהו' נבות ד2, עמ' 375–377.
[6] ב'פרקי אליהו' עמ' 390 ערכנו את שלוש הנבואות הללו בטורים מקבילים, בדרך המבליטה את הדמיון המילולי הרב ביניהן, ושוב  השווינו ביניהן בדרך יעילה יותר בסדרת העיונים למל"א י"ד 'אשת ירבעם', עיון ה1 תת-סעיף ב.
[7] שתי השאלות ששאלנו בסעיף זה הן מסוגים שונים: השאלה שנשאלה על פי פירושו של רלב"ג מתייחסת לעיצוב הספרותי של סיפורנו (מדוע קיצר הכתוב כך ולא אחרת), ואינה נוגעת לאירועים עצמם המתוארים בו. השאלה שנשאלה על פי פירוש המלבי"ם נוגעת לאירועים עצמם – לקושי המתעורר בהבנת המדיניות הנבואית המתוארת בסיפור – הבנת סיבת הפער בין נבואת אלישע לנבואת הנער הנביא.