דילוג לתוכן העיקרי

סדרי הכניסה והיציאה דרך שער המזרח

קובץ טקסט
בשיעור הקודם עסקנו בדרישתו של הנביא יחזקאל מהנשיאים להסיר שוד וחמס, ובדרכים שבהן יכול הנשיא להעביר חלקים מנחלתו לאדם אחר. בנוסף לכך, התחלנו לבחון את תפקידיו של הנשיא במקדש. התייחסנו למעשר הניתן לנשיא, ולקרבנות שהוא מקריב עבורו ועבור כל ישראל.
בשיעור זה נבחן את סדרי הכניסה והיציאה של הנשיא דרך "השער הפונה קדים". סדרים אלו מתוארים בשני מקומות:
מד, א-ד: "וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים וְהוּא סָגוּר: וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר: אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ (לאכול) לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי ה' מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא: וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל פְּנֵי הַבַּיִת וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה' וָאֶפֹּל אֶל  פָּנָי".
מו, א-יא: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ: וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל מִפְתַּן הַשַּׁעַר וְיָצָא וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב: וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי ה': וְהָעֹלָה אֲשֶׁר יַקְרִב הַנָּשִׂיא לַה' בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שִׁשָּׁה כְבָשִׂים תְּמִימִם וְאַיִל תָּמִים: וּמִנְחָה אֵיפָה לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים מִנְחָה מַתַּת יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה: וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂם וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ: וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה: וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא: וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ (יצאו) יֵצֵא: וְהַנָּשִׂיא בְּתוֹכָם בְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְצֵאתָם יֵצֵאוּ: וּבַחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים תִּהְיֶה הַמִּנְחָה אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים מַתַּת יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה".
כניסה זו מקבילה להופעה המחודשת של כבוד ה', החוזר למקדש ממזרח. ננסה להבין מהי משמעותו של ציר כניסה זה – ממזרח למערב, המאפיין גם את חזרתה של השכינה וגם את כניסתו של הנשיא.

הקשר בין הנשיא לשער המזרחי

הנביא מזכיר פעמיים את הזיקה המיוחדת בין הנשיא לשער הפונה קדים. הפעם הראשונה בפרק מד (ב-ג):
"וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר: אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ (לאכול) לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי ה' מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא".
כאן מציין הנביא כי השער המזרחי יהיה סגור ואיש לא יבוא בו מפני ש"ה' אלוקי ישראל בא בו", ורק הנשיא לבדו יכול לשבת בו ולאכול לחם לפני ה'. הכתוב מדגיש כי מדובר על "השער החיצון", ורק הנשיא "מדרך אולם השער יבוא ומדרכו יצא".
הפעם השניה מופיעה בפרק מו (א-ג):
"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ: וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל מִפְתַּן הַשַּׁעַר וְיָצָא וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב: וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי ה'".
כאן מבאר הנביא כי השער יהיה סגור בששת ימי המעשה, וייפתח רק בשבתות ובראשי חדשים. הנשיא יבוא דרך אולם השער, יעמוד על מזוזת השער, ישתחווה וְיֵצֵא, והשער ישוב וייסגר רק בערב. הכתוב מדגיש כי מדובר על "שער החצר הפנימית". הנשיא ישתחווה "על מפתן השער", ועם הארץ ישתחווה "בפתח השער". הנביא מוסיף (מו, ח): "וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא". בכך הוא חוזר ביתר הדגשה על מה שנאמר בפרק מ"ד. כפי שהדגשנו, מתברר כי "השער הפונה קדים" סגור. הוא נפתח רק בשבתות ובראשי חדשים, והנשיא יושב בו לאכול לחם לפני ה'. הוא משתחווה על מפתן השער, ועם הארץ – בפתח השער.
בהמשך מתאר הנביא את הכניסה לבית במועדים, וכך דבריו (מו, ט-י):
"וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יצאו יֵצֵא: וְהַנָּשִׂיא בְּתוֹכָם בְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְצֵאתָם יֵצֵאוּ".
כאן מתברר כי ברגלים, בשונה משבתות וראשי חדשים, ציר הכניסה משתנה: לא ממזרח למערב, אלא מצפון לדרום או מדרום לצפון. איש אינו יוצא מן השער שדרכו נכנס, ודבר זה משותף לכל עם הארץ, ובתוכם גם הנשיא.

בין השבתות וראשי החדשים למועדים

מדוע יש הבחנה בין השבתות וראשי החדשים, שבהם הנשיא בא מצד מזרח והעם משתחוה שם, לבין המועדים, שבהם הנשיא והעם נכנסים ויוצאים על ציר צפון-דרום? רש"י על אתר מבאר כך:
"והנשיא – גם הוא כשנכנס לעזרה לבא בפשפש ההיכל הדרומי להשתחוות, גם הוא מצוה עליו לעשות העזרה קפנדריא ויבא דרך שער צפון ויצא דרך שער נגב עם שאר עם הארץ, ונכנס ויצא נכחו דרך שער האחר, וזהו 'בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו', כולם – הנשיא עם שאר העם, ולא יבא דרך שער המזרחי כדרך שהוא בא ביום החדש וביום שבת בראשית, שהשער המזרחי אין נכחו שער במערב".
רש"י מנמק את הכניסה בציר צפון-דרום (ולא מזרח-מערב) ברגלים בכך שבצד מערב אין שער שהרי שם נמצא הבית עצמו, ואין אפשרות לעשות קפנדריא. יש לשים לב לכך שרש"י משתמש בביטוי "שבת בראשית" כדי להגדיר את זמן כניסתו של הנשיא.
רש"י אינו מבאר כאן מדוע יש צורך לעשות קפנדריא במועדים, אך בביאורו לפרק מ"ד פסוק י"ג הוא מסביר:
"לפי שאותה ביאה לראיית פנים וצריך להראות יפה, הוצרך לומר כאן בביאות של כל ימות השנה שלא יעשנה קפנדריא, לפי שאין ביאה זו לראיית פנים כמו של רגלים".
ר' אליעזר מבלגנצי (מו, ט) מסביר באופן שונה את הצורך בקפנדריא:
"לא ישוב דרך השער אשר בא בו – שנראה כפונה, שפיו ואחוריו כלפי הקודש בפנותו לצאת, אבל כשיוצא כנגדו מצדד ומשתחוה ומצדד ויוצא".

הנהגות מיוחדת לנשיא בשער המזרח

הבדל נוסף בין כניסתו של הנשיא בשער המזרחי בשבתות ובראשי חדשים לכניסתו בשערי הצפון והדרום במועדים הוא שבנוגע לשער המזרחי ישנן הדרכות מיוחדות המבחינות בין הנשיא לשאר העם, ואילו במועדים הנשיא נמצא בתוך העם.
הרד"ק (מו, י) מסביר:
"והנשיא בתוכם – כי גם הוא יבא עמהם דרך שער צפון או דרך שער נגב, כי במועדים יבא עם העם בבאם ויצא עמם בצאתם, לפי שכל ישראל שם עלו לרגל, וכבודו והדרו הוא לבא עמהם ולצאת עמהם, משום שנאמר 'ברב עם הדרת מלך'.          
ובצאתם יצאו – לשון רבים, יצאו יחד הוא והעם".
הרד"ק קובע כי במועדים, שבהם כל העם כולו עולה, עדיף שהנשיא יעלה עם כולם, משום ש"ברוב עם הדרת מלך" – כבודו של הנשיא הוא להיות עם כולם. לעומת זאת, בשבתות ובראשי חדשים, שבהם לא כל העם עולה, הנשיא נכנס דרך שער המזרח. על פי הבנה זו הכניסה משער המזרח בשבתות ובראשי חדשים מחדדת את ההבדל המעמדי בין הנשיא לשאר העם, בשונה מן הרגלים, שבהם הנשיא נכנס עִם כל הָעָם.
ההבדל המעמדי בין הנשיא לשאר העם בא לידי ביטוי גם בכך שהשער המזרחי מיועד לו בלבד, וגם בכך שהוא אוכל בשער זה. רש"י מסביר שבשל חשיבותו של הנשיא "אין דרכו לאכול לישב ולאכול עם שאר הכהנים בלשכות".
הרד"ק ופרשנים נוספים מדגישים כי הנשיא ישב מחוץ לאסקופה החיצונה של השער, ושם הוא יאכל את זבחי שלמיו, משום שקדשים קלים נאכלים בכל העיר, ולא בעזרה. יש לציין גם כי אמנם הנשיא יגיע למקום זה דרך "אולם השער", אך השער עצמו יישאר סגור.
בנוסף לכך, צריך עיון האם העובדה שהנשיא יושב לאכול לחם לפני ה' קשורה להלכה שלפיה "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד". אמנם הנשיא אינו יושב בעזרה המרכזית אלא מחוצה לה, אך ייתכן שישיבתו מבטאת את מעמדו המיוחד.

מקום כניסתם והשתחוויתם של הנשיא והעם

הנשיא בא דרך אולם השער, עומד על מזוזת השער, ושם עושים הכהנים את עולתו ואת שלמיו, ולאחר מכן הוא משתחווה על מפתן השער ויוצא. לעומת זאת, עם הארץ משתחווה "פתח השער ההוא", ונראה כי מקום השתחוויתו של הנשיא פנימי יותר ממקום ההשתחוויה של העם.
ההשתחוויה היא ביטוי של כפיפות מוחלטת וביטול עצמי של האדם כלפי הקב"ה, וככל שהאדם נמצא בתפקיד נעלה יותר – כך השתחוויתו משמעותית יותר, משום שהיא מבטאת כפיפות מוחלטת לקב"ה, למרות מעמדו הרם של האדם. לכן כאשר הנשיא משתחווה הוא נכנס פנימה יותר מן העם.

בין השער שבפרק מ"ד לשער שבפרק מ"ו

מהו היחס בין פרק מ"ד, שבו הנביא מתייחס ל"שער המקדש החיצון הפונה קדים", שיהיה סגור, לפרק מ"ו, שבו הנביא מדבר על "שער החצר הפנימית הפונה קדים", שיהיה סגור בכל ימות השבוע וייפתח בשבתות ובראשי חדשים?
רש"י ורד"ק מפרשים שהשער המוזכר בפסוקים הוא הפשפש הדרומי של שער ההיכל שבמזרח, ואילו הגר"א מבין כי הפסוק מכוון לשער המזרחי של החצר החיצונה.
רש"י, לשיטתו, מבין שגם בפרק מ"ד וגם בפרק מ"ו מדובר על הפשפש הדרומי של שער ההיכל, אלא שבפרק מ"ד הנביא מציין שבדרך כלל הוא סגור, ובפרק מ"ו נאמר שבשבתות ובראשי חדשים הוא ייפתח לכבוד הנשיא.
לעומת זאת, הגר"א מבאר כך: בפרק מ"ד מדובר על השער החיצוני, וכפי שהנביא מציין – הוא יהיה סגור לעולם משום שדרכו שב כבוד ה' אל הבית, ואילו בפרק מ"ו הכוונה לשער החצר הפנימית, שיהיה סגור בששת ימי המעשה וייפתח רק בשבתות ובראשי חדשים. על מפתנו של שער זה ישתחווה הנשיא, ובפתחו ישתחוו עם הארץ.
הקושי בשיטת רש"י הוא שהכתוב מחלק בין "שער המקדש החיצון הפונה קדים" (מד, א) ובין "שער החצר הפנימית הפונה קדים" (מו, א), ולכן דעת הגר"א תואמת את לשון הפסוקים באופן פשוט יותר. כמו כן, העובדה ש"שער המקדש החיצון הפונה קדים" סגור "כי ה' אלוהי ישראל בא בו" תואמת יותר את דעת הגר"א, שלפיה זהו שער הכניסה החיצוני.

סגירת השער

בפרק מ"ד, מתואר השער המזרחי כסגור לחלוטין, ואילו בפרק מ"ו נאמר שהשער יהיה סגור בששת ימי המעשה, אך ייפתח בשבתות ובראשי חדשים לאורך כל היום.
בפרק מ"ד מבאר הנביא את הסיבה לסגירת השער: "כי ה' אלוהי ישראל בא בו". בתחילת פרק מ"ג (א-ד) מתאר הנביא כיצד האיש שהראה לו את המראה המופלא של המקדש העתידי (בפרקים מ-מב) מביא אותו אל "השער אשר פונה דרך הקדים":
"וַיּוֹלִכֵנִי אֶל הַשָּׁעַר שַׁעַר אֲשֶׁר פֹּנֶה דֶּרֶךְ הַקָּדִים: וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ: וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי".
 בדברי הנביא לא נתבאר לאיזה שער מזרחי הוא מתכוון – החיצון או הפנימי. מסתבר שהכוונה לשער החיצון, שדרכו בא כבוד ה' אל הבית. הנביא מתאר את "כבוד אלוהי ישראל" שבא מ"דרך הקדים", ומתגלה כאשר "קולו כקול מים רבים, והארץ האירה מכבודו". בהזכרת המים והאור ישנה חזרה מסוימת לתיאור הבריאה (בראשית א, ב-ג), שבו מופיע האור על רקע המים:
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר".

ייחודו של שער המזרח

כידוע, הכיוונים בתנ"ך נקבעים על פי נקודת מבטו של אדם העומד כשפניו לכיוון מזרח, הכיוון שממנו מופיעה השמש מידי יום. "קדים" הוא מזרח, "שמאל" הוא צפון, "ימין" או "תימן" הוא דרום, ו"אחור" הוא מערב.[1]
סביר להניח כי כבוד אלוהי ישראל בא מכיוון מזרח מפני שזו היתה גם דרך הסתלקותו מן המקדש, כפי שמתאר הנביא יחזקאל בפרקים ח-יא, בנבואה שבה הוא נלקח לירושלים ורואה את התועבות הנעשות בקרבה. הנביא מתאר שם כיצד יוצא כבוד ה' מן המקדש דרך "שער בית ה' הקדמוני" (י, יט), ומשם הוא ממשיך אל הר הזיתים – "ההר אשר מקדם לעיר" (יא, כג):
"וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה...
וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר".
עתה, עם חזרת כבוד ה' אל הבית, נכנס כבוד ה' דרך שער המזרח – השער שדרכו יצא כבוד ה' במראה הנבואי שתיאר את סילוק השכינה מן המקדש. יש בכך מעין 'החזרת עטרה ליושנה'.

כניסת כבוד ה' וכניסתו של הנשיא

ייתכן כי סגירת השער נועדה לבטא ולהזכיר את העובדה שזהו מקום כניסתו של כבוד ה'. ייתכן גם כי כניסתו של הנשיא בדרך זו מראה כי הנשיא מייצג את כבוד ה', והוא שליח נאמן שלו. אמנם הכניסה פנימה, דרך השער הפנימי, מתרחשת רק בשבתות ובראשי חדשים, אך במובן מסוים 'מלכותא דארעא' היא 'כעין מלכותא דרקיעא'.
בשיעור הבא נעסוק בע"ה במשמעותה של יציאת כבוד ה' וחזרתו דוקא בכיוון זה, לאור הנחתנו כי ישנה משמעות רוחנית לכיוונים, ואין זה מקרה שכיוון הסילוק הוא ממערב למזרח והחזרה היא ממזרח למערב.
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                               http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                      http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *
[1]     נושא זה דורש הרחבה רבה. עסקנו בכך בשיעורינו על המקדש, שפורסמו בבית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון, שנת תש"ע, שיעורים 25-28.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)