סיכום סדרה א' ומבוא לסדרה ב'

א. סיכום השיעור בשנת ה'תשס"ז

יחידה ראשונה: חסרון המקדש

קשה מאוד - אולי בלתי-אפשרי - לחוש בזמן הזה בחסרון המקדש כביטוי מרכזי להעדר קשר עם ה', הן מצד ריחוק הזמן הן מצד הריחוק התודעתי והנפשי. ביחידה זו ניסינו לצייר ציור אידאלי של דמות המקדש, תוך השתדלות לחדד במיוחד את התחומים שהיו ואינם:

· המקדש הוא מקום עבודת הציבור, הנעשית בשותפות ממונית של כל יחיד ויחיד מישראל (מחצית השקל) ועל ידי נציגות של כלל ישראל (משמרות ומעמדות).

· "ונתרחקנו מעל אדמתנו": במקדש התקיימו היבטים שונים של מצוות התלויות בארץ שאינם מתקיימים היום: עומר, ביכורים וכו'. לקיחת הפרי מן השדה הפרטי והבאתו בידיים ממש לקב"ה מניבה הבנה מעמיקה "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ" (דה"א כ"ט, יד).

· התורה תפסה מקום מרכזי במקדש: בקודש הקודשים, בעזרה, בסנהדרין שאצל המזבח ובהר הבית. אחת לשבע שנים, במוצאי שנת השמיטה, מהווה מעמד הַקְהֵל מעין חידוש של מעמד הר סיני וקבלת התורה בנוכחות כל העם, אנשים נשים וטף. התבוננו במשמעות עבודת הקרבנות, שיש בהם צד של התמסרות גמורה של האדם והתבטלות לקב"ה מחד גיסא, ומאידך גיסא - עילוי לבהמה במפגש הבלתי-אפשרי כביכול בינה לבין השכינה על ידי הזאת הדם, הוא הנפש, על גב המזבח. ראינו גם את גילוייה השונים של גמילות חסדים במקדש עצמו ובעצם עבודת הכוהן, איש החסד.

· הדגמנו את צביונם המיוחד של החגים במקדש באמצעות חג הפסח, העלייה לרגל ויום הכיפורים. ראינו כי יום הכיפורים משקף באופן מיוחד את ההדדיות במערכת היחסים בין כנסת ישראל לקב"ה על ידי הלבנת לשון של זהורית כסימן לכפרת העוונות - נס שהתרחש (כשהיו ישראל ראויים לכך) אפילו בימי בית שני, שלא שרתה בו שכינה.

בסוף יחידה זו הקדשנו שיעור לשאלה מה ניתן לעשות כיום בפועל לקירוב בניין הבית. מלבד לימוד, געגוע ותפילה ודרישת המקום, הדגשנו מאוד את חשיבות התיקון הרוחני, לאור דבריו המפורסמים של הרב קוק (אורות הקודש חלק ג עמ' שכד) כי כשם שהחורבן בא בעטייה של שנאת חינם, כך יהיה הבניין העתידי באהבת חינם.

יחידה שנייה: תפקידי המקדש

ביחידה זו ניסינו להראות כי במידה מסוימת ניתן לסווג את כל הפעילות המתקיימת במקדש לשתי 'מטרות על': מקום השראת השכינה ומקום עבודת האדם - חלוקה העולה כבר מן המקראות (אברהם בעקדה, יעקב בבית אל, דוד בגילוי מקום המקדש בגורן ארוונה היבוסי, שלמה בחנוכת הבית).

מהר המוריה, מקום קודש הקודשים, נברא העולם; הוא מייצג את ביתו של הקב"ה, ובו ניצב הארון. מקום המזבח בעזרה מבטא את מקום בריאת האדם ואפשרות תיקונו. הראינו כי דוד קשור בכל נימי נפשו לארון, המייצג את השראת השכינה, בעוד ששלמה קשור לבמה הגדולה בגבעון ועוסק בהרחבה בהקרבת קרבנות. מעניין כי על פי חלק מן המקורות התנאיים, ה' אינו מדבר עם האדם מבין שני הכרובים (כמוכר לנו מן המקראות - שמות כ"ה, כב; במדבר ז', פט), אלא דווקא מאצל מזבח העולה, ממקום העבודה. לקשר בין שני המרכיבים הללו, הארון והמזבח, יש השלכה על דין היתר הבמות - "זה סימן: כל זמן שהארון בפנים הבמות אסורים, יצא - הבמות מותרות" (ירושלמי מגילה פ"א הי"ב): הימצאות הארון במשכן מבטאת את הגילוי השלם של השראת השכינה - יש לקב"ה בית בעולמו; בעוד שהוצאת הארון שוללת גילוי זה.

בהמשך בחנו את האופנים השונים של גילוי שכינה במקדש (דיבור, ראייה וכו') ואת הביטויים השונים של עבודת האדם. מכאן פנינו לעסוק בקשרים בין שתי המערכות, מתוך התבוננות במשמעות הסמלית של הכרובים ככיסא מלכות וכמיטה גם יחד. בכך מבטא קודש הקודשים, החדר האינטימי ביותר של הבית, את שתי הבחינות יחדיו: הכרובים משקפים את היחס בין כנסת ישראל והשכינה, שהוא "כחִבַּת זכר ונקבה" (יומא נד.), וחיבה זו מהווה את התשתית למקום מושב מלכותו של הקב"ה, יושב הכרובים.

לסיום הצגנו את השאלה אם יש בין שתי מטרות העל של המקדש מטרה אחת שהיא עיקרית יותר. ראינו כי הרמב"ן מדגיש את עניינו של המקדש כמקום הדיבור וההתגלות - דהיינו, כמקום גילוי שכינה - בעוד שהרמב"ם רואה את התפקיד הבסיסי של הבית בעבודת ה' ובפנייה אליו.

יחידה שלישית: תולדות השראת שכינה

1. מבריאת העולם ועד אברהם. ראינו את הקשרים הרבים בין בריאת העולם והמקדש: הן מצד היותו מקום ראשית הבריאה, טבור הארץ, הן מצד ההקבלות בין תיאור העולם ומעשה המשכן, המחדדות את משמעות המשכן כהשלמת הבריאה. המשכנו בתיאור בריאת האדם וזיקתו למזבח, שם הקריב, על פי חז"ל (בראשית רבה לד ט), את הקרבן הראשון עלי אדמות. בחנו את ההקבלה בין הגן שבעדן לבין המקדש מבחינת נופם הגשמי והרוחני גם יחד, שמשמעה הנצחת גן עדן במקדש או ראיית המקדש כתיקון לחטא גן עדן. דנו בקרבנות קין והבל, וניסינו להבין את חידוש בניין המזבח על ידי נח ואת תכלית קרבנו (הודאה או כפרה).

מגדל בבל מוצג בתורה ("עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם", בראשית י"א, ד) ובחז"ל כהיפוכו של המקדש - "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'... לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם" (דברים י"ב, ה). בהקשר זה עסקנו במשמעות הרוחנית של השראת שכינה במקום נמוך.

2. תקופת האבות. מקום מרכזי בעבודת ה' של האבות תופסים המזבחות, עליהם יש לשאול אם שימשו להקרבה בפועל (דבר שאינו מצוין בתורה ברוב המקרים), או שמא היה עיקר עניינם מקום התכנסות, קריאה בשם ה' והכנסת בני אדם תחת כנפי השכינה. עמדנו גם על ההבחנה בין מזבח ומצבה ועל משמעותה. כמו כן התייחסנו למיקום המזבחות, ליחס בין אברהם למלכי-צדק מלך שלם, כוהן לאל עליון, ולמשמעות ברית בין הבתרים.

למדנו על משמעות הזיקה בין הר המוריה והעקדה, על היבטיה הרחבים והמקיפים. עסקנו בשאלה מדוע הועלם מקום המקדש מן העקדה ועד ימי דוד. בחנו את היחס בין הר המוריה להר סיני - בין ראשית הבריאה לראשית ההתגלות לישראל במדבר. עמדנו על כך שהר המוריה הוא נקודת הראשית והאחרית: הוא מקום בריאת העולם, ובו גם תתרחש לעתיד לבוא גאולת העולם, עת יכירו הכול במלכות ה'. בהר סיני החל גיבושו של עם ישראל לאחר יציאת מצרים, ומשם ואילך מתחילה התנועה מהר סיני חזרה להר המוריה.

ביחס ליצחק אבינו התמקדנו בהיותו 'עולה תמימה' ובזיקתו לבארות. בהקשר של יעקב אבינו עסקנו בהנצחת הקדושה המיוחדת של בית אל ובמשמעות המצבות, המייחדות את עבודת ה' של בחיר האבות.

3. בני ישראל במצרים ובמדבר. למדנו על קדושת הר סיני ועל היחס בין מעמד הסנה למעמד הר סיני. עמדנו על אופייה הזמני של קדושת הר סיני, שהיא פועל יוצא של התגלות - לעומת קדושת הר המוריה, שהיא פועל יוצא של הבחירה הא-לוהית במקום עוד מבריאת העולם.

בשירת הים בא האזכור המפורש הראשון של מקדש בתורה, הנקשר באופן ישיר עם קבלת מלכות ה', לאחר הכרעת פרעה ומצרים על הים והכרת המעצמה העולמית והעומד בראשה במלכות זו. מכאן המשכנו להבנה היסודית של המקדש כמקום מלכות ה', שבלבו כיסא המלכות - הכרובים - ושחלק ניכר מעבודתו (השתחוויה, מצוות מורא מקדש ושמירתו ועוד) מבטא את הזיקה למלך בביתו.

4. משכן - לכתחילה או בדיעבד? מעבר לשאלה הפרשנית הכרונולוגית האם ציווי בניין המשכן קדם לחטא העגל או שמא להפך, הרחבנו על שאלות מהותיות בהבנת המשכן: האם המציאות האידאלית היא עבודה ציבורית במקום אחד ועל ידי שבט אחד, או שמא עבודה עממית הרבה יותר, במקומות הרבה ועל ידי נציגי כל משפחה ומשפחה (הבכורות)? האם המשכן נועד להרחיק מן הגשמיות, או שמא הוא מהווה דווקא ביטוי מוחשי לנוכחות השכינה?

בסוף העיון הצענו כי ישנם שני אופני התגלות שונים, התואמים את דרכי ההתגלות השונות של הקב"ה בעולם בכלל. בפרק א' של ספר בראשית הקב"ה כביכול עלום בתוך עולם הטבע, והוא מעניק לאדם את 'הבעלות' על העולם; במובן זה, ייעודו של האדם כריבון הבריאה הוא לבנות לקב"ה בית במקום אחד, שיבטא את זיקת העולם אליו ואת השגחתו על העולם כולו. בפרקים ב'-ג' הקב"ה הוא בעל הבית על הבריאה, והאדם הנו אורח בעולמו; ה' שוכן בכל אתר ואתר, ובניין משכן במקום אחד היא, בבחינה זו, צמצום שכינתו כביכול.

5. חנוכת המשכן. השווינו בין שלושת התיאורים השונים של האירוע בספרי שמות, ויקרא ובמדבר. בחנו את סדרי הזמנים, את היחס בין שבעת ימי המילואים ליום השמיני ואת משמעות קרבנות הנשיאים. לאור כל זאת ביקשנו להבין גם את תאריכי הבניין והחנוכה של בית ראשון, בית שני ומקדש יחזקאל; התמקדנו ביחס בין ניסן לתשרי, המשקף הבנות שונות בדבר ייעודו של המקדש - האם הוא לישראל בלבד, או שמא יועד כבר מתחילה לעולם כולו.

סיכום ביניים. בעיוננו עד כה בתולדות השראת השכינה ליווינו את תולדות עבודת ה' מימי בראשית (אדם הראשון, קין והבל, נח) והאבות ועד בניין המשכן. התחלנו ביחידים העובדים את ה' איש איש לפי זמנו ואופיו. המשכנו באב המון גויים, שייעודו להקים משפחה ועם שיעבדו את ה'. מכוח זאת פעל אברהם לקרב את העולם לקב"ה מצד אחד, ומצד שני זכה לגילוי מקום המקדש העתידי, בבחינת 'מעשה אבות סימן לבנים'. אלא שגילוי זה היה חד-פעמי, מעין הבזק רגעי, אשר נודע בשעתו רק לאברהם ויצחק (אפילו הנערים שהתלוו אליהם לא הגיעו למקום), ולאחר מכן נשכח. עם כניסת ישראל לארץ לא היה המקום ידוע, ויעברו עוד מאות שנים בטרם יתחיל דוד לדרוש בשכנותו של מקום, עד שיתגלה לו מקום העקדה מחדש מתוך אחדות ישראל תחת מלכותו ובזכות מסירות נפשו.

עם הירידה למצרים מתחיל מהלך אחר: עם המשועבד במצרים ומבקש להשתחרר ממנה. במהלך זה תופס הר סיני את המקום העיקרי (שנתלש "כחלה מעיסה" מהר המוריה, מדרש תהילים ס"ח), לאחר שבקריעת ים סוף הכיר העם לראשונה במלכות ה'. כך הפכו ישראל מפרטים המשועבדים לפרעה, מנהיג המעצמה העולמית דאז, לעם של עבדי ה'. ההמשך הברור להתגלות החד-פעמית בסיני הנו המשכן, המצוי בלב מחנה ישראל, וממנו מתחילה התנועה בחזרה לארץ ישראל בכלל ולהר המוריה בפרט.

ב. מבוא לשיעור בשנת ה'תשס"ח

בשיעורינו השנה נשלים בע"ה את תולדות השראת שכינה, מבניין המשכן ועד סוף ימי הבית השני. לא נעסוק במבנה המשכן והמקדש, בכליהם ובעבודתם. אם יהיה ה' בעזרנו, יהו אלו נושאים לסדרת שיעורים אחרת.

נפתח את השנה בסוגיה נוספת הנוגעת למהות המשכן: היחס בין המשכן ובין עבודת המזבחות והמצבות שקדמה לו, והחידוש שבמשכן לעומת אופייה של עבודת ה' עד הקמתו.

אחר כך נתבונן בנדודי המשכן במדבר.

כהקדמה לכניסה לארץ נבחן שתי זוויות ביחסה של התורה למציאות העתידית של השראת שכינה בארץ ישראל: "המקום אשר יבחר ה'" ונחלת בנימין כנחלת שכינה.

נמשיך את עיוננו בתחנות המשכן בארץ ישראל, תוך התייחסות מיוחדת למעמדה של שילה. נעסוק גם בבניין המזבח והכתיבה על האבנים בהר עיבל, במעמד הברכה והקללה שם, בכריתת הברית הייחודית בארץ ישראל ובכינוס בשכם. אחר כך נתייחס לעבודת ה' בתקופת השופטים ובימי שמואל ושאול.

בהמשך נבדוק את יחסו של דוד למקדש ואת חלקו בבניין הבית. ננסה להבין את משמעות המעבר ממשכן למקדש, תוך בחינת יחסו של שלמה למקדש.

נתבונן במציאות של עבודת ה' ביהודה ובישראל בימי הבית הראשון (במות, עגלים, עבודה זרה) וברקע לחורבנו.

משם נעבור לימי שיבת ציון; נדון ביחסם המחודש של שבי ציון למקדש, תוך בחינת ההבדלים בין ימי בית ראשון לימי בית שני. נחתום את עיוננו בתולדות השראת השכינה עד סוף ימי הבית השני.

בברכת שנה פורה ונעימה,

יצחק לוי.