יהושע | פרקים י"ד–י"ט | ההתנחלות | סיכום תיאורי ההתנחלות - בין שתי מגמות

א. מבוא: מבנים ומגמות בתיאורי ההתנחלות

בשיעור הנוכחי אבקש לבחון מ'מבט על' את מבנה תיאורי ההתנחלות (י"ד - י"ט). כפי שנראה, לחטיבה זו ניתן להציע שני מבנים אלטרנטיביים, המשקפים שתי מגמות שונות:

מבנה ראשון: חלוקת המבנה לשתי יחידות, שיש ביניהן השוואה ניגודית:

1. רשימות יהודה ויוסף (י"ד - י"ז), הזוכות לשבח על צייתנותם ומסירותם למצוות ההתנחלות.

2. רשימות שאר השבטים (י"ח - י"ט), המשובצות לאחר הסיפור הביקורתי, סיפור המתרפים.

בין שתי הרשימות קיימת תנועה של הפחתה מתיאורי "שבח והצלחה" לתיאורי "סיבוך וקונפליקט", כפי שהוסבר בעבר.

מבנה שני: המבנה של תיאורי ההתנחלות שלם וקוהרנטי, הכולל את רשימות השבטים תחת קטגוריה אחת משותפת. מגמה זו מבקשת לחתום את תיאורי ההתנחלות בהצגת תמונה כללית אוהדת לתהליך ההתנחלות.

ב. המבנה הראשון - מבנה התפתחותי בשתי יחידות רשימות ההתנחלות

הקבלה וניגוד בין איברי המסגרת

בשיעורים הקודמים ראינו שבמעשה העריכה הנבואית ניכרים הערכה ושיפוט חיוביים לרשימות הנחלות של יהודה ויוסף. העדפה זו ניכרת גם משיבוצן בפתיחת החטיבה, ובעיקר מהמאפיינים הספרותיים של רשימות אלה: היקף הרשימות ושלמותן, וסיפורי שבח קצרים על בודדים או קבוצות שהתמסרו למצוות ההתנחלות. זאת, בשונה מרשימות השבטים המתרפים, החסרות מרכיבים אלה. בסעיפים הבאים ייבחנו ההקבלות והזיקות הקיימות בין הרשימות, המבליטות הן את ההבחנה בין היחידות והן את התנועה הקיימת בהן בין היחידות - מיחידה אחת לשנייה, ובתוך היחידות - בין הרשימה הפותחת לרשימות הבאות אחריה.

בשיעורים האחרונים הוצגו מספר אנלוגיות ניגודיות בין הרשימות של השבטים (יחידת הרשימות של יהודה ויוסף [י"ד-י"ז] ויחידת רשימות השבטים המתרפים [י"ח-י"ט]). אנלוגיות ניגודיות אלה תומכות בהצעת הפרשנות על אודות ההפחתה בין שתי היחידות. בסעיף הנוכחי ייסקרו בשלמותן האנלוגיות הללו, ותיבחן משמעותן הכוללת במבנה החטיבה. על מנת להקל על כך, נציג תחילה סכמה של תיאור ההתנחלות.

1. זיקה בין רשימת שבט יהודה לבין רשימת שבט דן: הרשימה הפותחת (יהודה) מקבילה לרשימה החותמת (דן), בכך שבשתיהן משובצים סיפורים של מלחמה על הנחלה. למרות ההקבלה, בולט הפער בין רשימת יהודה הארוכה לבין רשימת דן הקצרה, בין נחלת יהודה הגדולה לבין נחלת דן המצומצמת, ובין נחלת יהודה אשר שבט יהודה נאבק לנחול אותה בהתאם למצוות ה', לבין נחלת דן אשר שבט דן נאלץ לעוזבה ולהלחם על נחלה אחרת, לראשונה ללא הדרכה אלוקית וללא ליווי של ההנהגה.
2. זיקה בין רשימת שבט יהודה לבין רשימת שבט בנימין: שתי הרשימות הפותחות כל חטיבה (יהודה בחטיבה הראשונה ובנימין בשנייה) דומות בהיקפן ובשלמותן. רשימת יהודה בולטת בכך יותר, וגם בכך שמשובצים בה סיפורי שבח על התנהלות המשפחה של כלב, דבר שאיננו קיים ברשימת בנימין.
3. זיקה בין רשימת שבט יהודה לבין רשימות שבט יוסף: בשתי הרשימות אלמנטים משותפים רבים בתמה (שני השבטים לא התרפו בהתנחלותם), בהיקף הרשימה והנחלה, בשיבוץ סיפורי שבח ובשיבוץ תיאורי גירעונות ההתנחלות בסוף הרשימה. בין הרשימות קיימים גם הבדלים המעידים על תנועה של הפחתה, וזאת ניתן ללמוד בעיקר מן הניגוד בין סיפור תלונת בני יוסף, המעיד על התרפות בכיבוש הנחלה, לבין סיפור בקשת הנחלה של כלב, אשר התחזק בכיבוש נחלתו.
4. זיקה בין רשימת שבט שמעון לבין רשימת שבט דן: בשתי הרשימות הקצרות בקבוצת השבטים המתרפים (רשימת בנימין הקודמת להם חורגת מן הרשימה בהקיפה ובשלמותה) אין רשימת גבול, בגלל בעיה הקשורה למימוש התנחלותם. שתי הרשימות מאפיינות את היחידה של רשימות השבטים המתרפים בהתאמה לביקורת המושמעת בסיפור המתרפים הפותח את היחידה. היחידה מתאפיינת בחוסר שלמותה, למעט רשימת שבט בנימין שייחודה נידון באחד השיעורים הקודמים.

תנועת הפחתה בכל אחת מיחידות הרשימות

הזיקות הנזכרות לעיל מבליטות את תנועת ההפחתה הקיימת בין שתי היחידות וגם בתוך כל אחת מהיחידות, כדלהלן. בניתוח תיאורי ההתנחלות של יהודה ויוסף (שיעור מספר 23), עמדנו ההבדל בין התיאור המושלם של ההתנחלות של שבט יהודה, לבין ההתנחלות של שבטי יוסף. ההבדל ניכר מן הפער בין ההיקפים של הרשימות ושלמותן, ומן התיאורים השונים של גרעון ההתנחלות של רשימת יהודה מול רשימות יוסף (בראשונה ישנה הבנה ובשנייה מופיעה ביקורת). ההבחנה בין רשימת שבט יהודה לבין רשימות שבטי יוסף ניכרת גם מן ההבדלים בין הסיפור הפותח, סיפור כלב, ובין הסיפור המסיים, סיפור הבקשה של בני יוסף. תנועת ההפחתה בין רשימת יהודה לבין רשימות יוסף תורמת להבחנה בתנועת ההפחתה הכוללת של חטיבת הרשימות של כל השבטים. היא גם מכינה את הקורא לקראת ההפחתה המשמעותית יותר בין היחידה הכוללת את יהודה ויוסף (י"ד - י"ז) לבין היחידה הכוללת את רשימות שאר השבטים (י"ח - י"ט). באופן דומה, קיימת גם מגמת הפחתה במהלך התיאורים של היחידה השנייה הכוללת את רשימות שאר השבטים (י"ח - י"ט). בפתיחה משובצת רשימת שבט בנימין, ורשימה זו ניכרת בעליונותה על שש הרשימות הבאות אחריה. היא מקיפה יותר, מסודרת וכוללת בתחילה רשימה של מהלך הגבול ולבסוף רשימה של ערי הנחלה, בדומה לרשימת הנחלה של שבט יהודה. שש הרשימות הבאות אחריה נתונות בתוך מעטפת של רשימת נחלת שמעון מכאן ורשימת נחלת דן מכאן, אשר מעצבות את הרשימה כולה כרשימה לא מושלמת, קצרה, ועם נימה מסוימת של ביקורת. תנועת ההפחתה הקיימת בין שתי היחידות ובתוכן נראית בתרשים הבא:

           

תהליך ההפחתה מתנהל לאורך תיאורי ההתנחלות, אפוא, בתנועה של מחזוריות כפולה.[1] תחילה, הפחתה בין רשימת יהודה (א) לרשימות יוסף (ב), ובהמשך הפחתה בין רשימת בנימין (ג) לשאר רשימות המתרפים (ד).

ההפחתה הקיימת בין היחידות הוסברה במחקר הביקורתי בדרך היסטורית-ספרותית. על פי השיטה הביקורתית , העורך-המחבר העדיף באופן ברור את שבט יהודה ובנימין בגלל קרבתו אליהם במוצאו ובגלל קרבתו לשלטון .[2] אולם, עמדה זו מחמיצה את ההנמקה הרטורית[3] אשר עולה מן המבנה הספרותי של תיאורי ההתנחלות. כמו כן, היא איננה נותנת מענה להתייחסות המורכבת של התיאורים למעמדם של שבטי יוסף, אשר רשימתם משובצת ביחידה הראשונה המועדפת, עובדה שאינה הולמת את ההסבר אודות מחבר 'יהודאי' שהעדיף את שבט יהודה ובנימין. כמו כן, דרך זו אינה תואמת את ההצגה המורכבת של שבט בנימין ברשימתו: מחד, הוא אחד מבין שבעת השבטים המתרפים, הנתונים לביקורתו הגלויה של יהושע, ומאידך, רשימתו מעידה על ההעדפה של העורך-המחבר את שבט בנימין. אם אכן העורך העדיף כל כך את שבט בנימין, קשה להניח שהוא היה מציג אותו יחד עם השבטים הנתונים לביקורת הקשה של יהושע על התרפותם בהתנחלות.

נראה שאת המבנה של תיאורי ההתנחלות יש להסביר באופן תיאולוגי-חינוכי ולא רק היסטורי. יש להניח שבמעשה העריכה הנבואית סודרו ואורגנו רשימות השבטים במבנה ספרותי התפתחותי התואם את המגמות התיאולוגיות השיפוטיות ביחס לשבטים הנוחלים. המבנה הספרותי של התיאורים מגלה העדפה וראשוניות לשבטים שצייתו לצו ה' והתמסרו למלא אותו. לפיכך, רשימת יהודה ויוסף שובצה תחת קטגוריה אחת בתוך יחידה שיש בה שבח לשבטים ולבודדים שמילאו את צו ה'. בתוכה, ישנה הבחנה בין התנהלותו של שבט יהודה ובין ההתנהלות של שבטי יוסף, ובהפחתה הקיימת ביניהם, ובאופן זה הוא הציג מבנה מורכב ורב ממדי. הביקורת כלפי שבטי יוסף לא נוסחה בפירוש, אלא הובלעה בתוך הרשימה, ובדרך ההשוואה הניגודית לרשימה של יהודה. הצגת סיפור התלונה של בני אפרים בחתימת היחידה הראשונה, תוך השוואה ניגודית לסיפור הבקשה של כלב בפתיחתה של הרשימה, מעצבת את תנועת ההפחתה שקיימת בין שתי הרשימות, וזוהי הדרך להביע ביקורת עדינה כלפי שבטי יוסף. ביחידה השנייה שובצו השבטים אשר נחלו רק לאחר שיהושע גער בהם ושלחם להתנחל מחדש. אולם, גם בתוך הרשימה השנייה ישנה העדפה לרשימה של נחלת בנימין. ברשימה לא משובץ סיפור אשר מלמד על מסירותם של בני בנימין כברשימתם של יהודה ויוסף מסיבות ברורות. אולם באופן מפתיע, הרשימה נושאת אופי של שבח, ככל הנראה בגלל מיקומה של הנחלה, אשר נבנו בה מקומות קדושים שעמדו במרכז ההוויה הדתית של שבטי ישראל. הסבר זה ניכר, לדעתי, מן השפה הייחודית אשר מאפיינת את רשימת נחלת בנימין הכוללת מונחים מאוצר המילים ה'מקדשי': "כתף", "פאה", וזיהויי מקומות קדושים - בית אל, קריית יערים וירושלים. העמדה המורכבת כלפי שבט בנימין נובעת מן הכבוד שניתן לנחלתו ולמקומות המקדש שבתוכה מחד, ומאידך, בעמדה הביקורתית כלפי השבט שלא מילא את צו ה' במסירות הראויה. מורכבות זו ניכרת בשיבוץ נחלת בנימין בפתיחת הרשימה של השבטים המתרפים. שאר השבטים המתרפים משובצים זה אחר זה ברשימות קצרות ובלתי שלמות בין רשימת שבט שמעון, אשר קיבל את נחלתו בתוך רשימת יהודה, ובין רשימת שבט דן, אשר נחלתו נלקחה ממנו.

ג. המבנה השני - מבנה קונצנטרי [4] שלמות תהליך ההתנחלות

הצגת המבנה הקונצנטרי

המבנה שהוצג בשיעורים האחרונים וסוכם בסעיף הקודם תומך בחלוקה של חטיבת רשימות ההתנחלות לשניים, ומדגיש את הפער שבין שתי היחידות ואת האנלוגיה הניגודית הקיימת ביניהם. יחד עם זאת, כפי שנטען במבוא לחטיבה (שיעור מספר 22), החטיבה כולה נתונה במסגרת אחת הן מצד אופייה הספרותי-תמטי (רשימת נחלות גאוגרפית לתשעה וחצי שבטים שקיבלו את נחלותיהם מידי יהושע), והן מצד כמה ממאפייניה הספרותיים. בסעיף זה אסכם את המבנה הקונצנטרי של החטיבה, שתומך בקוהרנטיות שלה ובלכידותה.[5] המבנה הקונצנטרי והמסקנות העולות ממנו עומדים לכאורה בסתירה לחלוקת החטיבה לשניים ולטענה בדבר הניגוד הקיים בין שתי היחידות שבה. בהמשך השיעור נתמודד עם סתירה זו, ונבקש לעמוד על ההשלמה בין שתי החלוקות.

הקוהרנטיות של החטיבה הכוללת (י"ד - י"ט) ניכרת מן המבנה הקונצנטרי הכולל שלושה איברים[6] כמוצג בתרשים וכמפורט בשורות שלאחריו:

א.  פתיחה: ואלה אשר נחלו...     (י"ד, א - ה)

     ב.  סיפור: נחלת כלב        (י"ד, ו - טו)

        ג.  רשימה שבט פותח: יהודה  (י"ד - ט"ו)

               ד.  רשימות שאר השבטים  (ט"ז - י"ט)

        ג. 1 רשימת שבט חותם: דן  (י"ט, מ - מח)

    ב. 1 סיפור: נחלת יהושע      (י"ט, מט - נ)

א. 1 חתימה: אלה הנחלות...      (י"ט, נא)

פתיחה (י"ד, א - ב) מול חתימה (י"ט, נא) : א//א1

חטיבת ההתנחלות נתונה בתוך מסגרת מובהקת הכוללת פסוקי חתימה המקבילים לפתיחת החטיבה בתבנית ובמרקם המילים.[7] פסוקי המסגרת מקבילים גם לחתימת פרק י"ג, הפותח את תיאורי ההתנחלות ומתאר את חלקי הארץ הנשארת ואת הנחלות שקיבלו שניים וחצי השבטים מאת משה. החזרה המשולשת מופיעה בטבלה הבאה:[8]

 

הפתיחה בראש פרק י"ד והחתימה בסוף פרק י"ט עוטפות את רשימות כל תשעה וחצי השבטים. אולם, השוואת שני האיברים הדומים והמקבילים מעלה כמה הבדלים מהותיים:

1. בפתיחה ישנה הדגשה של הצייתנות במעשה ההתנחלות: "כאשר צוה ה' את משה כן עשו" (י"ד, ה), בעוד שבחתימת החטיבה היא אינה מופיעה, למרות שדווקא שם היא מתבקשת יותר.
2. בפתיחה (י"ד, א - ה) לא נאמר בפירוש היכן התבצע מעשה נתינת הנחלה, אולם מהמשך הפרק עולה שהוא התבצע עוד לפני המעבר לשילה, בגלגל. כך נאמר בפתיחת סיפור כלב המופיע בסמוך: "ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל" (י"ד, ו). לעומת זאת, מן הפתיחה של פרק י"ח, "ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם" (י"ח א), ומן התיאור של עשיית הגורל מחדש, "ושובו אלי ופה אשליך לכם גורל לפני ה' בשילה וישלך להם יהושע גורל בשלה לפני ה'..." (י"ח, ח), נראה שרק הגורל לשבעת השבטים המתרפים נעשה בשילה. יוצא, אפוא, שחתימת החטיבה הכוללת, המתייחסת לגורל שנעשה בשילה, תואמת אך ורק את החלוקה שנעשתה לשבעת השבטים המתרפים, אשר מתוארת בפרקים י"ח-י"ט.

בנוסף להבדלים שבין הפתיחה לבין החתימה, קיים הבדל בין המסגרת כולה, שבה מתוארת גם ההשתתפות של אלעזר בחלוקת הנחלות, לבין הפתיחה של סיפור המתרפים (י"ח, ט - י), המתאר את חלוקת הנחלות לשבעת השבטים הנותרים, אשר בה דמותו של אלעזר אינה מופיעה.

חתימת החטיבה אינה תואמת, אם כן, לא את הפתיחה המתארת את הגורל שנעשה על ידי יהושע ואלעזר בגלגל, ולא את מעשה הגורל שמתואר בסיפור המתרפים שאמנם נעשה בשילה, אך ללא הנוכחות של אלעזר. האוחזים בגישה הדיאכרונית פתרו בעיה זו בטענה שסתירות אלו נובעות משילובם של מקורות שונים. אולם, על פי גישתנו קיימת האפשרות לראות את חוסר ההתאמה כביטוי לפשרה בין שתי המגמות שהוצעו בשיעור. על פי אפשרות זו, החתימה אכן מתייחסת לשני חלקי היחידה, דהיינו גם לחלוקה האידיאלית שנעשתה בגלגל ומתוארת בפתיחה של פרק י"ד, וגם לחלוקה השנייה, הפגומה, שנעשתה בשנית בשילה. כפל המשמעות שמצוי בחתימת החטיבה נובע מן המגמה המורכבת שרוצה הספר לתאר, הכוללת מצד אחד תהליך של התפתחות, בדומה לזה שהוצג בסעיפים הקודמים, ומאידך שלמות חיובית, במסגרת של תיאורי ההתנחלות.

סיפור נחלת כלב (י"ד א-י) מול סיפור נחלת יהושע (י"ט מט-נ) : ב//ב1

בניתוח סיפור בקשת הנחלה של כלב (י"ד, א – י, ראו שיעור מספר 24), הובלט הממד האישי בנאום כלב, אשר בא לידי ביטוי בעמידתו מול יהושע. לאור ניתוח זה הוצגו דברי כלב כנאום בעל משמעות תיאולוגית, אשר מגמתו היא לאפיין את תיאורי ההתנחלות. הניתוח שהוצע שם, לצד הידיעה על הרקע המשותף של כלב ויהושע בסיפור המרגלים (במדבר, י"ג - י"ד), אשר נזכר גם בדברי כלב, מזמין את הקורא להבחין בשיבוץ הסיפור של שני האישים במסגרת החטיבה. סיפור כלב משובץ בפתח החטיבה (י"ד, א - י) מיד לאחר הפתיחה שהוצגה בסעיף הקודם, וסיפור יהושע בחתימתה (י"ט, מט - נ), סמוך לחתימה שהוצגה בסעיף הקודם.[9]

מול סיפור כלב, הפותח את החטיבה בתיאור מפורט, משובץ הסיפור אודות נתינת הנחלה ליהושע. זהו סיפור קצר ולקוני ביותר, עד שניתן לכנותו 'דיווח':

ויכלו לנחל את הארץ לגבולתיה

ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון בתוכם

על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים

ויבנה את העיר וישב בה

(י"ט, מט - נ).

שני הסיפורים המשובצים משני עברי חטיבת הרשימות של הנחלות מקבילים בכמה בחינות:

1. בשניהם מסופר על נתינת נחלה לאנשים בודדים בעלי מעמד בכיר, ועל פי בקשתם. אלו הם שני מקרים בודדים אשר מתוארת בהם נתינת נחלה לאדם אחד. תופעה חריגה זו מוסברת, כמובן, על רקע מעמדם ואישיותם.
2. שניהם נשלחו כמרגלים, אך פעלו בניגוד לאחרים, ועל סמך זה זכו להיכנס לארץ ולקבל את הנחלה המסופרת (בסיפור כלב ההשתייכות למרגלים נזכרת במפורש).

הדמיון ביניהם ומיקומם זה לצד זה מחזקים את המבנה השלם של חטיבת ההתנחלות, כחטיבה המצויה בין הסיפורים אודות שני האישים שהובילו את המאבק לטובת הכניסה לארץ, וזכו להיכנס אליה ואף לקבל נחלה בזכות זאת. הקבלה זו תומכת, כאמור, במגמה השנייה של שלמות רשימת הנחלות. אולם, הדמיון בין הסיפורים מבליט גם את השוני ואת מגמת ההפחתה הקיימת ביניהם. הסיפור הראשון מתאר את כלב הניגש ליהושע על מנת לקבל את נחלתו. הוא תובע אותה על סמך העבר, ויהושע מברך אותו ונותן לו את הנחלה. הבקשה משובצת בראש רשימות הנחלות בסמיכות לסיפורי הכיבוש, וכאמור, היא הולמת את ההקשר סביב הציפיה להילחם למען השלמת תהליך ההתנחלות, כעולה מן הכותרת של תיאורי ההתנחלות: "ויהושע זקן בא בימים ויאמר ה' אליו אתה זקנתה באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה" (י"ג, א). כלב נתפס, ובצדק, כחלוץ לפני שאר השבטים בהזדרזותו לקבל את נחלתו ובנכונותו להילחם עליה. לעומת זאת, סיפור יהושע חותם את סיפור ההתנחלות, ומבחינת רצף ההתקדמות של העלילה הוא משובץ סמוך לתיאור מות יהושע ולתיאור חילופי ההנהגה. ההבדלים הניכרים בתיאור היחסים בין ההנהגה ובין מקבל הנחלה מצביעים על התפתחות בתהליך ההיסטורי לקראת חילופי ההנהגה: בסיפור הבקשה של כלב מתואר כלב העומד לפני יהושע, המנהיג, ומבקש ממנו את הנחלה, ויהושע הוא זה שמעניק לו את הנחלה. לעומת זאת, בסיפור החתימה יהושע עומד מול הנהגת השבטים, ומבקש את הנחלה, והם אלו שמעניקים לו אותה. במובן זה, הסיפור צופה אל עבר המציאות ההיסטורית המתאפיינת בתיאורים שלאחר מות יהושע, של הנהגה שבטית עממית.[10] ההשוואה בין הסיפורים מבליטה גם את העובדה שבסיפור נתינת הנחלה ליהושע לא קיים היבט הרואי, והוא נטול סממן חגיגי, בניגוד למצופה ביחס למי שהנהיג את המלחמות לכיבוש הארץ וניהל את מעשה ההתנחלות. ההדגשה בסיפור יהושע: "על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל" (י"ט, נ) נועדה, ככל הנראה, לחזק את תוקפה של הנתינה ולהוציא מדי המחשבה שיהושע נהג באופן לא תקין כשביקש לעצמו נחלה. אולם, עדיין בולט ההבדל בין סיפור נתינת הנחלה ליהושע לבין סיפור נתינת הנחלה לכלב: יהושע מקבל את הנחלה בדין, אך כמנהיג פורש וכדמות פאסיבית: "ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון בתוכם", בעוד שכלב מקבל את הנחלה כאדם צעיר היוצא לפני המחנה: "ככחי אז וככוחי עתה" (י"ד, יא) על מנת להוביל את השבטים כמופת וכדוגמה כיצד יש לנהוג בתהליך ההתנחלות. נדמה, שגם הדיווח אודות בניית העיר והישיבה בה על ידי יהושע תורם לתחושת הסיום של תפקידו של יהושע כמנהיג, שנוהג כאחד האדם.[11] הבדל נוסף בין שני הסיפורים הוא שכלב מבקש לתת לו את ההר כדי שיוכל להורישו - שהרי יש בו ענקים וערים גדולות ובצורות, ובזה הוא מראה שככוחו אז ככוחו עתה; לעומת זאת, יהושע מקבל נחלה פנויה שעליו רק לבנותה, ולא נזכר דבר באשר לכיבושה והורשתה.

תיאור קבלת הנחלה של יהושע איננו תיאור ביקורתי, אולם כהמשך למגמה החוזרת במבנה המורכב של ספר יהושע,[12] ההשוואה בין סיפור כלב לבין סיפור יהושע מציגה תמונה של הפחתה בין איברי הפתיחה ובין איברי החתימה.[13] . בשניהם מתוארת נתינת העיר למנהיג שפעל למען הצלחת מעשה ההתנחלות. שניהם עוטפים את רשימות השבטים שנחלו את הארץ, ומטעימים אותן תחת הרושם של תיקון חטא המרגלים, שבעטיו נדחו הכיבוש וההתנחלות עד לדור הזה. מאידך, שיבוץ סיפור כלב מול סיפור יהושע מעודד את האנלוגיה הניגודית בין שני האישים ומבליט את הפער ביניהם. (כעולה מן הניתוח הנרחב, שהוצג בשיעור מספר 24) פער זה קיים עוד במעשה המרגלים בספר במדבר, מתחזק מנאומו של כלב בסיפור בקשת הנחלה של כלב (י"ד, א - י), ומקבל את התמיכה הסופית גם מן המעטפת הנזכרת ומן ההשוואה בין שני הסיפורים, כנזכר בסעיף זה. הדיון החוזר בתפקידו של סיפור בקשת הנחלה של כלב כסיפור מעצב בתיאורי ההתנחלות נובע מריבוי הזיקות שיש לו עם הרשימות והסיפורים השונים, כעולה מן התרשים המסכם הבא:

 

(1). סיפור כלב משובץ במסגרת של החטיבה הכוללת, כמעטפת לסיפור הנחלה של יהושע (י"ט, מט - נ) כאמור בסעיף הקודם;
(2). הסיפור מקביל באופן ניגודי גם לסיפור המתרפים הפותח את היחידה הבאה של רשימת השבטים המתרפים (י"ח, א - י);
(3) הסיפור מקביל לסיפור בקשת הנחלה של בני יוסף (י"ז, יד - יח), בהקבלה ניגודית.

לפיכך, יהיה זה סביר לטעון שסיפור כלב הוא סיפור מכונן לכל חטיבת תיאורי ההתנחלות. יש לציין שבכל אחת מההשוואות הנזכרות הוא משמש בתפקיד סיפור שבח, כאיבר הנתון להשוואה של הפחתה.

רשימת נחלת יהודה (י"ד-ט"ו) מול רשימת נחלת דן (י"ט מ-מח): ג//ג1

ההקבלה בין רשימת נחלת שבט יהודה,[14] הפותחת את רשימת נחלות השבטים, לבין רשימת נחלת שבט דן, החותמת אותן, היא הרכיב השלישי והאחרון במבנה הקונצנטרי של תיאורי ההתנחלות. במהלך הניתוח של תיאורי ההתנחלות בשיעור הקודם נידונה זיקה זו והוצע לראות בה הקבלה ניגודית, אשר משרתת את מגמת ההפחתה שברשימת הנחלות של השבטים. יהודה מייצג את התיאור האידיאלי של התנחלות בארץ, ואילו דן מייצג את התיאור הבעייתי ואולי אף הביקורתי של התנחלות בארץ. הקריאה הביקורתית של סיפור נדודי דן מתחייבת לנוכח ההרחבה הניכרת של סיפור זה בספר שופטים (סיפור פסל מיכה).[15] סיפור נדודי דן בספר שופטים נידון באופן שלילי מובהק, והמסירות של שבט דן לחיפוש הנחלה מתוארת כהתנהלות אנרכית: "בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה" (שופטים, י"ח, א).[16]ההקשר הביקורתי של סיפור הנדודים של שבט דן בספר שופטים משפיע על קריאתו גם בספר יהושע (גם אם לא בקריאה הראשונה). לפיכך, בשיבוץ הסיפור בספר יהושע, גם ללא ההרחבה הביקורתית שלו, נוצרת באופן סמוי תנועה של הפחתה, מעין ההפחתה המצויה בספר שופטים. מאידך, כאמור, ניתן לפרש את התיאור של התנחלות שבט דן כתיאור חיובי הדומה למאפייני התיאור של התנחלות שבט יהודה: "ויעלו בני דן, וילחמו עם לשם, וילכדו אותה, ויכו אותה לפי חרב, וירשו אותה, וישבו בה, ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם" (י"ט, מז). ריבוי הפעלים בתיאור הכיבוש והנחלה של שבט דן: (וילחמו, וילכדו, ויכו, וירשו, וישבו, ויקראו). משקף את ההערכה החיובית לה זכה שבט דן, בניגוד לביקורת שהטיח יהושע בשבטים המתרפים (י"ח, ג). מבחינה זו, רשימת ההתנחלות מסתיימת כפי שהיא נפתחת בשבטים המתמסרים לירושת הארץ ומקיימים את צו ה'.

נראה, לפיכך, שגם האיבר השלישי במבנה הקונצנטרי של תיאורי ההתנחלות (רשימת שבט יהודה // רשימת שבט דן) תומך בשתי מגמות העריכה הנבואית שמצאנו בשני האיברים הקודמים. מצד אחד ניתן להצביע על מגמה של הפחתה בין האיבר הראשון (רשימת נחלת יהודה) ובין האיבר האחרון (רשימת נחלת דן), אשר מעצבת את המבנה הכולל של חטיבת ההתנחלות שהולך מ'תיאורי שבח והצלחה' לתיאורים של 'סיבוך וקונפליקט'. מצד שני, ניתן לאפיין את הזיקה בין האיבר הראשון ובין האיבר האחרון בדרך של השוואה והקבלה, אשר מחזקות את הקוהרנטיות והשלמות של החטיבה הכוללת, כלומר תהליך ההתנחלות הסתיים כפי שהוא נפתח בהצלחה ובשלמות.

ד. סיכום

במעשה העריכה הנבואית של תיאורי ההתנחלות, כמו במעשה העריכה הנבואית של סיפורי הכיבוש, קיימות, אפוא שתי מגמות שונות: מגמה אחת מבליטה את ההבחנה ואת הניגוד בין שתי היחידות (י"ד - י"ז; י"ח - י"ט) ,ואילו המגמה השנייה מדגישה את הקוהרנטיות של המבנה הכולל של רשימות ההתנחלות ושל תהליך ההתנחלות תוך יצירת אשליה שהתהליך הכולל היה תהליך מושלם.

שתי המגמות הסותרות, לכאורה, מאפיינות את התמונה שהעריכה הנבואית ביקשה לעצב ביחס לספר יהושע. באמצעות תנועת ההפחתה היא אפיינה את תהליך ההתנחלות כתהליך לא מושלם, שהיו בו גירעונות ומחדלים מסויימים, ושהביאו לבסוף לתוצאות לא מושלמות של התנחלות והתיישבות בארץ. תוצאות הכיבוש נתונות לביקורת כשהן מושוות להבטחה ולציפיות שהיו בתחילת הדרך. ביקורת זו, על ההישגים המוגבלים של הכיבוש וההתנחלות, מהווים בסיס לביקורת ההולכת ומתגברת, אשר מאפיינת את מעשה העריכה הנבואית של ספר שופטים. עם זאת, ההערכה הביקורתית מופיעה רק ברבדים הסמויים של ספר יהושע, ובכך מובלט הפער הקיים בין ספר יהושע לבין ספר שופטים, אשר בו הביקורת עולה על פני השטח והופכת גלויה ומפורשת. כלומר: אינו דומה דורו של יהושע בן נון לדור השופטים, כך שאפילו אותו הסיפור - סיפור נדודי דן - מסופר באופן שונה בשני הספרים.

 

	**********************************************************
	כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון וליהושע רייס, תשע"ה נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי ******************************************************* בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash האתר בעברית:                                    http://vbm.etzion.org.il האתר באנגלית:           http://www.vbm-torah.org   משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5 דוא"ל: [email protected] לתגובות: [email protected]
	**********************************************************