סימנים של חולשה

  • הרב עמיחי שהם

סימנים של חולשה

אחד השופטים המוכרים של הספר הוא בכלל שופטת - דבורה הנביאה. נזכיר את סיפורה: ישראל היו משועבדים למלך כנען במשך עשרים שנה. דבורה קראה לברק להושיע את ישראל, וזה התנה את יציאתו לקרב בהצטרפותה של דבורה. הקרב התרחש באזור עמק יזרעאל, ובסופו - הכוח הכנעני נתקע בנחל קישון וצבא ישראל נחל ניצחון גדול.

סיפור מוכר זה נראה במבט ראשון כסיפור מוצלח - הישג מרשים של עם ישראל. אך בקריאה מדוקדקת יותר, נגלה סימנים של חולשה וביקורת קשה של המספר על מצבו של עם ישראל.

1. המשתתפים - לאום מול אוסף שבטים. יבין מלך כנען מוצג כאויב לאומי מסודר, אך מולו עומדים שבטים ישראליים נפרדים. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשירת דבורה, בה היא 'סוגרת חשבון' עם השבטים שיצאו למלחמה ועם אלו שנשארו מאחור.

2. הכוחות - צבא רגלי מול צבא רכב. לכנענים 900 רכב ברזל - כוח צבאי אדיר. לעומתו, הכוח הישראלי בנוי על חיל רגלים. הכתוב מדגיש את הבדלי הכוחות בשימוש מופרז במילות הליכה: "ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי, ואם לא תלכי עמי - לא אלך. ותאמר הלוך אלך עמך... ותלך עם ברק קדשה" (ד', ח-ט).

גם לאחר נצחון ישראל על סיסרא, הכוח הישראלי אינו משתמש במרכבות. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, התורה אינה מחבבת שימוש בסוסים; ושנית, כדי להחזיק צי רכבים רציני, יש צורך בהיערכות מדינית וצבאית מאורגנת וגדולה. העם, המפורק לגורמים קטנים, אינו מסודר במערכת שלטונית אחת מסודרת.

3. הניצחון - בפעולה אלוקית. לכוח רגלי אין סיכוי מול צי רכבים גדול, ואכן - את הניצחון מביא הקב"ה: "ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב". רק לאחר שהרכבים נוטרלו והקרב הפך לקרב רגלי-רגלי, הצליחו ישראל לנצח את צבא סיסרא.

4. מנהיגות - נשים. את הלחימה מנהיגה דבורה, לאחר שברק מפחד לקחת פיקוד. בנוסף, ה'מכה בפטיש' של הניצחון מושג בידי יעל, במהלך נשי של פיתוי סיסרא והריגתו. זאת ועוד; יעל היא החריגה האולטימטיבית: אישה, אשת חבר הקיני - שייחוסו לישראל אינו ברור, יושבת באוהל - כלומר חברת נוודים, והורגת עם נשק פרימיטיבי - מקבת ויתד. את הבעייתיות הזו מסכמת דבורה (בדבריה לברק): "לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא".

לסיכום, נראה כי המסר העולה מסיפורה של דבורה הוא כי אין לישראל שום יכולת להגן על עצמם, ורק ה' לבדו יכול להושיע את ישראל - "ויכנע א-לוהים ביום ההוא את יבין מלך כנען" (ד', כג).