סיפורי שבח והצלחה (א) - הסדרה הראשונה בספר ומאפייניה

  • הרב ד"ר יהושע רייס

א. פתיחה

השיעורים הקרובים יוקדשו לסדרה המרכזית של סיפורי כיבוש הארץ. סדרה זו מונה שלושה סיפורים מתוך החטיבה הראשונה של הספר (א' - ח'), והיא משקפת, לדעתנו, את המגמה הראשית של סיפורי הכיבוש. שלושת הסיפורים הם:

א. סיפור חציית הירדן (ג' - ד').
ב. סיפור המלחמה ביריחו (ו').
ג. סיפור המלחמה השנייה בעי (ח').

על אף ששלושת הסיפורים אינם רציפים, וביניהם משובצים סיפורים נוספים, אני מציע להתייחס אליהם כשלושה חלקים של סדרה אחת. הסיפורים בסדרה זו בולטים באפיונם האידיאליים, כפי שנסביר בהמשך. הצעתי מבוססת על ניתוח המאפיינים הספרותיים של הסיפורים, המלמדים על משמעותה ומגמתה של הסדרה, ניתוח אותו נערוך בשיעורים הבאים: תחילה נתמקד באפיון והגדרת סיפורי הסדרה באופן כללי, ולאחר מכן ילמד בפירוט כל סיפור בסדרה, ותבחן משמעותה ומגמתה הכוללת של הסדרה. עקב אופיים הסקירתי של שני השיעורים הללו, מומלץ ללמוד אותם בליווי תנ"ך פתוח. ראשית, אציג את המאפיינים השונים ואת משמעותם, ולאחר מכן אפרט אותם ביחס לכל אחד משלושת הסיפורים:

1. עצמאות היחידות. גבולות היחידה של כל אחד מהסיפורים ברורים למדי, ומסייעים להגדרתם כיחידה סגורה ועצמאית. עצמאות הסיפורים מאפשרת לקוראם ולנתח אותם כאיברים מבודדים, המהווים חלק מסדרה המנותקת מקו הסיפורים הרציף.
2. רציפות עלילתית. שלושת הסיפורים מקיימים רציפות והמשכיות עלילתית, למרות ההפרדה הקיימת ביניהם ברצף הסיפורי.[1] כמו כן, במהלך העלילתי הרצוף של פרקי הכיבוש קיימת זיקה עלילתית של סיבה ומסובב בין שלושת הסיפורים הנידונים ובין מחזור הסיפורים הבא בפרקי הכיבוש (ט'-י"ב).
3. מערך השוואה לשלושת סיפורי משה. סדרת הסיפורים מקבילה לשלושה סיפורים דומים המתארים את התנהלותו של משה בחומשים.
4. מבנה הסיפורים ומשמעותו. בשלושת הסיפורים ישנו מבנה חוזר הפותח בצו ה' עם תוכנית ברורה למהלך האירועים, לאחריו מתוארת העברת הציווי על ידי יהושע, ולבסוף מתואר הביצוע של התוכנית האלוהית. מבנה זה (אשר יכונה להלן "שרשרת התיווך") מאפיין רק את שלושת הסיפורים הנזכרים.
השיעור הנוכחי יעסוק בשני המאפיינים הראשונים ברשימה - עצמאות היחידות והרציפות העלילתית.

ב. עצמאות היחידות

סיפור חציית הירדן (ג' - ד')

ניתן להעלות כמה הצעות שונות בנוגע לגבולות סיפור חציית הירדן. באשר לפתיחת פרק ג', ניתן להפריד את ששת הפסוקים הראשונים של הפרק מהמשכו של הסיפור, ולראות בהם פסוקי הכנה לקראת סיפור חציית הירדן, ותיאור ההתקדמות של ישראל אל עבר הירדן.[2] ההשתלשלות מניסוח צו יהושע לשוטרים בפתיחת הספר (א', י - יא) לתיאור קיום הצו (ג', ב - ג), תומכת אף היא בהצעה זו:

הצו (א')

הביצוע (ג')

(י) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר.
 

(יא) עִבְרוּבְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ.

 

(ב) וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה.

(ג) וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו.

 השתלשלות זו מעידה על תפקידם של הפסוקים במסגרת העריכה הכוללת, המהדקת את הזיקה בין תיאור הצו לבין תיאור ביצועו, והמנתקת את תיאור הביצוע מהמשך הסיפור, שיש לו מסגרת ומאפיינים משלו. נראה שגם דברי יהושע בתיאור הביצוע לקראת יום מעבר הירדן תומכים בהצעה לראות בפסוקים א - ו של פרק ג' דברי הקדמה עצמאיים:

(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת.
(ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם.

מאידך, ניתן לראות בפסוקים אלו חלק אינטגרלי של הסיפור, בזכות הפתיחה של הפרק המציינת שינוי בזמן ובזירה הגיאוגראפית, המסמנים בדרך כלל פתיחת יחידה חדשה:

(א) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ.
(ג').

גם ביחס לסיום היחידה בפרק ד' ישנה אי בהירות באשר לתפקידו של הפסוק הפותח את פרק ה':

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן... וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
(ה', א).

אפשר שפסוק זה מהווה הקדמה לסיפורים שלאחריו, אבל יתכן שהוא מהווה חתימה לסיפור חציית הירדן.
גבולות סיפור חציית הירדן יידונו בהרחבה כאשר נלמד את הסיפור; ובכל מקרה אין בדיונים אלו כדי לערער על היות היחידה הכוללת את סיפור חציית הירדן יחידה סגורה. יחידה זו יכולה להילמד בנפרד מן הסיפור הקודם, סיפור המרגלים ביריחו (ב'), ומן הסיפורים הקצרים על המעמדים המתוארים בפרק ה'.

סיפור המלחמה ביריחו (ו')

גם סיפור המלחמה ביריחו (ו') הוא יחידה סגורה, והוא אינו משתלשל באופן הכרחי מן הסיפורים הקודמים: הסיפור מתחיל בפסוק א, ומסתיים בסוף הפרק. אמנם בהתייחסות למצוות החרם ובציווי להציל את רחב (ו', יז - כו), ישנה התייחסות לסיפור המרגלים ביריחו, אך לדעתי יש לראות בסיפור ההצלה של רחב סיפור עצמאי המנותק מסיפור המלחמה ביריחו המתואר בפרק ו'. גם בנקודה זו ארחיב בלימוד הסיפור.

סיפור המלחמה השנייה בעי (ח', א - ל)

הסיפור השלישי, סיפור המלחמה השנייה בעי, מהווה לכאורה חלק מיחידה גדולה יותר הכוללת גם את הסיפור הקודם לו - סיפור חטא עכן וההפסד במלחמה הראשונה נגד העי (ז'). יחד עם זאת, יש בסיפור המלחמה השנייה בעי (ח') כמה מאפיינים המאפשרים, ואולי אף מעודדים, את בחינתו כיחידה סגורה העומדת בפני עצמה, כגון מסגרת הסיפור וסגנונו. הסיפור פותח (ח', א) בצו ה' לכבוש את העיר בדרך הדומה לתיאורי המלחמה האחרים (כגון בסיפור מלחמת יריחו בפרק ו'), והוא מסיים בכיבושה של העיר (יט), בשריפתה (שם) ובהריגת מלך העי (כג). גם התיאור הייחודי של המלחמה, שמרבה בהתייחסות למהלכים הטקטיים שלה, תוך ציון פרטים הנוגעים למספר הלוחמים ולתפקידם ולמקומם (עיינו בפסוקים ג- יז), מבדיל את הסיפור כסיפור עצמאי העומד בפני עצמו. בתור שכזה, הוא יכול להיקרא כסיפור המנותק מן הסיפור הקודם לו, סיפור החטא של עכן וסיפור התבוסה נגד העי (ז').[3]

ג. רציפות עלילתית

הזיקה בין שלושת הסיפורים ניכרת בשני היבטים: הרציפות העלילתית הקיימת ביניהם באמצעות מבנה השתלשלות, והזיקה הקיימת בין הסדרה הנידונה ובין מחזור הסיפורים בחטיבה הבאה (ט' - י"ב). מאפיינים אלה, לצד המאפיינים שיוצגו בהמשך, תומכים בקו המחבר בין שלושת הסיפורים לסדרה אחת.

השתלשלות סדרת הסיפורים

שלושת הסיפורים עומדים בפני עצמם, כאמור, כיחידות עצמאיות ביחס לסיפורים הסובבים אותם, אולם יחד עם זאת הם גם משתלשלים זה מזה ובכך יוצרים רצף סיפורי עצמאי במהלך הספר. קריאת שלושת הסיפורים ברצף אחד תוך השמטת סיפורי הביניים כמעט ואינה פוגעת במהלך הרציף של הסיפור:[4] סיפור חציית הירדן מוביל אל סיפור המלחמה ביריחו, וסיפור המלחמה ביריחו מוביל אל סיפור המלחמה השנייה בעי.
הזיקה בין סיפור חציית הירדן (ג' - ד') ובין סיפור המלחמה ביריחו (ו') ניכרת מן ההתייחסות בכתובים לסמיכות הגיאוגרפית בין שני האתרים. ההגדרה הגיאוגרפית למקום מעבר הירדן מזכירה בפירוש את יריחו:

וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ.
(ג' טז).

כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ.
(ד', יג).

וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ.
(ד', יט).

אזכורים אלו מבליטים את ההשתלשלות בין הסיפורים, כך שתיאור מעבר הירדן צופה אל עבר סיפור המלחמה ביריחו. זיקה זו מעודדת את הבחינה המשותפת של שני הסיפורים[5] ומקשה על המנסים להפריד ביניהם.[6]
בנוסף לכך, בשני הסיפורים רכיבים דומים: בשניהם מתוארת מעורבות אלוקית אינטנסיבית, והניסים עומדים במרכז הסיפור (עיינו ג', ה, טו - טז; ד, יד, יח; ו', כ, כז); בשני הסיפורים יש תיאור מקדים של ההכנה שנעשתה קודם לעשיית הנס (עיינו ג', ט - יג; ו', ב - טז); ובשניהם הכוהנים נושאי הארון תופסים מקום מרכזי במהלך הסיפור (עיינו ג', ו, יג, טו, יז; ד', טז, יח; ו', ד, ו, ח, יג).
הזיקה בין סיפור המלחמה ביריחו לבין סיפור המלחמה השנייה בעי נובעת מעצם הסמיכות ביניהם כשני סיפורי מלחמה רצופים, ובייחוד כאשר מדובר בשני הסיפורים היחידים על מלחמה נגד ערים בודדות.
קיימת גם זיקה תמטית (נושאית) ולשונית ברורה בין שני הסיפורים בדברי ה' לפני שתי המלחמות:

לפני מלחמת יריחו (ו', ב)

לפני המלחמה השנייה בעי (ח')

רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ...

 

(א)...רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ.

(ב) וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ...

דברי ה' בח' ב יוצרים רצף עלילתי בין שתי המלחמות, דהיינו מלחמת העי ממשיכה את תוכנית הכיבוש של הארץ שנפתחה ביריחו. בנוסף לכך, ההתייחסות למה שנעשה עם מלך יריחו לא נמסרה בפרק ו', אלא רק בדברי ה' לפני סיפור המלחמה השנייה בעי. ההתייחסות לשתי המלחמות (יריחו והעי) כאל זוג מלחמות באה לידי ביטוי בהמשך, ותומכת בקו ההמשכיות ביניהם, כפי שנראה להלן.[7]

סדרת סיפורים מטרימה את מחזור הסיפורים הבא

שלושת הסיפורים הנסקרים כאן מהווים תשתית סיבתית להתרחשויות המרכזיות שמתוארות בחטיבה הבאה בסיפורי הכיבוש - סיפור הגבעונים (ט'), סיפור המלחמה במלכי הדרום (י') וסיפור המלחמה במלכי הצפון (י"א). הכתוב מתאר כיצד השמועה על נפילת יריחו התפשטה בקרב מלכי כנען והניעה אותם להתאחד במלחמה נגד ישראל. הוא מציג את השמועה כמפתח עלילתי ליוזמה המדינית של הגבעונים, ולהתארגנות הקואליציות של מלכי הדרום ושל מלכי הצפון. תיאור השמועה והתגובה של עמי כנען פותח את כל אחד משלושת הסיפורים בפרקים ט' - י"א.
נראה שהארגון של סיפורי הכיבוש הולם את התפיסה האסטרטגית-ריאלית המצטיירת בספר. תחילה יהושע הקים מחנה בגלגל, המשמש ראש גשר. כאשר הוא כבש את בית אל והעי נמצאה בשליטתו הדרך יריחו - בית אל, ודרך זו שימשה עבורו ראש גשר לחדירה למרכז שדרת ההר. מהלך זה, המתואר בחטיבה הראשונה (א' - ח'), הביא לכניעת הגבעונים (ט'), ובכך הורחב ראש הגשר שאיים על תושבי ההר הדרומי והשפלה ונפתחה המערכה בדרום (י'). מערכה זו הביאה להתארגנות של מלכי הצפון למערכה הגדולה השנייה, המתוארת בפרק י"א.
יוצא, אם כן, שתחילתו של התהליך בשלושה סיפורים אודות אירועים רבי עוצמה. בסיפורים אלו נודעה לכל עוצמת הצבא של עם ישראל, אשר ה' הולך לפניו ומוביל אותו לניצחונות בדרך פלאית. העריכה מדגישה את הקשר בין הישגי העבר, שיצרו אפקט רחב ביותר של תגובה נפחדת של עמי כנען, ובין תיאור התנהלות עמי כנען בפרקים ט' - י"א. על פי דגם זה, הגבעונים בחרו לכרות ברית עם ישראל; מלכי הדרום פתחו במלחמה על הגבעונים, ומצאו עצמם מובסים במלחמה מול צבאו של יהושע; בעקבותיהם התארגנו גם מלכי הצפון ויצאו למלחמה בישראל, ונוצחו. שיבוץ הסיפורים באופן זה מבהיר את סוד הצלחת יהושע במלחמה על כיבוש הארץ, הטמון בניצחונות המתגברים שהביאו להתפתחות בתגובותיהם של עמי כנען. ההתפתחות סייעה לבסוף ליהושע בהתמודדות עם עמי כנען הרבים, שכן עמידה מול קואליציה הייתה נוחה ליהושע הרבה יותר מאשר מלחמה עם כל עיר ועיר בפני עצמה.
תיאור מהלך כיבוש הארץ, לפי זה, בנוי על התקדמות הגיונית: במלחמה הראשונה (מלחמת יריחו) החומה נפרצה על ידי ה' באמצעות נס. במלחמה השנייה (מלחמת העי) החומה איבדה את משמעותה, לאחר שישראל הצליחו להערים על אנשי העי והוציאו אותם מן העיר על ידי המארב שטמנו להם. לאחר מכן הברית עם הגבעונים וההתאגדות של כל הערים יצרו בפני יהושע מציאות חדשה של מלחמה כוללת מחוץ לחומה, עובדה שהקלה על יהושע בניצחון על עמי כנען.

 'ויהי כשמוע'

 ניתוח זה יוצר התייחסות משותפת לשלושת הסיפורים הנידונים, אשר הבהיר את רצף ההתרחשויות שמתוארות בחטיבה הבאה. הנוסחה החוזרת "ויהי כשמע..." בפתיחת שלושת הסיפורים של החטיבה השנייה (ט', א; י', א; י"א, א) תומכת בקו זה. יחד עם זאת, יש לציין שנוסחה זו קיימת גם בפתיחה של פרק ה' מיד לאחר סיפור חציית הירדן (ג' - ד'), ולפני מעמד המילה ופסח המתוארים בפרק ה'. אולם, הופעה זו שונה משלוש ההופעות הדומות לה. בשלושת האירועים האחרים ה"שמועה" משמשת סיבה למתואר בהמשך: בסיפור הגבעונים השמועה הביאה לברית המדינית, ובסיפורים האחרים להתארגנות הצבאית. לעומת זאת, לפתיחה של פרק ה' אודות השמועה של עמי כנען אין המשך עלילתי. אין תיאורים של לוחמה או של פעילות מדינית בדומה להופעות האחרות, אלא של פעילות דתית בעשיית המילה והפסח. לדעתי, הנוסחה החוזרת בתחילת פרק ה' משמשת חתימה לסיפור חציית הירדן, ושיבוצה במקום זה נועד לקשור בין הגדרת המטרה - "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא..." (ד' כד),[8] ובין התוצאה - "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ... וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ה' א). ההמשכיות והרציפות לסיפור חציית הירדן ניכרות גם בהשוואה נוספת:

הגדרת המטרה (ד', כב - כג)

התוצאה (ה', א)

וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם... אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם...

אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם

 מגמת הכתוב בשיבוץ הנוסחה "ויהי כשמע" בתחילת פרק ה' נועדה להגשים באופן מיידי את הגדרת המטרה של יהושע, אשר נאמרה בחתימה של סיפור חציית הירדן (ד', כא). יחד עם זאת, היא גם צופה אל עבר מקבילותיה החוזרות בפתיחה של פרקים ט', י', י"א. באופן זה מתקבל קו רציף מן הסיפור הראשון, סיפור חציית הירדן, דרך שני הסיפורים הרחוקים ממנו, מלחמת יריחו ומלחמת העי. שלושתם הם איברים בחטיבה הראשונה של הספר המציגה את תוכנית ה' לכיבוש הארץ.
ייתכן שבדרך זו ניתן להבין גם את היעדר האזכור של נס חציית הירדן בהופעות של הפסוקית החוזרת בפתיחה לפרקים ט' וְ-י'. בפתיחה לתיאורים אלו ישנה התייחסות רק למעשה כיבוש יריחו והעי:

וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי
וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה...
(ט', ג-ד).
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ...
(י' א).

 לעומת זאת, בפתיחת פרק ה' נאמר כך:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם.
(ה', א).

 ההתעלמות של הכתוב מהנס הפלאי של חציית הירדן בתיאורים שבפרקים ט' וְ-י' מעודדת את הקורא להשלים את החסר באמצעות הפתיחה הדומה של פרק ה', ולהבחין בקו החורז את שלושת האירועים: חציית הירדן, יריחו והעי.[9]
אם הצעה זו נכונה, אזי היא מעידה על מעשה העריכה הנבואית,[10] שיש בו לא רק שיבוץ נוסחאות מקבילות בחלקים שונים של הספר, אלא אף מעשה השלמה של שימוש בנוסחה ממקום אחד למשנהו. הנוסחה שחותמת את סיפור חציית הירדן מהווה חלק מן השלם, שחלקו האחר מצוי בנוסחה שלאחר סיפורי המלחמה ביריחו ובעי.[11] גם אם לא תתקבל טענה זו, ניתן לראות בחזרה על הנוסחה לאורך סיפורי הכיבוש מוטיב חוזר בסיפורי הכיבוש, שעניינו להציג את האסטרטגיה של סיפור כיבוש הארץ. השימוש בנוסחה "ויהי כשמע" בצמידות לשלושת הסיפורים הנ"ל מהווה אחד מסימני ההיכר של מעשה העריכה של פרקי הכיבוש. בשיעור הבא אבקש לייחס תפקידים נוספים למוטיב השמועה במבנה של פרקי הכיבוש.

 

 

 

 

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ויהושע רייס, תשע"ה

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                 http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

לתגובות:                         [email protected]

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

 

**********************************************************

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1]   שהרי הסיפור הראשון מסתיים בפרק ד', השני נמצא בפרק ו', והשלישי בפרק ח'.

[2]   ניתן אמנם לספח את פסוק ו לתחילת סיפור חציית הירדן (ראו בפירושו של אחיטוב בסדרת מקרא לישראל, עמוד 91). הכרעתי אחרת הן בגלל הזיקה הקיימת בין דברי יהושע ובין דברי השוטרים בדבר חובת הכוהנים לשאת את הארון בהליכתם לפני  המחנה (ראו את הטבלה בגוף השיעור)., והן מפני שהפתיחה של דברי ה' כפתיחה כוללת לסיפור (ג', ז - ח) הולמת יותר את הסיפור בהשוואתו לשאר הסיפורים המשובצים בסדרה זו, דהיינו פתיחת הסיפור בדבר ה'.

[3]   במהלך הדיון אודות סדרת הסיפורים הנידונה אציג שתי התייחסויות אפשריות למעמדו של סיפור המלחמה השנייה בעי ביחס למכלול הסובב אותו:

א. כיחידה סגורה המנותקת מסיפור חטא עכן והתבוסה שבעקבותיו, וכאחד מסיפורי הכיבוש לצד שני הסיפורים האחרים בסדרה - סיפור חציית הירדן וסיפור מלחמת יריחו.

ב. כסיפור הנתון ברצף הסיפורי הכולל הממשיך את הסיפורים הקודמים לו - סיפור חטא עכן והכישלון במלחמה הראשונה בעי (ז').

שתי האפשרויות הסותרות זו את זו, לכאורה, הולמות לדעתי את מעשה העריכה של חטיבת הסיפורים, כפי שאנתח להלן.

[4]   אל יוצאי הדופן אתייחס בהמשך.

[5]   על הזיקה בין שני הסיפורים אעמוד בהרחבה בסעיף העוסק במבנה שלהם ובמשמעותו.

[6]   יש לציין שבהסתכלות רציפה של האירועים מתחילת הספר, השונה מדרך ההסתכלות בה בחרנו, סיפור חציית הירדן (ג' - ד') נתון בין סיפור שליחת המרגלים ליריחו (ב') ובין המלחמה על יריחו (ו'). בהסתכלות זו מלחמת יריחו מהווה, מעין מסגרת לסיפור החצייה.

[7]   גם בדרך האלטרנטיבית לצורת הקריאה המוצעת בשיעורים אלה, דרך הקריאה הליניארית, הזיקה בין סיפור יריחו לסיפור העי מובהקת במיוחד: חטא עכן אירע במלחמת יריחו, ובעקבותיו נכשלו ישראל במלחמה הראשונה בעי (ז'); לאחר תיקון הכישלון בפגיעה בעכן, ניתן היה להצליח במלחמה השנייה בעי (ח'). על פי הצעת קריאה זו, ישנה גם הקבלה בין סיפור שליחת המרגלים ליריחו (ב', א), ובין סיפור שליחת המרגלים לעי (ז' ב):

סיפור שליחת המרגלים לעי (ז' ב) סיפור שליחת המרגלים ליריחו (ב', א)
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים ...עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי. וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן... שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ...

[8]   שלא כדברי י' זקוביץ (בפירושו בסדרת עולם התנ"ך, עמוד 58) אשר ראה בפסוק זה פתיחה לסיפור הבא אחריו, וכן שלא כי' קיל (בפירוש דעת מקרא), שביסס את חלוקת הסיפורים על פי יסוד זה.

[9]   תופעה דומה מצויה גם בדברי הגבעונים:

כי שמענו שמעו ואת כל אשר עשה במצרים. ואת כל אשר עשה לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחון מלך חשבון ולעוג מלך הבשן אשר בעשתרות.

 (ט', ט - י).

ההתייחסות למעשי ה' במצרים וההתעלמות מקריעת ים סוף, מחזירה את הקורא אל דברי רחב:

כי שמענו את אשר הוביש ה’ את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם.

 (ב' י).

על הזיקה האנלוגית בין סיפור רחב לסיפור הגבעונים אעמוד בהמשך הסדרה.

[10] מושג זה הבהרנו בשני השיעורים הראשונים בסדרה.

[11] אמנם, בסופו של דבר יש הבחנה בין שתי המלחמות לסיפור החציה, והוא לא מוזכר בפירוש בחטיבה השנייה. סיבת הדבר היא ששתי המלחמות השפיעו באופן ישיר על תגובות עמי כנען, שכן מדובר בניצחונות צבאיים על ערים בארץ, אשר בגללם חששו המלכים לגורלם. גם סיפור חציית הירדן תרם לחשש זה אולם בצורה מצומצמת יותר, שכן אין מדובר בנס צבאי. לכן יש לו חתימה דומה "ויהי כשמוע", אולם אין היא נזכרת בפירוש בפרקים ט' - י'.