ספר במדבר - המניין והמדבר

  • הרב עדיאל זימרן

ספר במדבר - המניין והמדבר

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד... שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם". בפסוק זה פותח ספר במדבר, ומכאן אף שמו של הספר - "במדבר". שמו הנוסף של הספר בפי חז"ל הוא "חומש הפקודים", על שם המפקד המתואר באריכות רבה בפרשיות שבראשית הספר. מדוע מדגישה את התורה את מקום המפקד - המדבר? על הקשר שבין מניית בני ישראל לבין המדבר עומד ה"שפת אמת":

"כי מה שניתן התורה במדבר דווקא היה כדי להמשיך אור התורה אף למקום תוהו... ובמדרש - הטעם שניתן במדבר, שמי שאינו עושה עצמו כמדבר אינו זוכה לתורה. ומובן על פי דברי המהר"ל, שיש לכל דבר חומר וצורה, ומדבר הוא בלי ציור".

ה"שפת אמת" מסביר שהתורה ניתנה דווקא במדבר בגלל אופיו המיוחד של המדבר. המדבר הוא "בלי ציור", כלשונו - הוא יותר 'אין' מ'יש'. אם נשווה בין נוף המדבר לבין שאר הנופים המוכרים, הרי שיופי המדבר אינו ממוקד בדבר מה מיוחד שיש בו, אלא דווקא במה שאין בו - מרחבים אינסופיים חסרי רוח חיים, הנותנים לאדם תחושה חזקה שאין בעולם כלום מבלעדיו. דווקא בחלל זה ניתנה התורה, לרמוז לאדם שאף במקום שממה - שהוא כמעט מחוץ לגבולות העולם המוכר - תיתכן מערכת חיים שלמה מלאה תוכן ומשמעות התלויה באדם.

לא לחינם אנו מוצרים אנשי רוח ונבואה הבורחים למדבריות, רק מי שביכולתו להתפרנס מהרוח יכול לחיות במדבר השמם. ה"שפת אמת" אף קובע כי לא די בכך שהתורה יכולה להחיות את המקומות השוממים, אלא דווקא בהם מתקיימת התורה! מי שמשים עצמו כמדבר, ומוכן להתנתק מכל הנורמות ומכל דפוסי החיים המוכרים ולקבל על עצמו צורה חדשה - רק בו תתקיים התורה.

לשם מה נצרך המניין שבמדבר? "וגם המנין, שהיה גם כן להאיר בכל פרט ופרט, כי החיות מכל בני ישראל הכל אחד, ונמצא שיש לכל פרט הסתר מיוחד וזה המנין". ה"שפת אמת" מסביר שיש שני סוגי מניינים: האחד הוא מניין המפריד בין האחד לאחר, המדגיש את הפירוד ואת היותנו קבוצה של פריטים מבודדים ושונים זה מזה; והשני הוא מניין מאגד, המחבר את כל הפרטים לקבוצה אחת. דווקא במדבר הריק והשומם, המניין הוא מניין מאגד, ההופך את כל הפריטים לקבוצה אחת, שכן אין שם כלום מלבד אותה קבוצה. חשיבות המניין היא דווקא במדבר - ביצירת קבוצה חדשה בעלת צורה חדשה המקבלת את התורה, וביכולתה ליצור חיים שלמים השואבים את קיומם מהתורה.