לך לך | יחסי אברהם, שרה הגר

בראשית פרק טז:

1. קרא את הפרק כולו.
2. עי' בדברי רש"י על פס' א:

שפחה מצרית - בת פרעה היתה כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר

רש"י רואה בהגר תוצאה ישירה של ירידת אברהם למצרים. גם אם לא נרחיק לכת כדבריו של רש"י שהגר היתה בת פרעה. הרי שמסתבר ביותר להניח כי אותה שפחה מצרית היא תוצאה של האמור בפרשת הירידה:

וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.

כבר בפס' זה ניכרת העמידה של הגר השפחה מול שרי. בעוד שרה נמסרת לפרעה אברהם מקבל תמורתה שפחות מצריות ביניהן הגר. פרקנו הוא יישום של אותה חלופה. והיא בסופו של דבר מביאה למציאות העגומה של:

וַיָּבֹא אֶל-הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.

הגר תפסה את מקומה של שרי. האישה חסרת הילדים היתה בעלת מעמד נחות, כעין שפחה. מדוע? מכמה מקומות נראה כי יש זיהוי בין מושג ה'פילגש' למושג ה'שפחה'. כך בספר בראשית לה כב:

"...וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו..."

בלהה היתה שפחתה של רחל (בראשית ל ג-ד), והיא נקראת כאן פילגש;

וכך גם בשופטים ח לא:

"וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן, וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ"

פילגשו של גדעון, אמו של אבימלך, נקראת, בדברי יותם, "אמתו" (שופטים ט יח)

מה משמעות המושג 'פילגש' ומה הקשר שלו למושג 'שפחה'?

השורש "פלגש" הוא שורש מרובע, שאינו נפוץ בעברית; בדרך כלל, שורשים כאלו הם הרכב של שורשים קצרים יותר, וישנן שתי דעות לגבי השורש המקורי:

א. השורש המקורי הוא פלג שמשמעו חצי; לפי זה, "פילגשו" היא "פלג אשתו", חצי אשתו, לא לגמרי אשתו; היא אשתו לעניינים מסויימים אבל לא לעניינים אחרים. כפי שהסברנו למעלה, הכוונה היא שאין לה זכויות ממוניות של אישה רגילה.

ב. השורש המקורי הוא לגש שמשמעו כמו שגל = יחסי מין. כך כתב ראב"ד (אישות א ד):

"ובעלי הלשון דורשים פילגש מילה הפוכה ומורכבת - פי שגל - עומדת לפרקים למשגל ולשמש את הבית, ופעמים למשכב".

שני הפירושים משלימים זה את זה: הפילגש היא "פלג אשה", חצי אישה; אישה רק לצרכי אישות ולא לעניין חובות ממוניות.

ניתן להוכיח עובדה זאת שהפילגש וילדיה היו נטולי זכויות ממוניות מכמה מקורות. הבולט שבהם הוא זה שבבראשית כה ו:

"וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם":

וכדברי רמב"ן שם:

"בעבור שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא בזרע אחר, היו כל נשיו אצלו פילגשים, שאין זרען ביורשיו..."

אם כך, הרי שהקשר בין הפילגש לשפחה ברור : לפילגש היה מעמד של שפחה, אישה שנלקחה לצרכי אישות אך ללא כל זכויות ממוניות. באופן פרדוקסלי, אשה עקרה, הופכת בעל כרחה להיות שפחה. היא אינה מסוגלת להביא ילדים וכל ייעודה הוא לצרכי אישות בלבד[1]. כך הוא גם אצל שרה. שרה שהינה עקרה מקבלת יחס של שפחה הן מצד הגר שכעת הרה, אך גם מצד אברהם: שרה רואה את אברהם כאדון ולא כאיש בבראשית פרק יח

• פסוק י"ב: וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. 

אולי משום כך אברהם, ברדתו מצרימה, אינו רואה שום פסול במסירתה של שרה לידיו של פרעה עבור הטבות ממוניות. וייתכן וזהו גם הרקע לדבריה המרגשים של שרה בפרקנו:

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ

וכדברי רש"י שם:

כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי לא התפללת אלא עליך והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך ועוד דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק (ב"ר)

טענתה של שרה כלפי אברהם היא שהוא דואג רק לזרעו. לנגד עיניו של אברהם לא עומד מצבה הנפשי של שרה ורצונה להרות אלא עצם העובדה שמחלציו יצא בן בין משרה ובין מאשה אחרת. שרה – אשת אברהם מנעוריו – נזנחת כאן למען מטרה נעלה יותר בעיניו והיא הולדת הזרע[2]. התפיסה של אברהם עוד בצאתו מחרן וירידתו מצרימה מקבלת ביטוי מפורש מפיה של שרה. שרה קוראת למשפט ובאופן כלשהו נראה כי הקב"ה הכריע לטובת שרה. נסביר את דברינו:

אברהם אכן שומע את קולה של שרה, אך הוא אינו מקשיב לדבריה. שרה ביקשה שיתפלל עליה שיראה את זרעו ואת זרעה כדבר אחד. במקום זאת אברהם בוחר להעניש את הגר על כך ש'ותקל גברתה בעיניה' ותענה שרי. מה היה אותו העינוי?

ותענה שרי - היתה משעבדת בה בקושי (רש"י בשם ב"ר)

הרמב"ן אף הוא מתייחס לאותו עינוי וכותב:

חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.

באופן פשוט ניתן להבין את דברי הרמב"ן כמידה כנגד מידה. אברהם ושרה עינו את הגר וזרעה של הגר יענה את זרעם בכל מיני עינוי. אמנם על פי דברינו בעבר הוכח קשר מהותי בין השעבוד ליצירת האלימות. כך היה אצל קין והבל וכך הוא אצל ישמעאל ויצחק. אצל הגר וישמעאל ששועבדו בקושי וסבלו מבריחה ייווצר ברבות הימים הרדיפה והרודנות. אברהם ושרה רואים בהגר את המקור לבעיות ואינו כן, הגר היא רק בבואה של המציאות העגומה של חיי הזוגיות שלהם. עד אשר אברהם יפנים כי לא הזרע הוא העיקר כי אם הנאמנות לאשת חיקו, לא תעלה ארוכה לבעייתה של שרה. מבינות הדברים נוצר למעשה זיהוי בין שרה לקב"ה – ה'נפגעים' מדאגת אברהם לזרעו ומהזנחת הנאמנות שלו בעבור זאת. כך היה עם לוט כאשר זנח אברהם את הבטחת השם על הארץ ודבק בלוט וכך הוא עם שרה כאשר זנח אברהם את שרה ואת הבטחת הקב"ה לזרע למען הגר המצרית וזרעה.  אמנם הגר היא איננה הסיבה לכך, הגר היא התוצאה של התנהגותו של אברהם. לכן דבריה של שרי על נתינתה של הגר לאברהם אין בהם אלא מהלך נבואי עמוק יותר:

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לקול שרי - , (ב"ר) לרוח הקודש שבה

לכן, גירושה של הגר ביד שרי, אינו הפתרון. על אברהם עצמו להכיר בכך שהוא טעה, עליו לגרש את הגר בעצמו ולהבין שרק משרה יבוא לו הזרע, אותה שרה שהלכה עמו מחרן ארצה כנען בטרם ירידתו למצרים. מכיון שכך ברגע שהגר משמיעה באזניו של המלאך:

מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי, אָנֹכִי בֹּרַחַת

הרי שאין המצב בא על תיקונו. על אברהם להבין שלא מדובר כאן בכעס רגעי של שרה אלא בלימוד אמיתי מאת ה'. ולכן המלאך מצוה אותה:

שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ.

אמנם בצד הציווי לשוב ולהתענות ניתנת לה ההבטחה כי:

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב.  יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ. 

לכאורה קיים קשר בין ברכת המלאך להגר ולבין הבטחת ה' לאברהם על זרעו בפרק הקודם. לכאורה יש בכך מימוש של הבטחת ה' לאברהם 'הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם... כה יהיה זרעך'. מוענקת לנו תחושה שאכן הבטחת הזרע של אברהם מתגשמת בזרעה של הגר אמנם הכתוב מיד שולל זאת: ברור הוא שזהו זרעה של הגר ולא זרעו של אברהם. ברור הוא כי הולדת הזרע היא משום ש 'שמע ה' אל עניך' ולא משום קיום ההבטחה של אברהם. ולכן גם באופן טבעי:

יב וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן.

וכדברי רש"י על אתר:

פרא אדם - אוהב מדברות לצוד חיות כמו שכתוב ויהי רובה קשת וישב במדבר פארן

ידו בכל - לסטים

ויד כל בו - הכל שונאין אותו ומתגרין בו

עבדותו של ישמעאל בידי אברהם ושרה הביאה עליו את גורלו:

מרבה עבדים מרבה גזל, (מסכת אבות פרק ב,ח)

ישמעאל יהיה שלוח רסן, ידור במדבר במקום הפקר וימרוד בכל חוקי החיים הפשוטים.הגר דוקא שמחה על הבשורה:

יג וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי:  כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי--אַחֲרֵי רֹאִי.  יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי--הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד. 

מה כל כך משמח את הגר בבשורה העצובה הזו?

אי אפשר להתעלם מכך שהשורש הדומיננטי בדבריה הוא ראה. שורש שמופיע כבר בתחילת הפרק: 'ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה' ארמזים נוספים מצויים בפס' ז:

וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, עַל-עֵין הַמַּיִם--בַּמִּדְבָּר:  עַל-הָעַיִן, בְּדֶרֶךְ שׁוּר.     

האם זהו מקרי שמשמעות ראיה נקשרת במים ובפריון (וראה בנים לבניך

בראשית פרק מח פסוק י"א:

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים, גַּם אֶת-זַרְעֶךָ. 

בראשית פרק נ פסוק כ"ג:

וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף. 

ישעיהו פרק נג פסוק י:

וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי--אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח

תהלים קכח ו:

וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ:    שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל.

בהקשר אחר אך קרוב נעשה שימוש רציני יותר בשורש זה:

בויקרא כ יז:

וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ וְרָאָה אֶת-עֶרְוָתָהּ וְהִיא-תִרְאֶה אֶת-עֶרְוָתוֹ[3], חֶסֶד הוּא--וְנִכְרְתוּ, לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם; עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה, עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא.

כך ניתן גם להסביר את דברי אבימלך לשרה בבראשית פרק כ:

טז וּלְשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ--הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ; וְאֵת כֹּל, וְנֹכָחַת

וכדברי הרמב"ן שם:

והנה לטובתך נתפשת בביתי, כי ייראו ממך ויכסו עיניהם מראות בך, באמרם המלך פדה נפשו על שלחו יד באשת הנביא.

ייתכן מאוד, על פי יסוד שעמדנו עליו בעבר, שהמים בשל יכולתם להפרות את הארץ כזרעו של האיש בגופה של האישה קיבלו את אותו משל של ראיה.

ישעיהו נה י:

כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל.

ואם כן דבריה של הגר מקבלים את משמעותם:

יג וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי: 

אל ראי – משמעותו כאמור האל שבירך אותי בראיה והיא הפריון שנתברכה בו.

 כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי--אַחֲרֵי רֹאִי. 

אחרי רואי את הריון זה עוד אזכה לראיות אחרות לבנים וולדות אחרים.

יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי--הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד. 

הקשר שבין זרעה של הגר למים באה לידי ביטוי גם בדבריה היא קוראת לבאר בה נתבשרה על זרעה באר לחי רואי. לא לחינם בשורת הזרע באה אל הגר על הבאר על העין במדבר. הבאר היא למעשה משל למצבה של הגר – הגר שברחה אל המדבר עתידה להעמיד זרע איתן ורב כאותה באר הנמצאת במדבר ושופעת מים וחיות. לכן היא קוראת לבאר על שם הבשורה שניתנה לה שם: באר לחי רואי.

ואכן הגר זוכה וחובקת בן כאשר הובטח לה. אברהם משום מה בטוח שבהולדת ישמעאל יש משום קיום להבטחה 'כה יהיה זרעך' הוא לא יודע כי ישמעאל לא ייחשב על זרעו כי אם על זרעה של הגר ובהולדתו אין קיום של ההבטחה אלא קיום של הפורענות העתידה לבוא בעקבות מעשיו. קריאת שמו של הולד משקפת למעשה את כל אשר דיברנו בו עד עתה והוא שאברהם עדיין לא הפנים שרק משרה אשתו יבוא לו הזרע. הוא מתייחס לישמעאל כזרעו וכזה שימשיך אותו לאחר מותו.