בראשית | פרק כב | 1

ספר בראשית פרק כב

קרא את הפרק בשלמותו:

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם: (ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה: (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: (טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: (יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: (יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: (יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:

ארבע שאלות מתעוררות עם קריאתו של פס' א.

1. מדוע חשוב למקרא לציין כי העקידה היתה 'אחר הדברים האלה'?
2. מהם בעצם 'הדברים האלה'?
3. מהו פשר הנסיון המצויין בפס': מה בדיוק בוחן ה' באברהם?
4. מדוע ה' חוקר כליות נצרך לבחינה זו?

מיד נביא מדברי המפרשים, אך ראשית נקדים ונאמר כי קיומן של ארבע השאלות בפס' אחד נוסך תחושה כי לכולן מכנה משותף אחיד שקשור מן הסתם בהבנת רצף העניינים מחד ובעיון מקומי בפרק מאידך. אם כי לא על כל השאלות נספיק לענות בשיעור זה מכל מקום קריאת כיוון תהיה לנו שלאורה נלך גם בפעמים הבאות.

נעיין בדבריו של תרגום יונתן על פסוק א:

• והוה בתר פתגמיא האילין מן די נצו יצחק וישמעאל ישמעאל הוה אמר לי חמא למירות ית אבא דאנא בריה בוכריא ויצחק הוה אמר לי חמי למירות ית אבא דאנא בר שרה אנתתיה ואנת בר הגר אמתא דאמי עני ישמעאל ואמר אנא זכאי יתיר מנך דאנא אתגזרית לתליסרי שנין ואין הות צבותי למעכבא לא הוינא מסר נפשי לאתגזרא ואנת אתגזרת בר תמניא יומין אילו הוה בך מנדעא דלמא לא הוית מסר נפשך לאתגזרא מתיב יצחק ואמר הא נא יומיא בר תלתין ושית שנין ואילו בעי קודשא בריך הוא לכולי אבריי לא הויתי מעכב מן יד אשתמעו פתגמין האילין קדם מרי עלמא ומן יד מימרא דיי נסי ית אברהם ואמר ליה אברהם ואמר ליה הא נא:

לדעת יונתן פרשת העקידה באה על מנת להשיב תשובה ניצחת כנגד דבריו של ישמעאל שהוא יורשו של אברהם. גם מרש"י עולה כיוון דומה בעקבות דבריו של יונתן וכדבריו על אתר:

י"א אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב:

מה המקור לדבריהם של גדולי עולם אלו? מדוע ראו בפרשה זו עימות עם ישמעאל? ייתכן שהתשובה נעוצה בדמיון שקיים בין פרשת העקידה לפרשת גירושו של ישמעאל. נדגים את הדברים בטבלה הבאה:

 

התוכן הסיפורי הדומה בין שתי הפרשיות ושלל ביטויים שמשותפים להן קושרים ומעמתים למעשה בין עקידת יצחק לבין גירוש ישמעאל. כאשר הקשר היסודי הוא כמובן בהקרבת אברהם את ילדיו בעקבות דבר ה' הנאמר לו, למעשה אברהם עוקד שתי עקידות האחת של ישמעאל והאחת של יצחק, ושניהם, שני ילדיו של אברהם עתידים להפוך לגויים רבים ומבורכים, בדומה לישמעאל גם יצחק מרויח את הברכה ביושר לאחר מעשה העקידה וזאת היא למעשה התשתית לדבריהם של יונתן ורש"י. יתרה מזאת, קיים עימות תמידי בין שני הילדים – בין שתי האומות על הזכות לקבל את ברכת אברהם וזאת מותנת במעשה העקידה, מי שימסור את נפשו הוא שיהיה זכאי לכך. אמנם ניכר יתרון ברור ליצחק אך הוא מותנה אף הוא במעשה העקידה. ביטוי לרעיון זה מצוי גם בגמרת פסחים בדף מב/ב אם כי ביחס ליצחק ועשו:

אמר רב נחמן (בר יצחק) בתחלה כשהיו מביאין נסכים מיהודה לא היה יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין והיו קורין אותו חומץ סתם ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין וקורין אותו חומץ האדומי לקיים מה שנאמר אמלאה החרבה אם מלאה זו חרבה זו ואם מלאה זו חרבה זו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ולאם מלאם יאמץ

על רקע הגמרא במגילה בדף ו/א:

קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן ישבו שתיהן אל תאמן חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן שנאמר אמלאה החרבה אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ולאום מלאום יאמץ

זהו הסבר אפשרי אחד. אמנם גם אם לא נרחיק לכת עד כדי כך יהיה במעשה העקידה משום טראומה דוקא על רקע פרשת גירוש ישמעאל. נסביר את דברינו: עם גירושו של ישמעאל נאמר לאברהם: 

אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

במפורש נאמר לו שביצחק יקרא לו זרע. וכעת הקב"ה שנתן לו את ההבטחה מצוה אותו:

קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה               עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

הנסיון הגדול שבכך הוא שהקב"ה לא ממש מצוה אותו על כך והדבר בא לידי ביטוי בשתי מילים עיקריות המילה הראשונה היא 'נא' וכדבריו של רש"י על פסוק ב:

קח נא - אין נא אלא לשון בקשה אמר לו בבקשה תרא ממך עמוד לי בזה הנסיון שלא יאמרו הראשונות לה היה בהן ממש (סנהדרין פט):

רש"י אמנם שייך את הבקשה לעניין אחר אך מכל מקום עצם ההבחנה קיימת, הקב"ה מצוה את אברהם על דבר העקידה בלשון בקשה בכדי לכאורה להעצים את הנסיון.

המילה השניה מופיעה בצמד שבהמשך הפס' 'לך לך'. דבריו של רש"י מספר במדבר על דבר שליחת המרגלים מוכרים לנו היטב, שם נאמר כזכור:

(א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהם

ורש"י על אתר מסביר:

שלח לך - (במדבר רבה סוטה לו) לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א) נשלחה אנשים לפנינו כמה שנאמר (שם) ותקרבון אלי כלכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנא' (שמות ג) אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה:

גם כאן בפרשתינו, נראה כי צמד המילים 'לך לך' אינן מחייבות כי אם מבקשות. אברהם יכול היה לסרב, אברהם יכול היה להסביר את הבקשה כחזיון תעתועים אבל לא! אברהם קם ועשה את בקשתו של הקב"ה ועשה זאת בחפזה 'וישכם אברהם בבקר'.

עד כה הסברנו את המילים הפותחות את הפרשה 'אחר הדברים האלה כמתייחסות לפרשת גירוש ישמעאל ייתכן אמנם להסביר באופן אחר כמתייחסים לפרשה שמופיע ממש בסופו של הפרק הקודם והיא פרשת אברהם ואבימלך, ועל כך בפעם הבאה.