וישב | יעקב ויוסף

ספר בראשית פרק לז פסוקים א - יא

(א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: (ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: (ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: (ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: (ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: (ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: (ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: (ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: (ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: (י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

נחלק את היחידה לנושאי משנה:

א.       הבאת יוסף את דיבת האחים אל יעקב

ב.       אהבת יעקב את יוסף – כתונת הפסים – ובמקביל שנאת האחים את יוסף

ג.        חלומות יוסף

נתמקד כרגע בתיאור הראשון – בו יוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל אביהם. יוסף מתרועע עם אחיו בני השפחות אך יחד עם זאת מביא את דיבתם הרעה של שאר אחיו אל יעקב אביהם. וכפי שהסביר רש"י על אתר:

             את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה[1] היה מגיד לאביו

הביטוי 'דבה רעה' מופיע רק עוד פעם אחת בכל התנ"ך כולו, והיא בספר במדבר פרק יד פס' לו-לז:

            וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח משֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּונוּ \{וַיַּלִּינוּ\} עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ: וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה:

נכון הדבר שהפועל שם בפרשת המרגלים הוא 'להוציא דיבה' ואילו אצלנו יוסף 'מביא דיבה' ואכן הרמב"ן על במדבר פרק יג פסוק לב התייחס להבדל וכתב:

             ודע כי מוציא דבה הוא כסיל אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא "מביא דבה", כמו שנאמר      (בראשית לז ב) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ועל זה נענשו למות במגפה, שנאמר (להלן     יד לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה':

אמנם אין בדבר בכדי לבטל את הדמיון שבין שתי הפרשות, כי אם אדרבה לחדד אותו וכפי שנראה בשיעורים הבאים. מכל מקום, התנהגותו של יוסף אינה פוגעת ביחסיו עם אביו, להפך, יעקב מבכר את יוסף מכל בניו, דבר שרוקם ביטוי חיצוני בדמות כתונת הפסים. לשם מה תופר יעקב ליוסף כתונת פסים? אנחנו מכירים רק עוד כתונת פסים אחת בכל המקרא והיא כתונת הפסים של תמר בספר שמואל ב פרק יג פס' יח-יט:

            וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ וְנָעַל        הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ: וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ       וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה:

הכתוב מספר כי בנות המלך היו נוהגות ללבוש כתונת פסים, אלא שהוא מכנה את אותה כתונת בשם אחר - 'מעיל'. הכותונת מהוה סימן לבתוליה של הנערה ולכן לאחר שאמנון אחיה היה עמה תמר קורעת את כותונתה[2]. ייתכן שברוח דומה נעשתה גם כתונת הפסים ליוסף: כשם שבנות המלך הבתולות היו לובשות כתונת פסים, כך יעקב תפר ליעקב כתונת שבאה לסמל את הקשר של יוסף אל אביו בדיוק כפי שנערה בתולה קשורה עדיין לאביה[3].

הנימוק שהכתוב נותן לאהבתו הגדולה של יעקב ליוסף היא משום שיוסף היה בן זקונים ליעקב[4]. הקשר בין היות יוסף בן זקונים לאהבת אביו איננו ברור דיו והדבר הצריך את המפרשים להעניק למושג משמעות שתסביר את החיבה שבין יעקב ליוסף[5]. תהיה הסיבה אשר תהיה, ברצוני  לומר כי תיאור אהבתו של יעקב את יוסף, כבן זקונים – כבן הצעיר, בא בכדי להדגיש את מחירי אותה אהבה. הרי ראובן – ראשית אונו – הבן שנולד עוד בראשית כחו ומרצו של יעקב נדחק הצידה ויעקב אוהב את יוסף בן זקוניו. אין לי ספק כי שני הביטויים הללו: "כחי וראשית אוני" מול "בן זקונים" הינם ביטויים, שמעבר לתיאור הכרונולוגי, מסמלים גם מהלך חשיבתי אחר. יעקב הוליד שני בכורים. ראובן בראשית ימיו ויוסף לעת זקנתו. לכן, למרות שגם בנימין הינו 'ילד זקונים' יעקב אוהב דוקא את יוסף בכורו האחרון. מדוע עשה כך יעקב? כבר עמדנו על כך בעבר שלידתו של יוסף היתה עבור יעקב מפנה. רחל אשתו האהובה שהיתה עקרה עד כה חבקה באותו היום בן, כעת נודע לנו שיוסף נולד גם לזקוניו של יעקב. מכלול הנסיבות הללו הביא את יעקב להאמין שיד ה'  עומדת ביסוד לידתו של יוסף, ה' שהבטיח ליעקב 'והנה אנכי עמך' קיים זאת באופן הברור ביותר עם לידתו של יוסף[6]. כל אלו, עוררו אצל יעקב חיבה יתרה כלפי יוסף. דוקא משום כך האחים שונאים את יוסף: הפחד של הבנים זהה לפחד של האמהות. כפי שאמהותיהם נלחמו על אהבת אביהם כך גם הבנים. הבנים בטוחים שבשל אהבת אביהם לאמו – לרחל – אוהב הוא גם את בנה יוסף. ובשל שנאת אביהם את אמם שונא הוא גם אותם. אמנם, הדברים לא מסתכמים בכך. אהבתו של יעקב ליוסף נובעת, כפי שהסברנו, מעצם היותו הבכור לרחל, אפילו בנימין שהוא בנו הקט מרחל לא זוכה ליחס שכזה מכיון שחלק גדול מאותה אהבה נובע מכך שיוסף הוא בכור יעקב מרחל והדבר מודגש במילות הפס' "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו" מכל אחיו – גם יותר מבנימין. מעמדו של יוסף כבכור מאיים כאמור על אחי יוסף ופחדם זה בא לידי ביטוי כשמעם את דבר חלומו הראשון באמרם אליו:

            הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:

תוספת השנאה של האחים על חלומות יוסף ודבריו מתוכם הבינו האחים שיוסף מתנשא למלוך עליהם מתווספת לתחושת אותו פחד שנובע מאהבת אביהם את יוסף בכור רחל. מה עומד ברקע לכל האמור?

לאחר שראובן בא על בלהה פילגש אביו הכתוב מתאר את תגובת יעקב:

            וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל

לפי האמור שם תגובת ישראל מסתכמת בשמיעה בלבד. אמנם הכתובים בספר דברי הימים א פרק ה פס' א:

            וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא     לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה

ניתן להבין מן האמור שם, כי לאחר שחילל ראובן את יצועי אביו הוא נושל מבכורתו. לא ברור מתי התרחשה הדחה זו של ראובן, האם מיד לאחר שבא על בלהה או שנים לאחר מכן לפני פטירת יעקב. מכל מקום צריך להבין שבעיני האחים, המעשה הנחפז של ראובן גורם גם אם לא במישרין לביכורו של יוסף על פניו וזאת למרות היותו הבכור הצעיר. חשוב להבין כי בשלב זה משפחת יעקב, מתנהלת כשתי משפחות: משפחת בני לאה ומשפחת בני רחל. אם הבכור ללאה יירש הרי שכל משפחתה תרוויח ואם הבכור לרחל יירש הרי שכל משפחתה תרוויח[7]. מאידך משפחת הבכור הדחוי תידחה יחד איתו בדיוק כפי שקרה, כך רואים זאת האחים, לישמעאל ולבני קטורה וכמוהם גם לעשו.

לכל המתחים הללו מצטרפים חלומותיו של יוסף. נתמקד כעת בחלום הראשון:

יוסף פותח את דבריו במילים "שמעו נא". בתורה בפרט ובמקרא בכלל[8] צמד המילים הזה בא תמיד כביטוי של תוכחה:

כך בספר במדבר פרק יב פס' ו:

            וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:

ושם פרק טז פס' ח-י:

            וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל     לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהֹוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל        אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה:

ושם פרק כ פס' י:

            וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא    לָכֶם מָים:

ואם כן גם כאן יש להסביר כי דברי יוסף נאמרים באופן של תוכחה. מה שמסייע לכך הוא ההבדל שבין הלשון המתארת את סיפור החלום השני - 'ויספר', לבין הלשון שמתארת את סיפור החלום הראשון - 'ויגד'. בספר שמות פרק  יט פס' ג גם כן יש שימוש בשני לשונות:

            וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהֹוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי            יִשְׂרָאֵל:

רש"י בשם המכילתא הבין שלשון 'הגדה' מבטאת משהו נוקשה יותר:

            לבית יעקב - אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה:  ותגיד לבני ישראל - עונשים ודקדוקין פרש         לזכרים. דברים הקשין כגידין:

ייתכן שגם כאן דברי יוסף בחלום הראשון נאמרים בצורה קשה ובתוכחה וייתכן שאף נאמרו תוך כדי ויכוח. ואזי יוסף משתמש בחלומו בכדי להוכיח לאחיו את דבריו שנאמרו באותו מעמד. כך גם ניתן להסביר את הפס'  שחותם את החלום הראשון בו נאמר כי אחיו הוסיפו לשנוא אותו "על חלומותיו ועל דבריו" על  אילו דברים שנאו האחים את יוסף? רש"י על אתר  ביאר:

            ועל דבריו - על דבתם רעה שהיה מביא לאביהם:

אמנם דבריו אינם מתיישבים עם לשון הפסוק מכיון שהפס' קובע שתוספת השנאה (ולא ראשיתה) היתה  על עניין זה, ונראה שהדברים הללו 'ועל דבריו' הם דברים חדשים שיוסף אומר אליהם. על פי הצעתנו הדברים מתיישבים, שכן דבר החלום נודע לאחים בעקבות ויכוח וחילופי דברים שהיו ביניהם ואם כן האחים שנאו את יוסף גם על חלומותיו וגם על דבריו שאמר להם. נשים לב שהאחים אמנם קיבלו את תיאור החלום בלי פתרונו אמנם הם אינם מגיבים אל החלום אלא אל פתרונו, וכאן יש שתי אפשרויות: או שהאחים פתרו כך את החלום או שיוסף פתר כך את החלום בצירופו של החלום לטענותיו כלפי האחים. בחלום עצמו מופיעים: יוסף ואחיו ואלומותיהם. בעוד שיוסף ואחיו נשארים כשהיו בראשית החלום "מאלמים אלומים בתוך השדה" חלה תמורה באלומותיהם: אלומות האחים משתחוות לאלומתו של יוסף. האחים אמנם פירשו זאת כ"מלוך תמלוך עלינו",  אמנם בחלום, ליתר דיוק, האחים אינם משתחוים ליוסף כי אם אלומותיהם לאלומתו. פרט נוסף שמצויין בחלום הוא הסבת אלומות האחים כלפי אלומתו של יוסף. הפועל 'תסובינה' מעיד שלפני כן היו אלומות האחים היו פונות לכיוון אחר מאלומתו של יוסף אך לבסוף הן פונות אליה ומשתחוות אליה. למעשה דברו של יוסף אל האחים ברור: כעת  אתם שונאים אותי אבל יגיע הזמן שעוד תזדקקו לי. האחים מצדם, מבינים מיוסף שהוא מנסה למלוך ולמשול עליהם[9] והם מוסיפים לשנוא את יוסף מכיון שהם בטוחים שחלומותיו ושאיפותיו באו לו בשל אהבתו של אביו אליו.

את החלום השני יוסף מספר לאחים. יוסף לא פותר את חלומו אלא מספר דברים כהוייתם. תגובת האחים לסיפור היא שתיקה. האחים שותקים או מפני שאינם רוצים לפתור את החלום באופן שעשוי להתגשם[10] או מפני שאינם מייחסים לו חשיבות. הרי לעומת החלום הראשון שהכניס את האחים לתמונה (אלומותיכם, אלומתי, אנחנו מאלמים) בחלום השני אין שום השתייכות של הסמלים אל האחים. התמונה שיוסף רואה אינה מכוונת באופן ישיר כלפי אחיו ומשפחתו, אלא היא סתמית: שמש ירח וכוכבים[11].

מי שכן מתייחס לחלום מכל בית יעקב הוא יעקב כאשר יוסף מספר את החלום בשנית בפניו אביו ובפני אחיו. יעקב למעשה פותר את חלומו של יוסף ותמה עליו. למרות תמיהתו של יעקב על החלום ודברי הגערה שלו ביוסף האחים מקנאים ביוסף. נשים לב שהאחים לא מוסיפים לשנוא את יוסף לאחר החלום השני אלא מקנאים בו. מה פשר הקנאה הזו אם יעקב אביהם ביטל אותו בפניהם? האחים הבינו שלמרות שיעקב ביטל את החלום הוא פתר אותו באופן שהוא ובניו ישתחוו ליוסף, יעקב אמנם מתייחס לחלום בתמיהה, אך האחים מבינים כי זהו פיתרון החלום ומקנאים בו. האחים שמים לב לעובדה שלעומת החלום  הראשון, בחלום השני מופיע גם יעקב. אם עד כה סברו האחים כי חלומותיו של יוסף באים לו מאהבתו של יעקב כעת הם מבינים שהם באו לו ממקום אחר 'נבואי', כעת האחים לא יכולים לשנוא את יוסף אלא רק לקנא בו.