דילוג לתוכן העיקרי

ויגש | מפגש יעקב ופרעה ומפגש אחי יוסף עם פרעה

קובץ טקסט

ספר בראשית פרק מז חלק 3

(א) וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן: (ב) וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה: (ג) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ: (ד) וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן: (ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ: (ו) אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי:

(ז) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה: (ח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ: (ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם: (י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה: (יא) וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה: (יב) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף: (יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב:

 

כהמשך לשיעור הקודם בחרתי לדלג עם פתיחת השיעור לפסוקים ז-יג העוסקים במפגש יעקב עם פרעה ורק לאחר מכן לחזור להתחלה ולהתמקד במפגש אחי יוסף עם פרעה.

שתי נקודות מרכזיות דורשות בירור סביב המפגש של יעקב עם פרעה:

1.        הנקודה הראשונה היא מהי מטרת המפגש? לשם מה מביא יוסף את יעקב אביו לפני פרעה?

2.        הנקודה השניה קשורה דוקא להתנהלות המפגש. פרעה שואל את יעקב כמה ימי שני חייך? שאלה זו תמוהה: וכי זה מה שיש לפרעה לשאול? מה רוצה הכתוב לרמוז בכתבו זאת?

ואכן המפרשים התייחסו לנקודה תמוהה זאת וכתבו:

ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה והיה נראה זקן מאד, ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך, שכבר קצרו שנותם, ולכן שאל לו כמה ימי שני חייך, כי      לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי, אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה, (רמב"ן לפס' ט)

ייתכן שתשובת השאלה הראשונה תסייע בידינו לסלול דרך גם בפתרון הבעיה השניה.

דומה שהרקע התקופתי חשוב ביותר להבנת הסיטואציה. בהמשך הפרק (פס' יג-טו) מסופר:

וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב: וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה: וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף:

צריך להבין שכל פתרונותיו של יוסף ביחס למשבר הרעב איבדו את האפקטיביות שלהם. מצרים נמצאת בקריסה כלכלית ולמצרים אין יכולת לרכוש לעצמם לחם בכסף האוזל. יוסף ובעיקר פרעה נמצאים בתקופת מבחן קשה.

לכך יש להוסיף את דבריו של יעקב ליוסף בעת המפגש המרגש ביניהם:

אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך

גם יעקב וגם בניו נמצאים בתחושה שזמנו של אביהם שאול. לכן יוסף מאיץ בהם להוריד אותו מצרימה עוד בטרם ימות. ייתכן והתודעה הזאת שיעקב נמצא ערב מותו היא שגורמת ליוסף לנצל את המומנטום ולחלץ ברכה מפי יעקב שנמצא בערוב ימיו לפרעה שנמצא באחת התקופות הקשות של מנהיגותו. יעקב מגיע אל פרעה בתור אדם שהולך למות ונותן לו את ברכתו. לכן באותו מעמד שואל אותו פרעה למניין שנותיו עד כה ויעקב מצידו מסכם את חייו:

יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם:

אמנם מה שצורם בכל הסיפור כי יוסף שיודע שזמנו של אביו הולך ואוזל דוקא מנצל את הרגעים האחרונים לטובת הממלכה המצרית ולא לטובתו ולטובת הקשר שלו ושל משפחתו. כפי שהזכרנו בשיעור הקודם הדבר מתבטא גם בכך שיוסף יודע אמנם להוביל את יעקב אל פרעה אך אינו יודע ללוותו בחזרה, יעקב עוזב לבדו ויוסף נשאר עם פרעה, טרוד כנראה בענייני המלכה.

כעת נשוב ונתבונן בדברי יוסף אל אחיו לפני פגישתם את פרעה:

(לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי: (לב) וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ: (לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם: (לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן:

מעניין לראות מה מבין כל התדרוך הזה התקיים, לשם כך נציג את הדברים בטבלה:

 

על פי התכנון

בפועל

ניתוח ההבדלים

דברי יוסף אל פרעה

אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי: וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ:

אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן:

יוסף בבואו אל פרעה משמיט את המקצוע של אחיו ורק מספר שהביאו את רכושם. מדוע יוסף שאמר לאחיו שיספר לפרעה שהם רועי צאן חזר בו מאמירתו?

נשים לב כי יוסף מציין בנוסף שגם אביו בין הבאים ולא כפי שאמר לאחיו 'אחי ובית אבי'[1]

שאלת פרעה

מַה מַּעֲשֵׂיכֶם

מַה מַּעֲשֵׂיכֶם

 

דברי האחים אל פרעה

אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ

1. רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ:

2. וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן:

האחים אומרים בהתחלה מה שיוסף אמר להם לומר אלא שפרעה אינו מגיב כפי שציפו ולכן נראה שהם אומרים משפטים נוספים בכדי לפתוח את לבו ('כבד הרעב בארץ כנען'  'אין מרעה' ) ובדבריהם הם מבקשים את התגובה הרצויה ממנו ('ישבו נא עבדיך בארץ גשן')

תגובת פרעה

תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן

אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ:

אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי:

פרעה בתשובתו נותן שתי אפשרויות לכאורה סותרות:

1.        במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך

2.        ישבו בארץ גושן

כנראה שזה מוסב על פי שתי הבקשות של יוסף ושל אחיו

בנוסף מציע פרעה למנות אותם במקרה שזה רלוונטי להיות שרי המקנה שלו

 

על מנת להבין את הרקע לחילופי הדברים הללו יש לחזור לשיח שבין יוסף לאחיו עוד בטרם עלו אל יעקב אביהם. נתבונן בו כפי שהוא מופיע בפרק מה:

            (ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי    אַל תַּעֲמֹד: (י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:         (יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:

יוסף אומר לאחיו לומר ליעקב אביו שירד מצרימה הוא ובניו ובני בניו וצאנו ובקרו וכל אשר לו. מראש יוסף מייעד ליעקב ומשפחתו את ארץ גושן. אמנם לא רק יוסף שולח דברי ברכה אל יעקב כי אם גם פרעה:

            (יז) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (יח)        וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ:            (יט) וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם             וּבָאתֶם: (כ) וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא:

ואכן פרעה נדיב מאוד כלפי אחי יוסף ואביהם אך ביחס ליוסף הוא אינו מאפשר את הבאת הצאן והבקר אלא: "וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי". יתרה מזאת, הוא מוכן לספק להם עגלות משלו ובלבד שאת בעירם יטענו כעת וישאירו בארץ כנען. מדוע מתנגד פרעה להבאת הצאן והבקר של אחי יוסף?

ייתכן שפרעה קלט את הבעיה הפוליטית שעשויה להתפתח בהכנסת שבטי רועים לתוך תחומי מצרים. כזכור העובדה שליצחק היה "מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה"  הובילה לכך ש"וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים" ולבסוף לדרישתו של אבימלך מיצחק "לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" (בראשית כו, יד-טז) פרעה חושש מהתעצמות כזו ולכן הוא מסרב לכך מראש.

אמנם יוסף לא העביר את המסר לאחים וכעת עם הגיעם למצרים "וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ" (מו,ז) מתגלה בעיה: הרי פרעה לא אפשר את הבאת הצאן והבקר וכיצד יגיעו אחיו מצרימה עם הצאן והבקר?

לכן יוסף שם אותם בארץ גושן. מדוע בארץ גושן לדעתו מוצדק להחזיק צאן ובקר? כנראה שארץ גושן היתה הפריפריה של מצרים וכפי שכותב בעל העמק דבר "ולא ירצה להושיבם במקום עיקר הישוב"[2] ולכן למרות התקלה של הבאת הבקר אם יתיישבו בארץ גושן הדבר יהיה נסבל. ייתכן שאף מלכתחילה כאשר שלח יוסף לאביו: "וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי" דעתו היתה על המגבלה הזו ולכן נקב דוקא בארץ גושן.

יש להבין שכאן יוסף מדבר בשתי שפות: לאחים הוא אומר שהוא הולך להשתדל אצל פרעה ואילו אצל פרעה הוא מתנהג באופן שונה. נשאל את עצמנו: אם אמנם השתדל יוסף בעבור אחיו מדוע היה צריך לקחת מהם חמשה אנשים ולהציגם לפני פרעה? האין די בדיבורו לפרעה?

יוסף למעשה מביים משפט לאחים: הבאת הצאן והבקר בניגוד להנחיות של פרעה היתה תקלה והוא לוקח חמשה אנשים בכדי שיישפטו לפני פרעה. אלא שמשני הצדדים מעלים יוסף את המידע החשוב: לאחים הוא לא מספר שפרעה אסר עליהם להביא את צאנם ואת בקרם ולפרעה הוא לא מספר שהוא החביא את ציוויו מאחיו.

כאמור, במשפטם לפני פרעה, יוסף לא מסנגר על אחיו כפי שהבטיח לאחיו אלא שואל את פרעה מה לעשות בהם שהמרו את צו פרעה. ואזי פרעה שואל אותם מה מעשיכם? מה ראיתם שהבאתם את הצאן והבקר? האחים מצידם מספרים לו שהם רועי צאן כפי שהנחה אותם יוסף, אך מהר מאוד הם מבינים שאין מדובר כאן בפגישה היכרות כי אם במשפט. מהר מאוד תשובותיהם הופכות מסיפוק מידע אינפורמטיבי לבקשת תחינה כאשר הדגש בה הוא לא על המקצוע שלהם אלא על כך שרכושם זוקק אוכל ואין להם בארץ כנען ועל כן הם מבטיחים: "לגור בארץ באנו" כאשר אנו מודעים היטב להבדל שבין 'לגור' ל'לשבת'[3].

ואכן פרעה חורץ את דינם באופן הבא:

אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ: אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי:

ראוי לשים לב לעובדה שפרעה חוזר בתחילת דבריו על דברי יוסף בפס' א:

אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן:

אלא שפרעה מתייחס רק לאביו ולאחיו ומתעלם מכך שהביאו עמם גם את צאנם ואת בקרם. הוא אמנם מאפשר להם לשבת בטוב בעיניהם גם בארץ גושן אך אין ולו התייחסות אחת לצאנם ובקרם. מה שכן אומר פרעה אם הם אכן רועי צאן אני מוכן שימשיכו לעסוק בזה אך לא רועי צאנם ובקרם כי אם שרי מקנה על אשר לי. בעצם פרעה לא מסכים להשארת בהמותיהם של אחי יוסף בתחומי ארץ מצרים. ואכן יוסף ממלא אחר בקשתו של פרעה בניגוד לתכניותיו הראשוניות:

וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה: וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף:

ושוב, אף מילה על צאנם ועל בקרם 'כאשר ציוה פרעה'.

אלא שכאן יש לשאול, אם אכן פרעה נתן רשות ליוסף להושיב את משפחתו בטוב בעיניו, מדוע יוסף חורג מהצעתו הראשונית 'וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי'?

חלק מן המפרשים זיהו בין ארץ רעמסס לארץ גושן. כך פירש רש"י על אתר:

רעמסס - מארץ גושן היא:

הרמב"ן (יא) עשוי להסביר את דברי רש"י בדבריו:

וטעם ויושב יוסף ויתן להם אחזה וגו' שהושיב אותם במיטב הארץ ובאחוזה שנתן להם, כי לא רצה שיהיו כגרים בארץ וקנה להם בתים, ונחלת שדה וכרם נתן להם, וזה מרשות פרעה כי הם אמרו לגור בארץ באנו, לא לדור, וכשיעבור הרעב נשוב לארצנו, ופרעה אמר ליוסף, הושב את אביך, שיושיבם כאנשי הארץ התושבים בארץ גשן:

המעבר מארץ גושן לארץ רעמסס נובע מהעובדה שיכולת ההתבססות הכלכלית של אחיו ובית אביו גבוהה יותר בארץ רעמסס ולכן יוסף מוביל אותם לשם.

דומה שניתן להציע הסבר נוסף והוא ברוח הדברים שאמרנו לעיל. מלכתחילה תכניתו של יוסף היתה שאביו ואחיו ירדו עם צאנם ובקרם ולכן הציע להם לגור בארץ גושן 'והיית קרוב אלי'. ברצוני לטעון שהקרבה כאן היא קרבה רחוקה: לא תוכל לשבת עמי באותה עיר כי תועבת מצרים כל רועה צאן לכן תשב בארץ גושן שהיא קרובה למרכז וכך תוכל להמשיך לרעות את צאנך וגם להיות עדיין קרוב אלי. מאחר שפרעה שלל את יכולתם לרעות את צאנם כעת אין שום סיבה להושיב את אביו ואחיו בריחוק מקום מיוסף ולכן הם גרים בתוך ארץ רעמסס במרכז מצרים.

נסכם ונאמר:

ייתכן שיוסף רצה בכל מאודו שאחיו ובית אביו יוכלו לרדת עם רכושם מצרימה ולהמשיך ולהתקיים בה. אלא שיוסף לא היה מסוגל לעמוד מאחורי הבטחתו לאחיו בשעה שעמד לפני פרעה, כשם שלא היה מסוגל לעמוד מאחורי ציוויו של פרעה בשעה ששלח את אחיו ארצה כנען. הפרשה הזו ממחישה את חציית האישיות של יוסף ואת המתח בין נאמנותו לפרעה לנאמנותו למשפחתו.

 

 


[1] בעל העמק דבר מתייחס להבדלים אלו וכותב:

            לצורך הענין שינה דברו ממה שחשב ואמר אבי ואחי וגו'. לא הי' אפשר לומר באו אלי שהרי השרים           ידעו כי לא באו לבית יוסף. כי באמת לא ידעו השרים מזה גם אח"כ כשישבו בארץ גושן לא היו רועי         צאן כלל. ורק לפני פרעה הי' ההכרח לבזות א"ע כדי להגיע לתכלית המבוקש על כן אמר אבי ואחי וגו'          והנם בארץ גשן. והנה לפי אשר חשב תחלה לומר לפרעה. הי' רצונו לומר אחי ובית אבי. ולא להזכיר   את אביו. כדי שלא יבזה גם אותו בעיני פרעה. והוא אך למותר. אבל עתה אמר אבי וגו':

[2] כך מסבירים גם פרשנים שונים את הצעתו של יוסף מלכתחילה:

וישבת בארץ גשן היה יוסף יודע באביו שלא ירצה לעמוד בארץ מצרים אשר שם הבירה למלכות, על כן שלח לו מעתה כי בארץ גושן יושיבנו (רמב"ן מה י)

[3] עי' רמב"ן מז יא

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)