דברים | דיבורו של משה וקבלת התורה

במעמד הסנה, הקב"ה הטיל על משה את השליחות הנבואית של הנהגת עם ישראל בראשית דרכו. משה סירב לקחת על עצמו את השליחות, וטען טענות שונות, שאחת מהן היא: "לא איש דברים אנוכי" - אינני אדם המתאים לשאת נאומים בפני קהל אנשים. והנה, ספר דברים פותח במילים "אלה הדברים אשר דיבר משה". כיצד הפך משה, במעבר מספר שמות לספר דברים, מ"לא איש דברים" ל"איש דברים"?

מסביר ה"שפת אמת": "אך אדרבא הוא הדבר, לאשר משה רבינו ע"ה כלל הדעת של כל בני ישראל, לכן כל זמן שלא היו בני ישראל מתוקנים - לא היה איש דברים". משה היה מנהיגם של ישראל, וסירובו לקב"ה לא נבע מהכרתו בחוסר יכולתו שלו, אלא מהכרתו בחוסר מוכנותם הכללי של עם ישראל. העם באותו זמן היה במצב רוחני ירוד, ולכן משה לא היה מסוגל לדבר. ה"שפת אמת" מדגיש שהתורה היא הוצאה מן הכוח אל הפועל של צפונות ה', וכאשר עם ישראל לא מסוגל לשמוע ולהתקרב אל ה' - משה לא יכול לדבר. עתה, משקיבל העם את התורה והוא קרוב יותר אל ה', משה יכול לדבר, כי העם יכול לשמוע.

משה הוכתר בכתר התורה - הוא שהביא את התורה לישראל. כתר זה אינו עובר בירושה לבניו (בניגוד לכתר כהונה ולכתר מלכות), אלא לעם ישראל כולו. על כן, היכולת לקבל את התורה ולהעבירהּ הלאה אינה תלויה בכוחו של משה בלבד, אלא ביכולתו של עם ישראל לקבל ולשמוע.

"הואיל משה באר את התורה" - על פי המדרש, משה ביאר לישראל את התורה בשבעים לשונות. הלשונות השונים יכולים מצד אחד להאיר את התורה על כל מורכבותה, ומצד שני לאפשר לישראל לקלוט את הדברים לאט לאט. "דוודאי לכל השבעים לשונות יש להם איזה אחיזה בתורה, רק שנתפשטו בענפים נפרדים". התורה הכתובה בעברית מכילה אור גדול - כל מילה היא בעלת משמעות עמוקה ורבדים שונים. כאשר משה מבאר את התורה בשבעים לשונות, הוא מחלק את האור הגדול לרבדים שונים ומאפשר לבני ישראל לשמוע ולחוש את אורה הגדול של התורה על כל גווניו. האפשרות לשמוע ולקבל פותחת בפני משה את האפשרות לדבר.