פרשת וארא - בין משה לאבות

  • הרב עדיאל זימרן

בין משה לאבות

פרשת השבוע פותחת בדו-שיח מרתק בין הקב"ה לבין משה: "וידבר אלוקים למשה, ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די, ושמי ה' לא נודעתי להם". עם קריאת הפסוקים עולות מייד כמה שאלות, סגנוניות ותוכניות: ראשית - מדוע דווקא עכשיו, לאחר שהקב"ה כבר התגלה למשה ואף שלחו לפרעה, ולאחר כמה משאים ומתנים בין משה לבין הקב"ה, פותחת ההתגלות בפתיחה כה דרמטית? שנית - כיצד ייתכן שהאבות לא ידעו את שמו של הקב"ה?

ה"שפת אמת" מסביר שפתיחה זו אינה פותחת דו-שיח חדש, אלא ממשיכה את הדיאלוג בין משה לקב"ה מסוף הפרשה הקודמת: "זה תשובה על שאלת משה רבינו 'למה הרעות לעם הזה'...". ממילא, כדי להבין מדוע דווקא עכשיו התגלה הקב"ה למשה בשמו, יש להבין את תשובתו לשאלת משה - "למה הרעות לעם הזה".

מהו ההבדל בין שמותיו השונים של הקב"ה? "וזה ההפרש בין א-ל ש-די, שהוא הנהגת הטבע על ידי נקודת חיות שנמצא מצומצם בכל מקום, כמאמר חז"ל: 'שיש די באלוקותו לכל בריה'... אבל משה רבינו ע"ה - שורש התורה בחינת שם הויה, שהוא עצם החיות". שם ש-די מבטא את האופן הטבעי שבו מתגלה הקב"ה - האופן שבו הקב"ה מפרנס את הבריות ומכלכלן בלא התערבות חיצונית. לעומת זאת, שם הויה מבטא את המימד החיצוני לברייה - את האופן הנסתר, החורג מדרכי הטבע. בעזרת הבדל זה מסביר ה"שפת אמת" את השוני בין משה לבין האבות: משה רבינו, כל רצונו היה "הראני נא את כבודך" - לראות את פניו של הקב"ה שאינן משתקפות בבריאה. לעומתו, האבות ביקשו להיפגש עם הקב"ה בארץ מגוריהם אשר גרו בה - באופן שבו הוא מכלכל את העולם ומקיימו מתוך הטבע.

השוני בין האבות למשה, על פי ה"שפת אמת", הוא תורף הדיאלוג שבין משה לקב"ה בתחילת הפרשה. משה רוצה להנהיג את העם בדרכו שלו ולחשוף את המימד הנבדל שבבריאה, ועל כן הוא בא בטרוניא לקב"ה על שאינו מזרז את הגאולה. בתגובה, הקב"ה מדגיש בפניו שהעם הולכים בדרך האבות: "אבל משה רבנו שורש התורה בחינת שם הויה... לא היה יכול לסבול הגלות והחושך שהיו בני ישראל שרוין בה. אבל הבורא ית' רצה שבני ישראל יתקנו כל הטבע גם כן, ורצה להנהיגם באותו הדרך אשר בחרו להם האבות... כדי לברר מלכותו בכל העולמות".