פרשת וזאת הברכה - ברכת משה לבני ישראל

  • הרבנית שרון רימון

ברכת משה לבני ישראל / שרון רימון

א. סיום התורה במות משה

פרשת וזאת הברכה היא הפרשה המסיימת את התורה; התורה מסתיימת בברכת משה לישראל, ובמותו של משה. ראויה התורה להסתיים עם מותו של משה: משה היה השליח המיוחד דרכו הועברה התורה - דברי ה' - לישראל. עם מותו של משה מסתיימת כתיבת ספר התורה, והדברים שיכתבו לאחר מכן יהיו בדרגה אחרת, בדרגת "נביאים", ולא בדרגת "תורה". כך מתאר זאת הרמב"ן:

...ועל כל פנים היה נכון שיכתוב בתחלת ספר בראשית "וידבר אלוקים אל משה את כל הדברים האלה לאמר". אבל היה הענין להכתב סתם מפני שלא כתב משה רבינו התורה כמדבר בעד עצמו, כנביאים שמזכירים עצמם, כמו שנאמר ביחזקאל תמיד "ויהי דבר ה' אלי בן אדם". וכמו שנאמר בירמיה "ויהי דבר ה' אלי לאמר". אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר. ולכן יאמר וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו כמדבר בעד שנים אחרים ומפני שהענין כן לא נזכר משה בתורה עד שנולד ונזכר כאילו אחר מספר עליו...

והטעם לכתיבת התורה בלשון זה מפני שקדמה לבריאת העולם אין צריך לומר ללידתו של משה רבינו כמו שבא לנו בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם. אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל נאמרה מפיו של הקב"ה לאזניו של משה.

(רמב"ן, הקדמה לספר בראשית).

דרגת נבואתו של משה הייתה מיוחדת, ואף הנהגתו את ישראל הייתה מיוחדת; התורה בוחרת לסיים את דבריה בתיאור גדולתו הנבואית והמנהיגותית:

(י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים:
(יא) לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ:
(יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:
(דברים, פרק ל"ד).

ב. משה כאב לישראל

הדבר האחרון שמשה עושה בחייו הוא הברכה לישראל לפני מותו. משה, המנהיג הדגול, עוזב את עמו, והדבר הטבעי ביותר הוא שמשה יברך אותם לפני מותו. בתורה אנו מוצאים שהאבות מברכים את בניהם לפני מותם; משה הוא אמנם לא אביהם של ישראל, אך הנהגתו אותם היא כמעט כהורות, כפי שהוא טוען כלפי הקב"ה בשעת משבר:

הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק... (במדבר, פרק י"א, פסוק י"ב).

ואכן, משה הוא המנהיג-האב, אשר עבר עם ישראל את תהליך "לידתם" (ביציאה ממצרים) והתפתחותם (בהליכה במדבר), עד היותם לעם בוגר המסוגל להיכנס אל ארצו ולהיות עצמאי. לכן, משה מברך את ישראל לפני מותו כאב המברך את בניו לפני מותו. כאב המכיר את אישיותו של כל בן, ומתאים את ברכתו באופן אישי לכל בן, כך גם משה מכיר את שבטי ישראל על סגולותיהם הייחודיות, ואף צופה את עתידם (כנביא) ומייחד לכל אחד מהם את ברכתו המתאימה.

ג. סקירת הברכות בתורה

סיום התורה בברכה

אולם הברכה איננה רק פרידה אישית של משה מעמו: המעשה האחרון של משה הוא המעשה האחרון בתורה, כלומר הברכה היא סיום התורה. כשם שהתורה איננה "ספר משה", כספרי נבואה אחרים, אלא היא תורת ה', כך גם ברכות משה לישראל, המסיימות את התורה, הן מילותיה האחרונות של התורה אל בני ישראל.

התורה מסתיימת בברכה, ונראה שאין זה מקרי. לשם הבנה עמוקה יותר של משמעות הברכה בתורה, הבה ונסקור את הברכות בתורה.

ברכת ה' לאדם הראשון

התורה מתחילה בבריאת העולם. האדם, תכלית הבריאה, מקבל מיד עם היווצרותו ברכה:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אלוקים וַיֹּאמֶר לָהֶם אלוקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: (בראשית, פרק א, פסוק כ"ח).

ה' מברך את ברואיו עם היווצרותם[1]. מה המשמעות של הברכה?

אין כאן איחול, ואף לא תפילה; משמעות ברכה שה' מברך היא השפעת שפע, כפי שמתאר זאת הריקאנטי:

"ויברך אותם אלוקים". לשון "ברכה" הוא מלשון בריכת מים, ורוצה לומר המשכת המקור מלמעלה למטה. (ריקאנטי, בראשית, פרק א' פסוק כ"ב).

אמנם חז"ל למדו מפסוק זה שמוטלת על האדם מצווה לפרות ולרבות, אך ברור שבנוסף לחובת האדם לפרות ולרבות יש כאן ברכה שהאדם יהיה בעל יכולת ריבוי[2]. זו ברכה מיוחדת מאד: האדם יהיה בעל יכולת להוליד בני אדם אחרים, שמשמעותה להיות בעל כוח יצירה-בריאה, בדומה לבריאת הקב"ה.

ברכת השבת

הברכה הבאה ניתנת לא ליצור חי, אלא ליום:

וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אלוקים לַעֲשׂוֹת: (בראשית פרק ב' פסוק ג')

מה משמעות הברכה שמברך ה' את יום השבת?

אבן עזרא מסביר כאן את משמעות המילה "ברכה" גם באופן כללי וגם לגבי השבת:

"ויברך אלוקים" פירוש ברכה תוספת טובה, וביום הזה תתחדש בגופות דמות כח בתולדות ובנשמות כח ההכרה והשכל.

לפי דברי ראב"ע, בשבת נוסף לאדם כוח מיוחד, גם מבחינה גופנית אך גם מבחינה רוחנית (שכלית).

לדעת הרד"ק, התוספת של השבת היא רוחנית:

"ויברך" - הברכה היא תוספת טובה, ויום השבת נוסף בטובת הנפש שיש לה מנוחה ביום זה מעסקי העולם הזה ותוכל להתעסק בחכמה ובדברי אלוקים...

לדעת אור החיים, השבת היא יום רוחני, ודווקא משום כך יש צורך לברכו בשפע גשמי:

...והנכון במשמעות הכתוב הוא כי להיות שהעולם הזה צריך הוא לשפע המקיים והוא בחינת האכילה והשתיה וצורכי האדם וכולן מושגים על ידי טורח ויגיעה הגשמית וחולין היא וה' כשרצה לקדש יום השביעי קדם וברכו שלא יחסר בו דבר הגם שאין טובת העולם השפל מושגת מהפרישות והקדושה אלא מעסק חול אף על פי כן ברכו שלא יחסר טוב ועוד לו שהוא יתר על שאר הימים לחם משנה שלש סעודות ותענוגים יתירים וזו היא ברכתו והוא דבר הפך הסדר. (אור החיים, בראשית, פרק ב' פסוק ג').

ומוסיף אור החיים פירוש על דרך הקבלה:

ולמה שפירש בזוהר (יתרו פ"ח) כי ביום השבת משתלשל השפע של כל ששת ימי המעשה יכוין על זה אומרו ויברך כי בו צוה ה' את הברכה לחיות העולמות.

גם הרמב"ן פירש על דרך הקבלה שברכת השבת היא מקור הברכות כולן:

והאמת, כי הברכה ביום השבת היא מעיין הברכות, והוא יסוד עולם... ותשכיל כי בשבת נפש יתירה באמת... (רמב"ן, בראשית, פרק ב' פסוק ג').

אם כן, שני סוגי ברכות מופיעים בבריאת העולם:

א. ברכה גשמית - המורכת מברכת הריבוי (הניתנת לבעלי החיים ולאדם), וברכת השלטון (הניתנת לאדם בלבד).

ב. ברכה רוחנית - הקשר עם העולם הרוחני (ברכת השבת).

וכאמור, הפרשנים המקובלים הסבירו כי הברכה הרוחנית (ברכת השבת) היא מקור הברכות הגשמיות, מקור השפע האלוקי המחייה את כל העולם כולו, כולל צדדיו הגשמיים הנמוכים.

ברכת ה' לנח

לאחר הבריאה, העולם ממשיך להתקיים מכוח הברכות הבראשיתיות. המבול, המחריב את העולם ומשמיד כמעט את כל בעלי החיים ובני האדם, פוגע בברכת "פרו ורבו" שנתנה לבעלי החיים ולאדם[3]. ואכן, לאחר המבול, כאשר נח יוצא מן התיבה והעולם מתחיל להבנות מחדש, מקבל נח את ברכת האדם[4]:

(א) וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:
(ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ:
(בראשית, פרק ט').

אם כן, בראשיתו של העולם מברך ה' את בני האדם בברכת הריבוי ובברכת השלטון. משמעות הברכה היא השפעת שפע והענקת כוחות מיוחדים לאדם. מכוחה של ברכת ה' לנח ממשיך המין האנושי להתרבות ולהתפתח.

ברכת ה' לאברהם

הברכה הבאה היא ברכת ה' לאברהם:

(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
(בראשית, פרק י"ב).

יש לשים לב שברכה זו איננה כתובה בלשון "ויברך ה'", אלא יש כאן הבטחה לאברהם ללא הפתיחה "ויברך", ואחת מן ההבטחות היא "ואברכך"[5].

ההבטחה הראשונה היא "ואעשך לגוי גדול" - ברכת הריבוי, בדומה לברכת האדם הראשון וברכת נח. אלא שכאן לא מדובר בברכה המיועדת לכל המין האנושי, אלא ברכת ריבוי המיועדת למשפחה מסויימת מתוך המין האנושי. בנוסף לכך, אברהם מקבל ברכה מיוחדת: "והיה ברכה... ונברכו בך כל משפחות האדמה", כלומר: אברהם הופך להיות מקור הברכה.

נקודה זו מזכירה את ברכת השבת על פי פרשנות רמב"ן ואור החיים: כשם שהשבת מבורכת בברכה רוחנית מיוחדת ובתוספת קדושה, כך אברהם מתברך בברכה רוחנית מיוחדת, בקשר מיוחד עם הקב"ה[6]. וכשם שברכת השבת היא מקור הברכות והשפעת השפע על העולם, כך אברהם הופך להיות מקור הברכות לבני האדם האחרים. החיבור הרוחני המיוחד לקב"ה הוא המאפשר את השפעת הברכות על העולם.

ה' ממשיך ומברך את אברהם פעמים רבות במהלך חייו, בשלוש ברכות: ברכת הריבוי (ברכת הזרע), ברכת הארץ וברכת הברית עם ה'[7].

ברכת אברהם מהווה אמנם המשך לברכת ה' לאדם ולנח, אך היא מהווה גם נקודת מפנה: מעתה, הברכה איננה מיועדת לכל המין האנושי אלא למשפחת אברהם, ובהמשך - לעם ישראל. משפחה זו מקבלת את ברכת הריבוי, ואף את הברכה הרוחנית, ונוספת לכך ברכת הארץ. כמו כן, אברהם מקבל את היכולת לברך, ובכך משפיע את הברכה על שאר העמים ועל העולם כולו, כפי שמבטא זאת המדרש:

..."והיה ברכה". א"ל הקב"ה: משעה שבראתי עולמי הייתי זקוק לברך בריותי. ברכתי לאדם וחוה דכתיב "ויברך אותם אלוקים" (בראשית א), לנח ובניו דכתיב: "ויברך אלוקים את נח ואת בניו" (בראשית ט) מכאן ואילך אתה היה עשוי על הברכות... (מדרש תנחומא [ורשא], פרשת לך לך, סימן ד').

ברכת ה' ליצחק

ברכת ה' למשפחת אברהם עוברת ליצחק[8]:

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: (בראשית, פרק כ"ה פסוק י"א).

(ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ:
(ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:[9]...
(בראשית, פרק כ"ו).

ברכת יצחק ליעקב

יצחק מעביר את הברכה לבניו לפני מותו. הוא מבקש לברך את עשיו (פרק כ"ז, פסוקים א' - ד'), אך לבסוף יעקב נוטל את הברכה:

(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאלוקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:
(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:
(בראשית, פרק כ"ז).

ברכה זו היא ברכה של שפע כלכלי ושלטון, ואיננה דומה כלל לברכת ה' לאדם ולנח[10], ואף לא לברכת אברהם. מסתבר שיצחק התכוון לתת ברכה גשמית זו לעשיו, ולתת ליעקב את ברכת אברהם, הכוללת את ברכת הזרע, הארץ, והברית עם ה', כפי שהוא אכן מברכו בהמשך:

(א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:...
(ג) וא-ל שד-י יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:
(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אלוקים לְאַבְרָהָם:[11]
(בראשית, פרק כ"ח).

למעשה, יעקב מקבל שתי ברכות: האחת היא ברכת אברהם, דהיינו ברכת הזרע והארץ, והברית עם ה'; השנייה היא ברכת השפע הכלכלי והשלטון, הברכה שיצחק הועיד לעשיו ולבסוף ניתנה אף היא ליעקב.

ברכת יעקב לבניו

כאבותיו, גם יעקב מברך את בניו לפני מותו. ראשית, הוא מברך את יוסף ואת בניו:

(טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאלוקים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאלוקים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:..
(בראשית, פרק מ"ח).

כלומר, יעקב מברך את יוסף ובניו בברכת הריבוי[12].

לאחר מכן, פונה יעקב לכל בניו, והכתוב מעיד שזוהי ברכה:

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם:
(בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ח).

פסוק זה מופיע לאחר דברי יעקב לבניו, ואילו בפתיחת דבריו לא נאמר שזו ברכה:

(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
(ב) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם:
(בראשית פרק מ"ט).

אין כאן לשון ברכה, ודבריו אל בניו אינם נוקטים לשון ברכה; ואכן, לחלק מן הבנים תוכן דבריו איננו ברכה אלא גערה[13]. רק דבריו ליוסף נוקטים לשון ברכה ממש:

(כה) מא-ל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שד-י וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם:
(כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:

יוסף מקבל מיעקב את ברכת הריבוי (ברכת שדיים ורחם), את ברכת הוריו (ברכת אברהם ויצחק, הברכה המיוחדת), ואף את הברכה שיעקב קיבל בנוסף לכך (הברכה שיצחק רצה להעניק לעשיו) - ברכת השפע הכלכלי (ברכת שמים וברכת תהום)[14]. אמנם גם שבטים אחרים מקבלים הבטחות טובות מיעקב, אך לא בלשון ברכה, ולא את ברכת אבותיו.

כאמור, הפסוק המסכם את דברי יעקב אומר "ויברך אותם", כך שניתן להבין שיעקב בירך את כולם, בברכה נוספת, שאיננה כתובה, כפי שמפרש רש"י:

"וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם" - והלא יש מהם שלא ברכם אלא קינטרן. אלא כך פירושו: "וזאת אשר דבר להם אביהם" מה שנאמר בענין. יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע. (רש"י, בראשית, פרק מ"ט פסוק כ"ח).

לאחר שסקרנו את הברכות בתורה עד כה, אנו יכולים לעיין בברכת משה.

ד. ברכת משה

ברכת משה לישראל - המשך ברכת האבות

משה, לפני מותו, ממשיך את מסורת האבות לברך את בניהם[15]. אולם, בשונה מיעקב, דברי משה אל כל העם מוגדרים כ"ברכה", ובברכתו לכמה מן השבטים נאמרה במפורש לשון "ברכה":

(א) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאלוקים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:...
(יא) בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה...
(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ...
(כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד...
(כג) וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'...
(כד) וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר ...

משה מברך כל שבט בברכה המיוחדת לו, אך כאשר מסתכלים על הברכות כולן ניתן להבחין שהן כוללות את שלושת המרכיבים של ברכת האבות: ברכת הריבוי, ברכת הארץ, והברית עם ה'. גם ברכת השפע הכלכלי, שיעקב קיבל מיצחק, מועברת לשבטי ישראל, כך שמשה מעביר לשבטי ישראל את ברכת האבות.

ברכת הריבוי

ברכת הריבוי מופיעה בברכת משה לראובן וליוסף:

(ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר[16]:

(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר... וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה[17]:

עיקר תוכנן של הברכות עוסק בקשר המיוחד של עם ישראל עם ה' (הברכה הרוחנית וברכת הברית עם ה'), וכן בברכת הארץ.

ברכה רוחנית

הברכה הרוחנית מופיעה בברכת משה ללוי ולבנימין:

(ח) וּלְלֵוִי אָמַר ...יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ:

(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן[18]:

בנוסף לכך, הפתיחה של הברכות מתארת את הקשר המיוחד בין ה' לעם ישראל, המתבטא בעיקר בקבלת התורה:

(ב) וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ[19]:

(ג) אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ[20] וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ[21]:

(ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:

(ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל...

אף הסיכום של הברכות[22] עוסק בקשר המיוחד בין ה' לישראל, המתבטא בהגנת ה' על ישראל:

(כו) אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים:...

(כט) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה'...

ברכת הארץ והשפע

רבות מברכותיו של משה עוסקות בנחלת הארץ:

(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת:
(יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים[23]:
(טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם[24]:
(טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ...
יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ[25]:
(יט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל[26]:
(כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד[27]:
(כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן[28]...
(כג) וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה[29]:
(כד) וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ[30] :

ברכות אלה, העוסקות בנחלות, קשורות כמובן לברכת הארץ[31], אך ברבות מהן יש גם ברכה לשפע כלכלי, כברכתו של יעקב.

ברכת הנצחון

חלק מהשבטים מבורכים בברכת ההצלחה במלחמה, הקשורה גם לברכת הארץ (כיבוש הארץ), וגם לברכת יעקב, ברכת השלטון על האויבים:

(ז) וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:
(ח) וללוי אמר...מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:
(יז) וליוסף אמר... בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ
(כב) וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן[32] :

גם בסיכום דבריו משה מברך את כל ישראל שה' יעזור להם לנצח את אויביהם:

(כה) בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ[33]:
(כו) אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים:
(כז) מְעֹנָה אלוקי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם[34] וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד:
(כח) וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל:
(כט) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ[35] וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ[36] וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ[37]:

ברכת משה כאב וכאיש האלוקים

אם כן, משה מברך כל שבט בברכה הראויה לו, וכל עם ישראל ביחד מקבל ממשה את ברכת האבות: ברכת הארץ והברית עם ה', ברכת השפע הכלכלי והנצחון על אויביהם, ואף ברכת הריבוי.

משה בברכתו ממשיך את ברכת האבות, וגם את דרכו של ה', לברך את עולמו ובפרט את בני האדם. משה הוא גם אב לבני ישראל, אך גם "איש האלוקים"[38], והוא מברך אותם בשני המובנים הללו. ראויה התורה להסתיים בברכה זו, אשר ה' פתח בה, האבות המשיכו בה, ומשה מסיים בה.



[1] אמנם, האדם איננו הראשון שקיבל את הברכה - השרצים והעופות קיבלו ברכה כבר ביום החמישי (שם, פסוק כ"ב). אולם, יש הבדל בין ברכת האדם לבין ברכת השרצים, כפי שמפרש הרמב"ן:

"ויברך אותם אלוקים" - זו ברכה ממש, לפיכך כתוב בה ויאמר להם אלוקים, אבל למעלה (בשרצים) כתוב "ויברך אותם אלוקים לאמר", יפרש שהברכה היא המאמר שנתן בהם כח התולדה, לא דבור אחר שיהיו בו מבורכים.

(רמב"ן, בראשית, פרק א', פסוק כ"ח).

להרחבה בעניין הברכות לאדם ניתן לעיין גם ברבינו בחיי על אתר.

[2] א. אמנם גם השרצים קיבלו מה' את ברכת הריבוי, אך ברור שלגביהם אין זו מצווה אלא ברכה: ה' טובע בהם כוח תולדה. האדם מקבל את אותה ברכה כמו בעלי החיים, "פרו ורבו", וברור שמבחינה מסויימת יש דמיון בין האדם לבעלי החיים - בשניהם טבע ה' את כוח התולדה. אולם, ההבדל בין האדם לבעלי החיים הוא שאצל בעלי החיים התולדה היא רק "ברכה", כלומר רק טבע אינסטינקטיבי, ואילו לאדם יש בחירה גם בנושא זה; ולכן אצל האדם "פרו ורבו" הוא גם ברכה, כלומר ה' נותן בהם את כוח התולדה, אך גם ציווי שעליהם להשתמש בכוח זה.

ב. כך פירש אור החיים:

"ויברך אותם". פירוש שלא יכרת מין האנושי, ויאמר וגו' צוה אליו לפרות ולרבות, שהגם שבירך אותם שיהיה מין האנושי קיים לא מפני זה יתרשלו מלפרות ולרבות...עוד ירצה באומר ויברך אותם שיהיה בהם כוח המוליד ואחר כך צוה אותם על הדבר.

(אור החיים, בראשית, פרק א' פסוק כ"ח).

[3] כפי שפירש אור החיים (בפירושו לבראשית, פרק א', פסוק כ"ח, המובא בהערה 3 לעיל), שהברכה היא שהמין האנושי לא יכרת.

[4] כך פירש רד"ק:

"ויברך אלוקים" - אע"פ שכבר היו ברוכים בתחילת הבריאה, עתה היה להם כתחלת הבריאה כי נתחדש העולם אחר שהיה תהו ובהו שהרי נתכסתה הארץ במים. והברכה מה שאמר להם פרו ורבו ומוראכם וחתכם.

(רד"ק, בראשית, פרק ט' פסוק א').

[5] לפי רש"י ורד"ק, "ואברכך" פירושו שה' יברך את אברהם בעושר ממוני. אולם, יתכן שניתן לפרש ש"ואברכך" משמעותו שבעתיד ה' יתן לו ברכה נוספת, שכעת עוד לא ניתנה לו. ואכן, בהמשך, כפי שנראה, ה' מברך את אברהם בברכות נוספות.

[6] ראשיתה של ברכה מיוחדת זו היא בברכת נח לשם (בראשית, פרק ט', פס' כ"ו), אשר אברהם הוא מצאצאיו:

...וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אלוקי שֵׁם:

[7] עיינו במקורות הבאים: בראשית, פרק י"ג, פסוקים י"ד - י"ז; פרק ט"ו, פסוק ה'; פרק י"ז, פסוקים ד' - ח, וְט"ו - כ"א; פרק כ"ב, פסוקים ט"ז - י"ח.

[8] יש לשים לב שאברהם לא מברך את יצחק, אלא ה'. אברהם רק דואג לכך שיצחק ישא אישה ראויה (פרק כ"א, פסוקים א' - ט'), וכן הוא משלח את בני הפלגשים (פרק כ"ה, פסוקים ה'- ו'), כלומר הוא דואג לכך שיצחק יהיה יורשו. המדרש (הנזכר לעיל, תנחומא, לך לך, ד') מתייחס לכך:

כיון שעמד יצחק ביקש אברהם לברכו צפה שעשו ויעקב יוצאין ממנו ולא ברכו, אמר אברהם יבא בעל העולם ויברך מי שירצה, משל למלך שהי"ל פרדס נתנו לאריס לעבדו ולשמרו, הי' בתוך הפרדס אילן של סם חיים ואילן של סם המות דבקים זב"ז אמר האריס מה אעשה להשקות אילן של חיים ולהניח את זה אי אפשר שמים שזה שותה זה מינק ממנו אלא אניח אותם עד שיבא בעל הפרדס ומה שירצה יעשה, כן אברהם אמר שלא לברך את יצחק אי אפשר שעשו יוצא ממנו, אלא הריני מניחו לבעל הברכה עד שיעשה הקב"ה מה שיחפוץ. כיון שנסתלקו אברהם ויצחק ברך הקב"ה ליעקב לעצמו...

[9] ברכה נוספת מופיעה בפסוק כ"ד:

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אלוקי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:

[10] אמנם ה' ברך את אדם הראשון ואת נח בברכת השלטון, אך שם מדובר על שלטון המין האנושי על בעלי החיים ועל הטבע, ואילו כאן מדובר בשלטון של עם אחד על עם אחר.

[11] ואף ה' מברך את יעקב בברכה זו (בראשית, פרק כ"ח):

(יג) וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אלוקי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלוקי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:

(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:

(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:

כמו כן, יעקב מעיד שהוא קיבל ברכה זו (בראשית, פרק מ"ח):

(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף א-ל שד-י נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:

(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:

[12] אחר כך יעקב מוסיף:

(כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אלוקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה...

ברכה זו מזכירה את ברכת אברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

[13] עיינו פסוקים ג' - ז'.

[14] זאת על פי פירושי רש"י ורשב"ם לפסוק כ"ו, לפיהם "ברכות אביך" הם הברכות שקיבל יעקב מהקב"ה, "גברו על ברכות הורי" הם ברכות אברהם ויצחק, ושתי הברכות, גם ברכת אברהם ויצחק וגם ברכת יעקב הנוספת - "תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו".

[15] המשכיות הברכה מבוטאת יפה במדרש הבא:

...מאבות העולם...שלא היה אחד מתחיל אלא ממקום שפסק חבירו. כיצד?

אברהם בירך את יצחק, מנין דכתיב (בראשית כה): "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק". ומה נתן לו? ...ר"י אומר בכורה נתן לו ...ר' נחמיה אמר ברכה נתן לו...

עמד יצחק לברך את יעקב, אמר: ממקום שפסק אבא משם אני מתחיל. אבא הפסיק ב"ויתן" אף אני מתחיל ב"ויתן" ...שנאמר: "ויתן לך אלוקים".

ובמה חתם יצחק? בקרייה, שנאמר "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו"

עמד יעקב לברך את השבטים אמר: איני פותח אלא בקרייה, שנאמר: "ויקרא יעקב אל בניו" ובמה חתם? ב"זאת" שנאמר: "וזאת אשר דבר להם אביהן".

עמד משה לברך את ישראל, אמר: איני פותח אלא "בזאת", מנין? ממה שקרינו בענין "וזאת הברכה".

(דברים רבה (וילנא), פרשת וזאת הברכה, פרשה י"א סימן א').

[16] רבינו בחיי על אתר הסביר על פי הפשט שהכוונה היא לאריכות ימים, אך רש"י פירש אחרת.

[17] ראב"ע, רמב"ן וכלי יקר הסבירו שהכוונה היא לברכת הריבוי; אך רש"י פירש שהכוונה היא לרבבות שיהושע הרג במלחמותיו.

[18] לדעת רוב המפרשים, ברכת בנימין מתארת את השכינה השורה על נחלת בנימין, שבה היה בית המקדש.

[19] לדעת רוב המפרשים מתואר כאן מעמד הר סיני.

[20] פסוק זה מביע את חיבתו המיוחדת של ה' לישראל.

רש"י פירש את הפסוק כך:

"אף חבב עמים" - גם חבה יתירה חבב את השבטים. כל אחד ואחד קרוי עם.

"כל קדשיו בידך" - נפשות הצדיקים הגנוזות אתו...

בדומה לכך פירש גם רבינו בחיי:

"אף חבב עמים" - יאמר מלבד מה שנתן להם התורה מימינו מתוך האש עוד חבב אותם מכל העמים שקראם "סגולה"...

לדעת ספורנו, יש כאן השוואה בין ישראל לבין שאר האומות. "אף חובב עמים" מתאר את חיבתו לכל העמים, והפסוק בא לומר שלמרות שה' חובב את כל העמים, בכל זאת יש לו חיבה מיוחדת לישראל. ואלו הם דבריו:

"אף חובב עמים" - ואע"פ שאתה חובב עמים... מכל מקום, כל קדושיו בידך. הנה אמרת שכל קדושיו של קודש של אש דת הם בידך כצרור הכסף שהם חביבים משאר המין, כאמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט, ו) כאמרם ז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

[21] ספורנו פירש כך:

"והם תכו" - נשברו ...התפללו ברוח נשברה.

"לרגלך" - להדום רגליך בסיני.

"ישא מדברותיך תורה צוה לנו משה"- אמרו אל האל יתברך ישא אלינו משה את מדברותיך שהם התורה שצוה לנו ואמר מדברותיך כאמרו "וישמע את הקול מדבר אליו"

[22] לדעת ספורנו פסוקים כ"ה - כ"ט, שנחשבים כ"סיכום", הם הברכה שברך משה את ישראל, ודברי משה אל השבטים הם תפילה כהקדמה לברכה.

[23] רש"י פירש את הפסוק כך:

"וממגד תבואת שמש" - שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות.

"גרש ירחים" - יש פירות שהלבנה מבשלתן ואלו הן קשואין ודלועין.

[24] לדעת רש"י גם פסוק זה עוסק בטיב הארץ ותבואתה:

"ומראש הררי קדם" - ומבורכת מראשית בשול הפירות שהרריה מקדימין לבכר בשול פירותיהם. דבר אחר מגיד שקדמה בריאתן לשאר הרים:

"גבעות עולם" - גבעות העושות פירות לעולם ואינן פוסקות מעוצר הגשמים.

[25] לדעת הרמב"ן נרמזת כאן העובדה שלזבולון יש חוף בנחלתו ושליששכר יש נחלה טובה:

וטעם "שמח זבולן בצאתך" - בעת צאתך באניות סוחר, ירמוז כי לחוף ימים ישכון. ואתה "יששכר באהליך" - ירמוז כי ראה מנוחה כי טוב ואת ארצו כי נעמה, כברכת יעקב.

[26] ספורנו פירש כך:

"עמים הר יקראו". יששכר וזבולון יקראו אומות העולם אל ההר הטוב במיני סחורתם הבלתי נמצאים בין האומות.

"כי שפע ימים יינקו". יששכר וזבולון יהיה להם מיני סחורה הבאים מן הים ומהם שספונים וטמונים בחול כמו דם חלזון וזכוכית לבנות בחולסית שבחול.

[27] ספורנו פירש כך:

"ברוך מרחיב גד". שנתן לו חלק גדול מחלק כל אחד משאר השבטים בעבר הירדן כי אמנם ארץ סיחון ועוג היתה גדולה בכמות אע"פ שלא היתה זבת חלב ודבש כמו עבר הירדן: כלביא שכן. ראוי הוא לזאת ההרחבה מפני שהוא שוכן בתוך האומות כמו אריה לאכול את סביביו.

[28] ספורנו פירש כך:

"וירא ראשית לו". וג"כ ראוי הוא לכך כי אמנם כשבחר גד את ארץ סיחון ועוג אע"פ שאינה כקדושת עבר הירדן היתה כוונתו להשיג דבר עקרי אצלו כי שם בארץ סיחון ועוג חלקת מחוקק ספון היתה אותה החלקה שהמחוקק קבור בה שהוא משה.

[29] ספורנו פירש כך:

אתה נפתלי ירשת ים ודרום שבע רצון ומלא ברכת ה' ואיני צריך להתפלל על ברכת ארצך וזה כי בחלקו יהיו פירות גינוסר הראשונים להתבשל ומהם יהיו בכורים רצויים לפניו.

[30] ספורנו פירש כך:

"ברוך מבנים אשר". הנה אשר בזה יהיה ברוך מכל שאר העמים כי אמנם על כל עשיר תהיה קנאת אחיו ושנאתם בצד מה והפך זה יקרה לשבטו של אשר כי אמנם יהי רצוי אחיו: וטובל בשמן רגלו. וזה שהוא היה נותן זול בשמן בין אחיו לרב השמן אצלו.

[31] ראו מאמרו של הרב מנחם ליבטאג לפרשתנו, "סדר השבטים", בו הוא מראה כיצד הברכות עוסקות בכיבוש הארץ, טיב הנחלה שעתיד השבט לקבל, ותפקיד השבט בהנהגת העם בעתיד.

[32] ספורנו פירש כך:

"דן גור אריה יזנק מן הבשן". הנה האריה לא יזנק מן הבשן שהוא מקום מבחר המקנה ...זולתי בהיותו בטוח לטרוף איזה טרף שיזדמן לו חוץ לבשן. וכן יהיה דן בטוח לכבוש סביבותיו ויצא עליהן בטח.

[33] רש" פירש כך:

"ברזל ונחשת מנעלך" - עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים ליכנס בה כאלו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחשת.

ספורנו פירש כך:

...שלא יכנסו בה אומות להלחם ולא יחמוד איש את ארצך מיראתך ...כאלו תהיה הארץ נעולה במנעולי ברזל ונחשת. ...שלא תהיה מלכותך עולה ויורד, כמו מלכות אומות העולם בעלות מזלם, ויורדת בירדתו, מפני שהם תחת הנהגת צבאות השמים. אבל אתה כימיך שהם ימי הנעורים ותחילת כניסתך לארץ, כן יהיה דבאך ועת זקנתך, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ. וברכתי זאת תחול.

[34] רש"י פירש כך:

"מענה אלוקי קדם" - למעון הם השחקים לאלוקי קדם, שקדם לכל אלוקים ובירר לו שחקים לשבתו ומעונתו, ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים.

"זרעת עולם" - סיחון ועוג ומלכי כנען, שהיו תקפו וגבורתו של עולם, לפיכך על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו. לעולם אימת הגבוה על הנמוך, והוא שהכח והגבורה שלו בעזרך.

[35] ספורנו פירש כך:

"עם נושע בה'". שלא תהיה תשועתך ע"י מלחמתך אבל ה' ילחם לכם.

"מגן עזרך". הוא שעזר אותך בזמן החורבן שלא כלית כאמרו לולי ה' שהיה לנו אזי המים שטפונו עזרנו בשם ה' (תהלים קכד, ב - ח).

"ואשר חרב גאותך". והוא אשר יהי' חרב גאותך שתרומם על האומות במלחמתו עליהם..."

[36] חזקוני פירש כך:

"ויכחשו איבך לך" מי שאויבים לך בלבם מכחשים לך מתוך יראה ומראים עצמם אוהביך ויהיו משועבדים לעשות רצונך.

[37] רש"י פירש כך:

"ואתה על במותימו תדרוך" - כענין שנאמר (שם י, כד) שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה.

ספורנו פירש כך:

שאפילו מלכיהם יהיו נכנעים לך...

[38] כפי שנאמר בתחילת הברכות "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאלוקים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ".