פרשת ויקהל - שותפות האדם בבריאה ושותפות הקב`ה בבניין המשכן

  • הרב עדיאל זימרן

שותפות האדם בבריאה ושותפות הקב"ה בבניין המשכן

בפרשת ויקהל מצווים בני ישראל להביא תרומה לבניית המשכן. התורה מפרטת באריכות את הבאת התרומה ואת החריצות של בני ישראל בהבאתה, עד שבסוף הפרשה נאמר: "ויאמרו אל משה לאמור - מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה". אמירה זו מביאה את משה לעצור את רכבת התרומות הבלתי-פוסקת: "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור - איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש", ובסיום הפרשה נאמר "והמלאכה היתה דיים לכל המלאכה לעשות אותה, והותר".

הראשונים התקשו בפסוק זה: מחד, נאמר ש"המלאכה היתה דיים", כלומר בכמות ובמידה הנדרשים; אך מאידך, נאמר "והותר" - משמע שהביאו יותר מהנדרש.

ה"שפת אמת" מבאר פסוק זה בעזרת המדרש המשווה בין בריאת העולם לבין בניית המשכן: "וכלל הדברים, שכל מלאכת המשכן היה לתקן כל הבריאה... כמו דמצינו 'וירא ה' כל אשר עשה והינה טוב מאוד... ויכולו... ויברך' - כמו כן המשכן, שהוא קיום העולם, היה על ידי 'וירא משה והוטב בעיניו ויברך אותם'".

בהשוואה זו פותח ה"שפת אמת" צוהר להשוואה בין "ויכולו השמיים והארץ" לבין "וייכלא העם מהביא". ה"שפת אמת" מסביר שאף בבריאת העולם לא סיים הקב"ה את מלאכת העולם ביום השישי, אך בכל זאת נאמר בשבת "ויכולו", שכן העולם נברא חסר ולא מושלם בכוונה תחילה. "אמנם כך היה רצונו יתברך, שלא להיות העולם הזה נשלם בשלמות, וההשלמה על ידי המשכת כוח הבורא על ידי תורה ומצוות... וכמו שכתב המהר"ל שהעולם הזה הוא בחסרון השלמות". העולם נברא חסר בכוונה תחילה, כדי לשתף את ישראל בהשלמתו. רק חיסרון זה שבבריאה מאפשר לבני האדם לחוש שותפות אמיתית במעשה בראשית.

בהשוואה לחיסרון זה שבבריאה, מובא חסרון השלמות במשכן. המשכן אינו שלם לחלוטין, אך דווקא בכך שלמותו: "כמו כן התנדבו בני ישראל ביותר, אך לא בא הכל לידי מעשה - 'ויכלא העם מהביא' על ידי הפקודה 'אל יעשו עוד'... ועל ידי ההכנעה בסוף המעשה לבקש עזר מה' יתברך, על ידי זה נשלם המעשה ונעשה דבר של קיימא". בני ישראל לא השלימו את המשכן, ונזקקו לבקש עזרה מה'. רק האמונה בחוסר האפשרות להשלים את כל המעשה, והציפייה לעזרת הקב"ה - רק הן משלימות את המשכן. מחד, "המלאכה היתה דיה", שכן היא הספיקה לכל בניית המשכן; אולם מאידך, משה רצה שהמשכן לא יושלם על ידי ישראל, ולכן נאמר "והותר".