פרשת וירא - עשיית כלי המקדש

  • הרב עודד מיטלמן

פרשת וירא - עשיית כלי המקדש

כותב הרמב"ם בהל' בית הבחירה: "ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר 'ולך לך אל ארץ המוריה'". מקום העקידה, אם כן, הוא המקום שבו נבנה המקדש. לכן, נעסוק הפעם בדברי ה"מנחת חינוך" על מצוַת בניין המקדש.

מה כוללת מצוַת בניין המקדש? לדברי החינוך, מצווה זו כוללת את בניין הבית ואת עשיית הכלים: "וזאת המצוה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה והשולחן והמזבח וכל שאר הכלים כולם". כך הם גם דברי הרמב"ם (ספר המצוות, עשה כ'), שהוסיף ואמר: "שהכל יקרא מקדש".

אמנם, ה"מנחת חינוך" מתקשה לקבל הבנה זו. הלא גם בימי בית שני, כשלא היה ארון בבית המקדש, ניתן היה לעבוד בו. נמצא שהכלים אינם מעכבים את העבודה, וכיצד ניתן לומר שהם חלק אינטגרלי מהמקדש? בשל קושייה זו, מבקש ה"מנחת חינוך" להסיק שהכלים אינם נחשבים לחלק מהמקדש. עשיית המנורה, לדוגמא, אינה חלק ממצוַת בניין המקדש, והסיבה היחידה לכך שעלינו לבנותה היא הצורך לקיים את מצוַת הדלקת המנורה. אמנם, כאמור, מהרמב"ם משמע כדברי ספר החינוך, ולא כהבנה זו.

ברצוני להציע שני תירוצים לקושיית ה"מנחת חינוך". ראשית - ייתכן שעשיית הארון אינה כלולה במצוַת בניין המקדש גם לדעת הרמב"ם. הארון אינו כלי הנצרך לעבודה, ולכן עשייתו אינה חלק ממצוַת בניין המקדש. ואכן, אם נשים לב נגלה שספר החינוך והרמב"ם אינם מזכירים את הארון בין הדוגמאות שהם מביאים לכלי המקדש.

תירוץ אפשרי נוסף נוגע בעצם קושייתו של ה"מנחת חינוך". לדבריו, הקריטריון הקובע את מרכיבי המקדש הוא יכולת העבודה: אם כלי מסויים אינו מעכב את העבודה - הרי שהוא אינו חלק מהמקדש, ועשייתו אינה חלק ממצוַת בניין המקדש. אמנם, ייתכן שלאמיתו של דבר ניתן לעבוד במקדש גם כאשר הוא אינו שלם. כל עוד חסר אחד מכלי המקדש - מוטל על הציבור חיוב להשלים את בניין המקדש, וחיוב זה כלול במצוַת בניין המקדש; אך אפשרות העבודה אינה תלויה בבניינם של כל פרטי המקדש אלא רק בבניין המקדש עצמו. לתירוץ זה, אין קשר בין מצוַת בניין המקדש לבין יכולת העבודה בו, וגם כאשר מצוַת הבניין לא הושלמה - ניתן כבר לעבוד במקדש.