פרשת תצוה - הדלקת המנורה

  • הרב עודד מיטלמן

פרשת תצווה - הדלקת המנורה

בפרשת השבוע מופיעה מצווה צ"ח - מצוַת הדלקת המנורה. לדעת הרמב"ם, גם זר, שאינו כהן, יכול להדליק את הנרות אפילו לכתחילה. בפועל, זר יכול להדליק את המנורה אם כהן היטיב את הנרות והוציא את המנורה אל מחוץ להיכל.

ה"מנחת חינוך" שואל שתי שאלות על שיטת הרמב"ם: ראשית, בהדלקת המנורה נפסק שהמצווה מתקיימת בעת ההדלקה ("הדלקה עושה מצווה"), והא ראיה - אם לא כן, ההדלקה לא הייתה צריכה לדחות שבת, שכן ניתן היה להדליק את המנורה בערב שבת ולהשאיר אותה דולקת בשבת. אם כך אכן ההלכה, כיצד ניתן להדליק את המנורה בחוץ ואחר כך להכניס אותה פנימה? והרי אם "הדלקה עושה מצווה", אסור להדליק את המנורה במקום שאין מקיימים בו את המצווה! קושייה שנייה מקשה ה"מנחת חינוך" מכוח ברייתא מפורשת בתורת כוהנים: "יערוך אותם לפני ה' - שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים"!

הקושייה השנייה מתורצת בפירוש הראב"ד על התורת כוהנים: האיסור הוא לתקן את המנורה בחוץ כאשר היא מפורקת מנרותיה, אך אין איסור לתקן בחוץ מנורה שלמה. אמנם, תירוץ זה רק מסביר בצורה אחרת את הברייתא, אך אינו עונה על הקושייה הראשונה - העקרונית.

תשובה לקושייה זו ניתן למצוא בדברי ר' חיים. ר' חיים שואל שאלה אחרת על שיטת הרמב"ם בהדלקת המנורה: מחד, הרמב"ם פוסק ש"הדלקת הנרות היא הטבתם", אך מאידך, הוא פוסק שהדלקת הנרות כשרה בזר ואילו הטבת הנרות (כלומר, הכנת הנרות להדלקה) פסולה בזר. אם ההדלקה וההטבה הן היינו הך, כיצד ייתכן שאחת מהן כשרה בזר והשנייה פסולה?

בתירוץ לשאלה זו, מבאר ר' חיים שמצוַת ההדלקה היא שהמנורה תדלק, ולא מעשה ההדלקה. עיקר מצוַת המנורה הוא הטבת הנרות, והמצווה היא לממש את ההטבה - לגרום לכך שהנרות יידלקו. זוהי הסיבה שההדלקה כשרה בזר, שכן היא אינה עבודה, ולכן ניתן לעשותה גם מחוץ למשכן. אי-אפשר להדליק את הנרות מערב שבת שכן ההטבה היא המצווה, ולכן צריכה להיעשות בשבת, וממילא ההדלקה - הנעשית לאחר ההטבה - אינה יכולה להיעשות מערב שבת. במנורה, אם כן, ההדלקה אינה עושה מצווה ואף ההנחה אינה עושה מצווה, אלא המצווה היא שיהיו נרות דולקים - מימוש ההטבה.