פשר החלומות, כבוד ואחריות

  • הרב יעקב מדן

חלום – בין בדיון לנבואה

היחס בהלכה לחלומות מורכב למדי. אנו מוצאים התייחסויות חיוביות המעניקות משמעות, שאולי המפורסמת שבהן היא "חלום - אחד מששים לנבואה" (ברכות נז:), אך גם התייחסויות ששוללת משמעות מיוחדת של החלום כמו "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (שם נה. ועיי"ש).

מהו אם כן היחס הנכון לחלום?

ראשית, דומה שבדיוק בשאלה זו נחלקו יוסף ואחיו. יוסף היה סבור שיש לחלומות משמעות, והזדרז לספר אותם לאחיו כי סבר שאין בהם גאווה אלא תיאור מציאות עתידית.

לעומתו, האחים חשבו שיוסף מגזים עם חלומותיו ושאחרי הכול הם לא יתגשמו, וממילא התעלמו וראו בכך מגלומניה של יוסף. יעקב אביהם התלבט בינו לבין עצמו – מחד גיסא הוא מוכיח את יוסף, ומאידך גיסא הוא גם "שמר את הדבר".

יוסף מפרש את החלום במובן שהוא ישלוט על אחיו, הוא יהיה הבן הבכור ומי שימשיך את זרעו של יעקב. הוא הבין שאחיו ישתחוו לו ויכבדו אותו כמו שבחלום "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי".[1]

הגמרא בברכות כבר אומרת:

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו"     (נה:).

בסופו של דבר אחיו של יוסף אכן הגיעו אליו למצרים והשתחוו לו, אבל השלטון שלו התבטא באחריות שלו לדאוג לאחרים ולו רק לקבל מהם כבוד.

המתח שמופיע בחלומות יוסף – בין ההבנה לאור רגשות האדם ובין המסר שהחלום מנסה להעביר, ובמקרה שלנו – בין האחריות לכבוד, מופיע במקומות נוספים.

 

"עם כוח גדול באה אחריות גדולה"

משה רבנו מהווה דמות למופת של מנהיג שלא דאג לכבוד שלו ורק חיפש להיטיב לעם ישראל.

למרות כל כאבי הראש והצרות הוא לא נופל ודואג לכבוד שלו, למעט במקרה של קורח שאז יש שטענו כי משה דואג לכבוד עצמו.

אבשלום מגיע עם שאיפה לתקן את המשפט, אך בסוף הוא הלך אחרי עצת אחיתופל ורדף כבוד וחיפש לשכב עם נשות אביו. גם שלמה, בן נוסף של דוד, נופל כאשר הוא עומד בניסיון הכבוד, למרות החינוך של דוד בנושא.

דוד עצמו – מפסיקים לכבד אותו לאחר המעשה עם בת שבע, כפי שאפשר לראות במשל האישה התקועית, והיעדר הכבוד פוגע מאוד בשלמות השלטון.

הכבוד חשוב כדי שתהיה יכולת הנהגה, על מנת שהמלך המנהיג יוכל להשפיע, אבל צריך להיזהר אתו. הכבוד איננו התכלית, הוא רק כלי שבעזרתו יהיה ניתן להוביל את העם לחוף מבטחים.

 

כבוד הורים ורבנים

התורה מצווה אותנו, מאריכה ומפרטת בחשיבות לכבד את הורינו:

  1. "כבד את אביך ואת אמך".
  2. "איש אמו ואביו תיראו".
  3. "מקלל אביו ואמו מות יומת".
  4. "מכה אביו ואמו מות יומת".

ואזכורים נוספים.

רוב ההורים מבינים נכון – הכבוד הוא רק כלי שיכול לעזור להם לחנך את ילדיהם ולהביאם בשלום לחוף מבטחים.

הם מתאמצים כמה שיותר בחינוך ילדיהם, רגשית, שכלית וממונית, ולא באמת מחפשים את הכבוד ועסוקים רק בדאגה שהוא יגיע אליהם.

הלוואי והיה אפשר לומר זאת על כל הרבנים. כבוד התורה שמגיע להם אינה תכלית אלא מטרה על מנת לתת גם להם את הכוח להוביל את הקהילה ואת עם ישראל ללא הפרעות לחוף מבטחים.

כבוד תלמידי חכמים חשוב, אך לצערנו כיום הכוח הזה מנוצל לפעמים למטרות פחות ראויות ובוודאי שלא לכך התכוונה התורה.

ראוי לדבר גם על פוליטיקאים ושאר אישי הצבור. איננו מצפים מהם להיות כהורים וגם לא כמשה רבנו אך חשוב מאד שהכבוד לא יסמא את עיניהם, ושהם יזכרו שטובת העם צריכה להוביל אותם, מבלי לרדוף ולנצל את הכבוד שהם מקבלים.

 

[1]     הרב חנן פורת אמר שחלום זה מתגשם כאשר השמש והירח נעצרים בקרב יהושע בעמק איילון, ויהושע הוא מצאצאי אפרים בן יוסף. שוב ראינו שהדברים עצמם כבר מובאים במדרש!