פתיחה למסכת סנהדרין: מצוַת מינוי דיינים

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

סנהדרין דף ב – פתיחה למסכת סנהדרין: מצוַת מינוי דיינים

ראשיתה של מסכת סנהדרין עוסקת בדיינים ובהלכותיהם. למשל: משנת הפרק הראשון (דף ב) קובעת מה מספר הדיינים הדרוש לדיון בסוגיות משפטיות שונות. בפתחה של המסכת ראוי אפוא לייחד את הדיבור למצוה העומדת ביסוד הנושא: המצוה למנות דיינים. מצוה זו נזכרת בתורה בתחילת פרשת שופטים:

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים ט"ז, יח).

מפסוק זה עולה, שתפקידו העיקרי של בית הדין הוא לשפוט את ישראל, דהיינו להכריע בסכסוכים משפטיים בין אדם לחברו. וכן כתב הרמב"ן בפירושו שם:

"אבל כאשר יצעק המעוות יעמדו עליו הראויים לשפוט ובמשפטיהם ישפטוהו... והוסיף בכאן שוטרים, והם שיהיו נוגשים בדבר המשפט".

כלומר תפקיד בית הדין הוא להציל עשוק מיד עושקו ולסייע למי שיש לו תביעה משפטית כלשהי.

הרמב"ם, לעומת זאת, פירש שמצוַת מינוי הדיינים היא מצוה נרחבת הרבה יותר, וזה לשונו:

"והמצוה הקע"ו היא שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם, ויצוו לעשות הטוב ויזהירו מן הרע, ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש... וכן ימנו שוטרים ונוגשים בעם יסובבו בשוקים וברחובות ויביטו עניני העם בעסקיהם עד שלא יעשו עול ואפילו בדבר מועט" (ספר המצוות, מצות עשה קעו).

הרמב"ם קובע שבית הדין אינו יושב בשער העיר וממתין בסבלנות לבעלי דין שיבקשו הכרעה בסכסוך, אלא הוא נוקט בגישה אקטיבית, ויוצא מיזמתו לשווקים ולרחובות על מנת להשמיע לעם דברי א-לוקים חיים ולעסוק בתיקון החברה ובחינוכה.

ניתן לומר שלדעת הרמב"ן מצוַת מינוי דיינים היא מצוה משפטית, ואילו לדעת הרמב"ם היא מצוה חינוכית.

מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א ציין כי להבנתו הייחודית של הרמב"ם יש ביטוי בשאלת מספר בתי הדין שיש להעמיד. חז"ל (מכות ז ע"א ועוד) מבחינים בין מצוַת מינוי דיינים בארץ ובין המצוה הקיימת בחו"ל. אין כאן המקום לדון בפרטי ההבחנה הזאת; לענייננו די בדין אחד הבולט באותה סוגיה:

"בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר".

וכן פסק הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"א ה"ב).

מה בין עיר לפלך? מורנו הרב ליכטנשטיין הסביר, שבית דין היושב בפלך הוא בית דין אזורי, שכל אחד יכול להפנות אליו את תביעותיו. בית דין כזה יכול להציל עשוק מיד עושקו, אך אין לו נוכחות ממשית בחיי כל אדם. לעומת זאת, בית דין שבכל עיר ועיר הוא בית דין שמסוגל לקיים את המשימות החינוכיות שקבע הרמב"ם.

ובכן, בחו"ל חייבים לקבוע מקום ליישוב סכסוכים משפטיים. אבל בארץ ישראל יש עוד חובה אחרת – לשמור על צביונה של החברה ולחנכה לחיים על פי התורה – ושתי החובות מוטלות על בית הדין שבכל עיר ועיר (בין שהוא של שלושה בין שהוא של עשרים ושלושה).

הרב אביהוד שוורץ