סנהדרין | דף ב | מצוות מינוי דיינים

ראשיתה של מסכת סנהדרין עוסקת בדיינים ובהלכותיהם. כך, למשל, משנת הפרק הראשון (דף ב') קובעת את מספר הדיינים הדרוש לדיון בסוגיות משפטיות שונות. בפתחה של המסכת ראוי אפוא לייחד את הדיבור למצווה העומדת ביסוד הנושא – המצווה למנות דיינים. מצווה זו נזכרת בתורה בתחילת פרשת שופטים (דברים טז, יח):

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".

מפסוק זה עולה שתפקידו העיקרי של בית הדין הוא לשפוט את ישראל, דהיינו להכריע בסכסוכים משפטיים בין אדם לחברו. וכן כתב הרמב"ן בפירושו שם:

"אבל כאשר יצעק המעוות יעמדו עליו הראויים לשפוט ובמשפטיהם ישפטוהו... והוסיף בכאן שוטרים, והם שיהיו נוגשים בדבר המשפט".

כלומר תפקיד בית הדין הוא להציל עשוק מיד עושקו ולסייע למי שיש לו תביעה משפטית כלשהי.

הרמב"ם (ספר המצוות, עשה קעו), לעומת זאת, פירש שמצוות מינוי הדיינים נרחבת יותר:

"שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם, ויצוו לעשות הטוב ויזהירו מן הרע, ויעמידו הגדרים על העובר, עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש... וכן ימנו שוטרים ונוגשים בעם, יסובבו בשוקים וברחובות ויביטו עניני העם בעסקיהם עד שלא יעשו עול ואפילו בדבר מועט".

הרמב"ם קובע שבית הדין אינו יושב בשער העיר וממתין בסבלנות לבעלי דין שיבקשו הכרעה בסכסוך, אלא נוקט גישה אקטיבית ויוצא מיוזמתו לשווקים ולרחובות כדי להשמיע לעם דברי א-לוהים חיים ולעסוק בתיקון החברה ובחינוכה.

אפשר לומר שלדעת הרמב"ן מצוות מינוי דיינים היא מצווה משפטית, ואילו לדעת הרמב"ם היא מצווה חינוכית.

מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל ציין כי להבנתו הייחודית של הרמב"ם יש ביטוי בשאלת מספר בתי הדין שיש להעמיד. חז"ל (מכות ז ע"א ועוד) מבחינים בין מצוות מינוי דיינים בארץ ובין המצווה הקיימת בחו"ל. אין כאן המקום לדון בפרטי ההבחנה הזאת, ולענייננו די בדין אחד הבולט באותה סוגיה:

"בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר".

וכן פסק הרמב"ם (סנהדרין א, ב).

מה בין עיר לפלך? מורנו הרב ליכטנשטיין הסביר שבית דין היושב בפלך הוא בית דין אזורי, שכל אחד יכול להפנות אליו את תביעותיו. בית דין כזה יכול להציל עשוק מיד עושקו, אך אין לו נוכחות ממשית בחיי כל אדם. לעומת זאת, בית דין שבכל עיר ועיר הוא בית דין המסוגל לקיים את המשימות החינוכיות שקבע הרמב"ם.

ובכן, בחו"ל חייבים לקבוע מקום ליישוב סכסוכים משפטיים. אבל בארץ ישראל יש עוד חובה – לשמור על צביונה של החברה ולחנכה לחיים על פי התורה – ושתי החובות מוטלות על בית הדין שבכל עיר ועיר (בין שהוא של שלושה בין שהוא של עשרים ושלושה).