פתיחת ספר הכוזרי - חלומו של מלך

  • הרב איתיאל גולד

פתיחת ספר הכוזרי - חלומו של המלך

חוזקו ויציבותו של כל בניין תלויים בחוזק היסודות שלו. ככל שהיסודות חזקים יותר, כך ניתן לבנות בניין יציב וגבוה יותר; ולהיפך - אם לא משקיעים ביסודות, הבניין כולו יהיה רעוע. כך בבניית בית גשמי, וכן בבניין רוחני. כדי לבנות עולם רוחני יציב ומשמעותי, יסודותיו הרוחניים צריכים להיות איתנים.

 

ממילא, היינו מצפים כי ספר הכוזרי, אשר מטרתו היא להיות "ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת והבאת ראיות להגנה עליה", כדברי רבי יהודה הלוי (ריה"ל) בראשית הספר, יתחיל בהסברת יסודות היהדות. כך, למשל, היה מקום להתחיל בהוכחות על הימצאותו של א-לוהים, על היותו חסר גוף, על השגחתו על המציאות, על כך שיש לו רצון מבני אדם וכדומה. לכאורה, אלו הם העקרונות הבסיסיים של היהדות, ואם לא מוכיחים אותם - אי אפשר להמשיך ולדבר על שאר הדברים. כך עשה הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים": בחלק הראשון מדבר הרמב"ם על היותו של ה' מופשט וחסר גוף, ולאחר מכן, בחלק השני, הוא מוכיח את אחדותו, הימצאותו וכו'.

 

לעומת זאת, באופן מפתיע, ספר הכוזרי פותח בסיפורו של מלך הכוזרים, שחלם שמלאך אמר לו: "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים". חלומו של המלך חוזר ונשנה, ולכן מעסיק אותו מאוד, והוא הולך וחוקר אודות האמונות השונות הקיימות בעולם.

 

בסיפור זה טמונות הרבה מאוד עקרונות אמוניים, הנלקחים כמובנים מאליהם: הסיפור מניח כי יש א-לוהים וכי הוא משגיח על בני האדם. הסיפור גם מניח כי א-לוהים מעוניין במעשים מסוימים שהאדם עושה, וכי אין מספיקה הכוונה. לכאורה, בדרך זו ריה"ל 'עוקף' את ההתמודדות עם שאלות אמוניות בסיסיות רבות: מניין בכלל שיש א-לוהים? מניין שהוא משגיח עלינו? האם ההוכחה לכך היא העובדה שמלך הכוזרים חלם על כך???

 

נראה שכוונתו של ריה"ל היא למסר עמוק ביותר, שעוד נפגוש בו בהמשך הספר: הבסיס לאמונה אינו יכול לנבוע מהוכחות שכליות רגילות. הבסיס היסודי לאמונה חייב להיווצר מתוך אמונה פנימית, שאינה מוכחת באמצעים לוגיים אלא נובעת מהאינטואיציה הפנימית ביותר של האדם. דווקא השאלות היסודיות ביותר - כגון קיומו של א-לוהים - אינן יכולות להיות מוכחות בהוכחות שכליות-אנושיות, ויש להגיע לפתרונן בדרך האמונה.

 

חז"ל קובעים כי החלום הוא "אחד משישים לנבואה" (ברכות נז ע"ב). בחלום האדם רואה דברים פנימיים יותר מאלו שהוא רגיל לראות במציאות המוחשית. גם אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, קבע שבחלום באים לידי ביטוי הרבדים החבויים באישיותו של האדם. נראה כי גם ריה"ל, בסיפור חלומו של המלך, מבקש לקבוע כי אין להגיע לבסיס האמונה בדרך שכלית רגילה, אלא דרך ההתחברות אל הרבדים הפנימיים יותר שיש באדם. החלום מהווה דוגמא לכך שיש באדם רבדים פנימיים וחבויים, שדרכם ניתן להגיע להכרות הללו. לכן פותח ריה"ל את הספר בחלומו של המלך, והוא המהווה בסיס לספר כולו. ממבט ראשון אולי נראה כי זהו יסוד רעוע, אך בהסתכלות עמוקה יותר - זהו יסוד איתן יותר מכל הוכחה רציונלית. כנגד כל הוכחה שכלית ניתן למצוא הוכחה סותרת, אך הכרתו הפנימית של האדם לעולם לא תעזוב אותו, וגם אם לא יחוש בה במשך היום, היא תבוא לידי ביטוי בחלומותיו בלילה.