קדושתו של בית הכנסת

  • הרב אוהד זימרן

קדושת בית הכנסת

לומדי הדף היומי, אשר התחילו זה מכבר ללמוד את מסכת ברכות, פוגשים מדי יום את אמרות חז"ל בנושא התפילה. הפעם, נתמקד בשלוש אמירות הנוגעות לבית הכנסת ולקדושתו:

1. "אין תפילת היחיד נשמעת אלא בבית הכנסת".

2. "מניין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת?...".

3. "בשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ולא מצא בו עשרה, מייד הוא כועס, שנאמר: 'מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה'".

באמצעות שלוש אמירות אלה, ניתן להבין את משמעותו החשובה של בית הכנסת. על פניו, אנו יודעים כי בית הכנסת הוא מקום שבו מתכנס הציבור לתפילה. אך האם יש לבית הכנסת חשיבות בפני עצמו? על חשיבות זו ניתן ללמוד מן המימרא הראשונה, הקובעת שאפילו יחיד הבא להתפלל (בלי ציבור) - אם הוא רוצה שתפילתו תגיע ותישמע לפני הקב"ה, עליו להתפלל בבית הכנסת. אך מהי המשמעות של תפילה בבית הכנסת ליחיד? זאת ניתן להבין מן המימרא השנייה, המשלימה את התמונה: הקב"ה מצוי בבית הכנסת, ולכן הוא קרוב לקוראיו הקוראים אליו מתוך בית זה.

כידוע, בית הכנסת הוא מקדש מעט. כשם שבבית המקדש שרתה השכינה כל הזמן, אפילו בזמן שלא היתה שם עבודה, כך גם בבית הכנסת שורה השכינה בלא הפסק, בלי קשר לתפילת הציבור המתרחשת בו לעיתים. לכן, גם היחיד יכול למצוא בבית הכנסת מקום לתפילתו - מעין קרבן יחיד - אף שהוא אינו מתפלל במניין.

כמובן, הואיל והקב"ה מצוי בבית הכנסת והשכינה שורה בו ללא הפסק, אין אנו רשאים להשאיר את בתי הכנסיות ריקים מאנשים. לא ייתכן שהקב"ה ייכנס לבית הכנסת ולא ימצא שם איש הרוצה בקרבתו. על כן, כל עיר צריכה להושיב בה עשרה בטלנים, שיישבו בבית הכנסת וילמדו בו.