קנים דף כג – שבעה קנים

  • הרב אברהם סתיו
המשנה השלישית בפרק ב' של מסכת קנים (כג ע"א-ע"ב) מביאה לידי שיא את המורכבות החשבונית הידועה של מסכת זו:
"לזו אחת, לזו שתים, לזו שלש, לזו ארבע, לזו חמש, לזו שש, לזו שבע, פרח מן הראשונה לשניה, לשלישית, לרביעית, לחמישית, לששית, לשביעית, חזר – פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו.
הראשונה והשניה – אין להם כלום, השלישית – יש לה אחת, הרביעית – יש לה שתים, החמישית – יש לה שלש, הששית – יש לה ארבע, השביעית – יש לה שש".
הכלל המנחה את דברי המשנה הוא "פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזרתו": כאשר הגוזל מן הקן הראשון (שיש בו שני גוזלות) פורח אל השני (שיש בו ארבעה גוזלות), הוא פוסל את הגוזל שנשאר בקן הראשון (וכן את עצמו, היינו אחד מהחמישה שיש כעת בקן השני), וכשגוזל מן הקן שני פורח אל הראשון – הוא פוסל אחד כנגדו בשני (וכן את עצמו). משום כך, כאשר פריחות הדדיות אלו קורות גם בין הקנים השני והשלישי, הרי שבכל קן התרחשו למעשה ארבע פריחות, ונפסלו בו ארבעה גוזלות (מלבד הקנים הראשון והשביעי, שבהם היו רק שתי פריחות, ונפסלו בהם רק שני גוזלות בכל אחד).
הבעיה העיקרית בהבנת המשנה היא בכך שטעם הכלל שגוזל שפורח מקן פוסל בו אחד כנגדו הוא החשש שיקריבו אותו בקן שאליו פרח. חשש זה אינו קיים בנוגע לקן השני בנידון דידן, משום שמן הקן הראשון לא יוקרבו גוזלות כלל (משום שהקן נפסל לגמרי כבר כשהגוזל הראשון פרח ממנו אל השני), וממילא צריך היה לומר שאפשר להקריב מן השני (כמו בדין גוזל הפורח לבין המתות הנזכר בתחילת הפרק).
רבי עובדיה מברטנורא עמד על קושי זה, וכתב שמדובר בגזירה בעלמא כדי שלא לחלק בין המקרים השונים. אך נראה שניתן ליישב קושי זה באופן אחר ולומר שאין כוונת המשנה לתאר את סדר הפריחה של הגוזלות, היינו שקודם פרח מהקן הראשון לשני ואחר כך מן השני לשלישי וכן הלאה, אלא את סך כל הפריחות שהיו. ממילא ייתכן שמדובר במקרה שבו הגוזל פרח מן הקן השני לראשונה לפני שפרח מן הראשון לשני, וממילא ייתכן שהגוזל שפרח מן השני סיים בסוף את דרכו בקן שחלק מגוזליו הוקרבו (נראה לי שלכיוון דומה התכוון גם פרופ' משה קופל בספרו "סדר קנים").
כמו כן, ייתכן שההתעלמות מן הגורמים המציאותיים הקונקרטיים המשפיעים על הדין מחזקת את ההשערה שמשניות אלו נכתבו לשם חידוד היכולת המתמטית ולא כפסיקת הלכה למעשה בדיני קנים.