דילוג לתוכן העיקרי

קריאת מגילה מוקדמת בכפרים | 2

קובץ טקסט

קריאת מגילה מוקדמת בכפרים (חלק ב)

בשיעור שעבר דנו באופייה של קריאת המגילה המוקדמת בכפרים (בשני או בחמישי הסמוכים לפורים) ועסקנו בהיבטים כלליים של הדיון הזה: (א) האם חל איסור לא תתגודדו על קריאת מגילה באותה עיר בימים שונים (מחלוקת רש"י ותוספות); (ב) האם ייתכן כי בית דין אחר הוא שהוסיף את תקנת הקריאה המוקדמת, או שמא תקנה זו חייבת הייתה להיתקן על ידי אותו בית דין שתיקן את התקנה הראשונית של קריאת המגילה - שאם לא כן יש בה משום סתירה לתקנה הראשונית (אפשר שזו מחלוקת בבלי וירושלמי). בשיעור הזה ננסה לבדוק השלכות מעשיות של השאלות הללו.

הר"ן מעלה שאלה מעניינת: אם אכן מותר לבני הכפרים לקרוא את המגילה קודם זמנה - מתי עליהם לקיים את שאר מצוות הפורים? הגמרא עצמה (מגילה ד ע"ב - ה ע"א) מתייחסת לשאלה זו באופן חלקי:

הואיל ואמרו שכפרים מקדימין ליום הכניסה, גובין בו ביום ומחלקין בו ביום - מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה. אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה.

כלומר: המתנות לאביונים יינתנו ביום קריאת המגילה, שבו מצפים העניים לקבל צדקה; ומאידך, סעודת הפורים והשמחה הקשורה בה "אינה נוהגת אלא בזמנה" - והיא צריכה להיות בתאריך הקבוע לה דווקא, דהיינו ביום הפורים עצמו.

ברם, הגמרא אינה מתייחסת למצוות משלוח מנות: האם יומה המוקדם של קריאת המגילה נחשב כמעין פורים, שבו ניתן לקרוא את המגילה, לתת מתנות לאביונים ולשלוח מנות, או שמא הקריאה המוקדמת אינה אלא קולא מיוחדת המוגבלת לקריאת המגילה בלבד - ולא ניתן לקיים מצוות משלוח מנות ביום זה (נתינת המתנות לאביונים היא, כאמור, דין מיוחד, הנובע מציפייתם של האביונים ביום קריאת המגילה)?

הר"ן טוען כי מצוות משלוח מנות קשורה לסעודת פורים, ועל כן יש לקיימה ביום הפורים עצמו. יותר משהוא עוסק בטבעו של יום הקריאה המוקדמת, דן הר"ן בדבריו אלה ביחס שבין מצוות הסעודה ובין מצוות משלוח מנות.[1]

השלכה נוספת של החקירה עולה מדברי רב בדף ה ע"א:

מגילה בזמנה - קורין אותה אפילו ביחיד; שלא בזמנה - בעשרה.

הוצעו הסברים רבים לחילוק זה בין קריאת מגילה בזמנה לבין קריאה שלא בזמנה. מכל מקום, רב אינו מגדיר מהי קריאה שלא בזמנה. ראשונים רבים מסבירים כי הכוונה לאדם שגר בערים מוקפות חומה אך נאלץ לקרוא בי"ד משום שלא יוכל להשיג מגילה ביומו (בט"ו). ראשונים אחרים מסבירים כי מדובר ביוצא לדרך, היכול להקדים את הקריאה עד י' באדר. אך רש"י מסביר כי במילים "שלא בזמנה" מתייחס רב לבני הכפרים המקדימין ליום הכניסה. לפי פירוש רש"י, רב הגדיר אפוא את קריאתם של בני הכפרים כקריאה שלא בזמנה, ועל כן הכשירה רק במניין. כמובן, פירוש זה איננו מוכרח: ניתן לטעון כי יום קריאת המגילה בכפרים נקבע כיום הפורים שלהם, וממילא זוהי קריאה בזמנה, והיא כשרה גם שלא במניין.

עניין שלישי שעשוי להיות תלוי באופייה של הקריאה המוקדמת הוא מי יכול לקרוא עבור בני הכפרים. בשיעור שעבר הזכרנו את דעת רש"י, כי מכיוון שלא היו בקיאים בקריאת המגילה נצרכו בני הכפרים לשמעה מפי אחד מבני העיר, שקראה עבורם בשני או בחמישי הסמוכים לפורים. תוספות ביבמות (יד ע"א ד"ה כי אמרי') מקשים על רש"י מדברי הירושלמי כי מוקף (שחיובו בט"ו) אינו יכול לקרוא את המגילה בי"ד עבור פרוז (ולהפך), שכיוון שאין זה יום חיובו - אין הוא יכול להוציא אחרים ידי חובתן. כיצד, אם כן, מתיר רש"י לבן עיר (שחיובו בי"ד) לקרוא עבור בני הכפרים בתאריך מוקדם יותר? בעקבות קושיה זו מפרשים תוספות כי בני הכפרים קראו בעצמם בכפריהם בשני או בחמישי, שבהם התכנסו כולם יחד לקריאה בתורה.

כיצד באמת מתיר רש"י למי שאינו מחויב בקריאת המגילה לקראה עבור בני הכפרים? נראה שנוכל ליישב את רש"י על פי דבריו שהבאנו לעיל, כי קריאת המגילה המוקדמת נחשבת קריאה שלא בזמנה. ככלל, אדם אכן אינו יכול לקרוא את המגילה בפורים שאיננו חוגג אותו: מי שחוגג את פורים בי"ד - אינו יכול לקרוא עבור מי שחוגג אותו בט"ו, ולהפך. אלא שימי הקריאה המוקדמים אינם נחשבים כימי פורים חלופיים כי אם כקריאה שלא בזמנה. איש אינו חוגג את פורים בימים אלו, וממילא איש אינו מחויב בהם בקריאת המגילה. מבחינת חיוב הקריאה הכול שווים אפוא בימים אלו, ולכן ההגבלה כי קורא המגילה חייב לחוג את פורים באותו יום אינה קיימת במקרה זה.

לסיום נעסוק בנושא נוסף שמעלה הר"ן. הר"ן, שמקבל את שיטת רש"י (שהמגילה נקראה לבני הכפר על ידי בן עיר), שואל כיצד קיימו בני הכפרים את מצוות קריאת המגילה בלילה: אמנם ביום שני או חמישי הם הגיעו העירה ושמעו שם את הקריאה, אך מי קרא להם בלילה שלפני כן? והוא מתרץ (מגילה א ע"א בדפי הרי"ף):

מגילה דליליא, אפשר דלא קרו לה בני כפרים, דמגילה דיום עיקר... וכשם שהקלו על בני כפרים להקדים כך הקלו עליהם שלא לקרות אלא מגילה של יום.

לדבריו אלה של הר"ן נודעת חשיבות רבה בהבנת אופייה של הקריאה בלילה, שכן הם מצביעים על אי-שוויון בין שתי הקריאות: קריאה של יום חשובה יותר, ועל קריאה של לילה ניתן לוותר בנסיבות מסוימות. מכל מקום, ייתכן שיש בהם גם אמירה ביחס לענייננו - הקריאה המוקדמת של בני הכפרים. לו קבעה תקנת הקריאה המוקדמת מועד אחר לחג הפורים עבור בני הכפרים, לא היה מקום לבטל את קריאת הלילה בגלל הקדמת החג: וכי מפני שהוקדם המועד תיבטל חצי המצווה? ברם, אם הקריאה הוקדמה ליום שאינו פורים - בגלל אי-יכולתם של בני הכפרים לקרוא את המגילה בעצמם - מדובר בעצם בתקנה ששורשה קולא, ואם כך, ניתן להחיל קולא זו גם לגבי קריאת הלילה. הצעתו של הר"ן כי "כשם שהקלו על בני כפרים להקדים כך הקלו עליהם שלא לקרות אלא מגילה של יום" מלמדת כי הוא סבר שהקדמת הקריאה אינה הקדמת חג הפורים, אלא קולא מיוחדת שניתנה לבני הכפרים לקרוא מגילה ביום שאינו פורים.

 

[1] דנו בנושא זה בהרחבה בשיעור "מצוות משלוח מנות" (תשנ"ט).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)