רמח"ל | 3

הרמח"ל הוא מהיסודיים והשיטתיים בין הוגי ישראל, והדבר מתבטא בין השאר בפתיחתה של כל סוגיה בשאלת טעם הבריאה. מהטעם ומהמגמה של העולם נגזר הכל. על כן נרחיב מעט את היריעה בסוגיה זו, ונראה כיצד היא מקרינה על נושא התפילה לפי הרמח"ל.

דרך ה', דעת תבונות ומסילת ישרים נפתחים בקביעה: העולם נברא לטובת האדם. יש אמנם עבודה שלמה שהאדם נדרש לה, אך בסופה מתממש רצונו של הקב"ה להיטיב לברואים. אולם בשלב מסוים של ספר דעת תבונות, התמונה משתנה במפתיע – ומתברר כי העולם נברא כדי לגלות את ייחוד ה'. עבור מי שקורא את דעת תבונות ואינו שם לב לשינוי הפתאומי, הספר עצמו מסב את תשומת הלב לשינוי, ומעלה את השאלה מדוע יש צורך בהסבר אחר לטעם הבריאה. לא ניכנס כאן להסבר, ובאופן כללי לא נעסוק במסגרת זו ביחסים שבין שני ההסברים. נציין רק כי מדובר בסוגיה כבדה ומורכבת – בקל"ח פתחי חכמה נראה יותר שגילוי הייחוד הוא אמצעי להטבה, ובספר תבונות נראה שההטבה היא אמצעי לגילוי הייחוד. מכל מקום, תהיה אשר תהיה מערכת היחסים בין שתי המגמות, אף אחת משתיהן אינה נמחקת לרגע. שתיהן תופסות מקום מרכזי.

קריאת שמע וגילוי הייחוד

בספר דרך ה' נדמה כי מגמת גילוי הייחוד נעלמת. לכאורה מוזכרת בו רק המגמה להיטיב לברואים. אולם במקום אחד מופיע ייחוד ה' – בפרק העוסק בקריאת שמע.

"שתי עבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו ית' יום ביומו, והם הקריאת שמע והתפלה, ובזמן בית המקדש התמידים והמוספין. ועתה נבאר ענינם. ענין יחוד מציאותו ית' ויחוד שליטתו הא' הנה הוא קריאת השמע, וענינו יחודו ית' וקבלת עול מלכותו. והענין, כי הבורא ית"ש המציא ברצונו נמצאים שונים עליונים ותחתונים, רוחנים וגשמיים, וסדרם בסדרים שונים, ונתן בחק כל אחד מהם לפעול פעולות ולעשות מעשים להתגלגל בגלגולים ובסיבובים רבים ובדרכים שונים כפי מה שפילגה חכמתו ית' לכל אחד ואחד. ואמנם הנה הוא ית"ש השרש והסבה היחידית לכלם. וענין זה מובן בשתי בחינות, בבחינת המציאות ובבחינת הפעולה. בבחינת המציאות, מה שכבר ביארנו בחלק א', איך כל המציאיות כלם תלוים בו ית' ונמשכים ברצונו, מה שאין כן מציאותו, שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו ובלתי נתלה בזולתו, אך כל שאר המציאיות אין להם מציאות אלא מצד מה שהוא ית"ש רצה בהם ומקיימם ברצונו. בבחינת הפעולה הוא, שאע"פ שניתן בחוקם של הנבראים לשלוט בענינים מה שיכלתם מקפת, ופועלים פעולות גדולות כל אחד כפי מה שבחק פעולתו, הנה באמת אין בהם כח ולא שליטה אלא מה שמסר להם הבורא ית' שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול, וכל מה שהם פועלים אינו אלא מה שהוא ית"ש נתן ונותן להם כח שיפעלו, והוא אדון עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה"   (דרך ה' ד, ד, א).

לייחוד ה' יש שתי משמעויות – מצד המציאות ומצד השליטה. הוא המצוי האחד, והוא השולט היחיד על כל המציאות. אם נשווה לדברי הרמב"ם, הרמב"ם מתמקד רק באחדותו של ה' מצד מציאותו:

"והמצוה השניה היא הצווי שצונו באמונת היחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד... והרבה שיאמרו מצות יחוד, ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות. כי הם יאמרו (ברכות יג.) כדי לקבל עליו עול מלכות שמים. רוצים לומר להודות ביחוד ולהאמינו"   (ספר המצוות ב).

הרמב"ם מדבר על האמונה שה' הוא המצוי האחד המוחלט, וטוען כי לזה מכוונת גם קבלת עול מלכות שמים. קבלת עול המלכות אינה קשורה למערכת היחסים בינינו, אין עניינה להודות בשליטתו ולהכפיף את עצמנו אליו, אלא רק להאמין באחדותו. לדעת הרמח"ל יש עניין נוסף בייחוד ה' – להאמין בשליטתו המוחלטת.

ממשיך הרמח"ל בדרך ה':

"ומעומק הענין הוא, כי הרי כפי הסדרים שסידרה חכמתו ית' לתיקונן של הנבראים, כמ"ש בחלק א', הנה יש ענינים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם, אם מצד בחירתן של בני האדם החוטאים, ואם מצד מה שנגזר עליהם לענשן, ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו ית', כי הנה הוא ית"ש אינו רוצה אלא בטוב וכל חפצו להיטיב, והנה שמו ית' מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים. אמנם היודע בדרכיו ית' ומעמיק בענינים, ידע, כי על כל פנים אין כל זה אלא סיבוב מסיבות בדרך עמוק, כלם מתכונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים, וכמ"ש בחלק א'. ונמצא שהקב"ה הוא המנהג את הכל באמת, ועצתו לבדה היא תקום, שהיא הגיע טובו ושלימותו אל ברואיו, וכמ"ש שם. אלא שלפי אמתת הענין צריכים הדברים להתגלגל בגלגולים אלה על פי יסודות החכמה הנפלאה והטוב האמיתי, ויודע בסוף כל הגלגולים כי הוא ית"ש אחד יחיד ומיוחד, והוא סיבב כל המסיבות האלה בדרכיהם לבא אל התכלית האמיתי, שהוא הטוב האמיתי שזכרנו"   (שם).

על עניין הטוב והרע הרמב"ם אינו מדבר כלל, אבל אצל הרמח"ל זה חלק מיסוד הבריאה, הן מצד ההטבה לברואים והן מצד גילוי הייחוד. שני ההסברים מעניקים משמעות רבה למציאותו של הרע. מדוע יש רע בעולם, אם הקב"ה רוצה להיטיב? תפיסות שאינן יהודיות אומרות: זו תאונה, טעות, האדם קלקל את העולם הטוב שברא הקב"ה. אומר הרמח"ל: אכן, כרגע קיומו של הרע מביא לחילול השם, אבל בסופו של מהלך א-להי ארוך בעולם – יתברר שכל הרע בא מהקב"ה, ותתברר תכליתו.

הרמח"ל צועד צעד נוסף לעומק:

וממה שנכלל עוד בעומק זה הענין הוא בגילוי אמתת יחודו ית'. וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל המסיבות הסובבות בעולם הוא, שהנה ברא הבורא ית' את הרע לשיעבירוהו בני האדם, ויקבעו בעצמם ובבריאה את הטוב. והנה חוקים רבים ושרשים גדולים הושרשו בענין הזה לשישתלם בכל חלקיו ובחינותיו, כי אולם פרטים רבים ימצאו בענין מציאותו של הרע בבריאה, פעולותיו, ושליטתו, ופרטים רבים כמו כן בענין יחסו של האדם עמו במה שהוא נתון תחתיו ומושם בתוכו, ובענין התגברו עליו והתפתחו ממאסריו וכבוש אותו, וענין מציאות הטוב, התפשטו והתחזקו כפי הכנע הרע והכבשו. ואמנם שרש כל מציאות הרע, פעולותיו ושליטתו, הוא העלים הבורא ית' את יחודו, שאינו מתגלה בעוצם אמתתו לכל, וכפי שיעור ההעלם כך הוא שיעור כח מציאותו של הרע, וכמ"ש בחלק א'. ושרש כל ביטול הרע והעברתו והקבע כל הבריאה בטוב, הוא גילוי אמתת יחודו ית'. והוא מה שאמר הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא וכו', וכתוב, למען תדעו ותאמינו וכו' לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. ונמצא שסוף תיקון כל הבריאה תלוי בגילוי יחודו ית'"   (שם).

מצד מגמת ההטבה, עדיין אפשר לשאול – מה יקרה אם האדם יבחר בבחירתו החופשית ברע? אולי לא נגיע למצב שבו יתברר שהכל מהקב"ה? אולם מצד המגמה לגלות את ייחוד ה', הקב"ה דואג שזה יקרה בכל מקרה. מתחת לפני השטח, מאחורי כל ההתרחשויות והנסיבות בהיסטוריה, פועל מהלך א-להי שסופו לגלות שה' אחד.

"והנה הוא היה הוה ויהיה תמיד אחד יחיד ומיוחד, אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי, ולעתיד לבא יתגלה לגמרי לכל הברואים, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אמנם ישראל שזכו לתורתו האמיתית, יודעים האמת הזה ומעידים עליו גם עתה, והוא מ"ש, ואתם עדי נאם ה', וזה זכות גדול לנו"   (שם).

המהלך המוביל לגילוי הייחוד – נסתר כרגע. הוא מצוי רק מתחת לפני השטח, ויתגלה לכל העולם בעתיד. אולם פעמיים בכל יום אנו מביעים את ייחוד ה' באופן גלוי – בקריאת שמע.

אם כן, השאלה היסודית והשורשית ביותר, לפי הרמח"ל, היא לשם מה ברא הקב"ה את עולמו. מתוך השאלה הזו עולים שני יסודות: תכלית הבריאה להיטיב, ותכלית הבריאה לגלות את ייחוד ה'. משני היסודות הללו נגזרות שתי העבודות המרכזיות שלנו מדי יום: קריאת שמע והתפילה. אל תפילת העמידה אנו ניגשים כדי לממש את ההטבה הא-להית כלפינו, ולקריאת שמע אנו ניגשים מתוך מגמה לגילוי הייחוד. התפילה נובעת ממגמת ההטבה: אנחנו עושים השתדלות כדי שההטבה תתממש, ואפילו מעבר לזה – ראינו כי על ידי סדר התפילה אנו מעלים את העולמות כך שירד דרכם שפע לעולם. קריאת שמע, לעומת זאת, נובעת ממגמת גילוי הייחוד. אנו נקשרים אל העובדה שהקב"ה עושה הכל, מכוון הכל, מנווט את הכל. גם את מה שנמסר כביכול לבחירה החופשית שלנו, הוא בסופו של דבר מסדר כך שיתגלה ייחודו. גילוי הייחוד עצמו הוא מהלך א-להי, אך בחשיפת המהלך הזה יש לנו חלק, על ידי קריאת שמע.

בזה קריאת שמע ותפילת העמידה מממשות את שני היסודות המרכזיים בתפיסת הרמח"ל, מגמת ההטבה ומגמת גילוי הייחוד.