שיעור 21 - הדרכים הנאותות לחימום מאכלים בשבת

  • הרב ברוך גיגי

***

בשיעורים הקודמים עסקנו בגדרי שהיית תבשילים בערב שבת והחזרתם אל האש בשבת, ועמדנו על יסודות האסור והמותר בזה. בשיעור זה נתמקד בחימום מאכלים הנמצאים במקרר - האם וכיצד ניתן לחממם בשבת.

חימום כנגד המדורה

הגמרא בדף מ: קובעת:

"מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה, לא בשביל שיחמו, אלא בשביל שתפיג צינתן"

וכבר הבאנו בעבר את מחלוקת הראשונים אם העיקר שלא יבואו לידי בישול, או שאסור אף להפשיר במקום שיכול להגיע לידי בישול. ובכל אופן כתב הרשב"א שם:

"ומכל מקום מסתברא דאינו אסור כנגד המדורה ולא בכלי ראשון אלא צונן שלא נתבשל וגזירה הפשר אטו בישול, אבל צונן שנתבשל אפילו בכלי ראשון או כנגד המדורה ואפילו במקום שהיד סולדת בו מותר, והוא שלא יתן על גבי האש או על גבי כירה ממש, ותדע לך דהא תנינן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת, כלומר אפילו בכלי ראשון ואע"ג דתולדת האור כאור והמבשל בה חייב חטאת כמבשל על האש ממש, ואע"פ שאסרו להחזיר על גבי כירה שאינה גרופה וליתן לכתחלה אפילו בגרופה וקטומה ואפילו דבר חם ומבושל לגמרי, התם היינו טעמא משום דמיחזי כמבשל לפי שדרך בישול בכך אבל כנגד המדורה או בכלי ראשון שאין דרכם של בני אדם לבשל כן רוב הפעמים אינו נראה כמבשל אלא כמפיג צנה, והלכך כל היכא דאיכא למגזר באותו דבר ממש משום בישול כמים או שמן שלא נתבשלו וכיוצא בהן אסור גזירה שמא ישהה ויבא לידי בישול, אבל מה שנתבשל לא גזרינן שמא יבא לבשל בעלמא"

שמענו מדבריו שמותר לחמם מאכל שאין בו משום בישול (שכבר נתבשל כל צרכו) כנגד המדורה. ואף הרא"ש התקשה בהיתר זה:

"תימה מאי שנא הכא דשרינן להשים קיתון של מים אצל המדורה בשביל שתפיג צינתן ואי לאו משום דמבשל בשבת הוה שרי אפילו יד סולדת בו ושמן למאן דאמר לית ביה משום בשול אפילו יד סולדת בו שרי. ולעיל אסרינן להשים על גבי כירה אע"פ שגרופה וקטומה אע"פ שהתבשיל נתבשל מערב שבת ולית ביה משום בשול כדאמרינן לעיל (דף לט א) כל שבא בחמין מע"ש שורין אותו בחמין בשבת?"

ותירץ:

"יש לחלק בין להשים על גבי כירה למדורה דהא קדירה על גבי כירה אסור אבל אצל המדורה שרי משום דדמי לסומך ושרי ומיהו לא דמי כולי האי לסומך דהתם מפסיק כותלי הכירה אבל הכא שהוא אצל המדורה ה"ל למיחש שמא יחתה וי"ל כיון שהצריכו חכמים להרחיק מן המדורה מדנקט כנגד המדורה ולא נקט אצל המדורה איכא היכירא ולא אתי לחתויי"

לדעת הרא"ש נתחדשה מגבלה בדין זה, ואין להתיר כנגד המדורה אלא באופן שהוא רחוק קצת מן המדורה כדי שיהיה היכר ולא יבוא לחתות בגחלים. אך, מדברי הרשב"א הנ"ל נראה שכל שאינו מניחו על גבי האש עצמה מותר, ואינו צריך להרחיק.

חימום על גבי קדירה

עוד כתב הרשב"א שם:

"ומכלל דברים אלו מותר לתת על גבי קדירה בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו כגון פאנדיש וכיוצא בהן כדי לחממן ואפילו תהא היד סולדת בו ואע"פ שהקדירה נתונה על גבי האש, לפי שאין דרך בישול בכך ואינו אלא כנותן בצד המיחם או כנגד המדורה והרי אין כאן משום חשש בישול"

אף הר"ן הביא דברי הרשב"א הללו, והוסיף עליהם:

"ואפשר גם כן שמה שאין דרכו לאפותו על גבי כירה כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן שמותר לחממן בשבת על כירה או על גבי כסא כל שהוא מצטמק ורע לו שהדבר מוכיח שאינו נעשה אלא בשביל שיתחמם"

לשיטת הרשב"א ההיתר הוא דווקא ע"ג קדירה משום שדומה למניח כנגד המדורה, שהרי הקדירה התחתונה היא שמונחת על האש, והפאנדיש המונח על הקדירה אינו ישירות על האש אלא סמוך לה. אבל הר"ן מתיר מצד שאין דרך בישול באופן זה ומוכחא מילתא שכוונתו לחממו בלבד ואין כאן מחזי כמבשל.

הב"י הביא שתי שיטות אלו והכריע כדעת הרשב"א משום שהר"ן עצמו הסתפק בדבר וכתב שאפשר שיש להתיר אפילו על האש. וכך פסק בש"ע סי' רנג סעיף ה':

"מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן, לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך"

אמנם פסק זה של הש"ע עומד בסתירה למה שפסק בסעיף ג' שם:

"המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו, וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע"ג הקדירה ריקנית; ויזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע, ושתהיה רותחת"

ונראה מדבריו שההנחה על גבי קדירה אינה מתירה לגמרי, אלא עושה את הכירה לגרופה וקטומה, ולכן צריך להקפיד על דיני החזרה שלא יניחנה על גבי קרקע. אך בסעיף ה' התיר להניח על גבי קדירה אף לכתחילה, ולאו דווקא על ידי החזרה.

ביישוב הקושי הזה נאמרו באחרונים שלושה תירוצים עיקריים:

1. בספר "דגול מרבבה" סי' שיח כתב לחלק בין דבר שדרך לבשלו על גבי כירה שבזה דין הקדירה התחתונה כדין גרופה וקטומה בלבד, וצריך להקפיד על דיני החזרה, לבין פאנדיש הנידון בסעיף ה' שאין דרך לבשלו על גבי כירה, שבזה יש להתיר אף הנחה לכתחילה. דרך זו דחוקה במקצת, שהרי הר"ן הוא שבנה את יסוד הדין על כך שאין דרך בישול בכך, ומפני זה התיר אף ישירות על האש, אבל הרשב"א התיר מפני שהוא כנגד המדורה, ובזה יש להתיר אף בדבר שדרכו בכך. ואפשר שהדגול מרבבה הבין שאף הרשב"א התיר מפני שאין דרך בישול בכך, אלא שלא רצה להתיר לגמרי וצירף לזה את הקדירה התחתונה שניתן בנתונים האלה להחשיבה כנגד המדורה. וצ"ע.

2. המגן אברהם בסי' שיח ס"ק כו כתב לחלק בין דבר לח לדבר יבש, וז"ל:

"וי"ל דוקא צלי מותר ליתנו לכתחלה ע"ג כירה גרופה אבל מבושל אסור ליתנו ע"ג כירה אפי' הוא חם שאין בו משום בישול דגזרינן שמא יתן עליו כשהוא קר ואין מותר אלא חזרה... ומ"מ יש להקל דמשמע במ"מ דכיון דהקדירה מפסקת עדיף מכירה גרופה ושרי ליתן עליה תבשיל חם"

לדבריו יש לחלק בין צלי שהוא דבר יבש שאין בו בישול אחר בישול כפאנדיש שבזה יש להתיר לגמרי, לבין תבשיל שיש בו דבר לח שאם יתירוהו לגמרי עלולים להתיר אף כשיש בו רוטב קר ובזה יש בישול אחר בישול, ולכן לא התירו בו רק חזרה ולא הנחה לכתחילה.

3. הפרי מגדים (אשל אברהם שיח/כו) חילק בין קדירה מלאה לקדירה ריקנית, שבקדירה מלאה נחשבת הקדירה התחתונה כנמצאת על האש, והקדירה העליונה כנמצאת על יד האש, דהיינו - כנגד המדורה. אבל קדירה ריקנית שאינה מתפקדת על הכירה, שהרי אין בה תבשיל אינה אלא כגורפת את האש שהרי לשם זה היא מונחת- כדי להחליש את עוצמת האש, שירא פן יקדיח תבשילו- לפיכך הקדירה העליונה נחשבת כמונחת על כירה גרופה וקטומה, ובזה אין להתיר אלא החזרה ולא הנחה לכתחילה.

וכתב עליו בביאור הלכה (סי' רנג ד"ה ויזהר) שהוא תירוץ הגון בטוב טעם. ונראה שזהו התירוץ העיקרי המקובל על הפוסקים, אם כי נראה בהמשך שיש פוסקים שסמכו על תירוצו של המגן אברהם כפי שפירשנו דבריו כאן.

חימום על גבי פלטה של שבת

בשו"ת יחווה דעת ח"ב סי' מה התיר הנחה לכתחילה של קדירת תבשיל יבש המבושל כל צרכו ישירות על המשטח של פלטה, בשבת עצמה משני טעמים עיקריים:

1. משטח הפלטה נחשב כקדירה ריקנית המונחת על גופי החימום של הפלטה, ויש להתיר להניח עליה על פי שיטת המגן אברהם שחילק בין לח ליבש, וכיוון שכאן המדובר בתבשיל יבש יש להתירו לכתחילה אף על גבי קדירה ריקנית, שהיא משטח הפלטה, לדעתו. וז"ל שם:

"ולכאורה הוא הדין שמותר להניח התבשיל שנתבשל כל צרכו, והוא יבש, על הפלאטה החשמלית, מפני שיש הפסק בין האש לקדרת התבשיל, וכאילו הוא נותנה על קדרת החמין. אלא שלפי זה יש להקשות שהרי מרן השלחן ערוך עצמו התיר להניח בשבת תבשיל שנתבשל כל צרכו על גבי קדרת חמין או על גבי מיחם. וכבר עמד בזה בספר תוספת שבת שלכאורה דברי השלחן ערוך סותרים זה את זה. ותירץ, שבקדרה ריקנית אסור מפני שנראה כדרך בישול לכתחילה, אבל על גבי קדרה מלאה מותר שאינו נראה כמבשל. וכן כתב הפרי מגדים.. והסכים לזה במשנה ברורה בביאור הלכה בד"ה ויזהר... ולפי זה המניח על גבי פלאטה חשמלית, דומה למניח על גבי קדרה ריקנית, שיש לאסור. אולם המגן אברהם (סימן שיח ס"ק כו), מחלק בזה בין תבשיל לח רותח שאסור להניחו בשבת גם על גבי קדרה של חמין, משום שיש לגזור שמא יניחנו צונן, ויש בישול אחר בישול בלח, אבל תבשיל יבש אפילו צונן מותר להניחו בשבת על גבי קדרה (אפילו ריקנית), שאין בישול אחר בישול ביבש".

2. עוד כתב להתיר מטעם שאין דרך לבשל על הפלטה, שהרי לא נועדה אלא לחמם עליה את המאכלים, ואין בה מחזי כמבשל. וז"ל שם:

"ובאתי לידי הכרה שבזה יש להקל, משום שהפלאטה החשמלית מלכתחילה נעשית לשם שימוש בשבת, ונקראת פלאטה של שבת, ואם כן הרי יש בה סימן לכל אדם שהיום שבת, ולא יבוא להשתמש בה באיסור, כגון להחזיר עליה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, או תבשיל לח צונן, וכיוצא בזה, ומכיוון שאין האש נראית לעין ואין כאן חשש חיתוי, לפיכך נהגו להתיר, ואדרבה הפלאטה עדיפא מכיסוי של פח שעל הכירה, ששם עלול להסיר הפח מעל הכירה שלא מדעת, מה שאין כן בפלאטה שאי אפשר בשום פנים להוציא הכיסוי מעל חוטי החשמל, ומכיון שעשויה לשם כך, אין לך סימן והיכר גדול מזה לזכור את יום השבת"[1]

אמנם, נראה להעיר על דבריו בשתי הנקודות שהוזכרו כאן:

1. קשה לראות את משטח הפלטה כקדירה ריקנית, כיוון שזהו המשטח הטבעי המיועד להניח עליו קדירות, ואין שום אפשרות להניח על גופי החימום עצמם, יש לראות את ההנחה על המשטח כמניח על האש עצמה. עוד קשה לסמוך על תירוצו של המגן אברהם, שהרי ראינו שמרבית הפוסקים הסכימו לפרי מגדים.

2. אמנם נכון שהפלטה היא מיוחדת לשבת והכל יודעים שלחימום מאכלים היא מיועדת, מכל מקום נראה לי שבזה גופא נחלקו הרשב"א והר"ן. שהר"ן צידד להתיר להניח פאנדי"ש על גבי האש כיוון שאין דרך לבשלו שם, אבל הרשב"א החמיר שלא להניחו ישירות על הכירה אע"פ שאין דרכו בכך, והתירו רק על פי קדירת חמין. ואע"פ שאפשר לדחות, שפלטה עדיפה מפני שאין דרך לבשל עליה כלל, ורק מחממים עליה ואינה דומה לפאנדיש שהחמיר הרשב"א על גבי כירה אף שאין דרכו בכך, משום שהכירה עצמה נועדה לבישול. מכל מקום נראה לי שכיוון שאף הפלטה משמשת לעיתים לבישול כגון צ'ולנט וכיו"ב שמתבשלים במהלך השבת על הפלטה, אין להתיר להניח ישירות על הפלטה. אמנם בשו"ת אגרות משה (ח"ד סי' עד) התיר לתת ישירות על הפלטה בשבת, אך אינה דומה הפלטה שהוא דיבר עליה לפלטה שלנו. הפלטה האמריקאית (HOT PLATE) נועדה לחימום בלבד ואינה מסוגלת לבשל כי חומה נמוך יחסית, אבל הפלטות שלנו חומם גבוה, ומסוגלות לבשל ונוהגים לבשל עליהן את הצ'ולנט.

לפיכך, נראה שאין להתיר הנחה ישירות על הפלטה, ויש להניח רק על גבי קדירת אוכל הנמצאת שם. ואם יש להתיר להניח על קדירה ריקנית שעל הפלטה, לכאורה לפי הפרי מגדים אין להתיר, אבל יש מקום להקל בזה מכמה טעמים:

1. בשו"ת מהר"ם שיק (חלק או"ח סימן קיז) כתב לחלק באופן נוסף בין שני הסעיפים הנ"ל בש"ע, באופן שאינו סותר את העיקרון של הפרי מגדים. ועיקר דבריו הוא שבקדרה חמה שרוצה להעמיד חמימותה, אפילו מניחה על גבי קדרה ריקנית אין היכר כל כך בזה, שאפשר שהניחה כך משום שאינו רוצה בחום גבוה, וחיישינן שמא יבוא לחתות האש במשך הזמן, אבל קדרה שיש בה תבשיל צונן, והוא יבש, כיון שנותנה על גבי קדרה, יש היכר בדבר שאינו מתכוין שירתח ויתבשל, שהרי קרה היא, וכיון שיש היכר שוב אין לחוש שמא יחתה באש[2].

ולפי זה יש לומר בכיוצא בזה בפלטה שלנו, שהרי אין אנו חוששים בה לחום גדול ולכן אף הנחה על קדירה ריקנית אין משמעותה הקטנת האש אלא הבעת רצון שלא להניח על האש אלא בסמוך לה, וא"כ בקדירה ריקנית על פלטה שלנו אף הפרי מגדים יודה להיתר, כיוון שהיא מתפקדת כקדירת תבשיל בחילוקו של הפרי מגדים.

2. בדרך נוספת יש להתיר קדירה ריקנית על הפלטה על פי מה שפירש הגרשז"א זצ"ל בפירוש הפרי מגדים. אם האש אינה גרופה וקטומה, תפקיד הקדירה הריקנית הוא לגרוף את האש והקדירה העליונה היא על אש גרופה, אבל אם הכירה גרופה, וכן הוא בפלטה שדינה כגרופה, הקדירה הריקנית היא שנמצאת על האש והקדירה העליונה נחשבת כסמוכה לאש ולא עליה[3].

ונראה שאפשר לנהוג כן למעשה, להניח על קדירה ריקנית על פלטה. ובגדר קדירה ריקנית יש להחשיב כל דבר שמפסיק בין הפלטה לבין הקדירה שאנו מחממים, אך לא נייר אלומיניום שאינו מהווה הפסק כלל.

חימום מאכלים בתנור או בפלטה שיידלקו מאוחר יותר ע"י שעון שבת

כתב בתרומת הדשן סי' סו וז"ל:

"יש בני אדם שאין להם תנורים מיוחדים לאפות בהן ולהטמין בהן החמין, ומטמינים באותו תנור שבבית החורף, ולמחרת בשבת באתה השפחה ומוציאה את החמין כולו מן התנור, ומושיבות ע"ג התנור ומבפנים בבית החורף. ואז מבערת את האש בתוך התנור, כדי לחמם בית החורף וע"י כך נרתחים החמין שע"ג התנור לכל צרכם, שרי למעבד הכי או לאו?

תשובה: ... ונראה דבנ"ד יש להתיר אפי' נתקררו לגמרי. דהא העבד או השפחה מתכונים לחמם התבשיל, ולכך היכא דנתקרר לגמרי אסור. אבל הכא עיקר כוונת השפחה לדבר היתר, לחמם בית החורף, דשרו רבנן בה אמירה לנכרי, משום דהכל חולים הם אצל הצינה. ונהי נמי דהחמין נרתחים ע"י כך מאליהם בודאי, וע"ד כן היא מושיבתם על התנור. מ"מ בשעה שהיא מושיבתו על התנור, אין שום אש בתנור, וההבערה שהיא מבערת אח"כ, עיקר כוונה היא לבית החורף. ואף כי פסיק רישיה הוא לענין החמין, מ"מ יש חילוק בשבות דרבנן, בין מתכוין גמור ללא מתכוין דפסיק רישיה. ... אמנם נראה דאין להתיר כלל לישראל או לבת ישראל, שיושיבו מן החמים ע"ג התנור והשפחה מבערת אח"כ התנור. דהוי כאחד נותן את הקדירה ואחד הצית את האור, דהראשון פטור אבל אסור. וכן משמע מדברי הרמב"ם דכתב וז"ל: אחד שופת את הקדירה ואחד נתן את המים ואחד הצית את האור ואחד הגיס בה, שנים אחרונים לבד חייבים משום מבשל. מדאיצטריך לאשמועינן דהראשונים אינם חייבים, משמע קצת דאבל אסורים הן לעשות כן... וא"כ בנ"ד כיון דיודע דהשפחה מבערת את התנור, בוודאי הוא כנותן ע"מ לבשלו, ואב מלאכה היא כמו ההוצאה. ולכך צריך לה להניחה השפחה שתושיבה היא החמין על התנור, קודם שהיא מבערת אותו. ובענין זה יש פנים להתירו כדפרישית"

שתי מסקנות עולות מדבריו:

1. מותר לגוי להעמיד התבשיל בשעה שהתנור לא דולק, אם הוא רק פסיק רישיה, משום שפסיק רישיה על ידי גוי מותר[4]. אבל אם מדובר בתנור אפייה שהוא מעשה בישול גמור, אסור אף על ידי גוי.

2. אסור לישראל להניח תבשיל בתוך תנור כבוי, שהגוי ידליקנו לאחר זמן.

דברים אלו של תרומת הדשן נפסקו להלכה על ידי הרמ"א בסוף סי' רנג[5]. איסור זה הוא פשוט בתבשיל שיש בו עדיין משום בישול כגון שלא נתבשל כל צרכו או בתבשיל לח שנצטנן, וגם אם היה מבושל כל צרכו והוא יבש, או שהיה לח רותח או שלא נצטנן לגמרי אסור לתת אותו בתנור לפי שאינו גרוף. ועיין בביאור הלכה שם בסוף הסימן שצידד בשם הפרי מגדים להקל בזה על ידי גוי משום שהוא שבות של חזרה על ידי גוי שאף הוא שבות לצורך שבת, והמקל בזה אין גוערים בו.

כל הנ"ל כשמדובר באופן שאחר ההנחה בא הגוי ומדליק אח"כ, אבל בימינו הדיון שונה. האדם מניח על האש (כיריים או תנור או פלטה) כשהם כבויים, ולאחר מכן שעון שבת מדליק את האש.

בשו"ת הר צבי אורח חיים סי' קלו כתב:

"אבל יש לדון שהעמדת קדירה ע"ג התנור החשמלי בשבת, כיון שבודאי ידלק אח"כ מעצמו, מבלי שיהא צורך בפעולה - דליהוי כמעמיד קדרה בשבת במקום שסוף אש לבוא, וכבר כתבתי במקום אחר שמעמיד קדרה בשבת במקום שסוף אש לבוא דיהא בו איסור של תורה עפ"י מה שכתבו התוס' סנהדרין לענין נזקין וחיוב מיתה, שאם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבוא דחייב למ"ד אשו משום חציו. והרי מבואר בב"ק (דף ס) בלבה ולבתה הרוח ואין בלבויו כדי ללבות פטור, ופריך בגמרא: מ"ש מזורה ורוח מסייעתו דחייב ומשני רב אשי: לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא. הרי אף מה שלענין היזק פטור, לענין שבת הוי כעושה מלאכה, א"כ ק"ו במקרב הדבר אצל האש דלענין מזיק חייב כ"ש לענין שבת. ואינו דומה לנדון של התה"ד דעדיין צריך לפעולה נוספת של אדם להדלקת האש"

אמנם מדברי החזון איש נראה שאין בזה איסור תורה אלא גרמא בעלמא,עיין בדבריו בסי' לח אותיות ב-ג.

ואם מדובר בתבשיל מבושל כבר, שאין בו רק בעיית החזרה בשבת אסר החזון איש שם וז"ל:

"כשיש לו תנור הניסק ע"י חשמל, והכין מע"ש שעון לפתוח החשמל בשעה ידועה אסור להעמיד הקדירה ע"ג תנור קודם שנפתח החשמל, משום דין שהייה ע"ג כירה ותנור בשבת שהרי אסרו גם חזקה באינה גרופה, ובגרופה לא התירו אלא חזרה.. אבל שהייה בתחילה אסור"

וכן הוא בשו"ת הר צבי (טל הרים מבשל ג') עיי"ש שדנו בשאלה אם לאסור אף בע"ש שמא יבוא לעשות כן בשבת, והכריעו להתיר.


*** לכל הדסרה: http://etzion.org.il/he/%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%AA-1

[1] דברים אלה מביא הגרע"י בספר יחווה דעת שם בשם שו"ת ישכיל עבדי.

[2] מה שהזכיר בדבריו חשש חיתוי צ"ע, שהרי הנחה לכתחילה על האש בשבת אינה מחשש חיתוי אלא מפני מחזי כמבשל.ומכל מקום בעיקר דבריו נראה שחילוקו נכון וכפי שהסברנו בפנים.

[3] אמנם עיין בספר ארחות שבת פרק ב' סעיף סו שהביא לאסור בשם החזון איש והרב אלישיב שליט"א, ובהמשך הסעיף הביא את דעת הגרש"ז.

[4] פירשנו הדברים על פי המגן אברהם ס"ק מ' ועיין ט"ז שם

[5] בשערי תשובה שם הביא מתשובת בית אפרים לדחות ראיית תרומת הדשן מאחד נותן הקדירה, כיוון שכאן מדובר בגוי שאינו בר חיובא, עיי"ש עוד..