דילוג לתוכן העיקרי

חביבין הגרים | 2

קובץ טקסט

חביבין הגרים (ב')

פתיחה

בשיעור הקודם התחלנו ללמוד את הדרשה הארוכה במכילתא דר' ישמעאל, העוסקת בענייני הגרים. חלקה הראשון של דרשה זו, בו עסקנו בשיעור שעבר, דן בהיבטים ההלכתיים של היחס לגר הנלמדים מן הפסוק "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב, כ). המשך הדרשה מרחיב מעט את היריעה, ועוסק בהיבטים אגדיים שונים הקשורים לענייני הגרים, אותם נלמד היום.

הפסוק "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב, כ) נדרש במכילתא דר' ישמעאל:

"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. לא תוננו, בדברים, ולא תלחצנו, בממון, שלא תאמר לו אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שיניך, ואתה מדבר מילין כנגדי; ומנין שאם הוניתו שהוא יכול להונך, תלמוד לומר כי גרים הייתם, מכאן היה רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחבירך.

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מזהיר עליהם וגר לא תלחץ, וגר לא תונה ואהבתם את הגר, ואתם ידעתם את נפש הגר. רבי אליעזר אומר, גר לפי שסיאורו רע לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה. - רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, וכי מי גדול מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו, הוי אומר מי שהמלך אוהבו, שנאמר ואוהב גר.

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל; נקראו בני ישראל עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, ונקראו גרים עבדים, שנאמר לאהבה את שם יי' להיות לו לעבדים; נקראו ישראל משרתים, שנאמר ואתם כהני יי' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם, ונקראו הגרים משרתים, שנאמר ובני הנכר הנלוים על יי' לשרתו; נקראו בני ישראל אוהבים שנאמ' ואתה ישראל עבדי יעקב וגו' זרע אברהם אוהבי, ונקראו הגרים אוהבים שנאמר ואוהב גר; נאמר בישראל ברית, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם, ונאמר בגרים ברית, שנאמר מחזיקים בבריתי; נאמר בישראל רצון, שנאמר לרצון להם לפני יי', ונאמר בגרים רצון, שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי; נאמר בישראל שמירה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ונאמר בגרים שמירה, שנאמר יי' שומר את גרים; אברהם קרא עצמו גר, שנאמר גר ותושב אנכי עמכם; דוד קרא עצמו גר, שנאמר גר אנכי בארץ, ואומר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, ואומר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי.

חביבין הגרים, שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים, שאלו מל בן עשרים או שלשים, לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן שלשים, לפיכך גלגל המקום עמו עד שהגיעו לתשעים ותשע שנים, שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים, וליתן שכר ימים ושנים, לרבות שכר עושי רצונו, לקיים מה שנאמר יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר; וכן אתה מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם, ליי' אני, שנאמר זה יאמר ליי' אני וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב ידו ליי' ובשם ישראל יכנה; ליי' אני, ואל יתערב בי חטא, וזה יקרא בשם יעקב, אלו גרי צדק וזה יכתוב ידו ליי', אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה, אלו יראי שמים.

*****

בשיעור זה נעסוק בקטע האגדי הראשון:

"חביבין הגרים שבכל מקום הוא מזהיר עליהם: 'וגר לא תלחץ', 'וגר לא תונה', 'ואהבתם את הגר', 'ואתם ידעתם את נפש הגר'.
רבי אליעזר אומר: גר לפי שסיאורו רע לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו', וכי מי גדול - מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו? הוי אומר: מי שהמלך אוהבו, שנאמר: 'ואוהב גר'".

הדרשן הראשון

מטרתו המוצהרת של הדרשן הראשון היא - לבאר את הסיבה לעובדה שהתורה מזהירה על היחס לגר מספר רב של פעמים, ובהקשרים שונים. והיא - חביבותם של הגרים בעיני הקב"ה. הדרשן מונה מספר פסוקים בהם התורה מזהירה על היחס לגר:

"וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כג, ט)

"וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב, כ)

"ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י, יט)

תופעה זו, שדרשנים מביאים רשימה כלשהי - של דוגמאות, ראיות, פסוקים וכו' - היא תופעה מצויה במדרשי חז"ל. כזכור, העלינו בעבר עקרון מתודולוגי המציע שבכל פעם שאנו נתקלים ברשימה או סדרה שכזו, עלינו לבחון את המבנה שלה ולראות האם ישנה משמעות לסדר שבו הפרטים שבה מסודרים. לא אחת נגלה שהסדר לפיו בנויה הרשימה איננו מקרי, אלא הוא מעוצב באופן מחושב. יתר על כן: לעיתים גם יתברר שהצורה נושאת על גביה גם תוכן! כלומר, האופן שבו נבנתה הסדרה אוצר בתוכו גם משמעות רעיונית.

רשימת הפסוקים שבדרשתנו היא אמנם רשימה קטנה למדי, אך דומה שניתן להבחין במספר קווים מנחים העומדים בבסיס סידורה.

נשים לב שהפסוק הראשון והפסוק האחרון של הרשימה הם בעצם שני חלקים של אותו פסוק, בשמות כג, ט: "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים"! הדרשן הפריד ברשימתו את שני חלקי הפסוק ומיקם אותם בפתיחתה של הרשימה ובסיומה, ובכך יצר מעין מסגרת לסדרה כולה.

הנושא של שני הפסוקים הראשונים: 'וגר לא תלחץ', 'וגר לא תונה' הוא אונאה ולחץ, שהם בדיוק נושאי הפסוק שלנו, עליו הדרשה כולה מוסבת: "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים".

ניכר שהרשימה מורכבת משתי קבוצות:

1. קבוצה ראשונה - שני הפסוקים הראשונים. ניסוחם של שני פסוקים אלה הוא שלילי: 'וגר לא תלחץ', 'וגר לא תונה'. כמו כן, ניסוח זה מופנה כלפי כל אחד ואחד מישראל.

2. קבוצה שנייה - שני הפסוקים האחרונים. לעומת שני קודמיהם, שני הפסוקים האחרונים מנוסחים בחיוב: 'ואהבתם את הגר', 'ואתם ידעתם את נפש הגר', וניסוח הפנייה הוא אל עם ישראל בכללותו.

דומה, אם כן, שטביעות אצבעותיו של הדרשן ניכרות בעיצובה של רשימה זו, שעל אף מימדיה הקטנים היא נראית כבנויה באופן מחושב היטב.

האם לסידורה של הרשימה באופן זה ישנה גם משמעות נוספת, מעבר לשיקול האסתטי? יתכן שהעובדה שהפסוקים שנבחרו לצורך הדרשה נבדלים מעט זה מזה - לאו לעומת עשה, פנייה ליחיד לעומת פנייה לציבור, מוסיפה נופך של משמעות לקביעתו של הדרשן: 'חביבין הגרים'. המחוייבות לגר חוזרת בפסוקים הרבה, וגם באופנים שונים, וזה מחזק את הרושם של חביבותם הגדולה של הגרים בעיני הקב"ה.

ר' אליעזר

בניגוד לדרשן הראשן, מעלה ר' אליעזר נימוק אחר לאזהרתה היתרה של התורה על היחס לגר: "לפי שסיאורו רע". מה פירושו של ביטוי זה?

לפני שנברר את משמעותו המדוייקת של הביטוי, עלינו להעיר הערה חשובה. פעמים רבות ישנם ביטויים סתומים בספרות חז"ל, שאנו מתקשים בהבנתם. בדרך כלל, כאשר מפרשים מתקשים בפירושה של מילה מסויימת, הם מפרשים אותה על פי סברתם או על פי מילה המוכרת להם מלשון ימיהם. אולם, לא אחת עלול לקרות שהוראתה המדוייקת של מילה מסויימת בלשון חז"ל שונה במעט או בהרבה מלשוננו; ולעיתים - טעות בפירושה של מילה יכולה לגרום גם לטעות בהבנת המקור.

על כן, כדי שנצליח לחשוף את משמעותן המדוייקת של המקורות אותם אנו לומדים, הכרחי כמעט להקדים להם עיון לשוני מקיף. אולם, לא בידי כל אחד ישנם הכלים המתאימים לעיון שכזה; עבור לומדים שכאלה הותקנו כלי עזר חשובים - מילונים. ישנם כמה וכמה מילונים ללשון חז"ל, שניתן להיעזר בהם כדי לפרש מילים קשות או סתומות.

אחד המילונים השימושיים הוא ספר ה"ערוך השלם". ספר זה מבוסס על ספר הערוך המוכר של ר' נתן מרומי, והוא מרחיב ומפרט במקומות הנצרכים, ומבאר את הביטויים השונים בכלים חדשים.

אנו ניעזר בספר זה כדי להבין את פירושו של הביטוי "לפי שסיאורו רע". בערך "סר" מפורש - מלשון הליכה ומנהג. על פי פירוש זה יובנו מספר מקורות:

"חזר לסורו" (קידושין יז ע"ב) = חזר למנהגו ולהילוכו.

"כל שעסקו עם הנשים, סורו רע" (קידושין פב ע"א) = מנהגו רע.

על פי זה, גם "גר לפי שסיאורו רע" פירושו: מנהגו והליכתו רעים.

לפי הסבר זה, נוכל לבאר את דברי ר' אליעזר בכמה דרכים:

הגר, שהיה נכרי בעברו, שורשו בעצם ברע. כידוע, אין מזכירים לאדם חטאו; החשש שנזכיר את החטא מתחזק דווקא אל מול הגר, שעברו מאיים כצל על ההווה שלו. התורה דורשת שניזהר זהירות יתרה דווקא בגר, בשל נסיבות חייו המיוחדות.

על פי ההסבר הקודם, "סיאורו הרע" של הגר משפיע רק על עיצוב עברו. אולם ניתן להסביר, של"סיאורו הרע" ייתכנו השלכות גם לעתיד: מכיוון ששורשו של הגר ברע, קיים חשש מסויים שהוא גם יחזור לסורו, אם נזכיר לו את חטאיו מן העבר. כדי למנוע מצב זה, מזהירה התורה על כך "במקומות הרבה".

"מנהגו" של הגר רע - לא רק בעבר, אלא גם היום! כלומר, גם לאחר שהתגייר אנו לא רואים אותו בעין טובה, מכיוון שמנהגו רע. מסיבה זו קשה לתת אמון מלא במעשיו, ועל כן מזהירה התורה על היחס הנאות לגר, כדי שלא נגרום במעשינו לעורר את ה"שד" מרבצו. רעיון זה מוכר לנו ממקומות שונים אצל חז"ל, למשל: "קשים גרים לישראל כספחת".[1]

אם נקבל הסבר זה יצא, שמחלוקתו של ר' אליעזר עם הדרשן הראשון היא מחלוקת חזיתית: על פי הדרשן הראשון הגרים הם חביביו של הקב"ה, ואזהרותיו הרבות ליחס הראוי אליהם, נועדו לשמור על כבודם. אך לפי ר' אליעזר הגרים בבסיסם בעלי פוטנציאל רע. אזהרות התורה נועדו למנוע ניכור והחרפת "מנהגו" הרע.

אולם, למרות שפירוש זה לדברי ר' אליעזר מתוכם מתקבל על הדעת, הרי שבדיקה של דרשתו[2] בהקשרה, לא מאפשרת לקבל הצעה זו: כפי שכבר ראינו[3] המגמה לאורך כל הדרשה הארוכה הזו היא לבנות יחס חיובי כלפי הגר, על ידי הדגשת חביבותו המיוחדת בעיני ה', המשותף בינו לבין ישראל, אברהם, דוד ועוד. ואילו על פי פירוש זה יוצא שר' אליעזר מציג כאן עמדה החורגת לחלוטין מהמגמה הכוללת. דומה, אם כן, שגם את דעת ר' אליעזר יש לפרש ברוח הדעות שלפניו ושאחריו, ועל כן עלינו לאמץ את אחד הפירושים הקודמים שהוצעו לעמדתו, ולדחות את הפירוש השלישי[4].

ר' שמעון בן יוחאי

נקודת המוצא של רשב"י היא הפסוק בשירת דבורה: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (שופטים ד, לא), המתייחס לאוהבי ה', בניגוד לרשעים שנזכרו בתחילת הפסוק: "כן יאבדו כל אויבך ה'".

על בסיס הפסוק הזה שואל רשב"י, מי יותר גדול - מי שאוהב את ה', או מי שה' אוהב אותו? הוא מסיק שודאי מי שה' אוהב אותו גדול, שהרי נאמר 'ואוהב גר'.

מיהם אותם 'אוהבי ה''? כאמור, הפסוק מנגיד את אוהבי ה' לרשעים שיאבדו, ומסתבר, אם כן, לזהות אותם כצדיקים. על פי זה יוצא, שמשמעות דברי רשב"י שגדולים הגרים יותר מן האוהבים היא - שמעלתם של הגרים גדולה אף מן הצדיקים. הצדיקים מתוארים רק כאוהבי ה', ואילו הגרים הם גם אהובים על ידי ה'[5]. רעיון מעין זה מוכר לנו ממקומות נוספים בספרות חז"ל:

"במקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים אינן עומדין שם, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב". (סנהדרין צט ע"א)

במבט ראשון נראה, שתפקידו של הפסוק "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" המובא בדרשה הוא רק להוכיח את העובדה שהצדיקים נקראו אוהבים, ובכך להנגיד אותם אל הגרים שהם גם אהובים. אך אם נבחן את הקשרו של הפסוק שם, נגלה בו רמזים מסויימים גם לגרים עצמם! מספר פסוקים קודם לכן נזכרת יעל אשת חבר הקיני, ומעשיה מועלים על נס:

"אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו, ארור יושביה, כי לא בא לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים. תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני, מנשים באוהל תבורך" (שם, פס' כד).

בהמשך השירה מתארת דבורה את מותו של סיסרא בידי יעל, ואת דאגתו של אמו. ובסוף מובא הפסוק: "כן יאבדו כל אויבך ה', ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". על פי הקשרו של פסוק זה מסתבר, ש"אויבי ה'" הם סיסרא ושכמותו, ו"אוהבי ה'" הם יעל ושכמותה.

למסקנה זו יש לצרף את העובדה הידועה שמשפחת חבר הקיני היתה משפחה של נכרים, שחיה לצידו של עם ישראל שנים רבות:

"ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד, וילך וישב את העם" (שופטים א, טז).

למערכת היחסים הקרובה בין הקינים לישראל ישנם מספר ביטויים במקרא, כולל קשרי החיתון שלהם עם משה. בשלב מסויים, כנראה, השתלבו הקינים בתוך ישראל ונטמעו בתוכם. עולה אם כן, שבראיה כוללת ניתן לראות את יעל ומשפחתה כגרים! גרים אלו, ושכמותם, נקראים כאן "אוהבי ה'".

נוסף לכך, מעניין שגם הביטויים המיוחסים אל יעל מזכירים את הביטויים בהם נוקטים חז"ל ביחס לגר: מרוז לא באו ל"עזרת ה'", אך יעל כן.

"עזרת ה' " = "נקראו הגרים משרתים, שנאמר ובני הנכר הנלוים על יי' לשרתו" (המשך דרשתנו).

"תבורך מנשים יעל" = "חביבין הגרים".

עולה אם כן, שהפסוק בו בחר רשב"י כדי לתאר את אהבת הצדיקים לה' - "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" איננו פסוק תמים. פסוק זה קשור בטבורו לעניינה המרכזי של דרשתנו - היחס לגרים, על בסיס הקשרו הרחב של הפסוק, ודומה שהקשר רחב זה נלקח בחשבון על ידי ר' שמעון בדרשתו.

מקורות לשיעור הבא

בשיעור הבא נעסוק בהמשך הדרשה, "חביבין גרים שבכל מקום הוא מכנן ישראל".

לשאלות, תגובות, והארות: [email protected]l


[1] יבמות מז ע"ב, קט ע"ב. קידושין ע ע"ב.

[2] על פי פירוש זה.

[3] ועוד נראה בהמשך.

[4] יחד עם זאת, יתכן שר' אליעזר עצמו כשדרש את דרשתו אכן התכוון לפירוש שלישי זה. אולם, עורך המכילתא, לצורך בניית הדרשה הארוכה כולה, אסף דרשות שונות על הגרים, ובתוכן שיבץ גם את דרשתו של ר' אליעזר. שיבוץ זה של דרשת ר' אליעזר בהקשר של דרשות המפליגות בשבח הגרים, מעניק משמעות מחודשת גם לדרשת ר' אליעזר עצמה! במילים אחרות, אני מבקש ליישם כאן את העיקרון עליו עמדנו בעבר של הבדלי הדגשים בין הדרשנים לבין עורך המדרש: עורך המדרש, בעצם פעולת האיסוף והסידור של הדרשות טובע להן הקשר חדש ואף משמעות חדשה, ועל כן ההקשר החדש שנבנה סביב דברי ר' אליעזר לא מאפשר לפרש אותו כממעט בחשיבותם של הגרים. אולם לא מן הנמנע שר' אליעזר עצמו הדגיש דווקא את הכיוון ההפוך, הרואה את הגרים כרעים לישראל.

[5] נראה שיתרונם של הגרים על הצדיקים הוא לא רק בעובדה שאלה אוהבים ואלה אהובים. אלא, שבגרים מתקיימות שתי המעלות: הם גם אהובים לפני המקום, אבל גם אוהבים, שהרי מבחינת הגר שנכנס תחת כנפי השכינה - אין לך אהבה גדולה מזו. לעומת זאת על הצדיקים נאמר רק שהם אוהבים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)