שתי הקריאות של המגילה

  • הרב משה טרגין

שתי הקריאות של המגילה

קריאת המגילה מיוחדת ביחס לשאר "קריאות" בכמה מובנים. יוצא דופן במיוחד הוא עיתוי הקריאה. בעוד שרוב הקריאות נעשות בזמנים ספציפיים, לקריאת המגילה יש חמישה תאריכים שונים בהתאם למקום הקורא (נרחיב על כך בהמשך). שוני נוסף ביחס לקריאת המגילה נעוץ במספר הפעמים שהיא נקראת. הגמרא במסכת מגילה (ד.) אומרת שהיא נקראת פעם אחת בלילה ופעם נוספת ביום. מספר קטעים מן התורה אמנם נקראים פעמיים במשך השנה. למשל, סיום פרשת כי תצא נקרא פעמיים: פעם אחת במהלך הסדר הרגיל של הקריאה, ופעם נוספת בשבת שלפני פורים. אלא שבמקרים אלו הפרשה נקראת בהקשרים שונים - פעם כחלק מהרצף הרגיל של הקריאות בתורה, ופעם כקריאה של פרשת זכור. לעומת זאת, במקרה של קריאת מגילה אנו חוזרים על אותה קריאה, באותו אופן, ולשם אותה מטרה. כיצד נסביר תופעה זו?

בכל פעם שאנו נפגשים בתרחיש שכזה, עלינו לבחון את היחס בין מרכיביו השונים. האם שני המרכיבים בלתי תלויים אחד בשני, או שמא אין הם אלא שני שלבים נפרדים בתהליך אחד? ולענייננו - האם שתי הקריאות הן קריאות נפרדות או שני שלבים של קריאה ארוכה? אפשר לומר ששתי האפשרויות הללו יכולות לעלות מהפסוקים שאותם מביאה הגמרא כדי לבסס את החובה לקרוא פעמיים. הפסוק הראשון לקוח מתהילים כ"ב (למנצח על אילת השחר), פרק המזוהה עם אירועי פורים, והנקרא בהרבה בתי כנסיות לאחר קריאת המגילה. הפסוק אומר: "א-להי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" (פס' ב). הפסוק השני המצוטט בגמרא לקוח מתהילים ל', יג: "למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' א-להי לעולם אודך". יש הבדל ניכר בין שני הפסוקים. הפסוק הראשון מחלק בין היום והלילה ומתייחס אליהם כשתי יחידות נפרדות. אם דין קריאת המגילה ביום נלמד מפסוק זה, נראה כי הקריאות הן קריאות נפרדות. לעומת זאת, הפסוק השני אינו מחלק בין זמנים שונים. הוא מתאר תהליך מתמשך, שקרוב לוודאי כולל את היום והלילה. אם אנו לומדים את שתי הקריאות מהפסוק השני, עלינו להסיק ששתי הקריאות הן חלק מתהליך אחד המתבצע בשני שלבים.

גישה כזו - ששתי הקריאות קשורות זו לזו ואינן עומדות כל אחת בפני עצמה - עולה גם מלשון הגמרא. הגמרא מתייחסת למצוות הקריאה השנייה במילה "ולשנותה". על ידי שימוש בפועל זה, במקום שימוש במילה פשוטה יותר (כגון "ולקרותה"), רומזת הגמרא שעלינו להסתכל על הקריאה בפעם השנייה כעל חזרה על הקריאה הראשונה. בנוסף, כשהגמרא מבארת מושג זה היא משווה זאת לאדם המכריז "אלמד פרשה זו ואשנה אותה". השוואה זו מדגישה את האחדות של התהליך.

לשאלה זו ישנן השלכות הלכתיות. הראשונים מסתפקים האם לברך ברכת שהחיינו נוספת על קריאת היום. מובן שאם אלו שתי קריאות שונות, קל יותר לחייב ברכת שהחיינו על כל אחת מהן, ואם הן קריאה אחת, ניתן לצפות לברכת שהחיינו אחת בלבד. אמנם, תלות זו אינה מוכרחת: אפשר להציע שתי ברכות גם אם זו קריאה אחת, ואפשר להגביל את מספר הברכות לברכה אחת גם אם מדובר בשתי קריאות נפרדות. אך מכל מקום, הסבירות לכך שיהיה צורך בשתי ברכות קשורה במישרין לשאלת הקשר בין שתי הקריאות (ראה עיטור ומאירי הדנים בעניין זה).

קיים חוסר בהירות גם לגבי דינו של אדם שהחמיץ את הקריאה בלילה. האם לקריאת היום לבדה יש משמעות של מצווה עצמאית, או שמא היא מהווה מחצית שנייה של תהליך שאותו האדם כבר הפסיד? הירושלמי מתייחס למקרה של אדם שהתגייר בבוקר יום הפורים: האם הוא צריך לקרוא מגילה? שאלה זו עוסקת בדיוק בעניין זה. מגילה יכולה להידמות לספירת העומר, שהינה תהליך ארוך ואחדותי המורכב ממספר רב של יחידות, שכל אחת מהן מאבדת את משמעותה כשאינה מבוצעת כחלק מהתהליך בכללותו. למעשה, שאלה ידועה בנוגע לספירת העומר עוסקת בקטן שהגיע למצוות במהלך הספירה.

סיכום:

טיפלנו בשאלה הראשונה: האם אנו רואים את שתי הקריאות כקריאות נפרדות או כחלק מאותו תהליך?

אם ברצוננו לברר האם אלו שתי קריאות עצמאיות עלינו להציב שאלה נוספת: האם אלו שתי קריאות שוות או שמא ניתן למצוא שוני ביניהן? יש לאמץ קו חשיבה כזה בכל המקרים שבהם שני מרכיבים הם חלק מתהליך. ראשית, יש לבחון את מידת הקשר ביניהם, ואם הם שונים זה מזה, יש לבחון את השוני היחסי ביניהם.

למרות שבאופן פשוט היה צריך להשוות בין שתי הקריאות, חילקו מספר ראשונים ואחרונים בין הקריאות לטובת הקריאה של היום. חילוק כזה יכול להתבצע בשתי דרכים: ניתן להפחית מהמשמעות של קריאת הלילה באופן שקריאת היום תישאר הקריאה המרכזית; לחלופין, ניתן להשאיר את חשיבות קריאת הלילה על כנה, ולהוסיף לחשיבותה של קריאת היום. בכל אחת מהדרכים התוצאה דומה: קריאת היום היא הקריאה החשובה מבין השתיים.

הדרך הראשונה אומצה על ידי הנודע ביהודה באורח חיים מהדורא קמא (סימן מ"א). הוא קובע כי קריאת הלילה היא רק תקנה מדרבנן, בשונה מקריאת היום, המסווגת (ראה מסכת ראש השנה יט.) כמצווה מדברי סופרים (לא מצווה מהתנ"ך, אבל מצווה שמקורה בתקנות נביאים). הפרי מגדים (תרצ"ב, ב) מצביע על חילוק דומה בין יום ולילה בטענה שאסתר ומרדכי לא תיקנו קריאה בלילה, וקריאה זו נתקנה מאוחר יותר. בשני המקרים הקריאה בלילה מעומעמת לעומת הקריאה ביום. הקריאה ביום נשארת בדרגתה הנורמלית, בעוד הקריאה בלילה יורדת במקצת אל עבר הלא סטנדרטי.

ניתן למצוא סימוכין להבנה זו כבר בפירוש הר"ן. המשנה הראשונה במסכת מגילה עוסקת בזמן המיוחד שניתן לבני הכפרים לקריאת המגילה. לבני הכפרים אין אדם הבקיא בקריאת המגילה, ולכן עליהם לנסוע לערים הגדולות כדי לקיים את המצווה. ומכיוון שהם הולכים לערים ממילא בימי שני וחמישי, התירו להם חכמים לקרוא את המגילה בימי שני וחמישי שלפני פורים (לדוגמא: אם פורים חל ביום שישי - הם קוראים ביום חמישי, ואם חל פורים ביום רביעי - הם קוראים ביום שני). הר"ן שואל מתי יקראו בני הכפרים את קריאת המגילה של הלילה. הם נסעו לערים רק ביום, ובלילה נשארו בבתיהם ללא בעל קריאה מיומן. הר"ן מתרץ, שבני הכפרים פטורים לגמרי מקריאת הלילה מכיוון שהיא אינה הקריאה העיקרית. כחלק מההיתר המיוחד לקרוא את המגילה לפני פורים, הם נפטרו לגמרי מחובת קריאת המגילה בלילה. אפשר לומר שהר"ן סבר שהקריאה בלילה היא מדרבנן לחלוטין, ולכן היא יכולה להתבטל במצב זה.

הגישה השנייה היא לשמור על הרמה הסטנדרטית של הקריאה בלילה, ולהוסיף לחשיבותה של הקריאה ביום. תוספות (מגילה ד. ד"ה "חייב") והרא"ש (סי' ו) מציינים ממד נוסף של קריאת היום שאינו קיים בקריאת הלילה - פרסומי ניסא. חלק ממטרת הקריאה היא לפרסם בציבור את הנס שהתרחש, ומטרה זו מושגת רק במשך היום. השאלה המתבקשת היא, כמובן, מדוע פרסומי ניסא מוגבל דווקא ליום. ניתן להציע שביום מגיעים יותר אנשים לבית הכנסת ולכן יש יותר פרסום לקריאה. הסבר זה ניתן לתלות בדברי התוספות, שאינם מנמקים בפירוש מדוע פרסומי ניסא מוגבל דווקא ליום. לעומתם, הרא"ש נותן סיבה להבדל זה: כל שאר מצוות הפורים חלות ביום. אי אפשר לקיים משלוח מנות, מתנות לאביונים או סעודת פורים בלילה. מכיוון שזמן קיומן של מצוות אלו הוא רק במשך היום, גם זמן פרסום הנס הוא רק ביום. מעניין הדבר, שהרא"ש מרחיב את גדר פרסומי ניסא וסובר שבמושג זה נכללות גם מצוות של עשייה ולא רק מצוות זכירה (כגון מקרא מגילה). נראה כי התוספות והרא"ש מסכימים שחשיבותה של קריאה ביום, בתוספת הממד של פרסומי ניסא, עולה על חשיבותה של קריאה בלילה.

נקודות מתודיות:

1. יש לבדוק את רמת הקשר בין שתי מצוות דומות. לדוגמא, מהי מידת הקשר בין מילה וטבילה בתהליך הגרות? האם זהו תהליך אחד המורכב משני מרכיבים, או שאלו שני גורמים נפרדים, שכל אחד מהם נצרך כדי להגיע למעמד המלא של יהדות?

2. מרגע שהבחנו בין שני ממדים נפרדים ועצמאיים במצווה, יש לדון איזה מהם הוא המרכיב המרכזי במצווה. לדוגמא, בהנחה שמילה וטבילה הם מרכיבים נפרדים, האם יש לאחד מהם ערך גדול יותר מזה של חברו?

3. יש ללמוד את מקורות ההלכה בתנ"ך כדי לעמוד על אופיה וטבעה של ההלכה.

4. הבדל בין שני מרכיבים מקבילים של מצווה מסוימת, יכול לנבוע מחוזקו של אחד המרכיבים, או מחולשתו של המרכיב השני.

לעיון נוסף:

1. ישנן גמרות נוספות הדנות בקיום מצוות פורים ביחס לפרסומי ניסא: מגילה (ה.): ייתכן שקריאת מגילה בפורים אינה צריכה להיעשות בעשרה; מגילה (יט.-יט:): ייתכן שאפשר לקרוא את המגילה מתוך ספר כתובים (ספר העשוי מקלף, בדומה לספר תורה), ואין צורך במגילה נפרדת.

2. דיון נוסף בעניין מעמד קריאת מגילה כ"דברי קבלה": רמ"א סי' תרפ"ז וט"ז שם. שולחן ערוך תרצ"ו, ז בנוגע לשאר מצוות פורים שהן מדברי סופרים.

3. אם שתי הקריאות מהוות חלק מתהליך אחד, אפשר לשאול מדוע יש צורך לקרוא דווקא את אותו הטקסט פעמיים. אפשר לומר שריבוי הרבדים הקיים במגילה (פשט, דרש, טרגדיה, קומדיה וסאטירה) מצריך קריאה פעמיים. קריאה ראשונית מאפשרת היכרות בסיסית עם סיפור ההתרחשות, והקריאה השנייה מאפשרת הבחנה במתרחש בין השורות. אם כך, הקריאה השנייה נותנת הזדמנות לפרשנות.