דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ו -
שיעור 170

תולדות השימוש בארון | 4

 

בשיעור זה נמשיך בתיאור תולדות ארון ה' בספר שמואל. לאחר המגפה הגדולה בבית שמש נאמר:

"וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱלֹקִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְאֶל-מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ. וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל-יוֹשְׁבֵי קִרְיַת-יְעָרִים לֵאמֹר  הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-אֲרוֹן ה' רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם. וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת-אֲרוֹן ה' וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל-בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמֹר אֶת-אֲרוֹן ה'. וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה'"

                                              (שמואל א ו', כ - ז', ב).

כפי שראינו עצם הבאת הארון לקריית יערים, נועדה להוציאו מבית שמש, שם הייתה המגפה הגדולה בעקבות ראיית ארון ה'. העלאתו לשם נועדה להתייחס אליו בקדושה הראויה, וביחס הראוי. ננסה בדברינו כאן לנתח את הסיבות השונות בגללן נשאר הארון בקריית יערים, ולא אוחד עם הבמה הגדולה בנוב ובגבעון.

מדוע הושאר הארון בקריית יערים ולא הושב למשכן?

1. פחד מן הארון

אפשרות ראשונה והיא הסבירה ביותר, הינה שלא התייחסו כל כך לארון בקריית יערים מפני שפחדו ממנו. בסופו של דבר גם במלחמת אבן העזר, גם אצל הפלישתים ובפרט בבית שמש, הארון גרם לנזקים רבים ובהם עשרות אלפי הרוגים.

מעניין לראות כי שמואל הנביא אינו מעורב כלל ועיקר בענינו של הארון[1]. כאשר נלקח הארון למלחמה ההצעה מגיעה מזקני ישראל, והעם מבצע את הדבר. גם אחר כך, אנשי בית שמש הם השולחים מלאכים אל יושבי קריית יערים שיעלו את הארון אליהם. אנשי קריית יערים מעלים את ארון ה' אליהם אל בית אבינדב בגבעה והם המקדשים את אלעזר לשמור את ארון ה'.

הכתוב מציג כי עניין הארון הוא תוצאה ישירה של ההנהגה הרוחנית של עלי ובניו ששמואל בא להחליף, ישנה כאן תוצאה ישירה של המציאות הקודמת שיש להחליפה ולשנותה. שמואל אינו מתערב בעניין הארון, לא בנסיון ליצור זיקה מחודשת אל הארון בקריית יערים ולא בנסיון לחבר מחדש בין הארון לבין המשכן בבמה הגדולה (בנוב או בגבעון). כך אחר כך בפרק ז' הכתוב מתאר בהרחבה את פועלו של הנביא שמואל, את החזרה בתשובה ובתיקון האדיר, אבל שם, אין כל התייחסות לארון.

 

2. עדין לא הגיע הזמן לבנות מקדש

אפשרות שניה היא המחשבה כי העלאת הארון פירושה בעצם בניין המקדש. התחושה הייתה שעדיין עם ישראל אינו בשל עדיין כיחידה אורגנית אחת לבניין מקדש.

באופן מכוון, הושאר הארון בקריית יערים במצב של המתנה, עד שאפשר יהיה לחבר את הארון מחדש עם הבמה הגדולה ולבנות בית לה'. ואכן, כשדוד כבר מתעניין בארון, אין הוא מעלה אותו לבמה בגבעון אלא הוא מעלה אותו לעיר דוד מתוך מגמה אח"כ לחבר אותו לבמה הגדולה שמועברת מגבעון לירושלים לקראת בניין בית ה'.

באופן מעשי, פרק זמן זה בו הארון בקריית יערים הינו פרק בו שמואל ושאול מנהיגים את ישראל, ועוד שבע שנים בהן דוד מולך בחברון. בתקופה זאת, עם ישראל במובן הרוחני הפנימי מבסס את עניין המלכות הארצית (מלכות שאול, רדיפות שאול אחרי דוד), ובמובן הצבאי מתמודד מול אויבים מבחוץ (בני עמון) ובעיקר אויבים מבפנים (פלישתים ועמלקים).

מעניין מאוד כי בהקשר זה הגמרא בסנהדרין (כ:) קובעת כי שלוש מצוות נצטוו בני ישראל בכניסתם לארץ - להמליך עליהם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה, והמצוות צריכות להתקיים על פי הסדר הזה. ואכן בפרק זמן זה, מתבססת המלכות ועוסקים בהכרתת עמלק, ועל כן הוא מכין לקראת השלב של בניין הבית. בהקשר זה, מיקומו של הארון (לא רק הפיסי בקריית יערים אלא המקום שהוא תופס בחשיבות שלו לכלל ישראל) אינו במרכז העשיה הציבורית של בני ישראל, וייתכן שמסיבה זאת גם הוחלט להשאיר את הארון בקריית יערים עד שבא דוד והעלה אותו לעיר דוד.

הרב שנדרופי[2] מביא סיבות נוספות לשאלתנו, ניתן לעיין בהן במאמרו ואנחנו נתייחס לחלקן.

3. שינוי היחס לארון

הבנה נוספת הממשיכה ומצטרפת להסבר לעיל, מובא בפירוש דעת מקרא (מבוא לספר שמואל ע' 107 הערה 29). על פי הבנה זו, הנביא שמואל משאיר באופן מכוון את הארון בקריית יערים, על מנת לשנות את יחסם של בני ישראל לארון. שמואל רוצה ללמד את העם כי הישועה איננה בארון ברית ה', אלא במי ששיכן את כבודו עליו. כפי שראינו בני ישראל במלחמת אבן העזר התייחסו לארון כתעודת ביטוח מעצם נוכחות הארון, והיה עליהם לתקן הבנה זו. על ידי השארת הארון בקריית יערים ואי החזרתו למשכן, שמואל חשב כי בני ישראל יפסיקו לבטוח בארון שנמצא מחוץ למשכן, ומתוך כך יבינו שאין הדבר תלוי אלא במעשיהם ועליהם לשוב בתשובה.

 

4. הידיעה כי המקדש העתידי בירושלים

כיוון נוסף המובא שם מתבסס כל פירושו של הרד"ק (שמואל ב ו', יז). הרד"ק שואל למה לא הביא דוד את הארון לגבעון שם היה אוהל מועד? הוא מתרץ לפי שידע כי אוהל מועד עתיד לבא לירושלים, וחשב כי בימיו יהיה זה והוא יבנה את בית המקדש. הוא מוסיף ואומר כי קבלה היתה בידם כי ירושלים עיר הקודש ושם יבנה המקדש.

על פי הבנה זאת, הסיבה לכך ששאול, שמואל ודוד לא מעבירים את הארון, היא ידיעתם במסורת כי המקדש העתידי אמור להיות בירושלים ואין הם מעוניינים במצב ביניים. בשיעורים קודמים, נקטנו בגישה אחרת על פיה אין מסורת כזאת, ודוד בוחר בירושלים משיקולים רוחניים אחרים, מרצונו לאחד את שבטי יהודה ובנימין[3].

5. הארון בקריית יערים בנחלת בנימין הוא נחלת שכינה[4]

הר' יואל בן נון מבאר כי התפיסה הרוחנית הבאה לידי ביטוי אצל הפלישתים היא כי ישנה משמעות למקום בו נמצא הארון - לכל טריטוריה ולכל עם אל פטרון הנחלה. מכיון שהם תופסים את עניין קדושת הגבול בצורה אלילית מסולפת, על כן הם לוקחים בצורה קשה כל כך את המכות שהם סופגים בגלל הארון. זו הסיבה מדוע הם אומרים:

" וּרְאִיתֶם אִם-דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְאִם-לֹא וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ"                                                     (שמואל א ו', ט).

כלומר הארון, המייצג את הא-ל הגיע לטריטוריה לא נכונה, ועל כן צריך לראות שחוזר לגבולו הנכון למקומו הטבעי.

בני ישראל במובן זה מאמצים את התפיסה הטריטוריאלית הפלישתית, ומעלים את הארון לקריית יערים הנמצאת בגבול נחלת בנימין שהיא נחלת שכינה מתוך אמונה כי שם מקומו של הארון ולכן שם הוא לא יעשה נזקים.

נחלת בנימין היא נחלה מקודשת ואילו בית שמש נמצאת בנחלת יהודה על הגבול עם פלישתים. על פי הבנה זאת, חטא אנשי בית שמש היה בנסיונם להקים ולו לשעה מקדש לה' בגבול עם פלשת, וזוהי תפיסה זרה של עבודת ה' אשר נדחתה בישראל לגמרי. זוהי מעין מצבת גבול, ובכך קיבלו הישראלים את התפיסה הפלישתית וחטאו באותו חטא של בני עלי. מוציאי הארון למלחמה באבן העזר גרמו בסופו של דבר לחורבן שילה ולמגפה הגדולה.

ברור שהסבר זה מבאר היטב את לקיחת הארון והעלאתו מבית שמש לקריית יערים, אך אין הוא מסביר את העובדה כי השאירו את הארון שם ולא העבירו אותו לבמה הגדולה בגבעון הנמצאת אף היא בנחלת בנימין.

יש מקום לדון, על פי הפסוקים, העלאת הארון לקריית יערים הינה ע"י אנשי בית שמש ואילו העברת הארון מקריית יערים לנוב או לגבעון היא שאלה בה צריך להכריע הנביא שמואל וכל ישראל ולא אנשי בית שמש.

6. העדר לוחות בארון

הסבר נוסף לכך מובא בכלי יקר המבאר את חטא דוד בהעלאת הארון על העגלה ולא בנשיאתו בכתף באופן הבא:

"כי כשנשבה הארון והיו בו לוחות ושברי לוחות וירץ איש בנימין מן המערכה הוא שאול ושמע שנשבו הלוחות וחטפן מיד גלית (על פי המדרש שמואל יא, ילקו"ש רמז קב ורש"י ורד"ק שמואל א, ד, יב), באופן שלא נשאר שם כי אם שברי לוחות וכשהחזירוהו והונח בבית שמש, לא הביאו הלוחות לשם לשים אותם אל תוכו, רק כמות שהוא בשברי לוחות בתוכו לבד"   (שמואל ב ו', ג).

על פי הבנה זו, לא העלו את הארון למשכן מפני שאין הלוחות בארון, והארון שצריך להיות במשכן צריכים להיות בו לוחות. הרב שנדורפי מצרף להסבר זה את דברי המשך חכמה בספר שמות:

"'ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך' - הנה כל הכלים עשו במקדש שני לבד הארון כי הלוחות נגנזו והלוחות מעכבים הארון, ובקדשים כל מקום ששנה הכתוב לעכב (מנחות יט( לכן תנא ביה קרא דאינו ארון עד שיותן בו העדות וכיוון שבמקדש שני לא היו לוחות לא היה ארון"                                   (שמות כ"ה, כא).

על פי יסוד זה ניתן לטעון טענה דומה לגבי נוב וגבעון, אך צריך עיון מדוע לא הוחזרו הלוחות לארון על פי הבנה זאת. הנימוק המובא הוא שמא פחדו מפני הפלישתים אך נימוק זה צריך עיון ואינו פשוט.

משמעות משכן בלא ארון

מן הזמן בו הפלישתים שבו את הארון ועד העלאת הארון לבית ה' בימי שלמה, ישנו משכן בלא ארון. בפרק זמן זה נמצאת הבמה הגדולה בנוב ואחריה בגבעון, ועל פי בעל סדר עולם רבה מדובר ב- 13 + 44 שנים בהתאמה. זמן הימצאות הבמה הגדולה בנוב מקביל לזמן הנהגתם של שמואל ושאול, ואילו זמן הימצאות הבמה הגדולה בגבעון מקביל לכל ימי מלכות דוד – 40 שנה, ולארבע שנות מלכותו הראשונות של שלמה.

נקודה אחת שכבר הזכרנו הינה כי כאשר הארון לא נמצא במשכן ישנו היתר במות, על כל משמעות עובדה זאת ביחס למעמדו של המשכן. העבודה הפרטית כבר אינה מתרחשת במקום הציבורי, אלא כל אחד ליד ביתו יכול להקריב נדרים ונדבות. ממילא, באופן מעשי זיקת עם ישראל אל המשכן כשאין בו ארון היא חלקית ביותר, ולא משמעותית. לא במקרה הכתוב אינו מתייחס לזיקת עם ישראל למקומות אלו בפרק זמן זה.

הגמרא בזבחים (קיז-קיח), מביאה מחלוקת בשאלה האם במשכנים בנוב ובגבעון יכל הציבור להקריב קרבנות ציבור שלא קבוע להם זמן (כדוגמת פר העלם דבר של ציבור, שעירי עבודת כוכבים) או רק קרבנות שקבוע להם זמן כתמידים ומוספים. כמו כן לגבי יחידים, האם יכלו להקריב קרבנות חובה שלא קבוע להם זמן כגון חטאת ואשמות, או שמא רק נדרים, נדבות וחובות שקבוע להם זמן כגון פסח.

מדברי המשניות בזבחים (פי"ד, משנה ז) ומגילה (פ"א, משנה יא) עולה כי הציבור הקריבו שם רק קרבנות שקבוע להם זמן בלבד, ואילו יחידים יכלו להקריב רק נדרים ונדבות וקרבנות שקבוע להם זמן[5].

במצב זה, מובן מדוע הכתוב אינו מתאר את הקמת משכנים אלו, ולא מוזכרת התאספות ציבורית של עם ישראל במשכנים אלו. הרד"ק בפירושו לשמואל א, יא, יד מתייחס לעובדה ששאול מכנס את העם בגלגל "לכבוד הארון ואוהל מועד" שהיו שם מתחילה כשבאו לארץ. לפיכך היו מכבדים אותו המקום אף על פי שעתה לא היה שם כי בנוב היה.

הרב איתן שנדרופי במאמרו מחדד את הנקודה כי לגבי נוב וגבעון לא נאמר עליהם בספרי הנביאים הכינוי "משכן ואוהל מועד" אלא רק "הבמה הגדולה". כיוון שהארון הוא עיקרו של המשכן, כאשר הארון לא נמצא במשכן אין המשכן נקרא בספרי הנביאים בשם משכן אלא במה גדולה.

אמנם בתגובה האלוקית לבקשת דוד את נתן הנביא לבנות בית לה', אומר ה' לנתן הנביא "כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן" (שמואל ב ז', ו), הכוונה אינה רק לשילה אלא ככל הנראה גם לנוב ולגבעון. אך זאת אמירה כללית ואכן, אין בשום מקום פסוק המכנה את נוב או גבעון משכן בנביאים ראשונים.

המשמעות הרוחנית של העובדה כי נב וגבעון אינן נקראים בשם משכן היא כי במובן מסויים, בגלל העדר הארון, המקום לא נחשב כמשכן. אמנם בפועל, זהו המקום היחידי בו נעשית עבודת ציבור, אולם יש לו חסרון משמעותי.

אמנם בהיכל מטיבים את הנרות, מקטירים את הקטורת, מקריבין קרבן תמיד של שחר ושל בין הערביים ומידי שבת בשבתו מוחלף לחם הפנים מעל השולחן, אולם עדין כל העבודה הקבועה והתדירה הזאת, היא עבודת תמיד לא מאפשרת את כינוי המקום בשם משכן, כי עיקרו של המשכן הינו מקום השראת השכינה והארון הוא הכלי המבטא יותר מכל את השראת השכינה.

מעניין לראות כי בדברי הימים, בניגוד לספרי שמואל ומלכים, המשכן בנוב נקרא משכן:

כך בהקשר ללויים המשרתים לפני משכן אוהל מועד (כשהכוונה היא לגבעון), הכתוב מזהה במידה מסויימת את הבמה הגדולה אשר בגבעון עם המשכן (דברי הימים א ו', יז-לג).

וכך גם באזכורים הבאים:

"ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ה' בבמה אשר בגבעון"     (דברי הימים א ט"ז, לט).

"ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון"      (דברי הימים א כ"א, כט).

"וילכו שלמה וכל הקהל עמו לבמה אשר בגבעון כי שם היה אוהל מועד האלוקים אשר עשה משה עבד ה' במדבר. אבל ארון האלוקים העלה דוד מקריית יערים בהכין לו דוד כי נטה לו אוהל בירושלים ומזבח הנחושת אשר עשה בצלאל בן אורי בן חור שם לפני משכן ה' וידרשהו שלמה והקהל"                   (דברי הימים ב א', ג).

מדוע בספרי הנביאים נוב וגבעון אינם נקראים משכן, ואילו בדברי הימים כן? האם ייתכן כי ספר דברי הימים שנכתב על ידי עזרא הסופר בימי שיבת ציון, קיימת באופן בסיסי התייחסות למקדש הקיים כא-ל מקדש במלוא מובן המילה אף על פי שאין בו ארון? ועל כן, על פי אותה התפיסה נקראת הבמה הגדולה משכן מפני שהמבנה נקרא כך בלא קשר להימצאות הארון במשכן או לא. במובן זה המילה משכן הינה שם כולל למבנה כולו על כלל תפקודיו, ולא זיקה מיוחדת לארון.

ייתכן להציע כי מגמתו של ספר דברי הימים להציג את מלכות דוד בשלמותה, ובהקשר זה גם המשכן והמקדש תופסים מקום מרכזי (בהשוואה לספר שמואל). על כן ישנו רצון לתאר את המשכן כדבר בעל משמעות גם בשמו אף על פי שהארון לא נמצא בו.

כדאי לציין כי בכל מקרה, הכתוב העלים במידה רבה את קיומה של הבמה הגדולה בנוב ובגבעון. לאחר חורבן שילה, אין התייחסות להקמת הבמה הגדולה בנוב ואנו שומעים עליה רק אגב סיפור בריחת דוד משאול. לאחר חורבן נוב על ידי שאול אין התייחסות נבואית להקמת הבמה הגדולה בגבעון, ואנו שומעים עליה כשדוד מחלק בין הכהנים והלויים חלקם בגבעון עם הבמה הגדולה וחלקם עם הארון בעיר דוד.

עצם חוסר ההתייחסות של הכתוב להקמת הבמה הגדולה במקומה החדש ולמעבר אליה מלמד שלא היתה התייחסות משמעותית למקום באותה התקופה. אחד הגורמים המשפיעים על יחס זה הוא העובדה שהארון לא נמצא בקדש הקדשים באותם פרקי זמן.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/

* * * * * * * * * *

 

 

[1] לא ניכנס במסגרת הזאת לשאלה מה היחס בין התגלות ה' לשמואל (שמואל א ד', א) לבין מלחמת אבן העזר. הרד"ק על אתר מתייחס למספר אפשרויות.

[2]   במאמרו "מדוע לא החזירו בני ישראל את ארון הברית למשכן" הדר העולם ע' 384 ואילך.

[3]   בכך הארכנו בשיעורינו בשנת תשס"ו.

[4]   הסבר זה מופיע במאמרו של הרב יואל בן-נון "נחלת בנימין נחלת שכינה" בקובץ לפני אפרים ובנימין ומנשה ע' 25 ואילך.

[5]   הרב איתן שנדרופי בספרו הדר עולם במאמר "מדוע לא החזירו בני ישראל את ארון הברית למשכן" מביא מקורות אלו ודן בהם. הבאנו אותם כאן ואת התייחסותו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)