בשלח | מזבח משה ברפידים

עורך: אביעד ביננשטוק, תשע"ג

 

בשיעורים האחרונים סקרנו את תולדות עבודת ה במזבחות בימי האבות. לאחר בניית המזבחות על ידי שלושת האבות והקרבת הזבחים על ידי יעקב אבינו, אין התייחסות בהמשך ספר בראשית לבניית מזבחות נוספים בארץ ישראל. הפעם הבאה בה מוזכר בניין מזבח הינה על ידי משה ברפידים, ובמזבח זה נעסוק בשיעור זה.

בניין מזבח על ידי משה ברפידים לאחר הניצחון על עמלק

ההתייחסות הראשונה לבניין מזבח על ידי משה הינה לאחר הגעת בני ישראל לרפידים, ולחימתו עם ישראל בעמלק:

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר"      (שמות י"ז, יא – טז).

על פי הפסוקים, הרקע להקמת המזבח הינו מלחמת עמלק והניצחון עליו. עיקרו של המזבח להודות על הניצחון ולהנציח אותו לדורות.

כמה דברים מייחדים בניית מזבח זה:

• כפי שראינו במזבחות בספר בראשית, גם כאן אין כל אזכור של קרבנות המוקרבים על המזבח בעת הזאת.
•  בפשטות נקרא המזבח בשם ה' נסי.
• תוך כדי בניית המזבח ובשעת הקדשתו אומר משה כי "יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". יש לבחון מהו הקשר הפנימי בין בניין המזבח לבין דברי משה.
• ישנו כמובן קשר בין העובדה שלא מוזכרים כאן קרבנות לעובדה שהמזבח משמש כזיכרון לנצח.

תכלית המזבח

מבאר הנצי"ב:

"אם היה לשם הודאה על העבר היה ראוי לבנות המזבח לפני אמירה זו של ה'. אלא הוא הודאה על ההבטחה ובשורה נפלאה זו".

הנצי"ב טוען כי אם המזבח נבנה כהודאה על עצם הניצחון במלחמה היה ראוי לבנות המזבח לפני אמירת ה' "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". אלא בניין המזבח הינו הודאה המכוונת אל ההבטחה האלוקית הזו עצמה המופנה אל העתיד.

ישנו דמיון מסוים בין מזבח זה, למזבח שנבנה על ידי שנים וחצי השבטים בגלילות הירדן. כשהם עונים לפנחס ולעשרת הנשיאים שאיתו, הם אומרים כך:

"וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח. כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה' לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ אֵין לָכֶם חֵלֶק בּה'. וַנֹּאמֶר וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל דֹּרֹתֵינוּ מָחָר וְאָמַרְנוּ רְאוּ אֶת תַּבְנִית מִזְבַּח ה' אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם. חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בּה' וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח מִלְּבַד מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ" (יהושע כ"ב, כו-כט).

גם מזבח זה אינו להקרבת קרבנות, אלא עדות בינם לבין דורותיהם אחריהם. על פי הבנה זאת, גם מזבח זה מכוון בעיקר אל העתיד, ומיועד לדורות הבאים.

קריאת שם המזבח

רש"י בפירושו לפסוקים לעיל במלחמת עמלק, כותב כך:

"ה' ניסי - הקב"ה עשה לנו כאן נס גדול, לא שהמזבח קרוי ה', אלא המזכיר שמו של מזבח זוכר את הנס שעשה המקום, ה' הוא נס שלנו" (שמות  י"ז, טו).

מעבר לעובדה כי לפי רש"י משה קורא למזבח "ה' נסי", הוא עומד על כך כי לא המזבח קרוי ה', אלא מי שמזכיר את שם המזבח זוכר את הנס שהקב"ה עשה במקום הזה. בעצם ה' הוא הנס של עם ישראל.

רש"י בפירושו כאן הולך לשיטתו בעניין קריאת שם למזבח. בדומה לכך בנוגע למזבח שבנה יעקב בבית אל מבאר רש"י:

"ויקרא לו א-ל א-להי ישראל. לא שהמזבח קרוי א-להי ישראל, אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא א-ל הוא הקדוש ברוך הוא, הוא לא-להים לי ששמי ישראל, וכן מצינו במשה (שמות יז טו) ויקרא שמו ה' נסי, לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקדוש ברוך הוא, ה' הוא נסי. ורבותינו דרשוהו שהקדוש ברוך הוא קראו ליעקב א-ל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני לישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי"               

                                                    (בראשית לג, כ).

תחילה, מעניין כי רש"י בעצמו קושר בין שתי הפרשיות. בשתיהן ישנו רצון להנציח את הנס על ידי בניין (והצבת) מזבח, כשהמגמה במתן השם הינה הזכרת שבחו של הקב"ה שעשה את הנס הזה. כלומר שם המזבח אמור להזכיר לדורות את הישועה האלוקית ולאפשר את שבחו של מקום. על פי הבנה זאת, מתחדדת הקביעה כי המזבח נבנה על מנת להנציח לדורות את שבחו של הקב"ה שעשה את הנס במקומות הללו.

על דברי רש"י הללו מעיר המהר"ל בפירושו את הדברים הבאים:

"וצריך לומר כי על ידי עבודתו יתברך אומר כל אדם 'ה' נס שלי', כי האדם העובד את הקב"ה - הוא מציל אותו מן אויביו ועושה לו נסים לכך קראו שם המזבח - ששם עבודה של הקב"ה ה' נסי, דאם לא כן מאי עניין מזבח שתקרא בשם הזה ה' נסי, וכן המזבח שקרא יעקב א-ל א-להי ישראל על ידי שהיה עובדה הקב"ה על המזבח היה לו א-ל לא-לוהים ששמו ישראל"                                                     (גור אריה שם).

וכך דברי המהר"ל בגור אריה בפירושו לדברי יעקב:

"פירוש כי על ידי עבודתו עשה הקב"ה יתברך עמו נסים וקרא שם המזבח שעליו יעבוד לקב"ה, א-ל א-להי ישראל שהקב"ה הוא א-לוה שלו שהצילו מפני שהוא עובד לו, וכמו שלאה קראה שם בנה ראובן, כי ראה ה' בעניי, שמעון שמע ה' בעניי, מפני ששמע ה' וראה ה' ונתן להבין קרא גם כן יעקב שם המזבח א-ל א-לוהי ישראל על שם הנס"

                    (בראשית לג, כ ד"ה קרא שם המזבח על שם הנס)

ומעיר על כך יפה יהושע הרטמן המהדיר על גור אריה בהוצאת מכון ירושלים:

"הגור אריה משווה כאן בין מזבח יעקב לראובן ושמעון, "כי כשם שראובן ושמעון הינם סיבות המזכירות ומביאות לחסדי הקב"ה ומשום כך נקראו על שם חסדיו של מקום, כך גם המזבח הינו מביא לידי חסדיו של מקום ומשום כך נקרא על שם חסדיו של מקום".

כפי שרש"י הדגיש בדבריו, המזבח לא קרוי על שם הקב"ה בעצמו, אך קריאתו בשם על שם ה' מאפשרת בראיית המזבח, להיזכר ולהנציח את שבחו של מקום, את השגחת הקב"ה והצלתו בנס באותו המקום. כשם שעצם שמותיהם של בני לאה - ראובן ושמעון על שם חסדי המקום הישירים, כך גם המזבחות הנקראים ומזכירים את שם ה' יעקב בבית אל ומשה ברפידים.

הרד"ק בפירושו מבאר גם כן ברוח זו:

"קרא למזבח כן להיות לזכרון לאשר הצילהו הא-ל בדרך ושלח לו מלאך ושינה שמו ישראל, רצונו לומר ששרה עם א-ל לפיכך שם המזבח כן. וכן קרא משה רבנו למזבח אשר בנה ה' נסי לזכרון הנס שעשה להם ה' וכן 'ודי שמו אשר יקראו ה' צדקנו' (ירמיה כג, ו) 'וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו' (שם לג, טז) 'ושם העיר מיום ה' שמה' (יחזקאל מח, לה)"         (בראשית ל"ג, כ ד"ה וקרא).

יוצא מכאן עקרון מעניין כי בכל דבר שנקרא בשם ה': עיר (כירושלים בדוגמאות הנ"ל), בנים (ראובן ושמעון) ומזבח, התכלית הינה בעצם האפשרות מכאן ולהבא לא רק לייחס את מה שקוראים לקב"ה, אלא לאפשר להנציח את זיקת המקום לקב"ה וזיכרון הנס, הישועה וההשגחה שהייתה לקב"ה לדורות. כך בוודאי בעניין הנצחון על עמלק בקריאת שם המזבח על ידי משה ברפידים, וכך בדברי יעקב בבית אל.

הרב הירש בפירושו לפרשת עמלק מבאר:

"כשם שנאמר על יעקב אבינו לאחר שזכה לשם ישראל במאבק הלילה עם שרו של עמלק ויצב שם מזבח ויקרא לו (לעצמו ולדורותיו) א-ל א-לוהי ישראל, כן בנה גם משה כאן מזבח לזיכרון לאחר הניצחון הראשון על עמלק ולאחר שנתגלתה לו משמעותו של הניצחון הזה, גדולתו של עמלק היא בכח 'ההרס', שליחותו של ישראל מנגד, היא בכוח הבניה, הווה אומר הקמתו - הרמתו של כל דבר ארצי לפני ה' בדרכי השלום והאנושיות, הקמת מזבח זו מסמלת כי באחרית הימים תתעלה כל הארץ ותיעשה למזבח ה' וזה היפוכה של חרב עמלק"

                                (שמות יז, טו בד"ה ויבן משה מזבח).

הרב הירש מתייחס כאן לתוכנו של מזבח זה - עניינו של עמלק הוא ההרס. ייעוד ישראל הינו בניין, עילוי הארץ והפיכת כולה למזבח.

במובן זה, מהווה בניין המזבח מאבק נצחי בעמלק לדורות המזכיר את ייעוד ישראל המהותי. הזכרת הניצחון על עמלק לדורות היא מהותו של ישראל. הרי "ראשית גויים עמלק", עמלק במהותו מהווה את הניגוד העצמותי לישראל. הנצחת זיכרון ניצחון ישראל על עמלק על ידי בניית המזבח וקריאתו ה' נסי, מראה באופן ברור כי ישראל בעזרתו של הקב"ה נצחו את עמלק, ועצם בניית המזבח מבטא ניצחון זה כשהבניין הוא היפוכו של ההרס.

מקרה שלישי שבו ישנה קריאת שם למזבח היא על ידי גדעון בספר שופטים. הכתוב מתאר התגלות מלאך ה' לגדעון, קרבן גדעון ובעקבותיו אש האוכלת את הקרבן:

"וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ ה'
א-לקים כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. וַיֹּאמֶר לוֹ ה' שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת. וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי"                                                         (שופטים ו', כג-כד).

בפשטות בעת ראיית מלאך ה', גדעון חווה והכיר בנוכחות האלוקית, וקרא למזבח בשם ה' שלום, וכך מבאר רש"י כשיטתו בפירושו על אתר.

בשונה משני המקרים הקודמים, ברקע מקרה זה הקרבת קרבן, ועל פי ציווי המלאך הבשר והמצות הונחו על הסלע, ועם נגיעת מלאך ה' בקצה המשענת אשר בידו בבשר ובמצות עלתה האש מן הצור ואכלה את הבשר ואת המצות. בניין המזבח כאן מתרחש בעקבות ראית מלאך ה' ואחרי הקרבת הקרבן, ואין קשר ישיר בין הקרבן המוקרב על הסלע לבין בניין המזבח וקריאתו ה' שלום.

גם כאן בקריאת השם מופיע שם ה' בצירוף המלה שלום.

מי קרא למזבח בשם זה? המלבי"ם על אתר מביא שתי דעות בעניין זה:

"ויקרא לו ה' שלום - לפי הפשט פירש שה' קרא לו שלום, ור"ל שאחר שבני עירו היו עובדי ע"ז והיה מתיירא שיפריעו מעשיו כמו שהרסו את המזבח השני - מזבח הזה קרא ה' לו שלום שלא הרסוהו בני העיר והוא עוד עד היום בעפרה קיים לזכר הנס. והמפרש פירש גדעון קרא למזבח ה' שלום ר"ל ה' סיפות שלום לנו ור"ל שהכיר שה' הוא לשום העולמות כולנה הוא החוק החורז כל חלקי המציאות ומחברן ומעמידם, וכמ"ש בפ' ישעיהו מה, ז בפ' עושה שלום, ונקרא מטעם זה מלך שהשלום שלו" (שופטים ו', כד).

'ויקרא שמו' 'ויקרא לו'

בדברי הפרשנים מצאנו שלוש הבנות בשאלה למי קוראים בשם:

1. למזבח - כפי שראינו בפירוש רש"י הקריאה היא של המזבח.

2. לקב"ה - הספורנו מבאר:

"ויקרא שמו ה' ניסי - קרא שמו של הקב"ה בתפילתו כעניין קראתי שמך ה'"        (שמות יז, טו).

3. בני ביתו של יעקב - הרב הירש, בהתייחסו לקריאת המזבח על ידי יעקב:

"ויקרא לו. לעצמו ולבני ביתו האבות קראו בשם ה' אל סביבותיהם, הם קראו את הבריות בשם ה' והחדירו לליבם שהאל אינו רק זה שברא את העולם לפני אלפים שנים אלא הוא הוא שעדיין סובל שמים וארץ וממנו עדיין כל עת וכל רגע בהווה ובעתיד, אך מה שיעקב ביקש להכריז במזבח זה שהוקם בתורת מצבה, דבר זה היה עליו להכריז לא כלפי חוץ אלא בעיקר לעצמו ולבני ביתו, כי האל, הכוח שממנו הכל בשמים ובארץ הוא אלוהי ישראל הוא נותן התורה שופט ואלוקים, והוא מתגלה לא רק בגורלו של ישראל אלא בעיקר במעשיו של ישראל"                                      (בראשית לג, כ).

לנו נראית דעת רש"י כי הקריאה היא למזבח עצמו. כך נראה מפשטי הפסוקים וכך גם הזכרת שם ה' על המזבח לדורות הינה בעלת משמעות גדולה.

מי הקורא ה' נסי?

המכילתא דרשב"י על אתר מביאה דעות שונות ביחס לשאלה מי הקורא למזבח ה' נסי וכך דבריו על אתר:

"ר' יהושע אומר, משה קראו נסי אמר להן נס זה שעשה לכם המקום בגיגו עשאו. ר' אלעזר המודעי אומר המקום קראו נסי שכל זמן שישראל שרויין בנס כאילו נס לפניו שרויין בצרה כאילו צרה היא לפניו, שרויין בשמחה שמחה היא לפניו, וכן הוא אומר כי שמחתי בישועתך.

על פי המדרש, לפי דעתו של ר' אלעזר המודעי כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו חווה את חוויות עם ישראל, כשבנס הנס לפניו, וכך בצרה ובשמחה. כאילו אין כאן כל הפרדה בין ה' לבין כנסת ישראל. מה שהם חשים ועוברים כביכול הקב"ה עובר.

ה' נסי

הרשב"ם מבאר:

"שהמטה של הקב"ה היה לנס על הגבעה, וגם לעתיד ירים אותו הקב"ה לנס על ההרים להלחם בעמלק שהרי אמר לו עכשיו כי מחה אמחה את זכר עמלק וזהו שמפרש והולך ויאמר כי יד על כס י-ה, לכך אני קורא שם המזבח ה' נסי דוגמת שם אדם ששמו אליעזר או עמנואל (ישעיה ז, יד) שהרי הרים הקב"ה את ידו על כסאו ונשבע כי מלחמה לו בעמלק מדור דור דוגמת כי אשא אל שמים ידי (דברים לב, מ)" (שמות י"ז, טו).

כלומר קריאת המזבח ה' נסי, היא כביכול הנפת מטה של הקב"ה גם עכשיו וגם במלחמה העתידית נגד עמלק.

המלבי"ם בפירושו מביא לעניין הנס שלוש משמעויות שונות:

"מעניין נסיון שישראל נסו את ה' ועל כן הביאם בנסיון במלחמת עמלק אם ישובו אל האמונה.

מעניין נס מלחמה כמ"ש כנשוא נס הרים תראו (ישעיה יח) שידי משה היו לנס שעל פיהם גבר ישראל עת הרים ידו לנס והאמינו והצליחו.

מעניין נס ופלא שלבסוף עשה להם נסים ונחו וכן לעתיד לבוא ינוסס נס להתנוסס ויאבד עמלק והיה כמסוס נוסס וגם רמז לדורות שמלחמת עמלק בימי משה היה נסיון על נסותם את ה' ומלחמת עמלק בימי שאול היה נס מלחמה כי אז ה' צבא-ות פקד מלך ישראל וצבא מלחמה, ולעתיד לבוא יהיה על ידי נסים ופלאות, וגם בימי מרדכי היה ע"י נסים נסתרים"                                                               (שמות י"ז, טו).

על פי המלבי"ם קריאת המזבח בשם ה' נסי באה להזכיר לדורות הן את הניסיון, הן את הנס להניף בו והן את הפלא ונסי ה'. הדבר ממחיש את שלושת המשמעויות של בניין המזבח לדורות וקריאתו על שם הנס שעשה הקב"ה.

לסיום השיעור, עלינו להדגיש כי בשונה מן המזבחות שנבנו בספר בראשית על ידי יחידים - נח והאבות, זהו המזבח הראשון שנבנה לאחר שעם ישראל יצא ממצרים, ובניין זה על ידי משה אמור לייצג את זיקת כל עם ישראל כולו לקב"ה מכאן ולדורות. זאת מעבר לעובדה שהזכרנו כי המזבח מנציח את המלחמה הקבועה בעמלק ומגמת מחייתו בכל דור ודור מאירוע זה ואילך.

כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור

קיימות מספר הבנות למשמעות הביטוי "כי יד על כס י-ה":

מספר מפרשים (רס"ג, רש"י, רשב"ם, אב"ע ורמב"ן) הבינו כי:

"ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית"   (רש"י).

כלומר, ה' מרים את ידו על כסאו בשבועה.

הרשב"ם מצטט דעה בשם יש מפרשים (אותה הוא לא מקבל) האומרת כי:

"כשתהיה יד וחוזק על כסא ה' שזהו כסא מלכי ישראל אז תהיה מלחמה בעמלק".

הרמב"ן מביא גם הוא יש מפרשים האומרים:

"כי כאשר תהיה יד על כסא ה' תהיה מלחמה לה' וכן תהיה מדור לדור. והעניין כי כאשר יהיה מלך בישראל יושב על כסא ה' ילחם בעמלק והוא רמז לשאול המלך הראשון".

כלומר היכולת להילחם בעמלק תלויה בהקמת מלכות ישראל, ובישיבת מלך ישראל על כסא ה'.

הרב הופמן בפירושו לספר שמות מפרש את המילה 'יד' כמצבת ניצחון. משה רבנו מציין את המזבח כמצבת זיכרון, כדוגמת היד שהציב שאול בעקבות מלחמת עמלק כמתואר בספר שמואל:

"וישכם שמואל לקראת שאול בבוקר, ויוגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסוב ויעבור דרך הגלגל"            (שמואל א ט"ו, יב).

כסא ה' הוא הר חורב אשר בו הוקם מזבח זה, או הצור הזה אשר ממנו יצאו המים ואשר עליו עמד ה', או כאלו יד מצבה זו עומדת על כסאו יתברך ומזכירה לפני תמיד את המלחמה בעמלק.

אם נלך בעקבות פירושו של הרב הופמן - ישנה זיקה ישירה בין המזבח עצמו לבין המלחמה בעמלק. כל עניינו של המזבח הוא זכרון לנצחון מחד ולמלחמה האלוקית הנצחית בעמלק. על כן גם מזבח זה כמזבחותיהם של האבות (פרט למזבח בהר המוריה כפי שראינו בשיעורים הקודמים) נועד לא להקרבת קרבנות אלא במקרה זה להנציח לדורות את הניצחון על עמלק, גם שמו מעיד על המהות הזאת "ה' נסי" וגם הצבת היד מעידה על ייעוד זה.