ת"ח גוזר והקב"ה מקיים
כפי שראינו עד כה הרי שיש בכוח התורה לרומם את האדם למדרגה בה הוא דבוק בקב"ה, מוגן מכל הפגעים הרעים, מחרב הביקורת של המקטרגים וממלאך המוות.
האדם מתעלה למקום בו כוחות אלו אינם שולטים בכיפה אלא המלכות היא לה' לבדו והוא חופף בצלו על כל מי שמצוי תחתיו. בעיון זה נעמוד על שלה נוסף בהתרוממות הרוח של האדם בעקבות לימוד התורה.
נפש החיים מביא (בפרק יח) את דרשת חז"ל בפסחים (נ ע"ב) על העוסקים בתורה לשמה:
"רבא רמי: כתיב כי גדל עד שמים חסדך וכתיב כי גדל מעל שמים חסדך, הא כיצד? כאן - בעושין לשמה, וכאן - בעושין שלא לשמה."
הגמרא מקשה סתירה בין שני פסוקים ביחס לחסדיו של ה'. באחד, כתוב שחסדיו של ה' הם עד השמיים ובאחר כתוב שהם מעל השמיים. מבארים חז"ל שמי שעוסק בתורה לשמה הרי שהנהגותיו של ה' יתברך ביחס אליו הם למעלה ממה שמצוי תחת השמיים. כך גם מבאר הזוהר ברעיא מהימנא פנחס ריו ע"ב (מתורגם לעברית):
בוא וראה כל בריות העולם קודם שניתנה התורה לישראל היו תלויים במזל - אבל אחר שניתנה תורה הוציאם מן החיוב של כוכבין ומזלות וכו' ומשום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו חיוב של כוכבים ומזלות אם לומד התורה כדי לקיים מצוותיה...
על כך מוסיף ר' חיים כי לא רק שאין כוחות הטבע שולטים בו אלא שהוא עצמו שולט בהם ויכול לכוונם כרצונו ולברוא על ידי כך את אשר העולם צריך לפי ראות עיניו. מניין מגיע הכוח הזה ללומדי התורה?
כידוע, התורה כולה הינה רצפים של שמותיו של הקב"ה (יעויין הקדמת הרמב"ן לתורה) אלא שחלוקת השמות וחלוקת המילים אותה אנו מכירים היא אחרת. בעצם הקב"ה כתב את עצמו חכמתו דרכיו והנהגותיו (שהכל אחד כדברי הרמב"ם בהל' יסודי התורה ב, י) בתורה ונתנה לנו כדברי הגמרא בשבת (קה ע"א):
"אנכי - נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית".
בשמות אלו מתגלה הקב"ה בעולם והם היסודות הרוחניים לכל נברא. על ידי צירופי האותיות והשמות נבראו הברואים במעשה בראשית כחלק מעשרה מאמרות. על כך נאמר כי הקב"ה הסתכל באוריתא וברא עלמא (זוהר תרומה קסא ע"א). אם כן, אדם העוסק בתורה והיא הופכת להיות חלק מהוויתו ותודעתו הרי ששמותיו של ה' מסורים בידו ויש בידו הכוח להיות שותף לקב"ה בבריאה. משום כך כאשר הוא גוזר דבר הקב"ה מקיים כיון שכוח הבריאה והיצירה מצוי גם בידו. הקב"ה רצה בכך ועל כן נתן לנו את התורה. נמצא שת"ח יש בהם מעלה הדומה לבורא עולם, הקב"ה. בדומה למה שדרש ר"ע את ה' אלוקיך תירא לרבות ת"ח (פסחים כב ע"ב). על כך אמר בתנא דבי אליהו רבה פי"ח:
"כל מי שעושה מריבה על ת"ח כאילו עושה מריבה על מי שאמר והיה העולם שנאמר הוא דתן ואבירם בהצותם על ה'."
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)