תענית אסתר

תענית אסתר

תענית אסתר בשבת

בדרך כלל, אם תענית ציבור חלה בשבת, אנו דוחים את התענית ליום ראשון שאחר השבת. הדין הזה בא לידי ביטוי בעיקר בתעניות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב, שהתאריך שלהן עשוי ליפול בשבת. אף על פי כן, אם תענית אסתר - י"ג באדר - חלה בשבת, מקדימים אותה ליום חמישי שלפני השבת, ולא דוחים אותה לאחר השבת.

הרב סולוביצ'יק זצ"ל הציע לומר שתענית אסתר שונה ביסודה מארבעת הצומות האחרים (עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב וצום גדליה). ארבעת הצומות נקבעו כדי להזכיר פורענויות שאירעו לעם ישראל בזמן חורבן בית המקדש. מאחר שנקבעו לזכר אסונות, אי אפשר להקדים אותם, על פי הכלל המופיע בגמרא (מגילה ה.): "אקדומי פורענות לא מקדמי". לעומת ימי התענית האלה, בתענית אסתר אנו נדרשים לחוות את חוויית פורים בכללותה, לרבות שלושת ימי הצום שהוכרזו נוכח הסכנה. בפרט, כחלק מ"פרסומי ניסא" עלינו להזכיר ולהראות שה' קיבל את התפילות שהיו באותם ימי צום, והושיע את ישראל. מכיוון שעצתו הרעה של המן הופרה, תענית אסתר איננה יום של עצב אלא דווקא הקדמה לשמחה הגדולה של ימי הפורים. מכיוון שאיננה זיכרון לפורענות, ניתן להקדים אותה ליום חמישי שלפני השבת. (עיין בשאילתות דרב אחאי גאון, פרשת ויקהל שאילתא ס"ז ושם בהעמק שאלה ס"ק כ.)

תענית אסתר כחלק משמחת הפורים

ישנן כמה עדויות נוספות לכך שתענית אסתר שונה באופייה משאר התעניות. ראשית, הפסוק עצמו מתאר את התענית כחלק של חגיגת הפורים; המגילה (ט', לא) מתארת כיצד העם היהודי קיבל על עצמו לקיים את מנהגי הפורים, וכוללת בזה גם את הצום:

"לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם".

למעשה, הראב"ד מצטט את הפסוק הזה כחלק מתשובתו לשאלה מפורסמת שעסקה בעצם היכולת לצום ביום י"ג באדר. יום פורים עצמו - מלבד המעמד שלו כיום חג - הוא אחד מן הימים המפורטים במגילת תענית. מדובר ברשימה של ימים שנועדו להזכיר אירועים בעלי משמעות שאירעו לעם ישראל בימי בית שני, ברמת חשיבות פחותה מזו של חנוכה ופורים. כדי לציין את התאריכים המשניים אך החשובים האלה נקבע איסור לצום או לשאת הספד בכל אחד מן הימים. כדי להדגיש עוד את חשיבותם של הימים, נאסר לצום ולהספיד גם בימים שלפניהם ושלאחריהם. כתוצאה מכך, היום שלפני פורים - י"ג באדר - אמור להיות יום אסור בתענית, ומכאן שאי אפשר לקבוע בו את תענית אסתר! הראב"ד (הובאו דבריו בר"ן על הרי"ף למסכת תענית, ז. באלפס) השיב שתענית אסתר שונה מימי התענית הרגילים, משום שהיא מיועדת להזכיר את נס ההצלה ומשום שהיא מוזכרת בפירוש בפסוק - "דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם":

"די"ג [באדר] אינו דומה לשאר תעניות, דזכרון הוא לנס שנעשה בו, ועוד, שיש לנו סמך בכתוב שאמר 'וכאשר קימו על נפשם דברי הצומות', לומר שכשם שקבלו עליהם לעשות יום טוב - כך קבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם, כלומר לעשות תענית בכל שנה ושנה".

למעשה, קביעת התאריך של תענית אסתר לי"ג באדר מצביעה על כך שהיא חלק ממערכת חגיגות הפורים. מבחינה היסטורית, הדרמה שהתחוללה סביב הפלתו של המן הרשע - שקדמו לה שלושת ימי הצום - הייתה בחודש ניסן. אם תפקיד הצום היה להזכיר את הפורענות והסכנה, היה מקום לקבוע אותו בניסן; כשם שצום שבעה עשר בתמוז, למשל, מציין את הפורענות באותו יום שבו קרו האירועים המוזכרים. הקביעה של תענית אסתר בחודש אדר, סמוך לפני ימי הפורים, מרמזת על מהותה: ליצור את שמחת הפורים בשלמותה. ההקלה שהביא עמו נס הפורים יכולה להיות מורגשת רק אם היא באה אחרי המחשה של המתח והצום שהיו בין הגורמים שהביאו את הנס להתחולל.

אופי הצום

לאור ההבדלים בין תענית אסתר לשאר הצומות יש מקום לברר גם את צביונו וטבעו של הצום. הרמב"ם בהלכות תעניות (פ"א הי"ד) קובע שאסור ליהנות ביום צום מפינוקים אישיים, בדיחות הדעת או גילויי שמחה, אלא יש לבטא תחושות של מתח וצער:

"כל השרוי בתענית - בין שהיה מתענה על צרתו, או על חלומו, בין שהיה מתענה עם הציבור על צרתם - הרי זה לא ינהוג עידונין בעצמו, ולא יקל ראשו, ולא יהיה שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן".

האם הלך-רוח מעין זה נחוץ, או בכלל הולם, בתענית אסתר? אם הצום הוא אכן מבוא לשמחת הפורים, אז ההלכה הזו ברמב"ם לא תחול לגביו. מעניין לראות שהרמ"א פסק (אורח חיים, סימן תרפ"ו סעיף ב) שתענית אסתר היא הפחות חמורה מכל התעניות, ומשום כך מי שהצום גורם לו אי-נוחות מרובה רשאי שלא להתענות:

"ותענית זו אינה חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון מעוברות או מיניקות או לחולה שאין בו סכנה, ואפילו רק כואבי עיניים שאם מצטערים הרבה - לא יתענו".

האם הדין הזה משקף את המעמד המיוחד של תענית אסתר? אילו הצום היה מיועד להנציח את הפורענות, ייתכן שלא היינו נוטים כל כך להקל על המצטערים. מאחר שהוא משתלב בחגיגת הפורים, אפשר להימנע ממנו אם הוא גורם לאי-נוחות מרובה.

תענית אסתר בימות המשיח

הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל הציג שאלה נוספת שמשתלשלת מן השאלה הקודמת. הרמב"ם פסק (הלכות תעניות, פ"ה הי"ט) שהצומות עתידים להתבטל בימות המשיח; האסונות שהם מנציחים לא יוזכרו לאחר הגאולה העתידה:

"כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח; ולא עוד, אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה".

האם גם תענית אסתר מיועדת לביטול, או שאולי היא תישמר גם בימות המשיח? הערה אחרת של הרמב"ם, בהלכות מגילה (פ"ב הי"ח) קובעת כי "אף על פי שכל זכרון הצרות יבטל... ימי הפורים לא יבטלו". האם כאשר הרמב"ם התייחס לימי הפורים, ברבים, הוא התכוון לכלול בזה את תענית אסתר כחלק ממסכת האירועים, ובכך להוציא אותה מקבוצת ימי הצום העתידים להיבטל בימות המשיח? הרב מבריסק הציע לקרוא כך ברמב"ם, ובכך חיזק את ההבנה שתענית אסתר היא חלק בלתי-נפרד מחגיגת ימי הפורים.

תענית אסתר באדר ראשון

תשובה מעניינת מתקופת הגאונים עשויה, אמנם, לעורר ספק ביחס להבנה הזו. לפי אחת הדעות המצוטטות בה (אוצר הגאונים, מגילה ו:) בשנה מעוברת חייבים לצום גם בי"ג באדר ראשון:

"וי"ג של אדר ראשון נמי מתענין כי"ג של אדר שני".

לפי השיטה הזו, חייבים לצום באדר ראשון, אף על פי שלא יחגגו את פורים באותו חודש. לכאורה, הלכה זו מצביעה על כך שהצום מנותק ממערכת ימי הפורים - שהרי מציינים אותו גם בחודש שבו פורים אינו חל! כמובן, את העמדה הזו יש לחקור במסגרת השאלה הכללית של מעמד חודש אדר ראשון בשנה מעוברת. האם אכן מדובר בחודש שאין לו שום קשר לפורים, או שמא היבטים של פורים באים בו בכל זאת לידי ביטוי? (הר"ן (מגילה ג: באלפס) מעלה את האפשרות שיש חיוב לערוך סעודת פורים בי"ד באדר ראשון.)

י"ג באדר - "זמן קהילה לכול"

ההבנה שהעלינו עשויה להבהיר סוגיה תמוהה במסכת מגילה (ב.). הגמרא מנסה לבאר את הצורך בתאריכים השונים שבהם, לפי המשנה, אפשר לקרוא את המגילה (בנסיבות מסוימות המשנה מתירה להקדים את הקריאה עד י"א באדר). הגמרא מצטטת את המונח "בִּזְמַנֵּיהֶם" (אסתר ט', לא) שהוזכר במגילה ביחס לימי הפורים, ומסיקה ממנו שיש כמה תאריכים שאפשר לקרוא בהם את המגילה:

"אמר רבי יוחנן: אמר קרא 'לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם' - זמנים הרבה תקנו להם".

הגמרא מסיקה מן הפסוק שיש שני ימים נוספים שניתן לקרוא בהם מלבד י"ד וט"ו - י"ב וי"ג באדר. כיצד, אם כך ניתן להצדיק את קריאת המגילה בי"א באדר? הגמרא מתרצת שאין צורך בפסוק כדי ללמוד ממנו שמותר לקרוא מגילה בי"ג באדר, משום שיום זה "זמן קהילה לכֹּל" - יום של התכנסות ציבורית (וממילא הלימוד מהפסוק יחול על י"א וי"ב באדר).

למרות שרש"י מציע הבנה משלו בגמרא, רוב הראשונים הסבירו את הסוגיה כמו רבנו תם (דבריו מובאים ברא"ש, סימן א'):

"ופירש רבינו תם 'זמן קהלה לכל היא' - שהכל מתאספין לתענית אסתר, ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים, לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים".

מאחר שביום י"ג באדר מתכנסים כולם לצורך התענית, הזמן מתאים גם לקריאת מגילה, גם בלי לימוד מפורש מן הפסוק. במבט ראשון אפשר לתמוה על הקביעה הזו: העובדה שאנשים מתכנסים כדי לצום ולהתפלל איננה מאפשרת באופן מיידי לקיים קריאת מגילה בלי לימוד מהפסוק על כך. אולם אם אנו מבינים, כפי שהצענו קודם, שהתענית היא חלק בלתי נפרד של חגיגות הפורים, או, כפי שהסקנו מן הרמב"ם, אחד מ'ימי הפורים' - טענתו של רבנו תם מתיישבת היטב. מאחר שתענית אסתר היא חלק ממערכת הפורים, אין צורך בפסוק מיוחד שיתיר לקרוא מגילה ביום זה.