תפילת תשלומין

  • הרב דוד ברופסקי
הפרק הקודם דן בזמניהן של התפילות היומיות. מה יעשה אדם שבטעות לא התפלל את אחת התפילות היומיות? בגמרא נאמר (ברכות כו ע"א):
 
טעה ולא התפלל ערבית – מתפלל בשחרית שתיים, שחרית – מתפלל במנחה שתיים... איבעיא להו: טעה ולא התפלל מנחה, מהו שיתפלל ערבית שתיים? אם תמצא לומר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתיים – משום דחד יומא הוא, דכתיב 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד', אבל הכא – תפילה במקום קרבן היא, וכיוון דעבר יומו בטל קרבנו; או דילמא, כיוון דצלותא רחמי היא – כל אימת דבעי מצלי ואזיל? – תא שמע: ... טעה ולא התפלל מנחה – מתפלל ערבית שתיים, ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו.
 
על פי גמרא זו, מי שטעה ולא התפלל תפילה אחת יכול להתפלל את התפילה הבאה פעמיים, אפילו אם למעשה התפילה הבאה שייכת כבר למחרת. יתרה מזאת, הגמרא (ברכות כו ע"ב) מוסיפה שאפילו אם אדם טעה ולא התפלל תפילת מנחה של שבת, הוא יכול להתפלל תפילת ערבית של מוצאי שבת פעמיים!
 
יחד עם זאת, יש לשים לב שהגמרא מעניקה הזדמנות זו רק למי שלא התפלל בטעות, ולא למי שלא התפלל בזדון.
 
'מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות' [קֹהלת א', טו]; 'מעוות לא יוכל לתקון' – זה שביטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית, או תפילה של ערבית, או תפילה של שחרית... אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: הכא במאי עסקינן? שביטל במזיד. אמר רב אשי: דייקא נמי דקתני ביטל ולא קתני טעה – שמע מינה.
 
להגדרה של 'טעות' ו'מזיד' נתייחס בהמשך.
 
מה מטרתה של תפילת תשלומין זו? ניתן לומר בפשטות שחז"ל העניקו למי שטעה ולא התפלל תפילה אחת הזדמנות להתפלל תפילה אחרת במקומה. כפי שהגמרא (ברכות כו ע"א) מסבירה, גם אם לא ניתן לאדם שכר על תפילה בזמנה, עדיין ישנו שכר תפילה. הראשונים דנים בהיקפה של הזדמנות זו. בתוספות (ברכות כו ע"א, ד"ה טעה) לדוגמה, האפשרות לתפילת תשלומין מוגבלת רק לתפילה הבאה. אם למשל שכח אדם להתפלל שחרית ונזכר בכך רק בערב, אין הוא רשאי להתפלל תפילת ערבית פעמיים. לעומת זאת תלמידי רבינו יונה (ברכות יח ע"א) מביאים את פסיקתם של רבני צרפת, שלפיה ניתן אמנם להשלים תפילה אחת בלבד, אך אין הכרח לעשות זאת בזמנה של התפילה הבאה. יש לציין שבאותו מקום מובאת גם דעה אחרת שלפיה מי שהיה חולה ולא היה מסוגל להתפלל מספר תפילות רשאי להשלים את כל התפילות שהפסיד. נראה שדעות אלה רואות בתפילת תשלומין הזדמנות להשלים תפילה שהוחסרה, והמחלוקת כאן נסובה רק על מספר התפילות שאדם רשאי להשלים ומסגרת הזמן שבה הוא רשאי לעשות זאת.
 
מנגד ניתן להציע הסבר נוסף לתפילת תשלומין. בגמרא (ברכות לא ע"א) כתוב:
 
יכול יתפלל אדם כל היום כולו – כבר מפורש על ידי דניאל [ו', יא] 'וזמנין תלתא' וגו'... יכול יהא כוללן בבת אחת – כבר מפורש על ידי דוד [תהילים נ"ה, יח], דכתיב 'ערב ובוקר וצהריים' וגו'
 
כבר ראינו מקורות המלמדים ששלוש התפילות היומיות מתאימות לשלושה זמנים נפרדים ביום. גם הפסוק המצוטט מתהילים "ערב ובוקר וצהריים", מחזק רעיון זה. לעומת זאת, מהפסוק הראשון המצוטט בגמרא, מספר דניאל, ניתן אולי ללמוד ששלוש התפילות היומיות קשורות לא רק לזמנים מסוימים אלא גם לחובה כללית יותר להתפלל שלוש פעמים ביום.
 
אם כך, אפשר להסיק מגמרא זו שישנה חובה בסיסית להתפלל שלוש פעמים מדי יום. אם אכן כך הדבר אז יתכן שתפילת תשלומין אינה הזדמנות להשלים תפילה שהוחסרה אלא היא בעצם ניסיון למלא את הדרישה הבסיסית להתפלל שלוש תפילות ביום. אם כן ניתן להסיק שאדם רשאי להשלים עד שתי תפילות, ורק במהלך אותו יום. אולם הגמרא שהובאה לעיל, שלפיה אפילו מי שטעה ולא התפלל תפילת מנחה עליו להתפלל ערבית פעמיים על אף העובדה שהיום מסתיים בשקיעה, נראית כאילו היא סותרת רעיון זה. לעומת זאת, הטור (אורח חיים סימן קח) מביא דעה מעניינת של הבה"ג, שאולי בכל זאת תומכת ברעיון שהעלנו:
 
כתב בה"ג טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית ב'. שכח ולא התפלל שחרית יתפלל במנחה ג'... כל זמן שלא עבר היום יש תשלומין לתפילותיו.
 
הבה"ג פותח בתיאור ההלכה הבסיסית של תפילת תשלומין שעל פיה אדם שהפסיד תפילה אחת יכול להשלימה על ידי כך שיתפלל את התפילה הבאה פעמיים. נוסף על כך, הבה"ג מתייחס לרעיון שתפילת תשלומין נועדה לאפשר השלמה של החובה להתפלל שלוש פעמים מדי יום, ועל כן פוסק שמי שהפסיד שתי תפילות ביום אחד, רשאי להתפלל שלוש פעמים בזמן התפילה הבא, כל עוד מדובר עדיין באותו יום.
 
להלכה לא נפסק לפי דעה זו. אולם השולחן ערוך (סימן קח סעיף ה) אכן מביא את תלמידי רבינו יונה (ברכות יח ע"א), שפסקו שבעוד שאין תשלומין לאדם שהפסיד יותר מתפילה אחת, עדיין ניתן להתפלל תפילת נדבה (תפילת רשות) במקום זאת. לפי המשנה ברורה (סימן קח ס"ק יט) טוב להקדים תנאי לתפילה זו: "אם אני חייב להתפלל [כתשלומין] הרי זו לחובתי. ואם לא הרי זו לנדבה". בנוסף, כמו בכל תפילת נדבה (ראה שולחן ערוך סימן קז), יש להוסיף בקשה אישית (חידוש) בלפחות אחת מן הברכות האמצעיות (ראה פרק כ).

טיבה של תפילת תשלומין

האחרונים דנו בשאלה הבאה: האם עלינו לראות את תפילת התשלומין כ'תחליף' לתפילה שהוחמצה, ועל כן נצפה שתפילת התשלומין תהיה דומה לתפילה הקודמת, או כ'פיצוי' עבור תפילה שהוחמצה ועל כן יש בסך הכל לחזור פעמיים על התפילה הנוכחית?
 
קושייה שהועלתה בגמרא (ברכות כו ע"ב) עשויה לשפוך אור על דיון זה. הגמרא פוסקת שאפילו אם אדם הפסיד תפילת מנחה של שבת עליו להתפלל תפילת ערבית פעמיים. יתרה מזאת, יש להוסיף הבדלה (אתה חוננתנו) בתפילה הראשונה, שכן תפילה זו היא תפילת ערבית האמיתית. כיצד יתכן שתפילת מנחה של שבת, תפילת שבע, תוחלף בתפילת עמידה של יום חול שבה יש תשע-עשרה ברכות?
 
אם תפילת תשלומין נועדה להיות רק עוד תפילה נוספת במקומה של התפילה שהפסיד, אז התפילה של מוצאי שבת, השונה מזו של שבת, אמורה להספיק. לעומת זאת, אם תפילת תשלומין אכן נועדה להחליף את התפילה שהוחמצה, אז כיצד יש להבין את השוני בין התפילות?
 
לכאורה אפשר להבין את הגמרא כהוכחה לכך שתפילת תשלומין היא רק הזדמנות לפצות על תפילה מוחמצת, ולכן השאלה שהצבנו לעיל אינה מעוררת עניין. אך יש לציין שההתוספות מפרשים את הגמרא אחרת. הם מקשים ושואלים (ברכות כו ע"ב): "והלא הוא מתפלל יותר ממה שהוא חייב להתפלל שלא היה לו להתפלל כי אם ז' ברכות והוא מתפלל י"ח!" התוספות עונים:
 
בכך אין לחוש שגם בשבת היה דין שיתפלל כל י"ח – רק שלא הצריכוהו מפני הטורח. נמצא שמרוויח כל תפילתו.
 
ככל הנראה התוספות רואים בתפילת התשלומין תחליף לתפילה שאדם הפסיד ולכן הם מוטרדים מכך שהתפילה שהוחמצה אינה זהה לתחליף שלה. על כן הם מסבירים שמצד הדין, אלמלא היה בכך טורח נוסף, היה על אדם להתפלל את כל תשע-עשרה הברכות גם בשבת. במילים אחרות, תפילת מנחה של שבת ותפילת ערבית של מוצאי שבת אולי שונות בצורתן, אבל למעשה בבסיסן הן זהות, ועל כן תפילת ערבית השנייה יכולה להוות תחליף לתפילת מנחה של שבת במקרה זה.

מה זמנה של תפילת תשלומין?

השאלה אם תפילת תשלומין היא נסיון להחליף או להשלים תפילה שהוחמצה עשויה גם להשפיע על השאלה מתי וכיצד יש להתפלל תפילת תשלומין. האם יש להתפלל תפילת תשלומין, המשלימה את התפילה הקודמת, באותו הזמן ובסמיכות לתפילה הנוכחית?
 
רש"י (ברכות כו ע"א, ד"ה במנחה) מציין שאדם שלא התפלל תפילת שחרית רשאי להתפלל את תפילת התשלומין "אחר חצות" – אף על פי שלמעשה אין להתפלל מנחה אלא רק החל מחצי שעה אחרי חצות היום! לעומת זאת, יש שחולקים על רש"י וטוענים שזמנה של תפילת תשלומין הוא יחד עם התפילה הבאה. אם כן, מותר להתפלל תפילת תשלומין לשחרית רק בתום שש שעות ומחצה – הזמן המוקדם ביותר למנחה – יחד עם מנחה. ואולם אפילו אם נניח שאת שתי התפילות, הנוכחית והקודמת, יש להתפלל יחד, עדיין היחסים ביניהן נותרים לא ברורים ולא מוגדרים.
 
מחד גיסא ניתן לטעון בפשטות שהזמן הנוח ביותר לתפילת תשלומין הוא מיד עם סיומה של תפילת החובה הנוכחית. הרשב"א (ברכות כו ע"א) מסביר לדוגמה, שיש להתפלל תפילת תשלומין "דווקא בזמן תפילה לפי שכיוון שהוא זמן תפילה והוא עסוק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו". במילים אחרות, מיקומה של תפילת תשלומין מיד אחרי התפילה הנוכחית היא 'נוחה' מנקודת מבט הלכתית. שיטה זו אולי מתאימה לגישה הרואה בתפילת תשלומין תחליף לתפילה שהוחמצה, ועל כן רואה בצירוף שתי תפילות יחד עניין של נוחות, לא יותר. מאידך גיסא, הדעה הרואה בתפילת תשלומין 'חזרה' על התפילה הנוכחית בוודאי תדרוש שזו תאמר מיד אחריה.
השולחן ערוך (סימן קח סעיף ג) פוסק "הא דמשלים התפילה שהפסיד דווקא בזמן התפילה אבל בשעה שאין זמן תפילה לא". המשנה ברורה (סימן קח ס"ק טו) מביא את דעתם של האחרונים שבדיעבד ניתן אפילו להתפלל תפילה זו בנפרד, כל עוד מדובר במסגרת הזמן שבה מותר להתפלל את התפילה הנוכחית.
 
כמה זמן לאחר התפילה הנוכחית יש להתפלל את תפילת החובה? הגמרא (ברכות ל ע"ב) דנה באופן שבו על אדם המתפלל שתי תפילות צמודות, כמו שחרית ומוסף, לעבור בין תפילת עמידה אחת לאחרת. דיון זה נושא בהשלכות לגבי תפילת תשלומין, שבה גם כן נאמרת תפילה אחת אחרי השנייה:
 
כמה ישהה בין תפילה לתפילה? רב הונא ורב חסדא, חד אמר: כדי שתתחונן דעתו עליו; וחד אמר: כדי שתתחולל דעתו עליו.
 
רש"י (ד"ה שתתחולל) מסביר שהאמוראים נחלקו רק בשאלה כיצד לתאר את מטרתו של מרווח הזמן בין תפילה לתפילה אבל לא לגבי אורך הזמן שאדם צריך לחכות. בתוספות על גמרא זו ישנה הגדרה של מרווח זמן זה, על פי הירושלמי, כזמן שדרוש לאדם ללכת מרחק ארבע אמות. על כן, כפי שפסק השולחן ערוך (סימן קה), מי שמתפלל שתי תפילות צריך להמתין ביניהן לפחות זמן הליכת ארבע אמות.
 
במקרה של אדם שטעה ולא התפלל תפילת ערבית ועליו להתפלל תשלומין בשחרית, השולחן ערוך (סימן קח סעיף ב) פוסק שיש לומר את התפילה השנייה אחרי שמונה-עשרה ותחנון ואף אחרי אשרי. המשנה ברורה (סימן קח ס"ק יב) מצביע על כך שאין להפסיק בין שמונה-עשרה לתחנון ולכן יש להמתין עד אחרי תחנון. יש להקדים את אשרי לתפילה השנייה כדי שיתפלל "מתוך דברי תנחומין של תורה", כפי שיש לעשות כהקדמה לתפילת מנחה. יתרה מזאת, אדם שלא התפלל שחרית ומתכוון להתפלל תפילת תשלומין במנחה, עליו לומר אשרי פעם שנייה, אחרי תפילת שמונה-עשרה הראשונה של מנחה.
 
באשר למי שלא התפלל תפילת מנחה, הרמ"א כותב שעליו לומר אשרי לפני התפילה השנייה גם בערבית. המשנה ברורה (סימן קח ס"ק יד) מציין שהמקובלים התנגדו לאמירת אשרי בלילה, וכותב שאדם רשאי לנהוג לפי כל אחת מדעות אלה.

מי מחויב בתפילת תשלומין?

באילו נסיבות מי שלא התפלל תפילה אחת יכול להשלים אותה באמצעות תפילת תשלומין? בגמרא (ברכות כו ע"א) נאמר:
 
'מעוות לא יוכל לתקון וחיסרון לא יוכל להמנות' [קֹהלת א', טו]; 'מעוות לא יוכל לתקון' – זה שביטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית, או תפילה של ערבית, או תפילה של שחרית... אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: הכא במאי עסקינן? שביטל במזיד. אמר רב אשי: דייקא נמי דקתני ביטל ולא קתני טעה – שמע מינה.
 
על פי הגמרא יש הבדל בין מי ש"טעה" ובין מי ש"ביטל במזיד", ורק מי שהחסיר תפילה בטעות רשאי להתפלל תפילת תשלומין.
 
מי נחשב שהחסיר תפילה 'בטעות'?
 
הבית יוסף (סימן קח) מביא את הנימוקי יוסף (בבא קמא י ע"א) הדן בשאלה אם מי שטעה בחישוב הזמן שנותר לו להתפלל תפילה מסוימת אכן נחשב טועה ואם עליו להתפלל תפילת תשלומין. הבית יוסף פוסק שרק מי "שמבטל התפילה בשאט בנפש בלי שום טירדא" נחשב כמזיד.
 
יתרה מזאת, הבית יוסף מביא את תרומת הדשן (סימן ה) שמתייחס למקרה שבו אדם יהודי ניגש לגוי לגבות חוב ומצא את עצמו מנהל ויכוח ארוך שאינו מסוגל לעזוב מבלי להסתכן בהפסד כספי. הוא נשאר עם גוי זה עד שעבר זמן תפילת מנחה. האם אדם זה נחשב כמי שביטל תפילה במזיד? תרומת הדשן עונה שבמקרה כזה האדם יחשב כמי שטעה ולא התפלל ("דמי לאונס"), והוא קובע שבאופן כללי מי שלא מקיים מצווה מתוך חשש להפסד כספי נחשב כאנוס (מי שעשה מעשה מסוים מתוך הכרח ולא בזדון ומתוך כוונת תחילה).
 
לבסוף הבית יוסף מוסיף שמי שלא היה מסוגל להתפלל משום שהיה שיכור נחשב אף הוא לאנוס ויכול להתפלל תפילת תשלומין.
 
השולחן ערוך (סימן קח סעיף ח) פסק להלכה שבכל שלושת המקרים, מי לא התפלל משום שטעה בחישוב הזמן שנותר לו לתפילה או משום שחשש להפסד כספי או מכיוון שהיה שיכור, חייב להתפלל תפילת תשלומין.
יש לציין גם את קביעתו של הרמ"א שלפיה אדם צריך להשתדל שלא לתת להפסד כספי למנוע ממנו להתפלל בזמן. ערוך השולחן (סימן קח סעיפים ו-ז) מטיל ספק בפסיקה זו ולראיה הוא טוען שאפילו לצורך מצווה מדאורייתא, כמו למשל אתרוג, אסור לאדם לבזבז את כספו (ראה תוספות בבא קמא ט ע"ב), לא כל שכן לגבי מצווה דרבן, כמו תפילה, שבה יש להתחשב בהפסד כספי! על כן הוא מסיק שהרמ"א מתייחס למקרה שבו יש חשש להפסד כספי, אבל לא למקרה שבו בוודאות יגרם הפסד כספי.

אדם שמחסיר תפילה במזיד

הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ג ה"ח), על סמך הגמרא (ברכות כו ע"א), פוסק שמי שבמזיד לא התפלל "אין לו תקנה". הרא"ש (ברכות ד:ב) לעומת זאת כותב כך:
 
כתב גאון וזה לשונו: "ביטל 'מעוות שאינו יכול לתקון' הוא ולית ליה אלא שכר רחמי דרשות בעלמא הוא; אבל שכר מצווה לית ליה". משמע דאם רוצה לחזור ולהתפלל שתיים לתשלומין שביטל, רשאי, ושכר תפילת רחמי אית ליה.
במילים אחרות, הרא"ש מביא דעה שלפיה מי שדילג על תפילה במזיד רשאי להתפלל תפילה אחרת במקומה, אך שכרו קטן יותר.
 
האחרונים דנו בטיבה של תפילה זו. השולחן ערוך (סימן קח סעיף ז) פוסק בהתאם לדעה זו ואף כותב:
 
אם רצה יתפלל אותה נדבה ואינו צריך חידוש [להוסיף בקשה אישית בלפחות אחת מן הברכות האמצעיות] אם מתפלל אותה בתפילה הסמוכה לה.
 
השולחן ערוך לא דורש הוספה של חידוש לתפילה המשלימה, ומכאן אפשר ללמוד שתפילה זו אינה תפילת נדבה, זו אינה תפילת רשות, אלא סוג של תפילת תשלומין. נראה שהשולחן ערוך מבדיל בין שני סוגי תשלומין. מי שטעה ולא התפלל מתוך אונס או מתוך טעות, מחוייב להשלימה ומקבל שכר של תפילת חובה. לעומת זאת, מי שבמזיד לא התפלל יכול עדיין להשלים את התפילה שהחמיץ אבל זו נתפסת כצורה נחותה יותר של תשלומין שכן "מעוות לא יוכל לתקון".
 
הגר"א, כמו גם הב"ח, שאת דעתם מביא המשנה ברורה (סימן קח ס"ק כב), חולקים על השולחן ערוך. הם טוענים שכמו שאדם שהפסיד שתי תפילות באונס או בטעות לא יכול להשלים את התפילה הראשונה בתפילת תשלומין, אבל כן רשאי להתפלל תפילת נדבה ולהוסיף חידוש, כל שכן מי שבמזיד לא התפלל, חייב להוסיף חידוש לתפילתו. מכאן אפשר להבין שהגר"א ואף הב"ח רואים בתפילה זו תפילת נדבה דווקא ולא תפילת תשלומין.
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נעמה ליברמן
עורך: יחיאל מרצבך, תשע"ט
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                                  http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                     http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *