01: קונטרס ברכת הפת: הקדמה

  • הרב שלמה לוי

שיר המעלות לשלמה,
אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו,
אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר.
(תהלים קכ"ז, א)

עם הקובץ

ראשית דברַי אודה לה' ששָׂם חלקי מיושבי בית-המדרש, ומאז הגיעי לישיבה הקדושה שבגוש עציון זכיתי ללמוד וללמֵד ולעסוק בדבר תורה. תשואות חן חן להנהלת הישיבה ובמיוחד לעומד בראש ההנהלה מר משה מושקוביץ על כל מאמציהם, וגם על שנטלו על עצמם להוציא לאור חוברת זו. גם הנהלת המכון למורים שליד הישיבה סייעה בידי ועל כך תבורך.

ברכה מיוחדת לידידי ר' נח חכם נ"י עבור העמל הרב שהשקיע בעריכה קפדנית ומדוקדקת של החוברת.

יהי רצון שכולם יראו ברכה בעמלם.

שלמה לוי

 

***********************************************

 

הקדמה

"ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל". (ברכות דף לה.)

ועוד שם:

"אמר ר' חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל...".

לפנינו שני ביטויים חריפים ביותר נגד האוכל בלא ברכה; הברייתא רואה בו מועל, ור' חנינא קורא לו גזלן. ניתן לראות בדבריהם התייחסויות שונות לאדם האוכל בלא ברכה. ר' חנינא מזכיר גזלה, כלומר, הבעיה היא ממונית. האוכל שייך לקב"ה, וללא ברכה אין רשות לאדם להשתמש במה שאינו שלו, לפיכך האוכל בלא ברכה הוא גזלן. כך עולה לכאורה גם מדברי ר' לוי שם, האומר, שלפני הברכה המצב הוא "לה' הארץ ומלואה", ולאחריה - "הארץ נתן לבני אדם". לעומת זאת הברייתא המדברת על מעילה, רואה את האוכל כ"קודשי שמיים" (כדברי שמואל בגמרא שם). האדם האוכל בלא ברכה אינו עובר עבֵרה ממונית בלבד, אלא זו גם פגיעה בקודש. הברייתא כנראה סוברת, שמטרת האוכל היא, שאדם יקיים בו מצוַת ברכה, ככל שאר קודשי שמיים שנועדו לצורך קיום מצווה בלבד, ולכן האוכל בלא ברכה נחשב כמועל בקודש. זאת ועוד; לפי הברייתא, האדם אוכל, כדי שיהא כוח בידו לקיים מצוות ולקדש שם שמיים ולכן האוכל הוא קודש. מכאן שאם אינו מברך לפני האכילה, הרי הוא מצהיר בגלוי כנגד "לה' הארץ ומלואה" ונמצא משתמש באוכל כדי לחלל שם שמיים, וברור שזו מעילה בקודשי שמיים. בין כך ובין כך, אכילה בלא ברכה נתפסת כמעשה חמור ביותר. מצוַת הברכה לפני האכילה היא גם מן המצוות התדירות ביותר בחיי האדם מישראל, ולא לחינם המסכת הראשונה בש"ס היא מסכת ברכות. חובת הברכה לפני האכילה היא מן החובות הראשונות, שאליהן אנו מחנכים את ילדינו. ברם, עם ההרגל הרב במצווה, ראיתי מבוכה בקיומה - בעיקר בברכת הפת - מסיבות שונות, שאת העיקריות שבהן אפרט. סוגי האוכל והרגלי האכילה של דורנו שונים בהרבה משל הדורות הקודמים: בין הגורמים לריבוי סוגי האוכל ולשינוי הרגלי האכילה אפשר לציין את תעשיות המזון המייצרות מאכלים, שרק לפני דור היה אדם מכין בביתו, את הרצון של האדם לשלוט יותר במה שהוא אוכל ולקבוע בדיוק את כמות הקלוריות שהוא אוכל בכל סעודה, ואת העובדה שמאכל שהיו רגילים לקבוע עליו סעודה נדחק לשוליים ולהפך. אין ספק, ששינויים אלה משפיעים על סוג הברכה הנדרש בכל מאכל ומאכל. דא עקא, שהבא להורות הלכה בזה נתקל בכמה בעיות. ראשית - קשה מאוד לזהות מהם המאכלים שעליהם דיברו הפוסקים, וכבר מצאנו שנחלקו הראשונים מה הן לחמניות המובאות בגמרא האם "נילש" או "אובליאש", ומה נענה אנו שאיננו מכירים לא את זה ולא את זה. בעיה נוספת המייחדת תחום זה היא, שבמידה מסוימת אנו נתונים בין הפטיש והסדן: אם אין מברכים כראוי, לא די בזה שלא נתקיימה מצות ברכה שהיא דרבנן, אלא אף ייתכן, שנעבר איסור דאורייתא של "לא תשא". לכן אי אפשר להחמיר ולברך מספק פעמיים, פתרון שבתחומים אחרים מרבים להשתמש בו. מצד שני, אכילה בלא ברכה היא מהדברים החמורים ביותר ובוודאי שאי ידיעת הברכה אינה סיבה להתיר אכילה בלא ברכה. הבעיה מחריפה בפת, שהרי חובת ברכת המזון לאחריה היא דאורייתא. אמנם יש אפשרות לברך שהכל ובדיעבד יצא בכל המאכלים, אולם ברור שפִתְרון זה אינו רצוי כלל, וכבר כתבו אחרונים רבים, שלא להשתמש בפִתְרון זה במקום שאפשר לברר את הדין[1]. ועוד: פִתְרון זה מועיל רק בברכה ראשונה ולא בברכה אחרונה, משום שאין ברכה אחרונה מעין ברכת שהכל המועילה בכל הדברים[2]. בנוסף לכך רבים הם חילוקי המנהגים שבין מרן לרמ"א בתחומים אלו כפי שנראה להלן, והדבר אינו מקל על האדם הרוצה לברר, כיצד יברך על פתו.

לפיכך מצאתי לנכון לאסוף כמה מסוגי הפת המצויים היום - פיצה, לחמית, בורקס ושאר מיני פת - לנסות לעמוד על הבעיות הקיימות ועל הפתרונות האפשריים ולהעלותם על שולחן מלכים, ויבואו בעלי תריסין ויאמרו דברם. נמנעתי מלעסוק במלחמתה של תורה במובן המקובל של שקלא וטריא בדברי הפוסקים, קושיות ותירוצים, ראיות ודחיות, מכיוון שלצורך זה נדרש מאמר נפרד בכל עניין ועניין שבו עסקתי, או לחילופין כתיבת ספר שלם, בעוד שמגמתי עתה היא, לסקור בסקירה אחת את כל הגורמים המשפיעים על בחירת הברכה הנדרשת בכל פת. על כן הוצרכתי להצטמצם ביישום שיטות הפוסקים שלענ"ד ניתן לומר, שהתקבלו על ידי האחרונים, למציאות שלנו, ובע"ה עוד חזון למועד. הקפדתי בכל מקום לציין באופן ברור את המקורות, שעליהם מתבססים הדברים, ואת הסברות, שלאורן הוסקו המסקנות, כדי לפתוח פתח לכל מאן דבעי לעיין בגמרא ובפוסקים, ללמוד בעיון את הנושא ולברר לעצמו את המסקנות המתאימות לדרכי האכילה שלו ושל בני ביתו.

טרם אכלה לדבר, אוסיף מספר מילים לגבי סידורם של הנושאים. עקרונית עדיפה בעיני שיטת הכלל ופרט, דהיינו להעמיד קודם את כל הכללים ואחר כך לשבץ כל פרט לאור הכללים שהועמדו. אולם מתוך הרצון לקיים דיון משמעותי גם במסגרת הפרטים, כדי שלא נגיע לרשימת מסקנות יבשה בלבד, נידונו חלק מהעניינים העקרוניים בהתייחסות לפרטים ולא במסגרת הכללים. מכל מקום, בסיכום הצעת ההלכה נלקחו בחשבון כל הדינים הקשורים לפרט הנידון, גם אם חלק מהדיון מובא באותו מקום וחלק קודם לכן בדיון הכללי, תוך הפניה למקומות הנדרשים.

 

[1] עי' "פרח שושן" ריש סי' ד' (עי' מ"ב בסו"ס ר"ב המתייחס לדברי הרמ"א שאם אינו יודע מה הוא, יברך שהכל "היינו לאחר שלמד ולא יכול לברר אבל מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ברכות".

[2] עי' ביחוה דעת ח"ב סי' כ"ב, וברור שגם הפוסקים המובאים שם הסוברים שברכת בורא נפשות מועילה בדיעבד במקום מעין ג', מודים שאינה מועילה במקום ברכת המזון. ואפילו לעניין מעין ג' במקום ברכת המזון נחלקו הפוסקים, עיין לקמן הערה 21.