חולין דף כא – שבירת מפרקת וקביעת רגע המוות

אגב הדיון במעמדם של עוף ובהמה שנשברה מפרקתם, דנה הגמרא בדף כ"א עמוד א' בתרחיש דומה גם ביחס לאדם. הגמרא מתארת שלושה מצבים שבהם נפגע אדם פגיעה חמורה, הגורמת למוות מיידי. הרמב"ם (הלכות טומאת מת, פרק א' הלכה ט"ו) הביא להלכה את שלוש הדוגמאות. הרמב"ם פותח בקביעה, שלפיה הגוסס איננו מת עד שתצא נפשו ויפסיק לנשום. קביעה זו מבוססת על הברייתא הנזכרת ביבמות (קכ ע"ב) ובנזיר (מג ע"א). הרמב"ם מוסיף שבמצבים המתוארים בסוגייתנו האדם נחשב כמת גמור, ולא גוסס, מיד לאחר הפגיעה, ועל כן הוא מטמא טומאת אוהל.