תספורת וכביסה בחול המועד

 

מבוא

ימי חול המועד הם ימי חג וכפי שהרמב"ם מיטיב לתאר אותם – 'מקראי קודש' (הלכות יום טוב ז, א). ישנם ראשונים שטוענים כי מצוות השמחה שחלה ביום טוב חלה גם כן בימי חול המועד. לדוגמא, הרמב"ם כותב:

שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים – כולם אסורים בהספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלווים עליו שנאמר – "ושמחת בחגך". אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו. (הלכות יום טוב ו, יז)

למעשה, הפוסקים דנים בשאלה האם חייבים לאכול סעודה עם לחם בכל יום מימי חול המועד (מגן אברהם תקל, א) או שמא מספיק לערוך סעודה על בסיס של פירות.[1] הם גם דנים בשאלה האם יש לשתות יין ולאכול בשר בכל אחד מימי חול המועד.[2] חלקם אף טוענים כי יש ללבוש בגדים נאים במהלך חול המועד.[3] המשנה ברורה פוסק כי למרות שלא צריך לערוך סעודה על הלחם או ללבוש בגדי שבת, צריך להתייחס לימי חול המועד בכבוד רב יותר משמתייחסים לימי חול רגילים (שער הציון תל, ה).

הפוסקים דנו כבר בכל הנוגע לכבוד חול המועד והם חששו שאדם עלול לעסוק במלאכות שלא חיוניות לחג בימים אלו. לאור חששות אלו ניתן להבין מדוע חכמים אוסרים את התספורת והכיבוס בימי חול המועד.

 

תספורת וגילוח בחול המועד

המשנה מונה את המצבים שבהם מותר להסתפר ולהתגלח בחול המועד:

ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר, והמצורע מטומאתו לטהרתו. (מועד קטן יג ע"ב)

אנשים אלו לא היו יכולים, מבחינה פיזית או הלכתית, להסתפר ולהתגלח לפני החג ולכן מותר להם להסתפר במהלך חול המועד. הגמרא מסבירה כי חכמים אסרו להסתפר בחג כדי 'שלא יכנסו לחג כשהם מנוולים'. במילים אחרות, גזירה זו מבטיחה שאנשים יסתפרו ויתגלחו לפני החג ולכבודו.

בשלב זה הגמרא מנסה לברר את ההגדרה של חוסר היכולת להסתפר לפני החג – מצב שכפי שלמדנו לעיל יתיר את התספורת והגילוח במהלך חול המועד:

בעי [שאל] ר' זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל – כיון דאניס מותר [האם מכיוון שהוא היה עסוק טרם החג יהיה לו מותר להסתפר בחול המועד] או דילמא כיון דלא מוכחא מילתא [לא בטוח שזה נחשב למצב של אונס ולכן] לא [יהיה לו מותר להסתפר במהלך חול המועד]? (מועד קטן יד ע"א)

למרות שהגמרא משאירה את שאלה זו ללא מענה, הטור והבית יוסף פוסקים לחומרא (טור ובית יוסף תקלא). אם כך, רק באחד מהמקרים שכתובים במשנה לעיל יהיה מותר להסתפר במהלך חול המועד. הריטב"א מסביר כי הגמרא מניחה שלמרות שגילוח נחשב ל'מלאכה' מבחינה טכנית, כיוון שתכלית התספורת או הגילוח הם לשפר את המראה החיצוני של האדם, זה נחשב לסוג של 'אוכל נפש' ולכן, אם חכמים לא היו אוסרים להסתפר ולהתגלח במהלך חול המועד זה היה מותר (ריטב"א מועד קטן יד ע"א).

הפוסקים דנים בהיקף איסור זה. למשל, אדם בהחלט יהיה רשאי לחפוף ולסרק את שיערותיו למרות שדבר זה כרוך באופן ברור בתלישת שערות (רמ"א תקלא, ח). בנוסף לכך, ניתן להסתפר מסיבות רפואיות כגון שיער שגדל מסביב לפצע (משנה ברורה תקלא, כא וביאור הלכה ד"ה כולה דם). לגבר יהיה מותר לקצץ את שפמו (שולחן ערוך שם ח) ואישה תהיה רשאית להסיר שיער גוף שהיא בדרך כלל מסירה (שם תקמו, ה).

בשנים האחרונות הגילוח נהפך לנורמה חברתית במקומות רבים וזה דבר נפוץ שגברים מתגלחים על בסיס יומי. האם איסור תספורת במהלך חול המועד חל בצורה דומה על גילוח? לכאורה, גזירת חכמים שתוארה לעיל, שאוסרת תספורת במהלך חול המועד ושנועדה להבטיח כי נתכונן כראוי לחג, לא תחול במקרה של הגילוח כיוון שאפילו אם אדם יתגלח לפני החג הוא יצטרך להתגלח שוב יום או יומיים לאחר מכן. יתר על כן, ניתן להציע כי אי-גילוח גורם לאדם שבדרך כלל רגיל להתגלח באופן יומיומי לאי נוחות, מה גם שזה יכול להיתפס כחוסר כבוד כלפי ימי חול המועד.

ראשית כל, נוכל לבסס את הקולא על דעה שמובאת, וגם נדחית, על ידי מספר רב של ראשונים מימי הביניים.[4] לפי דעה זו, מי שהסתפר לפני יום טוב בהחלט יוכל להסתפר שוב במהלך חול המועד כיוון שהוא הפגין את הכבוד הראוי כלפי החג. הטור (תקלא) ופוסקים מאוחרים יותר מייחסים את דעה זו לרבינו תם. הטור דוחה אותה בטענה שלא ידוע לציבור כי אדם זה הסתפר טרם כניסת החג. בנוסף לכך, הוא תוהה מדוע קולא שכזו, אם אכן קיימת, לא מופיעה כבר במשנה. השולחן ערוך לא מזכיר את דעה זו. למרות שהפוסקים לא מקבלים את דעה זו, ר' יחזקאל לנדאו פוסק כי מי שהתגלח לפני החג יהיה רשאי להעסיק 'עני שאין לו מה לאכול', ספר עני, כדי שיגלח אותו במהלך חול המועד. לטענתו, מי שדוחה את הטיעון של רבינו תם סובר כי מי שהתגלח לפני יום טוב, ובכך העניק ליום טוב את הכבוד הראוי, עדיין יהיה אסור בגילוח כיוון שגילוח הוא מלאכה האסורה בחול המועד. למרות זאת, אדם יהיה רשאי להעסיק עובד עני במהלך חול המועד ולכן, במקרה זה, פעולה שכזו תהיה מותרת (נודע ביהודה א, יג; ראו גם מהדורה תניינא צט-קא). החתם סופר (אורח חיים קנד) ורוב האחרונים דוחים את קולא זו.

רוב הפוסקים אוסרים להתגלח במהלך חול המועד אלא אם כן קיים חשש כי אי גילוח יגרום להפסד כספי.[5] לעומת זאת, שניים מגדולי התורה של המאה הקודמת התירו להתגלח בחול המועד.

ר' משה פיינשטיין טוען בתוקף כי בחברה שבה הנוהג הוא להתגלח מדי יום וודאי שהגילוח בחול המועד יהיה מותר. הוא כותב כי האיסור של המשנה לא חל על אדם שמתגלח מדי יום וכן שאפילו מי שידחה את עמדת רבינו תם יסכים לקו מחשבה זה. אמנם, הוא מסכם את פסיקתו באופן הבא:

ולכן ברור לעניות דעתי דבזמננו במדינתו שנוהגין אלו הרגילין בתספורת הזקן להסתפר בכל יום ואף אם ביום אחר יום או אחת לשלושה ימים, ליכא שום איסור... אבל מכל מקום איני נוהג להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר או מצטער ביותר, ואם ירצה לסמוך על זה גם בשביל הייפוי לבד אין למחות בידו כי מעצם הדין הוא מותר לעניות דעתי. (אגרות משה, אורח חיים א, קסג)

הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק גם מתיר להתגלח בחול המועד. הרב הרשל שכטר מסכם את עמדת הרב סולובייצ'יק. הוא מסביר כי מי שמתגלח מדי יום בהחלט יהיה רשאי להתגלח במהלך חול המועד שכן ברור מסברת המשנה במועד קטן יד ע"א כי כל מקרה שבו ברור לכל שלאדם איננו אנוס, ולכן מנוע מלהתגלח, יהיה מותר להתגלח במהלך חול המועד. כולם יודעים כי אדם שמגולח למשעי לא יכול בערב החג לגלח שערות שטרם הופיעו (מתוך נפש הרב, עמ' 189-189). הרב סולובייצ'יק טוען כי לא רק שהגילוח מותר בחול המועד, אלא גם כי מי שמותר לו להתגלח בחול המועד יהיה חייב לעשות זאת כדי להימנע מהופעה בזויה בימים האחרונים של החג. זהו המנהג וזו הפסיקה בקרב רבים מתלמידי הרב סולובייצ'יק.

 

כיבוס בחול המועד

בדומה לתספורת בחול המועד, חכמים אוסרים גם את הכיבוס בחול המועד, כדי לגרום לאנשים להתכונן לחג כראוי (מועד קטן ג, ע"ב). בנוסף למקרים המפורטים לעיל בעניין התספורת, המשנה מונה מצבים אחרים שבהם היה מותר לכבס במהלך חול המועד:

מטפחות הידיים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג, הזבין והזבות והנדות והיולדות, וכל העולין מטומאה לטהרה - הרי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין.

הגמרא מסבירה כי גם מי שיש לו יותר מחפץ אחד שמוזכר במשנה יהיה רשאי לכבס אותו במהלך חול המועד כיוון שחפצים אלו מתלכלכים מהר (מועד קטן יח ע"א). בנוסף, הגמרא מביאה את ר' יוחנן שטוען כי מי שיש לו רק בגד אחד יהיה רשאי לכבס אותו במהלך חול המועד. בדומה לכך, מספר ראשונים (רא"ש מועד קטן ג, כא; נימוקי יוסף י ע"ב) מביאים את הירושלמי (מועד קטן ג, ב), שמתיר לכבס בגדי ילדים, כיוון שמקרה זה דומה למי שיש לו רק בגד אחד.

השולחן ערוך פוסק כי מותר לכבס את כל סוגי הבגדים המוזכרים במשנה במהלך חול המועד. עם זאת, יש לכבס רק כפי הצורך, ולכן מי שאינו רגיל להחליף מצעים או מגבות מדי יום, לא יהיה רשאי לכבס אותם במהלך חול המועד (שולחן ערוך תקלד, א). אמנם, מטפחות (ראו חיי אדם קיא, ב) וכן פריטים אחרים המוחלפים מדי יום (כדוגמת גרביונים וגרביים) יהיו מותרים לכיבוס בהתאם למידת הצורך.

בכביסה במכונת כביסה חלק מהאחרונים מתירים להוסיף בגדים אחרים הנחוצים לאדם עבור אותו החג.[6]

בימינו, אנשים מחליפים לבנים מדי יום, במיוחד כשמזג האוויר חם. לכן, יש פוסקים שכותבים כי כמו שהמשנה מתירה לכבס מגבות ידיים שמתלכלכות מדי יום כך גם יהיה מותר לכבס לבנים במהלך חול המועד במידת הצורך.[7] יש המתירים לכבס את כל סוגי הבגדים שרגילים להחליף מדי יום (שו"ת שאגת אריה ז, מג). בתי מלון יוכלו לכבס מצעים ומגבות בחול המועד כיוון שלא סביר שאורחי המלון ישתמשו במגבות ומצעים מלוכלכים. באופן דומה, בתי חולים יהיו מותרים לכבס מגבות ומצעים כי חוץ מהנימוק שהובא קודם לכן, אי-כיבוס עלול להוות סיכון בריאותי.

ניתן להסיר כתמים במהלך חול המועד כיוון שזה לא נחשב לצורת כיבוס (אגרות משה אורח חיים ג, לו, א). יתירה מכך, אם בגד מוכתם והוא מסוג הבגדים או הכתמים שאם לא ינקו אותם מיד לא יתאפשר לנקות אותם בעתיד, יהיה מותר להסיר אותו מבגד זה שכן זהו מצב הכרוך בהפסד כספי (שמירת שבת כהלכתה סו, עב).

אם חולצת חג או שבת מוכתמת יהיה מותר להסיר את כתם זה לכבוד יום טוב.[8] מותר לגהץ בגדים במהלך חול המועד. באופן דומה, מותר לצחצח נעליים במהלך חול המועד (אגרות משה אורח חיים ג, לו, ד).

מי שיוצא מביתו עבור כל ימי החג לא נדרש לקחת מספיק בגדים כך שיספיקו לכל ימי החג, אלא עליו לקחת איתו כמות סבירה של בגדים ואם ייגמרו לו או לבני משפחתו הבגדים הנקיים יהיה מותר לו לכבס אותם בהתאם לפסיקות שהובאו לעיל.[9]
 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ג
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ג