מעמדן המיוחד של ערים מוקפות חומה | 2

אדם שהולך לעיר מוקפת חומה וממנה החוצה בפורים

עם חזרתו המשמעותית של עם ישראל לארץ ישראל, הקמת מדינת ישראל ואיחוד ירושלים, השאלות התיאורטיות שנשאלו בעבר בנוגע למעמדו של תושב עיר מוקפת חומה שנוסע לעיר שאיננה מוקפת חומה קיבלו חשיבות מעשית מחודשת. כמענה להתעוררות של שאלות אלו, הפוסקים דנים בהן בעמקות רבה. ננסה לסכם בקצרה את ההלכות הבסיסיות וכן את הנחות היסוד שרלוונטיות לסוגיה זו.

לטובת דיוננו, נניח כי אדם שמוגדר כ'בן עיר' (תושב של עיר שאיננה מוקפת חומה) צריך לקרוא את המגילה ולקיים את פורים ביום י"ד באדר, ואילו המונח 'בן כרך' (תושב של עיר מוקפת חומה) מתייחס לאדם שצריך לקיים את פורים בט"ו באדר.

המשנה קובעת כי נוכחות של אדם בעיר, אפילו ליום אחד, יכולה בנסיבות מסוימות להגדיר אותו בתור בן כרך או כבן עיר:

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר – אם עתיד לחזור למקומו [אז] קורא כמקומו, ואם לאו [ואם לא מתכוון לחזור למקומו] – קורא עמהן [עם תושבי העיר בה הוא מצוי כעת]. (מגילה יט ע"א)

הגמרא מעירה על משנה זו וקובעת כי:

אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד, אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר קורא עמהן. אמר רבא: מנא אמינא לה? דכתיב: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות". מכדי כתיב "היהודים הפרזים", למה לי למיכתב "היושבים בערי הפרזות"? הא קא משמע לן דפרוז בן יומו נקרא פרוז. אשכחן פרוז, מוקף מנא לן? סברא הוא מדפרוז בן יומו קרוי פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף. (שם)

בעקבות כך, תושב ירושלים שמוצא את עצמו בעיר שאיננה מוקפת חומה בליל יום י"ד – כלומר, בלילה שמסתיים בזריחה של יום י"ד – יצטרך לקיים את פורים ביום זה.

הסבריו של רבא מתייחסים רק למצב שבו תושב עיר מוקפת חומה נוסע לעיר שאיננה מוקפת חומה, תושב שמעמדו נקבע בהתאם למקום שבו הוא נוכח בליל יום י"ד. לעומת זאת, רבא לא מתייחס למקרה ההפוך של תושב עיר שאיננה מוקפת חומה שמוצא את עצמו בעיר מוקפת חומה. האם הבוקר של יום י"ד קובע גם כן את מעמדו או שמא מעמדו נקבע בהתאם למקום שבו הוא נמצא בבוקר של יום ט"ו? כמו כן, הגמרא איננה דנה בשאלה המרתקת האם אדם יכול באופן תיאורטי להתחייב בקיום פורים בשני הימים, או באף אחד מהם, כאשר ייסע מעיר מסוג אחד לעיר מן הסוג השני.

רש"י טוען כי מקום הימצאותו של האדם בבוקר ט"ו הוא גם הגורם המכריע בכל הנוגע לדיוננו:

לא שנו - דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה עשר ולא בארבעה עשר. אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר - אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר, הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי י"ד אף על פי שעודנו שם, הואיל וביום לא יהיה שם אין זה אפילו פרוז בן יומו. (רש"י מגילה יט ע"א ד"ה לא שנו, וכן ד"ה אלא)

רש"י מסביר כי מצד אחד, מקום הימצאותו של האדם בבוקר י"ד מכריע האם עליו לקרוא את המגילה בעיר שאינה מוקפת חומה או לא, ומצד שני, מקום הימצאותו של האדם בבוקר יום ט"ו מכריע האם יצטרך לקרוא את המגילה בשושן פורים. הרא"ש מבאר את עמדתו של רש"י:

ולא רצה לפרש מלתיה דרבא [כמתייחסות גם כן למקרה שבו] בן עיר שהלך לכרך, דלא מסתבר למימר שאם ישנו בכרך ביום י"ד שחלה עליו חובת קריאת מוקפין וישאר שם. (רא"ש מגילה ב, ג)

לפיכך, תושב ירושלים שמצוי בעיר שאיננה מוקפת חומה ביום י"ד אך בכוונתו להיות בירושלים ביום ט"ו יקרא את המגילה בירושלים ביום ט"ו. תושב של עיר שאיננה מוקפת חומה שנמצא בירושלים ביום י"ד ובכוונתו לחזור לביתו לפני יום ט"ו צריך לקרוא את המגילה ביום י"ד. אם הוא נמצא בירושלים בבוקר ט"ו, עליו לקרוא את המגילה ביום זה.

ראשונים רבים מכריעים בהתאם לפירושו של רש"י והכרעתו ההלכתית.[1] אמנם, הרא"ש עצמו וכן הטור (תרפח) חולקים וטוענים כי בוקר י"ד הוא המכריע את מעמדו של כל אדם, ללא קשר לשאלה היכן הוא נמצא או היכן הוא מתכוון להיות מאוחר יותר. אם אדם מתעורר בעיר שאינה מוקפת חומה בבוקר י"ד, עליו לקרוא את המגילה ביום זה. אמנם, אם אדם קם בירושלים בבוקר י"ד עליו לקרוא את המגילה ביום ט"ו למרות שהוא תושב של עיר שאיננה מוקפת חומה. כך הם דברי הרא"ש:

לישנא דהש"ס משמע דרבא קאי אכולה מתניתין, וכן מוכח בירושלמי. ויש ליישב דברי רבא אכולה מתניתין: כמו שמועיל לבן כרך להיות כבן עיר כשעמד שם ליל ארבעה עשר ומקצת היום שהוא זמן קריאתה של בני העיר וחלה עליו חובת קריאתן, כמו כן מועיל לבן עיר שהלך לכרך ועמד שם עד מקצת יום י"ד – כיוון שבזמן חיוב קריאת בני מקומו אינו עמהם, נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתן.

הראב"ד מסכים עם הרא"ש, אך מוסיף כי כדי להתחייב לקרוא את המגילה ביום ט"ו, יש להישאר בעיר המוקפת חומה במהלך יום זה. אם אותו אדם חוזר לעירו, שאיננה מוקפת חומה, לאחר בוקר י"ד הוא יהיה פטור כליל מקריאת המגילה.

לסיכום, רש"י טוען כי מעמדו של אדם נקבע בהתאם למקומו בעלות השחר של יום י"ד (עבור בן עיר) ויום ט"ו (עבור בן כרך), ואילו הרא"ש טוען כי מקומו של האדם בבוקר יום י"ד הוא זה שיקבע האם יהיה עליו לקרוא את המגילה ביום י"ד או ט"ו.

איזה סוגיה רעיונית עומדת בבסיס המחלוקת שבין רש"י לרא"ש? לכאורה, רש"י רואה את שני הימים הללו כשני ימי חג נפרדים. לכן, מעמדו של האדם ביום י"ד או ביום ט"ו תלוי בשאלה אם הוא התעורר בתוך ירושלים או מחוצה לה. לעומת זאת, הרא"ש סובר כי יום י"ד באדר נחשב כפורים גם עבור תושבי הערים המוקפות חומה למרות שבפועל הם מקיימים את הפורים ביום למחרת. לפי הרא"ש, בן כרך איננו אומר תחנון ביום י"ד לא רק כאות הזדהות עם אחיו שבערי הפרזות, שמקיימים את חג הפורים באותו היום, אלא כיוון שאפילו בעבור בן כרך יום י"ד הוא ביסודו חלק מחג הפורים.

השולחן ערוך הולך בעקבות דעת רש"י, שלפיה מעמדו של בן כרך נקבע בהתאם למקום הימצאותו בבוקר יום ט"ו (שולחן ערוך תרפח, ה), המשנה ברורה (שם) ורוב האחרונים הנוספים מסכימים לדעתו.

שאלה שנייה נוגעת למקומה של כוונת האדם בסוגיה הלכתית זו. הראשונים מתייחסים למצב שבו תושב עיר מוקפת חומה מבקר בעיר שאיננה מוקפת חומה ביום י"ד, כשהתכוון לחזור לעירו מוקפת החומה לפני עלות השחר ולבסוף התעכב ונשאר בעיר שאיננה מוקפת חומה. האם יצטרך לחגוג את פורים ביום י"ד או שמא ביום ט"ו כיוון שהתכוון להיות בעירו מוקפת החומה בבוקר יום זה?

רש"י ובעל המאור פוסקים כי מעמדו של אדם נקבע באופן מלא בהתאם לנוכחותו הפיזית במקום כלשהו בבוקר יום הפורים (בעל המאור מגילה ו ע"א). אמנם, ראשונים אחרים סוברים (על בסיס הבנתו של הרי"ף בדברי הגמרא) כי מעמדו של אדם נקבע בהתאם למקום שבו הוא התכוון להיות בזמן הקריטי לקביעה זו (כפי שנידון לעיל).[2] בין ראשונים אלו, אנו מוצאים מחלוקת האם הגורם הקובע הוא כוונת האדם ביציאה מביתו (הרא"ש והטור) או שמא כוונתו בתחילת ליל יום י"ד (הרמב"ן והר"ן).

השולחן ערוך פוסק כך:

בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר – אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו; ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה – קורא עם אנשי המקום שהוא שם. (שולחן ערוך תרפח, ה)

כפי שציינו לעיל, המשנה ברורה מסביר כי השולחן ערוך מקבל את עמדתו של רש"י וסובר כי הרגע המכריע בנוגע לחובת קריאת המגילה הוא בוקר יום י"ד לבן עיר ובוקר יום ט"ו לבן כרך. בנוסף לכך, המשנה ברורה מעיר כי השולחן ערוך הולך בעקבות עמדת הראשונים הטוענים כי כוונתו של האדם על המקום שבו יהיה בזמן המכריע (בוקר י"ד או בוקר ט"ו) בזמן יציאתו מהבית היא שתקבע את מעמדו בכל הקשור למועד קריאתו את המגילה (משנה ברורה תרפח, יב). אחרונים רבים וביניהם החזון איש[3] והרב צבי פסח פרנק (הר צבי אורח חיים קיט) פוסקים בהתאם.

 

סיכום הלכות נסיעה בפורים

ניכר כי ההלכות הנוגעות לטיול או נסיעה בפורים הן מורכבות ומבלבלות ביותר! אכן, עיון בסיסי בספרות השו"ת וספרי ההלכה חושף גישות רבות ומסקנות שונות שיכולות להשאיר את הקורא במצב של מבוכה ובלבול. עם זאת, בהתבסס על מה שראינו עד כה, נוכל לסכם בתמציתיות את הקווים המנחים באופן הבא:[4]

אם תושב ירושלים (עיר מוקפת חומה) נסע לעיר שאינה מוקפת חומה עם כוונה להישאר שם גם לאחר עלות השחר של יום י"ד, והוא אכן נשאר בעיר זו עד עלות השחר, יהיה עליו לקיים את פורים ביום י"ד באדר. עם זאת, אם תוכניותיו השתנו והוא חזר לירושלים לפני עלות השחר, הוא לא צריך לחגוג את פורים ביום י"ד.[5]

אם הנוסע מתכוון לחזור לירושלים לפני עלות השחר גם אם בסופו של דבר הוא נשאר בתוך העיר שאינה מוקפת חומה עד בוקר י"ד יהיה עליו לקיים את פורים ביום י"ד. למרות זאת, במקרה כזה חלק מהפוסקים ממליצים לקרוא את המגילה ביום י"ד ללא ברכה כדי לחשוש לדעות (רש"י ובעל המאור) שסוברות כי מעמדו של אדם נקבע אך ורק בהתאם למיקומו הפיזי.[6]

במקרה ההפוך, אם תושב עיר לא מוקפת חומה נוסע לירושלים לפני בוקר יום י"ד כשהוא מתכוון לחזור לפני עלות השחר, הוא יצטרך לקיים את פורים ביום י"ד ללא תלות בשאלה האם בפועל הוא חזר לביתו לפני עלות השחר. אם כשעזב את ביתו התכוון להישאר בירושלים עד אחרי עלות השחר של יום י"ד ולחזור רק אחרי עלות השחר של יום ט"ו, יהיה עליו לקיים את פורים ביום ט"ו באדר.

האם אפשרי כי אדם יתחייב לקיים את שני ימי הפורים? אם יוצאים מעיר שאינה מוקפת לאחר עלות השחר ביום י"ד באדר ומתכוונים להישאר בירושלים עד לאחר השקיעה של יום המחרת, האם מתחייבים בקיום שני ימי הפורים? לפי הרא"ש, לכאורה, אפשר להתחייב בקיום של יום אחד בלבד כשהדבר תלוי במיקומו של האדם בבוקר יום י"ד. אמנם, האם לשיטת רש"י אדם שנמצא במצב כזה יצטרך לקיים את פורים בשני הימים?

בתלמוד הירושלמי נאמר כי ייתכן שמי שעזב את מקום מגוריו ('עקר דירתו') יוכל להתחייב בקיום שני ימי הפורים או לחילופין להיות פטור לגמרי ממצוות החג – תלוי בשאלה האם הוא עבר מעיר\לעיר מוקפת חומה (מגילה ב, ג). על בסיס פסקה זו, ר' שלמה זלמן אוירבך טוען כי אכן אפשרי שאדם שנוסע בפורים יתחייב בקיום של שני הימים (מנחת שלמה א, כג, ד). אמנם, ישנם פוסקים שממליצים במקרה כזה לשמוע את ברכות המגילה ממישהו אחר ביום השני במקום שיגיד אותן בעצמו.

יחד עם זאת, ר' צבי פסח פרנק מבין כי דברי הירושלמי מתייחסים רק לאנשים שעוברים ממקום מגוריהם לצמיתות ולא למטיילים; לשיטתו, דבר זה לא יחול במקרה שלנו. בנוסף, הרב פרנק טוען כי שיטתו של הירושלמי, כי מי ששוהה יום אחד בעיר מוקפת חומה נחשב כתושב של עיר זו היא קביעה שהיקפה והאפשרות ליישמה מוגבלים. מעבר לכך, שיטה זו נוגעת רק למי שעדיין לא שמע את המגילה במקום מגוריו. אמנם, אדם שמבקר בעיר שאיננה מוקפת חומה ביום י"ד וחוזר לביתו בעיר שמוקפת חומה כדי להיות שם ביום ט"ו אכן יתחייב לקרוא את המגילה בשנית ביום זה כיוון ששם הוא באמת גר (הר צבי אורח חיים ב, קיח-קיט).

במקרה שבו תושב העיר ירושלים נוסע לעיר שאיננה מוקפת חומה בבוקר יום י"ד ומתכוון להישאר שם לפחות עד בוקר ט"ו, האם בכלל הוא יתחייב לקיים את פורים? לפי מספר אחרונים, עדיין אדם זה יצטרך לקיים את פורים ביום י"ד בדיעבד, שהרי כוונתו הייתה שלא לקיים את פורים בירושלים ביום ט"ו (משנה ברורה תרפח, יב; כף החיים שם כט). יחד עם זאת, נראה כי לשיטת ראשונים רבים במקרה זה אותו הנוסע יהיה פטור לחלוטין מקיום חג הפורים.

מעניין לציין את דברי הרב צבי פסח פרנק, שכותב כי במקרה כזה יהיה עדיף לאסוף מניין של אנשים ולקרוא את המגילה ביום י"ד עם ברכה בירושלים; אם זה לא אפשרי, עליו לקרוא את המגילה באופן פרטי ללא ברכה (הר צבי, אורח חיים ב קכח: יא, כ-כא).

ברור כי יש להימנע מתרחיש כזה כדי שלא לפספס את חג פורים הנפלא! יש לציין כי בכל מצב של ספק בנוגע לחובתו של אדם בקריאת המגילה, יהיה אסור לאותו אדם שנמצא בספק לקרוא את המגילה עבור אחרים שמחויבים באופן וודאי לקיים את פורים באותו היום.

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב