שמיני עצרת ושמחת תורה

לאחר חגיגת חג הסוכות במשך שבעה ימים, ישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים מדי יום, התורה כותבת כי היום השמיני, הידוע בשמו 'שמיני עצרת', הוא יום טוב (דברים כט, לה-לח). שלא כמו חג הפסח שנחגג במשך שבעה ימים, לחג הסוכות מתווסף יום אחד ושמיני עצרת נחגג ביום השמיני. מדוע לחג הסוכות 'מתווסף' יום? מה אופיו של יום נוסף זה?

הגמרא מציעה כי השוני בין קורבנות חג הסוכות לקורבנות שמיני עצרת יכול להסביר את ההבדל שבין הימים הללו. מחד, 'פרי החג', שבעים הפרים שהוקרבו במהלך חג הסוכות, שמקבילים לשבעים אומות העולם, מדגישים את הפן האוניברסלי של החג.[1] מאידך, הפר היחיד שמובא כקורבן בשמיני עצרת מצביע על פן יותר ייחודי. עובדה זו הביאה את הגמרא להמשיל את המשל הבא:

אמר ר' אלעזר: הני [אותם] שבעים פרים שמביאים בסך הכל כמוספי שבעת ימי חג הסוכות כנגד מי מביאים אותם — כנגד שבעים אומות, שמביאים אותם לכפרתן, ומתוך שכפרתן בחג הסוכות שבו נידונים על המים, ימטיר ה' גשמי ברכה לעולם. פר יחידי של שמיני למה — כנגד אומה יחידה, ישראל.

משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה הנמשכת ימים אחדים. אחרי שסיימו את הסעודה ליום אחרון, אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה רק עבורי כדי שאהנה ממך במיוחד. (סוכה נה ע"ב)

רש"י מציע הסבר דומה:

"פר אחד איל אחד" - ... ולשון חיבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם 'קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד'. (רש"י במדבר כט, לו)

החזקוני גם רואה את שמיני עצרת כיום שמחה על מערכת היחסים שקיימת בין עם ישראל לקב"ה ומוסיף:

עצרת היא. משל למלך שבאו בניו להקביל פניו, פעם ראשונה אמר: להם מתי תחזרו לי? אמרו לו: לחמישים יום. פטרם לשלום. שניה אמר להם: מתי תחזרו? אמרו לו: לד׳‎ חדשים. פטרם לשלום. בשלישית אמרו לו: לא נוכל לחזור עד לאחר שבעה חדשים. אמר להם: אם כן, בבקשה מכם תתעכבו עמי עוד יום אחד כדי שאשבע בראייתכם מאחר שתאחרו כל כך. לפיכך, אין עצרת לישראל בפסח לפי שחוזרים בשבועות ולא בשבועות לפי שחוזרים בסוכות, אבל בסוכות שאין חוזרים עד הפסח מפני הגשמים הקב״‎ה מעצרן יום אחד. (חזקוני ויקרא כג, לו)

הקב"ה רוצה לבלות יום נוסף ואחרון עם האומה שלו לפני תקופת החורף הארוכה שאין בה חגים. שמיני עצרת מדגיש את הקשר הייחודי והאישי שבין הקב"ה לעמו, קשר שקיים במקביל ומעבר לקשר שיש לו עם שאר אומות העולם. מקורות אלה מציגים את שמיני עצרת כחג של מערכת יחסים אוהבת בין הקב"ה לעם ישראל.

 

אופיו של שמיני עצרת והקשר שלו לחג הסוכות

התלמוד מונה שישה אופנים שבהם נבדל שמיני עצרת משבעת ימי חג הסוכות שקודמים לו ומעירים:

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב נחמן, ששנינו: שמיני רגל בפני עצמו הוא לעניין ששה דברים שסימנם פז"ר קש"ב. והן: שהיה לו פייס (גורל)[2] בפני עצמו, שלקורבנות חג הסוכות היה סידור מיוחד לחלקם בין כל עשרים וארבעה משמרות הכוהנים ואילו בשמיני עושים הכוהנים פייס מיוחד עבור הקורבנות שמקריבים ביום זה. וכן יש לו זמן (ברכת "שהחיינו")[3] בפני עצמו. והוא רגל בפני עצמו[4], שאין חלות בו מצוות חג הסוכות.

ומביאים בו קרבן בפני עצמו[5], שאין קורבנות יום השמיני על פי סדר קורבנות חג הסוכות. ושירה ששרים הלווים על הקורבן[6], בשמיני היא כשיר בפני עצמו, שאינו כשיר הקורבנות בסוכות. וברכה בפני עצמו[7] שמזכירים בכל הברכות והתפילות יום שמיני עצרת. (סוכה מח ע"א)

האחרונים דנים בשאלה האם הבדלים אלו מלמדים אותנו כי יש לתפוס את שמיני עצרת כחג עצמאי, או שמא הוא היום השמיני של סוכות אלא שהדרישות ההלכתיות שחלות בו שונות במעט מאלו של שבעת הימים שקדמו לו.

יש שמנסים לקשור שאלה זו לשאלה מעניינת נוספת שנוגעת לנוסח התוספת שנאמרת במהלך תפילות יום שמיני עצרת. הראשונים כותבים שאת נוסח ההוספה 'יום שמיני חג עצרת הזה' מכניסים לתפילת שמונה עשרה וברכת המזון[8] וכן מובא בשולחן ערוך.[9] אמנם, הרמ"א כותב נהוג להגיד את הנוסח: "יום שמיני עצרת הזה" – ללא אזכרת המילה 'חג' כלל, כיוון "דלא מצינו בשום מקום שנקרא 'חג' אלא אומרים 'יום שמיני עצרת' (רמ"א תרסח, א). המהרש"ל (שו"ת המהרש"ל סד) והט"ז (תרסח, א) מגיעים למסקנה כי יש להגיד את הנוסח 'יום שמיני עצרת החג הזה', כיוון שהמונח 'חג' מתייחס לסוכות ולא לשמיני עצרת. ערוך השולחן כותב כי זהו 'מנהג העולם', דהיינו המנהג הנפוץ (ערוך השולחן שם). אולם, הרב חיים יוסף דוד אזולאי טוען כי רוב הראשונים והאחרונים סוברים שיש להוסיף את הנוסח 'יום שמיני חג העצרת הזה (ברכי יוסף שם). דיון זה מדגיש את הגישות השונות בנוגע לשאלה האם יש לראות את שמיני עצרת כסיומו של חג הסוכות או כחג עצמאי.

מה צריך לעשות במקרה שבו אדם השמיט בטעות את האזכור של שמיני עצרת בתפילה ובמקום זאת אמר 'את יום חג הסוכות הזה', נוסח האזכור של שבעת הימים האחרונים? השערי תשובה מביא דעות רבות בנוגע לכך (שערי תשובה שם ב). החיי אדם (כח, טו), ערוך השולחן (תרסח, א) והרב משה פיינשטיין (אגרות משה אורח חיים ג, צז) פוסקים כי אין לחזור על התפילה במקרה שכזה. לעומת זאת, הברכי יוסף פוסק שאם אדם נזכר בטעות שלו לאחר שהוא כבר צעד שלושה צעדים לאחור אז הוא כן צריך לחזור ולהתפלל (ברכי יוסף תרסח; ראו גם את דברי הרב עובדיה יוסף, יביע אומר ד, נא). יש הסוברים כי בשמיני עצרת בחוץ לארץ (שהוא למעשה היום השמיני, לא התשיעי) לא צריך לחזור על התפילה כיוון שהיום השמיני הוא ספק יום השביעי של חג הסוכות (ראו כף החיים תרסח, ג למשל).

ייתכן לומר כי מי שטוען שצריך לחזור על התפילה רואה את שמיני עצרת כחג עצמאי לחלוטין, ואילו מי שסובר שלא צריך לחזור על התפילה סובר באופן עקרוני ששמיני עצרת הוא היום השמיני של חג הסוכות והוא אינו מהווה חג עצמאי. [10]

 

הכנסת חג מוקדמת של שמיני עצרת

כאמור לעיל, שמיני עצרת נבדל מחג הסוכות בכך שלא דרים בסוכה ולא נוטלים ארבע מינים. לכן, בישראל, שבה אין ספק לגבי לוח השנה, לא אוכלים בסוכה בליל שמיני עצרת. בנוסף לכך, הגמרא דנה בשאלה האם אדם שיושב בסוכה בשמיני עצרת מתוך כוונה לקיים את מצוות ישיבה בסוכה מפר בכך את איסור 'בל תוסיף' – הוספה על מצוות התורה (ראו עירובין צו ע"א).

מעניין להעיר כי האחרונים מתלבטים בשאלה האם מי שמכניס מוקדם את שמיני עצרת חייב לאכול את סעודת הלילה שלו בסוכה. מצד אחד, כיוון שעדיין יש אור בחוץ, אפשר לטעון שחג הסוכות עדיין חל ולכן יש לאכול בתוך הסוכה. מצד שני, כיוון שאדם כבר קיבל על עצמו את שמיני עצרת, שבו אין לדור בסוכה, נראה לומר שלא צריך לאכול בסוכה.

המהרש"ל טוען כי מי שמכניס מוקדם את שמיני עצרת לא יוכל לאכול לפני צאת הכוכבים. הוא טוען כי למרות שאפשר להכניס מוקדם את שמיני עצרת, יחד עם ההלכות הנוגעות לקדושת יום טוב, היום באופן רשמי עדיין מוגדר כחלק מחג הסוכות ולכן הוא יהיה אסור באכילה מחוץ לסוכה עד צאת הכוכבים. כדי להימנע מלהתחייב מלאכול בסוכה ולהגיד את ברכת 'לישב בסוכה' יש לחכות עד צאת הכוכבים ורק אז לערוך את סעודת החג (שו"ת מהרש"ל סח). הט"ז חולק וטוען כי ה'תוספת יום טוב', הזמן שהתווסף ליום טוב, עשוי למעשה לעקור גם את החובות של היום הקודם; לכן, מי שמכניס מוקדם את שמיני עצרת כבר לא יהיה חייב לאכול בסוכה (ט"ז תרעח). אמנם, נהוג להמתין עד לצאת הכוכבים לפני שעורכים את סעודת ליל שמיני עצרת.

 

אכילה ושינה בסוכה בשמיני עצרת

קודם לכן דנו בתיקון היום טוב השני מחוץ לארץ ישראל. כיוון שהקהילות שמחוץ לישראל לא ידעו את התאריך המדויק של החודש, הן היו שומרות שני ימים טובים בעקבות הספק. מנהג זה נמשך גם לאחר תיקון לוח השנה הקבוע. לכן, מחוץ לארץ ישראל, יש לקיים שני ימים טובים בתחילת חג הסוכות ושני ימים טובים של שמיני עצרת בסיומו.

בעקבות הספק, 'היום השמיני' – שמיני עצרת – עשוי להיות למעשה היום השביעי של סוכות, לפחות באופן תאורטי. האם מסיבה זו מי שנמצא מחוץ לארץ ישראל צריך לשבת בסוכה בשמיני עצרת? הגמרא מביאה מחלוקת בנוגע לנושא זה ומתארת כי יש שטוענים שאין לשבת בסוכה כלל, יש אחרים טוענים שיש לשבת בסוכה וכן לברך את ברכת 'לישב בסוכה' ויש הטוענים שצריך לשבת בסוכה אך ללא ברכה. הגמרא מסיימת בפסיקה שאכן יש לשבת בסוכה אך ללא אמירת הברכה ("והלכתא: מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן").[11]

הראשונים מציעים פירושים שונים למסקנה זו. הרמב"ם, בתשובה שכתב לחכמי לוניל, מתמקד בחוסר היכולת לומר ברכה. הוא לומד מפסקה זו שאין לברך ברכת המצווה במקרה שיש ספק אם האדם שמקיימה אכן מחויב בה. לפיכך, הוא מסכם ופוסק שאין להגיד ברכה על ברית מילה של תינוק אנדרוגינוס, שכן לא בטוח שמילה זו אכן נדרשת.[12] לחילופין, הרי"ף מציע הסבר אחר:

והיינו טעמא דלא מברכינן, דכיון דיום שמיני עצרת הוא דלא אפשר לברוכי לישב בסוכה, דקשיין אהדדי: אי יום סוכה הוא לאו שמיני עצרת הוא, ואי שמיני עצרת הוא לאו יום סוכה הוא, ומשום דמספקא לן בתרוייהו עבדינן לחומרא, יתבינן ולא מברכינן, ונוהגין ביה מנהג יום טוב. (רי"ף סוכה כב ע"ב-כג ע"א)

הרי"ף טוען כי ישיבה בסוכה ואמירת ברכה ביום שמיני עצרת מהווים סתירה פנימית של ממש. בעל החינוך מנסה להסביר את סתירה זו:

ואמרו זכרונם לברכה (סוכה מז.) "מיתב יתבינן בסכה" כדי לצאת ידי חובה. אחר שחייבונו זכרונם לברכה להוסיף יום אחד בכל מועד ומועד, הוספנו גם כן בסוכות ועשינו ימי סוכה שמנה ימים, אבל מכל מקום ברוכי לא מברכינן על הסוכה ביום זה, אחר שהוא באמת יום מועד אחר שהשתא בקיאין אנו בקבועא דירחא. ויותר ראוי שנברך על יום טוב העצרת שהוא האמיתי, ולא על האחר שהוא מפני התקנה. ושמא תאמר: למה לא תקנו לברך על שניהם, ונאמר "ביום חג הסוכות וחג העצרת הזה", כמו בשבת ומועד שאנו זוכרים את שניהם? הא ליתא, דאילו שבת ומועד שניהם כיום אחד הן, אבל שני מועדים אי אפשר שיהיו ביחד, ועל כן אין ראוי לנו לברך כן, אבל לישב בסכה ראוי לנו, שישיבת הסכה לא גרעא מידי בחג העצרת. (חינוך שכג)

החינוך מסביר כי למרות שהישיבה בסוכה לא סותרת את יום שמיני עצרת (ראו תוספות סוכה מז ע"א ד"ה מיתב) לכשעצמו, לא ניתן להגיד ברכה על שני חגים שונים באותו היום. זו הסתירה שהובילה את חכמים לפסוק כי יש לשבת בסוכה בשמיני עצרת מחוץ לארץ ישראל אך ללא אמירת הברכה על ישיבה זו.

הר"ן מציע הסבר נוסף שהוא לפי דעתו ההבנה הנכונה של דברי הרי"ף. הוא כותב כי אין לברך את ברכת 'לישב בסוכה' בשמיני עצרת כדי לא להגיע למצב של זלזול ביום טוב ('לזלזולי ביום טוב'). ביום טוב שני רגיל יש להגיד את נוסח הקידוש והתפילה של יום טוב כדי להבטיח שאדם לא יתנהג בזלזול כלפי היום טוב השני (ראו שבת כג ע"א). במקרה שלנו, יש חשש שאדם יתייחס בזלזול כלפי היום טוב הראשון אם נדגיש לו שייתכן והיום טוב הראשון הוא בכלל היום השביעי של חג הסוכות (ר"ן סוכה כב ע"ב).

האם גם חייבים לישון בסוכה בשמיני עצרת? המרדכי מצטט את הראבי"ה שלפיו עצם הישיבה בסוכה ללא אמירת ברכה אינה דומה מספיק למצוות הישיבה בסוכה ולכן לא עוברים בכך על איסור 'בל תוסיף'. עם זאת, הוא מוסיף ואומר שאין לישון בסוכה בשמיני עצרת; כיוון שבדרך כלל לא מברכים לפני שישנים בסוכה, אם אדם יישן בסוכה בשמיני עצרת זה לא יהיה שונה משינה בסוכה במהלך חג הסוכות ומשום איסור 'בל תוסיף' פעולה זו נאסרה (מרדכי סוכה תשעב; ראו גם הגהות אשרי סוכה ד, ה).

למרות שהבית יוסף מעיר לגבי נקודה זו כי הראשונים לא הבחינו בין שינה ואכילה בסוכה במהלך שמיני עצרת (בית יוסף תרסח), הרמ"א כותב בספרו דרכי משה הארוך שהמנהג הנפוץ הוא בהתאם לדעת הראבי"ה (דרכי משה שם). המשנה ברורה כותב שלמרות שרבים מהאחרונים, כולל הגר"א (מעשה רב 216), לא מבחינים בין שינה ואכילה בסוכה וישנים בתוכה, נהוג לא לישון בסוכה במהלך שמיני עצרת (משנה ברורה תרסח, ו).

הגמרא מגיעה למסקנה כי מחוץ לארץ ישראל יש לאכול בסוכה אך לא להגיד את ברכת 'לישב בסוכה' והשולחן ערוך פוסק בהתאם (שולחן ערוך תרסח, א). אמנם, קהילות רבות רגילות לאכול בתוך בתיהם בשמיני עצרת, ולכל היותר להגיד קידוש ולאכול מעט בסוכה. למרות שמנהג זה מיוחס לפעמים לקהילות חסידיות הוא כבר מופיע בדברי הראשונים (מחזור ויטרי שפד; ראו גם מהרי"ל הלכות לולב ו). מה המקור למנהג זה שלכאורה סותר את הפסיקה המפורשת של הגמרא?

אחרונים רבים (לדוגמא, ראו מנחת אלעזר ד, לא; ערוך השולחן תרסח, ג-ה) מבססים את מנהג זה על דבריו של ר' נתנאל וויל בחיבורו קורבן נתנאל, שם הוא מעיר על דברי הרא"ש (קורבן נתנאל, סוכה ד, ז). הוא מציין כי התוספות מסבירים שישיבה בסוכה בשמיני עצרת לא מהווה הפרה של איסור 'בל תוסיף' כיוון שישיבה בסוכה היא דבר מהנה; ייתכן שאדם יישב בסוכה גם שלא במהלך חג סוכות (תוספות סוכה מז ע"א ד"ה מיתב). אמנם, הקורבן נתנאל מעיר כי אם באותו יום קר או שיש רוח חזקה או שינוי במזג האוויר, לא יהיה זה הולם לשבת בסוכה בשמיני עצרת כיוון שבמצב כזה ברור שמי שיושב בסוכה עושה זאת לשם מצוות סוכה, וזו תהיה הפרה של איסור 'בל תוסיף'.

האחרונים מסבירים כי במערב וצפון אירופה, מקומות שבהם קר וסוער במהלך סוכות, אדם שיושב בסוכה במהלך שמיני עצרת בוודאי עושה זאת כדי לקיים מצווה. לכן, נהוג לאכול רק את סעודת היום בסוכה (ראו טור תרפח), לעשות קידוש בסוכה ולאחר מכן להיכנס פנימה, או לא לאכול בסוכה כלל.[13]

קודם לכן דנו בשאלה האם אדם שמבקר בארץ ישראל צריך לשמור יום אחד או יומיים של יום טוב. לפי הפוסקים שלשיטתם מי שמבקר בארץ ישראל צריך לשמור על שני ימים טובים, יש לשאול האם אותו מבקר יאכל בסוכה בשמיני עצרת גם בארץ ישראל. ר' שלמה זלמן אויערבך פוסק כי מי שמבקר בישראל צריך לשמור שני ימים טובים כשבשמיני עצרת יהיה אסור לו לאכול בסוכה (מנחת שלמה א, יט, א; ראו גם מנחת יצחק ט, נד). אמנם, הרב עובדיה יוסף כותב כי אורח בבית של מישהו צריך לאכול עם המארח שלו בתוך הבית, ואילו מי שנמצא לבד, או אורח בבית מלון, צריך לאכול בסוכה במהלך שמיני עצרת (יחווה דעת ב, עו). אחרים טוענים כי מבקר צריך לאכול בסוכה בשמיני עצרת גם בארץ ישראל (ראו שו"ת בצל החכמה ה, קמו).

 

שמחת תורה

היום האחרון של סוכות, היום התשיעי בגולה והשמיני בארץ ישראל, מכונה 'שמחת תורה'.[14] בשמחת תורה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה, פרשת 'וזאת הברכה', והקהילות בבתי הכנסת חוגגות את השלמתו של מחזור קריאה נוסף. לאחר שרוקדים עם הספרי תורה ומקיפים את הבימה שבע הקפות, קוראים בתורה בלילה ועוד פעם במהלך היום. השלמת קריאת התורה מתרחשת במהלך עליית חתן תורה, ומיד לאחר מכן עולה חתן בראשית ומתחילים לקרוא בתורה מחדש בפרשת בראשית.

מנהג זה התפתח במהלך תקופת הגאונים. עד ימי הביניים המוקדמים היו שני מנהגים קדומים של קריאה בתורה בכל שבת. בארץ ישראל חילקו את התורה ל-155 פרשיות שקריאתן הושלמה אחת לשלוש שנים (מגילה כט ע"ב) או ל-175 פרשיות שקריאתן הושלמה אחת לשלוש וחצי שנים (סופרים טז, ח). בנימין מטודלה (1130-1173) מתעד כי בקהיר של המאה ה-12 עדיין היו מאנשי ארץ ישראל שסיימו את התורה אחת לשלוש שנים. אמנם, הוא מספר כי בשמחת תורה הם היו מצטרפים לקהילה הסמוכה וחוגגים את שמחת תורה יחד עם כל חברי הקהילה היהודית.[15] בדומה לכך, הרמב"ם מתאר את החגיגה השנתית כמנהג אך לא כמנהג הנפוץ (הלכות תפילה יג, ה). למעשה, קהילות בבל חגגו את שמחת תורה מדי שנה, אך בארץ ישראל שמחת תורה התקיימה רק אחת לשלוש שנים (ב.מ לוין, אוצר חילוף מנהגים בין ארץ ישראל ובבל עמ' 98). עם קבלת המנהג הבבלי להשלים את הקריאה בתורה אחת לשנה, שמחת תורה נחגגה בכל רחבי העולם ביום האחרון של סוכות.

אנו מוצאים מנהגים רבים שהתפתחו כבר בתקופת הגאונים. למשל, הגאונים נשאלו האם מותר להקטיר קטורת ריחנית בבית הכנסת בשמחת תורה (שערי תשובה שיד), והאם מותר לרקוד לכבוד התורה למרות האיסור דרבנן לרקוד ביום טוב (שם; ראו גם ביצה לו ע"ב).

אמנם הגאונים אינם מסבירים מדוע הפרשה האחרונה של הקריאה בתורה מתקיימת דווקא בשמיני עצרת, יש ראשונים[16] שמסבירים כי ברכותיו של משה, שנמצאות בפרשת וזאת הברכה, נקראות בכוונה ביום שבו אנו קוראים כיצד שלמה המלך ברך את עם ישראל ביום השמיני של סוכות (מלכים א, פרק ח). המחזור ויטרי מוסיף ואומר כי שמחת תורה מתקיימת בכוונה בחג סוכות (מחזור ויטרי שפה) שלגביו התורה מזכירה פעמיים את המונח 'שמחה' (ראו דברים טז, טו).

האברבנאל מציע כי הסיבה לחגיגת שמחת תורה דווקא בסוכות נעוצה במצוות הקהל (דברים לא, יא-יב), שבמהלכה היה המלך קורא את התורה בפני כל עם ישראל עם סיום שנת השמיטה (אברבנאל פרשת ויקהל). למרות שיש חוקרים שקיבלו את הצעה זו, אברהם יערי דוחה אותה מכל וכל (תולדות חג שמחת תורה עמ' 355). אחרים מנסים לקשר את שמחת תורה לחגיגה העתיקה של שמחת בית השואבה, הושענא רבה, ואפילו ליום כיפור, שבו לפי המסורת ניתנו הלוחות השניות לעם ישראל על ידי משה.

מחוץ לארץ ישראל מקיימים את שמיני עצרת ושמחת תורה בימים נפרדים, אבל בארץ ישראל, שבה מקיימים יום טוב אחד בלבד, שמחת תורה ושמיני עצרת חלים באותו היום. לכן, ההקפות החגיגיות מלוות בנוסח תפילת הגשם. לפעמים מרגישים שנוכחותו של שמיני עצרת, כפי שתואר לעיל, לא מורגשת במידת מה בעקבות קיומו של חג שמחת תורה. אמנם, נראה לומר כי אם שמיני עצרת מביע את הקשר הייחודי והאישי של הקב"ה ועם ישראל, אין זמן טוב יותר מאשר שמיני עצרת לחגוג עם התורה, מתנתו של הקב"ה לעם ישראל, ואת סיום הקריאה בה.

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ג
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ג