נטילת ידיים לשומרים

שמואל דוד (מחזור ז) 

הקמים בלילה ונוטלים ידיהם ונשארים ערים מספר שעות (כגון שומרים) וחוזרים לישון בעוד לילה, ושוב בבקר נוטלים ידיהם, כיצד ינהגו לענין ברכה, האם יברכו על נטילת הידים הראשונה או על הנטילה השניה?

שתי סיבות לנטילת ידים בברכה:

א. דעת הרא"ש[1] שסיבת הנטילה היא משום שבמשך השינה נגע במקומות המכוסים שבגופו וצריך לנקות ידיו לפני התפילה.

ב. דעת הרשב"א שסיבת הנטילה היא הודאה לקב"ה משום שאנו נעשים כבריה חדשה.

א. דעת הרא"ש

זו לשון הרא"ש בתשובה (כלל ד' אות א'):

"והמשכים ללמוד יברך על נטילת ידים ואשר יצר ואלקי נשמה וכל סדר הברכות עד ברכת התורה, וברכת התורה בכלל וילמד... ואם השכיב עצמו לישן קודם היום ונטל ידיו והתפלל, אין צריך לברך על נטילת ידים אם לא עשה צרכיו (הרא"ש לשיטתו שמברכים על נטילת ידים בכל נטילת ידים אחר עשיית צרכים) כי שינת עראי היא"

משמע מדבריו שכל שינה לאחר שקם נחשבת לשינת עראי, וכך הבין גם ה"לבושי שרד" (על המגן אברהם ס"ק י"ג) בדעת הרא"ש.

אולם דין זה קשה מסברא, כיון שישן זמן רב יותר משינת עראי (שיתין נשמין), הלא יש חשש שיגע במקומות המטונפים שבגופו, ומדוע לא יטול ידיו בברכה בבוקר קודם התפילה?

והנה השולחן ערוך (ד' י"ד) פסק: "השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום להעביר רוח רעה השורה על הידים" וכתב על כך המגן אברהם (סימן י"ג) וזו לשונו:

"הכא לא בקש להתפלל כמו שכתב בסעיף י"ג דודאי כיון שקידש ידיו פעם אחת, שוב אין צריך לקדש ידיו שנית אפילו ישן שנית, דפעם אחת נעשה אדם בריה חדשה ולא שתי פעמים"

והביאו המשנה ברורה (ס"ק ל"ב) בזה הלשון:

"ואפילו אם חזר וישן פעם שנית קודם עמוד השחר דבזה בודאי צריך משום רוח רעה עוד הפעם ליטול ידים מכל מקום אין יכול לברך על נטילת ידים, ואפילו אם השינה היתה שינת קבע, דאנו חוששים לשיטת הרשב"א דסבירא ליה... ופעם אחת נעשה אדם בריה חדשה ולא שתי פעמים"

ופירש דברי המגן אברהם אפילו בישן שנת קבע שאינו צריך נטילת ידים לתפילה.

ומדוע לא הזכיר את שיטת הרא"ש? אולי משום שסבר כמו שהעיר בעל "לבושי שרד" על המגן אברהם שכתב "נראה לי דאזיל לשיטתיה דלדידן עיקר כהרשב"א" ואולי רצה לומר שאף שלשיטת הרא"ש צריך לברך שהרי ישן שינת קבע, מכל מקום אנו חוששים לשיטת הרשב"א שלדבריו אינו צריך לברך. אם נסביר כך, יתכן שאף הוא התקשה בקושייתנו הנ"ל ועל כן הסביר ברא"ש דדוקא בישן שינת עראי אינו צריך לברך על נטילת ידים (ושינת עראי אינה תלוי דוקא בזמן, אלא אם ישן נשען על שלחנו, ולא על מיטתו, נראה פשוט שאינה נחשבת לשינת קבע), אבל אם חזר לישון שינת קבע חוזר ונוטל בברכה[2].

ב. שיטת הרשב"א

זו לשון הרשב"א (בתשובה חלק א' סימן קצ"א):

"לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג') 'חדשים לבקרים רבה אמונתך' וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו, ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכים בכל בקר ובקר, ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו".

מכאן קשה טובא על המגן אברהם ועל המשנה ברורה שכתבו שלפי הרשב"א נעשה אדם פעם אחת בריה חדשה ולא שתי פעמים ודי בברכה שבירך על נטילת ידים בפעם הראשונה.

חדא, מנין שקודם עלות השחר כבר נעשה בריה חדשה, והלא הרשב"א מדגיש שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה, ואם כן, בפעם השניה שם, בבקר, אז נעשה בריה חדשה וצריך לברך, ובדומה לכך כתב בביאור הלכה (סעיף י"ג ד"ה "כל הלילה") דלפי הרשב"א מי שישן בתחילת הלילה וקם ונטל ידיו, צריך בבקר ליטול ידיו שנית בברכה, לתפילה, דלא שייך לומר דכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה דכתיב 'חדשים לבקרים' ולפי זה כל עוד לא עלה עמוד השחר לא נעשה בריה חדשה וכל שכן הכא שישן, ואם כן מדוע כתבו שלפי הרשב"א אין צריך לקדש ידיו שנית?

ועוד קשה, עצם הקביעה כי רק פעם אחת נעשה אדם בריה חדשה צריכה ברור, והלא אף אם נאמר שכיון שישן שינת קבע קודם עלות השחר נעשה בריה חדשה, אין בכך כדי להפקיע שם "בריה חדשה" כשקם בפעם השניה. וכבר פקפק על המגן אברהם בזה הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל (משפטי עוזיאל מהדורא תנינא חלק אורח חיים סימן א'), ומ"מ להלכה נפסק שיברך רק פעם אחת. אלא שיש מקום לפקפק על הברכה בפעם הראשונה דוקא וזיל בתר טעמא, וכל שחזר לישון בעוד לילה ודאי שצריך לברך כשקם בפעם השניה (אלא שאם בירך בפעם הראשונה, לא יברך בפעם השניה, עיין לקמן).

ועוד מדברי הרשב"א ברור כי עיקר נטילת ידים היא לקראת התפילה וההודאה לה', ולפי זה עיקר נטילת ידים היא להיות סמוכה לתפילה,[3] והיינו לאחר שקם בשנית.

על כן יש לומר לדעת המגן אברהם והמשנה ברורה שאמנם חכמים לא חייבו נטילת ידים קודם השחר. אלא כמו שכל ברכות השחר אם בירכם קודם עמוד השחר יצא, הוא הדין בברכת על נטילת ידים, וכמו שכתבו המקובלים[4] שיש לברך כל ברכות השחר (כולל על נטילת ידים) אם היה ניעור עד אחר חצות ואפילו חושב לישון, ואף דלא קיימא לן הכי[5], מכל מקום אם בירך יצא, וראיה לכך, בביאור הלכה הנ"ל הסובר שאדם נעשה בריה חדשה אפילו שתי פעמים אם קם בתחילת הלילה, למדנו מכאן שגם לפי המגן אברהם והמשנה ברורה טוב יותר לברך בפעם השניה ולא בראשונה (ועיין ביאור הלכה ד"ה "ויטלם").

ג. ברכה על נטילה שניה חלה אף על הראשונה

סיבה נוספת לברך לאחר הקימה השניה לפי מה שכתב מרן הב"י בסימן ו' שלדעת הרשב"א יכול לאחר את ברכת נטילת ידים ולסדרה עם שאר ברכות, וכתב על כך בביאור הלכה ריש סימן ד' (ד"ה "ואפילו") שדין זה של איחור ברכה על נטילת ידים הוא גם אם יש הפסק גדול בין הנטילה לברכה, לפי זה נוכל לומר שהוא הדין בנידון דידן הברכה שלאחר הנטילה יכולה לחול אף על הנטילה הראשונה, ואין לחלק בין הפסק גדול לשינה. שהרי טעמו של הב"י הוא הואיל ואידחי אידחי (וראה בלבוש סימן ו')[6]. ומכל מקום יש לומר ממה נפשך, אם שינה שלאחר הנטילה השניה תעלה על הנטילה הראשונה, דאין זה הפסק[7].

על כן נראה להלכה לברך על נטילת ידים רק בפעם השניה שקם כמו שמשמע גם מביאור הלכה ד"ה "ויטלם" (על סעיף י"ד) ודלא כמו שמשמע בשו"ע הרב סימן ו' סעיף ח' וערוך השלחן סימן ו' סעיף י"א), וכן הסכים הרב עמיטל לפני שנים (בשנת תשל"ח).