רבי יצחק אברבנאל (1437–1508) | יועץ יהודי למלכים
תרגום: תני בדנרש.
עריכה: אורי שטרן.
***
מבוא
בשיעור הקודם הזכרנו את הפוגרומים הידועים לשמצה שהתרחשו בספרד בשנת 1391. הפוגרומים אילצו משפחות יהודיות לברוח אל מדינות אחרות. בין המהגרים לפורטוגל, הייתה משפחת אברבנאל הנכבדת. ממשפחה זו קמו מנהיגים יהודים מצליחים ששימשו כיועצים פיננסיים למלכי ספרד, וכן ייצגו את הקהילות היהודיות בפני השלטונות.[1]
רבי יצחק אברבנאל, שגדל בפורטוגל, קיבל חינוך תורני מעמיק. במקביל ללימודי קודש, הוא נחשף בהרחבה לפילוסופיה ולספרות קלאסית. בהמשך למסורת המשפחתית, שימש רבי יצחק כשר האוצר של מלך פורטוגל, אפונסו החמישי. בנוסף, אברבנאל היה איש עסקים מוצלח והתעשר מאוד. בזכור מעמדו ועושרו יכול היה ר' יצחק להשפיע לטובת הקהילה היהודית, והוא אף היה מעורב בפדיון המוצלח של קבוצת שבויים יהודים שהגיעו לפורטוגל.
עם מותו של המלך אפונסו בשנת 1481, הוסרה מעטפת ההגנה שפרש המלך על רבי יצחק. כעבור שנתיים נאלץ אברבנאל לברוח מהמדינה. כשהשתקע בספרד, הוא החליט להקדיש את זמנו לכתיבת פירושים על התנ"ך, אך מלך ספרד פרננדו השני והמלכה איזבלה הראשונה שכנעו אותו לעבוד עבורם. תחת שלטונם, אברבנאל קיבל סמכויות במחלקות הכספים והמיסוי של הממלכה. אברבנאל אף הלווה כסף לזוג המלכים כדי לסייע במימון מלחמתם באמירות גרנדה.
בשנת 1492, צלחו ניסיונות מלכי ספרד להפוך את ספרד כולה למדינה נוצרית. עם הניצחון על גרנדה, שהייתה המעוז המוסלמי האחרון בחצי האי האיברי, המלך והמלכה "חגגו" את הישגם בהטלת חובה על היהודים להתנצר או לעזוב את המדינה. אברבנאל היה מהיהודים הבודדים שקיבלו אישור להישאר. אף על פי כן, לאחר ניסיונותיו הכושלים לשכנע את המלך והמלכה לבטל את הגזירה, הוא בחר להצטרף לעמו בגירוש הידוע לשמצה.
בהגיעו לנאפולי, מונה אברבנאל לתפקיד רם דרג על ידי פריננדו, מלך נאפולי. בשנת 1503 הוא נאלץ לברוח שוב, והתיישב בסופו של דבר בוונציה.
לאורך זמנים קשים אלו ונדודיו הרבים, אברבנאל עסק ללא הרף בפירושיו לתנ"ך, וכתב בנוסף חיבורים בפילוסופיה ובתיאולוגיה.
רבי יצחק אברבנאל נחשב לאחד מגדולי היועצים המלכותיים בהיסטוריה היהודית. הוא ידע לנצל את קשריו האישיים עם השלטונות כדי לסייע לקהילה היהודית. בדומה לאברבנאל, לאורך ההיסטוריה היהודית היו דמויות נוספות ששימשו בתפקידים בעלי השפעה עצומה. בעמדות כאלו החזיקו מנהיגים כבר בתקופת המקרא, כמו דניאל, מרדכי ונחמיה. גם בדורות האחרונים ניתן לציין בתור דוגמה את הנדבן הבריטי הגדול משה מונטיפיורי, שחי במאה התשע עשרה. תפקידיהם בחצרות מלוכה והשפעתם הרחבה אפשרו להם לסייע לאחיהם היהודים ולהדריך אותם.
מקורב למלכות
לאורך הדורות נטמעו כינויים שונים ליהודים שניצבו בעמדות מפתח בחצרות המלכים והשליטים. חלקם כונו "יהודי חצר" או "שתדלנים". הגמרא[2] מתייחסת לדמויות אלו כ"קרובות למלכות". לביטוי זה יש השלכות הלכתיות. בשל מעמדם הייחודי, מנהיגים אלו נמצאים בקביעות בחצרות המלכים והקיסרים. במצבים בהם קודי לבוש ואף הרגלי תזונה לא מאפשרים לנושאי התפקידים לקיים הלכות כבשגרה, חז"ל התירו קולות מסוימות.[3]
הלכה שמרבה לעורר קשיים למקורבים לשלטון היא האיסור המפורש: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג). הלכה זו אוסרת על אדם לאמץ תסרוקות או אופנות לבוש שמאופיינות כלא־יהודיות, ומכונות "חוקות הגויים".
הרמב"ם מסביר את ההיגיון מאחורי האיסור:[4]
הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו.
רבי יוסף קארו, בהתבסס על הגמרא, פוסק שקרוב למלכות שנאלץ בשל מעמדו ללבוש לבוש לא-יהודי – רשאי לעשות כן.[5] עם זאת, הוא מוטרד מההיתר. כיצד יכולים חז"ל להתיר לאנשים לעבור על איסור תורה?
הוא מציע שתי תשובות:
- למען הצלת העם היהודי, ניתן לדחות את האיסור. כאשר יש בממשלה יהודים העומדים בפרץ, אולי הם יוכלו לבטל גזירות רעות.
- התורה לא מבהירה מה כלול באיסור "ובחוקותיהם לא תלכו". לפיכך, העניין מסור לחז"ל להחליט באיזה נסיבות הוא חל.
יתכן שקיים הבדל מעשי בין שני ההסברים, הבא לידי ביטוי ביחס לדחיית איסורים אחרים בקרב מקורבים לשלטון. לפי הטעם הראשון, המבוסס ברובו על שיקול של פיקוח נפש, ניתן גם לדחות איסורים אחרים. לעומת זאת, לפי ההסבר השני נראה שההיתר מוגבל דווקא לחוקות הגויים.
בעל התשב"ץ[6] מציע הסבר שונה מאוד. לדבריו, ההיתר כולו מבוסס על דין כבוד המלכות.[7] מושג זה משמש גם לדחיית איסורים אחרים ואינו מיוחד לענייננו. עם זאת, חריג מאוד לדחות איסורי תורה מסיבה זו. לדוגמה, החתם סופר[8] מתיר לאנשים להסתפר לצורך ראיית פני המלך אף בזמן אבלות. נראה לומר שההיתר ניתן דווקא בגלל שמדובר באיסור דרבנן.
אפשרות נוספת להסביר את היתר הלבוש מבוססת על דברי המהרי"ק.[9] לשיטתו, האיסור על אימוץ "מנהגי האומות" מכסה רק שתי קטגוריות: 1) מנהגים הכוללים התנהגות בלתי צנועה; 2) פעולות שייחודיות לגויים, ואינן משרתות שום מטרה הגיונית. אולם, אם יהודי מתנהג בצורה זו לטובת תועלת ברורה, הדבר מותר. דעה זו נפסקה[10] על ידי הרמ"א.
לאור זאת, הרב אלחנן וסרמן[11] תוהה מדוע יש בכלל צורך "להתיר" למקורבים לשלטון להתלבש בצורה לא־יהודית? הלא אין ספק שהתלבשות כמו גוי מועילה לקרוב למלכות, וממילא מלכתחילה היא לא בגדר האיסור!
תשובת הרב וסרמן היא שאכן אין צורך בהיתר. ההיתר מובא רק כדי שאנשים לא ישפטו לרעה מנהיגים יהודים שמתלבשים כמו גויים. כלומר, הרב וסרמן מבין כי ההיתר ל"יהודי החצר" הוא למעשה לא הלכה ייחודית.
בשנת ה'תשס"ט, רב אורתודוקסי נכנס ל"קתדרלה הלאומית" בוושינגטון, שהיא כנסייה אפיסקופלית, כדי להשתתף ב"טקס התפילה הלאומי" לכבוד השבעתו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב. הביקור עורר ויכוח הלכתי.
המתירים טענו שלמנהיגים יהודים מותר להקל בדברים מסוימים, אם מטרתם היא לשמש כנציגים היהודים מול הממשלה. הם הזכירו שיש תקדימים בהיסטוריה היהודית שבהם מנהיגים תורניים נכנסו לכנסיות.[12]
המתנגדים לביקור טענו שכניסה לכנסייה היא עניין חמור ביותר, השקול לעבודה זרה. הם מצטטים תשובות האוסרות על כניסה לכנסיות אפילו למטרות כאלו.[13]
כפי שהוזכר לעיל, אם ההיתר של חוקות הגויים מבוסס על פיקוח נפש, יש מקום להעלות טענה דומה לגבי כניסה לכנסייה. אולם אם ההיתר הוא היתר ספציפי ביחס ללבוש, אזי קשה מאוד להתיר כניסה לכנסייה.
[1] למידע נוסף, ראו את הביוגרפיה של אברבנאל שנכתבה על ידי ההיסטוריון בנציון נתניהו, "דון יצחק אברבנאל: מדינאי והוגה־דעות" (הוצאת שוקן); וכן אנציקלופדיה יודאיקה, כרך ב, עמ' 103–110. ראו גם את מאמרה של ד"ר אביגיל ראק – קישור.
[2] לדוגמה במסכת בבא קמא, פג ע"א.
[3] לרשימה של כל ההיתרים השונים, עיינו במאמרו של הרב יהודה זולדן, "היתרי הלכה שניתנו לקרובים למלכות", תחומין כא, עמ' 171–179.
[4] הלכות עבודה זרה יא, א.
[5] שולחן ערוך יורה דעה קעח, ב.
[6] רבי שמעון בן צמח דוראן, 1361–1444.
[7] שו"ת תשב"ץ ג, צג.
[8] רבי משה סופר. שו"ת חתם סופר, אורח חיים קנח.
[9] רבי יוסף קולון, 1420–1480.
[10] שולחן ערוך יורה דעה קעח, א.
[11] קובץ שיעורים, בבא קמא צח.
[12] ראו Michael J. Broyde and Kenneth Auman, “Entering a Sanctuary for Hatzalat Yisrael: An Exchange", Hakirah: The Flatbush Journal of Jewish Law and Thought 8, pp. 53-68. המאמר זמין ברשת – קישור.
[13] הרב עובדיה יוסף אסר על שגריר ישראלי להיכנס לכנסיה. ניתן לעיין בדבריו בשו"ת יביע אומר ז, יורה דעה יב.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)