דילוג לתוכן העיקרי

מצוות מקרא מגילה - האומנם מדרבנן?

הגמרא במגילה ה ע"ב כותבת שבעיר שיש בה ספק אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ולכן יש ספק אם לקרוא בה את המגילה בי"ד באדר או בט"ו בו - קוראים בה מגילה בשני הימים. לכאורה, הלכה זו מוקשית: מדוע לא אומרים "ספק דרבנן לקולא"? ברור שלא ניתן לוותר לחלוטין על מקרא מגילה, אך לאחר שקראו אותה ביום י"ד באדר - מדוע יש לחזור ולקרוא אותה גם בט"ו בו?

הר"ן (ב ע"א באלפס ד"ה ולענין) כתב שאכן מעיקר הדין יש להקל ולקרוא את המגילה ביום י"ד באדר בלבד, והמנהג שהגמרא הזכירה הוא מנהג חסידות בעלמא. אולם ה"טורי אבן" (ד"ה חזקיה) חלק על הר"ן, וכתב שלגבי מקרא מגילה לא שייך לומר "ספק דרבנן לקולא", כיוון שלמצווה זו יש תוקף הדומה לזה של דיני תורה. הכיצד? ה"טורי אבן" מסביר שמצוות הנלמדות מספרי הנביאים והכתובים נחשבת ל"דברי קבלה", השקולים כדברי תורה. סמך לדברי ה"טורי אבן" ניתן להביא מדברי ה"שולחן ערוך" (תרצ"ו, ז): "יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין (בפורים)... דדברי קבלה נינהו, שהם כדברי תורה".

ייתכן גם שקיים רובד דאורייתא ממש במצוַת מקרא המגילה, וזאת על פי הצעה שמעלה הרמב"ן בדברים (כ"ה, יז), שהציווי על זכירת מעשה עמלק בפה הוא סמך למקרא מגילה מהתורה.

נראה, שישנן כמה נפקא-מינות נוספות לשאלת תוקפה של המגילה:

1. מה קורה כאשר מצוה דאורייתא מתנגשת עם מצוַת מקרא מגילה? הרמ"א כותב בעקבות הר"ן: "אם אי-אפשר לעשות שתיהן - אין שום מצווה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה". לעומתו, הט"ז (ס"ק ב-ג) וה"טורי אבן" (מגילה יג ע"א) כתבו שמגילה אינה נדחית מפני שום מצווה, כיוון שתוקפה כדברי תורה.

2. במשנה במגילה יט ע"ב מופיעה מחלוקת תנאים, האם קטן יכול לקרוא את המגילה ולהוציא גדולים ידי חובתם: רבנן טוענים שקטן אינו יכול לעשות זאת, ואילו רבי יהודה סובר שקטן יכול לקרוא מגילה אף לגדולים. התוספות (ד"ה ורבי) תמהו על שיטת רבנן: הלא הקטן חייב במצוַת מקרא המגילה מדרבנן, ואף הציבור כולו חייב במצווה זו רק מדרבנן, ומדוע לא יוכל הקטן להוציא את הציבור? התוספות השיבו שהקטן חייב מ"תרי דרבנן", ואילו הציבור חייב רק מ"דרבנן אחד". ה"טורי אבן" על אתר (ד"ה ר"י) הציע שכיוון שתוקפו של החיוב זהה לתוקף דיני התורה - קטן אינו יכול להוציא גדולים ידי חובתם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)