ברית מילה בשבת | 2 | ילד להורים חילונים ודחיית הברית בגלל חילול שבת

בשבוע שעבר, דנו בביצוע ברית מילה בשבת. הערנו כי הגמרא מלמדת שברית הנעשית בזמנה (מילה בזמנה) צריכה להתקיים בשבת, על אף שהברית עצמה – המילה והפריעה – כרוכות בחילול שבת. עוד הראנו, כי האופן שבו הילד נולד עשוי להשפיע על השאלה האם מילתו אכן דוחה את השבת. למשל, הגמרא (שבת קלד ע"ב – קלה ע"א) מלמדת כי רק תינוק שנולד בלידה טבעית (דרך הרחם) נימול בשבת, אך לא ילד שנולד בניתוח קיסרי.

יתרה מכך, הערנו כי גם אופן העיבור של התינוק שזה עתה נולד, עשוי לקבוע האם הברית אכן תדחה את השבת. הנשמת אברהם (מהדורה שלישית, עמוד 584) מצטט בהקשר זה את הרב עזריאל אוירבך, המספר כי חתנו – הרב יוסף שלום אלישיב, פסק כי מילתו של ילד שנולד באמצעות הזרעה חוץ-רחמית איננה דוחה את השבת, משום שהכניסה להריון הייתה בצורה 'לא טבעית'. אביו, לעומת זאת, הרב שלמה זלמן אוירבך, הסכים בתחילה לפסיקה זו (ראו בנעם תשי"ח (1958); וראו עוד במנחת שלמה ג, צח, ד), אך מאוחר יותר שינה את דעתו. זאת משום שסבר כי השיטות להזרעה מלאכותית מחוץ לרחם, ואף הפרייה חוץ גופית, נעשות נפוצות יותר ויותר ואינם נחשבות כ'לא נורמליות'. משום כך, סבר ר' שלמה זלמן לבסוף, כי למעשה יש לבצע את הברית אף בשבת.

בדומה לכך, גם הרב עובדיה יוסף (יביע אומר יו"ד ז, כד, ה; נשמעת אברהם, כרך ד', עמוד 226) הורה כי ניתן לבצע את הברית בשבת גם כאשר התינוק נולד באמצעות הזרעה מלאכותית או בהפריה שהתרחשה במעבדה. כמו כן, ראינו כי הרב משה שטרנבוך (תשובות והנהגות ב, רכד) מבחין בין ילד שעיבורו נעשה הודות להזרעה חוץ רחמית, אותו הוא רואה כמי שנולד בהיריון טבעי, לבין מי שנולד באמצעות תהליך של הפריה מלאכותית (חוץ גופית) שלידתו איננה טבעית והוא סבור שמילתו איננה דוחה את השבת.

השבוע נדון בגורמים נוספים שעשויים להצדיק את דחייתה של ברית המילה.

 

הרב יצחק בן אבא מרי (1122-1193) הידוע גם כ'בעל העיטור', כותב (ספר העיטור, הלכות מילה, ב):

ישראל שנעשה א"י ויש לו אשה ישראלית ונולד לו בן בשבת מותר למול בשבת ואין אנו מחזיקין שיעשה מעשה אב ולא עוד שאמו ישראלית שאפשר שילך אחריה וכל שאמרו טמאה לידה נימול לח' בעבדים וכ"ש לישראל.

עמדה זו מובאת גם על ידי הטור (יו"ד רסו) והשולחן ערוך (שם, יב). מדבריו של העיטור משתמע כי אילו היינו יודעים שהרך הנולד יילך בדרכי אביו, המילה לא הייתה דוחה את השבת.

האחרונים דנים בתחום חלותו של דין זה. למשל, העיטור מתייחס למקרה שבו האם לא המירה את דתה. אך מה הדין במקרה שגם היא עזבה את יהדותה?

הבית יוסף (יו"ד רסו) ב'בדק הבית' קובע כי אף אם שני ההורים עזבו את יהדותם והם מסווגים כ'משומדים', יש למול את הילד בשבת. ואולם, הט"ז (שם, ס"ק י) והש"ך (ס"ק טז) חולקים על קביעה זו. לשיטתם, במקרה בו עזבו שני ההורים את היהדות, אין למול את הילד בשבת (ראו גם ב'חכמת אדם' קמט, לה).

הש"ך (שם, יז) מעיר כי במהלך וויכוח מוקדם יותר, פסק הרמב"ם (תשובה קסג) כי ניתן לבצע ברית מילה בשבת לילדם של קראים, כל עוד הם מדברים ומתייחסים בכבוד לרבנים ולחז"ל ואינם מזלזלים בהם. לעומתו, הש"ך מביא את עמדת הרב בצלאל אשכנזי (בעל השיטה מקובצת, 1520-1592), הפוסק בנוגע לקראים של זמנו, שנפרדו מהעם היהודי ודחו לחלוטין את ההלכה החז"לית, כולל ביצוע הפריעה, כי אין למול אותם בשבת. הרב אשכנזי מסיק כי 'אסור למול בניהם בשבת כיון שאינם מודים בפריעה ואם כן איך יעשה להם פריעה וכי תימא ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה?'

מה ההיגיון העומד מאחורי דעתו של בעל העיטור? האם מילת בנם של משומדים נדחית בשל הבנה מסוימת בנוגע לדין מילה בשבת, או שמא בשל שיקולים רחבים וכלליים יותר?

הרב משה שיק (1807-1879) מסביר בתשובותיו (שו"ת מהר"ם שיק יו"ד, רמט) כי ברית מילה יכולה להתבצע בשבת רק משום שהן השבת והן המילה מזוהות כאספקטים של ה'ברית' (בהתאם לדברי הגמרא בשבת קלב ע"א). ואולם, אם ההורים אינם רואים את הברית כחלק מהכנסת הילד לתוך הברית בין הקב"ה לעם היהודי, ברית המילה איננה יכולה להחליף ולדחות את 'ברית' השבת, ולפיכך אין לקיים את הברית בשבת.

לחילופין הרב אברהם הלוי (מצרים, 1650-1712) מעלה גישה כללית יותר הקושרת את דיוננו לשאלה רחבה ויסודית (גינת ורדים או"ח ב, לא): האם למצוות יש ערך פנימי ועצמי שאיננו קשור לאדם, או שמא ערכן של המצוות נקבע גם בהתאם לאמונתו של האדם ולמידת דבקותו במצוות? הרב הלוי מציע, כי מי שלא מאמין בברית המילה ממילא גם איננו יכול לקיים את מצוות המילה כתקנה, ומסיבה זו אין לבצע את המילה בשבת.

האם חומרה זו נוגעת גם לבנם של מחללי שבת שבזמננו? באופן מעניין, המהרש"ג (ב, נג) כותב כי על אף שייתכן שיש להחשיב הורים כאלו כ'מומרים' על פי דין, הרי שבכל זאת יש לבצע את ברית המילה לבנם בשבת. מספר אחרונים בני זמנינו – כולל שבט הלוי (ד, קלב), הציץ אליעזר (ו, ג) והאגרות משה (יו"ד א, קנו) – פוסקים כי בימינו, יש למול בשבת אפילו את בניהם של מחללי שבתות בפרהסיא, וזאת מכיוון שיש להחשיב אותם כ'תינוקות שנשבו'.

 

בשנים האחרונות, הפוסקים נאלצים להתמודד עם השאלה הבאה: מה הדין כאשר ביצועה של הברית בשבת יעודד אנשים נוספים, המוזמנים לברית, לחלל שבת? למשל, אורחים עלולים לנסוע באמצעות רכב על מנת להשתתף בברית, וכן לשכור את שירותיו של צלם או של טבח. ישנן מספר דרכים להתמודד עם סוגיות אלו.

ראשית, אנחנו יכולים לחזור ולהסתכל בגמרא, על מנת לקבל הדרכה בנוגע למקרה הכללי שבו קיים חשש כי קיום מצווה מסוימת יוביל לחילול שבת. למשל, הגמרא מלמדת (ראש השנה כט ע"ב, סוכה מג ע"א, מגילה ד ע"ב) כי אין לתקוע בשופר או לקרוא מגילה בשבת, 'שמא יטלטלנה ארבע אמות ברשות הרבים', על מנת ללמוד ממומחה כיצד יש לקיים את המצווה (תקיעה בשופר, או קריאת מגילה).

הראשונים שואלים בהקשר זה, מדוע לא נאסרה מילה בשבת משיקולים דומים. יש כאלו המציעים כתשובה סיבות מהותיות. למשל, התוספות (מגילה ד ע"ב, ד"ה ויעבירה) מעירים כי אין לדחות את המילה משום ש'נכרתו עליה שלוש עשרה בריתות'. בדומה לכך, הריטב"א (סוכה מג ע"ב, ד"ה ועוד) מסביר כי שמכיוון שנתגלה כבר כי הברית, שנחשבת בעצמה למלאכה, דוחה את השבת, הרי שחכמים לא יכלו לבטל את קיום הברית בזמנה בשל שיקולים של חילול שבת.

אחרים מציעים הסברים טכניים יותר. למשל, התוספות (שם) מציעים כי מכיוון שרק אנשים שהם כבר מומחים משמשים כמוהלים, אין חשש כי מוהל ייקח עמו סכין למומחה אחר על מנת ללמוד את המלאכה. בדומה לכך, מסביר הר"ן (ראש השנה ח ע"א מדפי הרי"ף) כי הסבירות שמישהו ישכח לטפח בצרכי הברית לפני השבת היא נמוכה ביותר.  

ניתן להציע, כי לפי תשובתם השנייה של התוספות, וכן לפי תשובתו של הר"ן, במקרה שבו אכן יש חשש אמיתי לחילול שבת, היו חכמי התלמוד מסכימים כי יש לדחות גם את ברית המילה מפני חשש זה.

הרב שמואל ווזנר (שבט הלוי א, רה; שם, שלא; ד, קלד-קלה) כותב כי כאשר מסתבר שהאורחים של הברית יחללו שבת על מנת להגיע לברית, עדיף לדחות את הברית. הרב עובדיה יוסף (יביע אומר או"ח י, לב) כותב כי על אף שמותר במקרה כזה לקיים את הברית בזמנה, מותר גם לדחות את הברית על מנת להראות ולהדגיש את העוצמה והחשיבות שבשמירת השבת ('למיגדר מילתא'). פוסקים אחרים, על כל פנים – כמו הציץ אליעזר (ו, ג), המנחת יצחק (ג, לה, ו) והרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד א, קנט) – פוסקים כי אין לדחות את הברית במקרה זה. כמו כן,

שאלה זו צריכה להיות מוכרעת בפועל על ידי המוהל והרב המקומי, הצריכים לקחת בחשבון, בין השאר, את מידת החשש לחילול השבת ואת אופיו.