מה קודם למה, הגעלה או טבילת כלים?
לעיתים קרובות, אדם חייב להטביל כלי וגם להגעילו. כך, לדוגמא, אם אדם קנה סט סכו"ם עתיק שיובא מחו"ל - הכלים חייבים בטבילה, שהרי הם היו בבעלות גוי, ובה בעת הם חייבים גם בהגעלה, שהרי הגויים ודאי השתמשו בהם למאכלי טריפה. מה יש להקדים במקרים אלו - את ההגעלה לטבילה או את הטבילה להגעלה?
הגמרא בעבודה-זרה עה ע"ב כותבת: "מגעילן ומטבילן והן טהורין". הרשב"ם והטור הבינו מכאן שההגעלה צריכה להיות ראשונה. לטענתם, הטבילה אמורה להוסיף בכלי קדושה ולהכניסו לקדושת ישראל, אך אדם המנסה להוסיף בכלי קדושה בעוד טעם הטריפה בלוע בו - משול לטובל ושרץ בידו, שלא עלתה לו הטבילה. ראשונים אחרים חלקו על שיטה זו, והסבירו שמצאנו מקרים שבהם הוספת קדושה קודם להיטהרות מהטומאה, כדוגמת זב המזה על גופו מי חטאת לפני שהוא טובל במקווה. הרי לנו שכאשר יש תהליך אחד המורכב משני חלקים - אין חשיבות להקדמת מי מהם על רעהו. שיטה נוספת בראשונים היא שאמנם לכתחילה יש להקדים את ההגעלה לטבילה, אך בדיעבד - הטבילה מועילה בכל אופן.
להלכה, השולחן ערוך (יו"ד קכ"א, ב) מביא את דעת המחמירים, ומוסיף את הדעה המקלה רק בלשון "יש אומרים".
בשו"ת "דגול מרבבה" מובא שאם הכלי אינו בן יומו, וממילא הטעם שבו פגום, ניתן לטבול אותו לפני ההגעלה אפילו לכתחילה, שכן טעם הטריפה פגום ואין הוא נחשב לטובל ושרץ בידו. אחרונים אחרים דחו קביעה זו, והסבירו שלאחר שחז"ל גזרו שלא להשתמש בכלי שבלועה בו טריפה אפילו אם הוא אינו בן יומו - הם השוו בין הטעם הפגום לשאינו-פגום, וממילא הטובל כלי כזה דומה לטובל ושרץ בידו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)