דילוג לתוכן העיקרי

יום הקדיש הכללי ויום הזיכרון לשואה ולגבורה

שתי תקנות
שאלה: אם יש כח ואפשרות בידי חכמי דורנו לקבוע יום תענית לדורות, לזכר ימי השואה? (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן סא)
בחדש טבת תש"ה, חודשים אחדים בטרם הסתיימה השמדת יהודי אירופה בידי הצוררים השיב הרב הראשי לארץ ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל תשובה מפורטת וחיובית:
וכלום בא חורבן כזה על ישראל מיום שנחרב בית המקדש, מהרה יבנה, וצריך להתעורר בתשובה שנה שנה על אותו החורבן הנורא והאיום שבא עלינו בעונותינו, ונמצא שאין מקום לחשש הנ"ל, ומלבד זאת, להניח את דעת המערערים הרי אפשר לנו לפרש בלשון הזה, אין קובעין את התענית אלא עד שיבוא . מורה צדק או עד סוף תקופה ידועה (כגון עד שנת תש"ן) אם לא יבוא בן דוד עד אז, ובזה יצאנו אף מידי חששא דחששא... ואולם הערני אחד נגדי וזהו: עדיין לא נגמרה המלחמה ומי יודע אפשר שמה שעבר עלינו הוא חבלי משיח, וע"כ יש לנו לדחות את ההחלטה עד לאחרי המלחמה. נימוק זה יש בו בנותן טעם וראוי לתשומת לב... (שם)
בשנת תש"ט, ארבע שנים בלבד אחר כתיבת התשובה, כאשר ממדי ההשמדה והאובדן התבררו ביתר שאת, נסוג ככל הנראה הרב הרצוג מדבריו הראשונים במסגרת תקנה מינורית ורזה של הרבנות הראשית בראשותו.
 
להמשך הקריאה, הקליקו על הקובץ המצורף.
מאמר זה הופיע לראשונה בדף קשר גליון מספר 1510 פרשת תזריע-מצורע תשע"ז

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)